פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה בתיק בע"מ 6593/06 בבית המשפט העליון בע"מ 6593/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 3/06 מיום 13.7.06 (השופטים: נ' הנדל, י' אלון וצ' צפת) תאריך הישיבה: ב' בשבט התשס"ז (21.1.2007) בשם המבקשת: עו"ד ר' גוברין בשם המשיב: עו"ד י' כהן; עו"ד ג' נוי; עו"ד מ' חשין פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים הנדל, אלון וצפת) מיום 13.07.2006 בתיק ערעור אימוץ 3/06, בגדרו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא פ' אסולין) מיום 19.3.2006, בתיק אמ"צ 42/05, אשר במסגרתו דחה בית-המשפט את תובענת המשיב להכריז על קטינה ילידת מאי 2005 (להלן הקטינה), בתה של המבקשת, בת-אימוץ. רקע והליכים ב. להלן העובדות הצריכות לעניין, עובדות הרקע הרלבנטיות: (1) המבקשת היא ילידת 1985. היא עלתה לישראל עם הוריה ואחותה המבוגרת ממנה בשנת 1992. בשנת 2000, בעקבות התדרדרות יחסיה עם הוריה, ניתן צו בית המשפט לנוער לפיו הוצאה המבקשת ממשמורת הוריה והושמה במעון. (2) בשנת 2001, והיא בת שש עשרה שנים, ילדה המבקשת את בנה הבכור, א', לאב שאינו ידוע. א' גדל אצל אחותה של המבקשת (להלן האחות), בין היתר לאחר הכרזתו כקטין נזקק על-ידי בית המשפט לנוער, והכרתה של האחות כמשפחת אמנה לקטין. (3) בשנת 2004 נולד למבקשת בנה השני, ג', לאב שאינו ידוע. ג' אובחן כסובל ממחלת C.M.V העלולה לפגוע בהתפתחותו המוטורית והקוגניטיבית. הוא גדל ברשותה של המבקשת עד לגיל אחד עשר חודשים, אז הוצא מחזקתה בצו חירום, נוכח דיווחים בדבר הזנחה. בהקשר זה, קבעה חוות דעת של מומחה שמסוגלותה ההורית של המבקשת ביחס לבנה היא גבולית עד לקויה. ג' הועבר למשפחת אמנה שיקומית, שם הוא נמצא עד היום. לאחרונה החל הליך בעניינו של ג' בבית המשפט לנוער בדימונה, לבדיקת האפשרות שהאחות תגדל גם את ג', ולכך עוד נשוב להלן. (4) בחודש מאי 2005 נולדה למבקשת בתה הקטינה ש', העומדת במוקדה של בקשת רשות ערעור זו, אף היא לאב לא ידוע. בהיותה כבת שבוע ימים הוצאה הקטינה מחזקתה של המבקשת בצו חירום, והועברה למשפחת קלט. בהמשך אובחנה הילדה כמי שחלתה באפילפסיה. היועץ המשפטי לממשלה פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע ועתר להכריז על הקטינה בת אימוץ כלפי אביה, לפי הוראת סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן – החוק, חוק האימוץ), וכלפי אמה, המבקשת, לפי הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק. ג. בבית המשפט לענייני משפחה מונתה בהסכמה מומחית מטעם בית המשפט, ד"ר ר' סיטון, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית, לבדיקת מסוגלותה ההורית של המבקשת, לרבות בהתייחס לאפשרות שאמהּ ודודתהּ של המבקשת תסייענה לה בגידול הקטינה. בהתמשך הדיון, הועלתה גם האפשרות שדודתה של המבקשת, קרי, דודה-רבה של הקטינה, (להלן הדודה) תגדל את הילדה בכוחות עצמה, אם במסגרת אמנה ואם במסגרת אימוץ פתוח, והוסכם שהמומחית תבחן גם אפשרויות אלה. (1) יצוין כבר כאן, כי בית משפט לענייני משפחה הכריז על הקטינה בת-אימוץ ביחס לאביה לפי הוראת סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 אם תוכרז כבת אימוץ ביחס לאמה. (2) ביחס למסוגלותה ההורית של המבקשת העריכה המומחית ד"ר סיטון, כי המבקשת נעדרת מסוגלות כזאת, ואף אם תסתייע באמה ובדודתה אין בכך כדי לשנות מסקנה זו. המומחית לא סתמה את הגולל על האפשרות כי אולי בעתיד תפַתח המבקשת את כישורי ההורות החסרים לה, אלא שמדובר בתהליך של שנים. בית המשפט לענייני משפחה אימץ את מסקנתה של המומחית בדבר העדר המסוגלות ההורית של המבקשת. (3) האפשרות לגידולה של הקטינה בידי הדודה הועלתה על-ידי הדודה בבית המשפט לענייני משפחה. הדודה הביעה את רצונה לגדל את הילדה ואת הסכמתה לעשות זאת הן במסגרת אימוץ והן במסגרת אמנה, אך ציינה את העדפתה לאפשרות האמנה, שכן, לדבריה "זה יהיה יותר טוב לילדה בגלל שהיא תדע מי האמא שלה". יש לציין כי גילה של הדודה 46 שנים, והיא אם לשתי בנות, בת 21 ובת 8. הדודה היא גרושה ועבדה בעבר במפעל, וכיום היא מתנדבת בעמותה התנדבותית ובמשטרה; היא מטופלת במחלת הסכרת, ומצבה הכלכלי הוא של מצוקה ותלות בשירותי הרווחה. המומחית ד"ר סיטון, שערכה מבחנים שונים, לרבות בדיקה אינטראקציה בין הדודה לקטינה, הסתייגה מאפשרות השמתה של הקטינה אצל הדודה. לדבריה, בדיקתה הצביעה אמנם על כך שקרוב לודאי שהקטינה תזכה לטיפול פיזי נאות בבית הדודה, אולם ספק אם צרכיה הרגשיים-פסיכולוגיים יתמלאו בצורה הנדרשת. במסגרת שיקוליה, הביאה המומחית בחשבון גם את מצבה הרפואי של הקטינה, את היותה ילדתה השלישית של המבקשת, את הקשיים בהם נתקל לשיטתה גידול בנה הבכור של המבקשת בידי אחותה – קשיים שנגרמו על ידי המבקשת עצמה – ואת העדפתה של הדודה לפתרון האמנה, המעידה, לדעת המומחית, על גישה של ארעיות. המומחית ד"ר סיטון, אף שמסרה על התלבטותה ועל גבוליות, נוכח רעיון הטיפול בתוך המשפחה שיש לו נפקות רגשית ופיסית, המליצה בסופו של יום באופן חד-משמעי בעד הפתרון של אימוץ סגור; זאת בשל הצורך בבסיס ראוי, נוכח נקודת ההתחלה הקשה של הקטינה. (4) בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל את המלצת המומחית בקבעו, שמסירתו של קטין לאימוץ צריך שתהא רק במקום בו ברור לחלוטין שלא נמצא כל פתרון סביר בעבור הקטין במסגרת משפחתו הביולוגית, ולאחר שהתרשם במישרין מעדותה של הדודה. סגן הנשיא הנכבד הוסיף כי אף אם אין הדודה בבחינת ה"אֵם" האידיאלית והטובה ביותר (מבלי לפסוק בדבר), אין להתעלם מעצם היתרון שיש לקרבה המשפחתית שבין הקטינה ובין דודת אמה. לפיכך, דחה בית המשפט את עתירת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטינה בת אימוץ. בית המשפט לא קבע מהו הפתרון הפורמלי העדיף למקרה – אימוץ או אמנה בידי הדודה – וקבע שהמסגרת הרצויה תוכרע בהמשך, אך החליט על העברת הקטינה לטיפול הדודה תוך שהמשך הדיון יהא כתום שישה חודשים. על החלטה זו עירער היועץ המשפטי בפני בית המשפט המחוזי. ד. בית המשפט המחוזי קיבל פה אחד את הערעור, והוחלט להכריז על הקטינה בת אימוץ לפי הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. בית המשפט חזר על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לגבי אי-מסוגלותה ההורית של המבקשת עצמה. בנוסף, אימץ בית המשפט את הערכתה של המומחית בדבר העדר התאמתה של הדודה לגידול הקטינה, בהעמידו בסימן שאלה את המוטיבציה שלה לגידול הקטינה לטווח ארוך, ובציינו את הקשיים העלולים להיווצר מנוכחות המבקשת בסביבת גידולה של הילדה. בית המשפט המחוזי חזר על ההלכה, כי על מנת לסטות מהמלצות המומחה הממונה על ידי בית המשפט, דרושים לו לבית המשפט טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי הפתרון שהוצע על ידי בית המשפט לענייני משפחה למעשה קובע מראש אפשרות של אימוץ פתוח ("צמצום תוצאות האימוץ", בלשון החוק), אשר מהוה חריג לכלל האימוץ הסגור שנקבע בהלכה הפסוקה. בית המשפט המחוזי הדגיש את ממד הזמן המהוה גורם קריטי בהתפתחות הקטינה, ואשר אף הוא מטה את הכף כנגד הפתרון הקשור בדודה. לסיכום, קבע בית המשפט, כי – בין השאר – נוכח חוסר הנכונות של המבקשת להכיר בהעדר מסוגלותה ההורית, ונוכח חוות דעת המומחית – יש לקבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטינה בת-אימוץ, ולהורות שהאימוץ יהא אימוץ סגור. אוסיף, כי השופט (כתארו אז) הנדל, אב בית הדין, לא ראה בדודה פתרון סביר, גם נוכח חשש להיעדר מוטיבציה לטווח ארוך והצורך במסלול קבוע ויציב לקטינה. כן ציין כי היה מקום לבחון את הדברים גם בהתחשב בסעיפים 3 ו-25 לחוק האימוץ שעניינם (סעיף 3) אימוץ ככלל על-ידי איש ואשתו (בחריגים), והאפשרות (סעיף 25) לסטות בנסיבות מיוחדות מן הכלל. השופטת צפת סברה כי אין מקום במקרה דנן לאימוץ פתוח, הן כיוון שהקטינה מצויה במשפחת קלט מאז לידתה, והן נוכח רקעה של המבקשת והיעדר יכולתה של הדודה ליתן לקטינה מענה בתחום הרגשי; אף השופטת צפת הטעימה את ממד הזמן. ה. (1) בבקשה דנא סמכה המבקשת ידיה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וגרסה, כי עדיפה הכרעתו שלו, כמי שליוה את התיק כולו והתרשם מהנפשות הפועלות במו עיניו. עתירתה היא כי יבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והתיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה כדי שייקבע המשך התוכנית הטיפולית בקטינה במסגרת משפחתה הביולוגית. לחלופין העלתה המבקשת הצעה חדשה במסגרת בקשת רשות הערעור, והיא כי הקטינה תגודל בידי האחות, המגדלת את הבן א'. (2) לשיטת המבקשת טעה בית המשפט המחוזי במסקנתו אליה הגיע מתוך חוות הדעת של המומחית לגבי האפשרות של גידול הקטינה בידי הדודה. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי אימץ עובדות חלקיות מתוך חווֹת הדעת, והתעלם מעובדות אחרות המצויות בהן, כמו גם מהתרשמותו של בית המשפט לענייני משפחה. (3) לטענת המבקשת ישנם טעמים שונים המקעקעים את מהימנותם ואת תקפותם של מבחנים פסיכולוגיים לבדיקת המסוגלות ההורית, הן באופן עקרוני והן באופן פרטני באשר למבחנים שנערכו על-ידי המומחית מטעם בית המשפט. המבקשת הדגישה את הספקות והלבטים הרבים שבחוות דעתה של המומחית לגבי הדודה, וקבלה גם על הסתייגות המומחית מהעדפתה של חלופת האמנה על-ידי הדודה; לדברי המבקשת, בכך יש, כנטען, פגיעה קטגורית בשירותי הרווחה המפעילים שירותי אמנה ארוכת-טווח. הוא הדין להתיחסות למצבה המשפחתי של הדודה, שהרי נשים גרושות רבות מגדלות ילדים בהצלחה רבה. (4) לטענת המבקשת, טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו שההכרזה על הקטינה כבת-אימוץ דוחקת במקרה זה בשל ממד הזמן. לטענתה, בנסיבות המיוחדות של המקרה ונוכח גילה הצעיר של הקטינה עדיף לבדוק לעומק את החלופות השונות בטרם ההכרזה עליה כבת-אימוץ. בנוסף נטען, בקשר לסוגיית האימוץ הפתוח, כי המקרה דנן הוא הוא החריג לכלל של ניתוק מוחלט ואימוץ סגור, בשל נסיבותיו ובשל הפתרון הזמין במסגרת המשפחה המורחבת. (5) בשלהי בקשת רשות הערעור הוצעה חלופה חדשה, כאמור לעיל, והיא כי גידול הקטינה ייעשה בידי אחות המבקשת המבוגרת ממנה, המגדלת כבר כיום, כזכור, את בנה הבכור של המבקשת. המבקשת צירפה לבקשתה תצהיר של האחות, שבו הצהירה על רצונה לקבל את הקטינה ולגדלה, במתכונת אמנה או אימוץ פתוח, העידה על יחסה האוהב לבנה הבכור של המבקשת ועל יחסיה התקינים עם המבקשת. ו. המשיב סמך ידו על הכרעתו של בית המשפט המחוזי. (1) לטענתו, משקבע בית המשפט כי אמה של הקטינה נעדרת מסוגלות הורית, קמה עילת האימוץ לפי החוק, והעיקרון המנחה הוא טובת הקטין. (2) השיקול של טובת הקטינה, לטענת המשיב, מטה את הכף כנגד אפשרות גידולה בידי דודתה. זאת, בהתחשב בחוות-דעת המומחית לגבי הדודה, שבה נקבע כי זו חסרה את המשאבים הנפשיים לגידול הקטינה, ובהתחשב בכך שאפשרות זו כורכת בחובה את המשך הקשר של הקטינה והדודה עם המבקשת, העלול להרע עם הקטינה. המשיב הטעים, כי ההתחשבות בטובת הקטינה מחייבת ניתוק גמור ממשפחתה הביולוגית. (3) עוד הוסיף המשיב, כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר מסירת הקטינה לטיפול הדודה נקבעה למעשה מסגרת של אימוץ פתוח, הנוגדת את טובתה של הקטינה. לטענת המשיב, ההלכה הפסוקה קובעת כי הפתרון של השארת קטין בקרב מי ממשפחתו באימוץ פתוח אינו הפתרון הטוב ביותר בעבור הקטין, והוא אפשרי רק במקרים יוצאי דופן ומיוחדים בהם מוכח כי טובת הקטין מחייבת זאת – והמקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם, כנטען. (4) המשיב שלל אף את ההצעה החדשה לגידול הקטינה בידי האחות. לטענתו, העלאת ההצעה בשלב כה מאוחר מעוררת תמיהה, ובחינת ישימותה תימשך זמן רב, דבר הפועל לרעת הקטינה. נטען גם כי פתרון זה עומד בניגוד לטובת הקטינה, שכן אינו מעניק לקטינה "מסגרת של משפחה שלמה, עקבית ויציבה", ובפרט לנוכח מצבה הרפואי של הקטינה. תולדות התיק בבית משפט זה ז. (1) על הקושי המיוחד שבתיק זה, אף מעבר לתיקי אימוץ אחרים, מעיד אף מהלך הדיון בבית משפט זה. (2) בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 13.8.06. לאחר עיון החלטתי ביום 24.8.06 להעבירה להרכב ולקבוע כי תישמע בתוך חודשיים. בדיון ביום 5.10.06 בהרכב הנוכחי, ובתום שיג ושיח עם באי כוח הצדדים ונציגות רשויות הרווחה, סוכם כי רשויות הרווחה יבחנו את הצעתנו לקבל את החלטתו של סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה לעניין השמת הקטינה בטיפולה של דודת האם למחצית שנה שלאחריה יוחלט באשר להמשך; זאת בלא קביעת מסמרות באשר להכרעה בתיק. (3) גורמי הרווחה הודיעו ביום 19.10.06 כי אינם נעתרים למוצע, וזאת בנימוק שהקטינה זקוקה למשפחה שלמה ויציבה, ונוכח מחלתה - גם להורות טובה מעל לממוצע. גורמי הרווחה חזרו על עמדת המומחית ד"ר סיטון כי אין מקום לניסיונות באשר לקטינה, בהיעדר – לשיטתם – סיכוי של ממש להצלחתו. עם זאת, כנראה נוכח עמדת ההרכב בדיון, הוצע לשקול מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בקשר להצעה כי הקטינה תגדל אצל הדודה. באת כוח המבקשת הגיבה ב-24.10.06 כי לדעתה אין לקבל את חוות דעתה של ד"ר סיטון, כי היחסים במשפחה תקינים, הדודה מגדלת את בנותיה באורח נורמטיבי והאחות מגדלת את הבן א' בהצלחה. שבה ונתבקשה החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. צורף דו"ח בדבר א' (מיום 16.10.06) מאת רכזת האמנה בעיר מגורי האחות, שבו תוארה תמונה של טיפול טוב בו, תוך סיוע מצד בן זוגה של האחות; לא הובעה דעה באשר להשפעת כניסתם של ילדים נוספים למערכת הזוגית. (4) בהחלטה מיום 31.10.06 קבע ההרכב כי ימונה מומחה נוסף באשר להשמתה של הקטינה באימוץ פתוח או באמנה אצל דודתה. בהסכמת הצדדים מונתה ביום 15.11.06 ד"ר תמר מוזס, פסיכיאטרית המתמחה בילדים, לעניין זה. (5) ד"ר מוזס, בשיתוף עם העובדת הסוציאלית הקלינית נגה להט, אף היא מתמחה בילדים, נפגשו עם המבקשת, הדודה והאחות, וכן ערכו בדיקות אינטראקציה, אף שלא ראו צורך בבדיקת אינטראקציה בין הקטינה לדודה. חוות דעתן מיום 17.12.06 ניתחה את מערכת היחסים המורכבת בתוך המשפחה: מחד גיסא, הדודה גידלה שתי בנות שהתפתחותן תקינה, מאידך גיסא היא סובלת מסוכרת, אינה עובדת ומתקיימת מהבטחת הכנסה, ומשפחתה, אחותה (אם המבקשת) והיא, נזקקות לארוחות ממרכז סיוע. עם הגברים במשפחה המורחבת אין אפשרות לחיים משותפים בשל אלימות. מדובר – כך נאמר – על "העברה בין דורית של מצב סוציו-אקונומי קשה", על אי יכולת או אי רצון של הדודה להידרש לקשיים העלולים להיווצר בגידול הקטינה; נכונותה באשר לקטינה מבוססת, כך נאמר, "על רצונה לרצות את המשפחה המורחבת, להמשיך ולמלא את תפקידה כדמות הדומיננטית האחראית על כל יתר בני המשפחה, ולא על דאגה אמיתית לצרכיה של הילדה". והמסקנה: "אימוץ במשפחה המורחבת יכול להצליח רק כאשר ישנה קבלה בסיסית והכרה בקשיים בתפקוד ההורי. במשפחה זו קיימת שלילה של אי מסוגלותה (של המבקשת) להורות...". אנו מצטרפות לדעתה של הגב' רות סיטון כי ש' זקוקה למסגרת של משפחה שלמה, עקבית ויציבה שמסוגלת להעניק לה חום ואהבה, קביעות ויציבות, אין לנו ספק כי (הדודה) מסוגלת להעניק לה חום ואהבה אך לא קביעות ויציבות הנדרשות להתפתחות אישיות תקינה". השורה התחתונה בחוות הדעת היתה, כי אין המומחיות ד"ר מוזס וגב' להט רואות את הדודה כמתאימה לאמנה או לאימוץ הקטינה, וממליצות הן להכריז על הקטינה בת אימוץ. (6) קיימנו דיון ביום 21.1.07 במעמד הצדדים והמומחיות ד"ר מוזס וגב' להט. בדיון הוברר לנו כי נקבע ביום 16.1.07 בידי בית המשפט לנוער בדימונה, על דעת כל הצדדים, שהקטין ג', ילדה השני של המבקשת, יעבור לאחות אמו לטיפול במשך שנה. ואולם, בדיון חזרו המומחיות נחרצות על חוות דעתן באשר לקטינה. בעקבות הדיון, ומבלי להביע עדין דעה בתיק לגופו, החלטנו בו ביום, לשם מיצוי הבירור, כי "ייערך בהקדם ככל האפשר מפגש בין הגורמים השונים העוסקים מטעם המשיב במשפחה המורחבת יחדיו, שיכלול את פקידת הסעד הראשית לחוק אימוץ ילדים; פקידות סעד אחרות המטפלות במשפחה או במי מתוכה לעת הזאת (לרבות מי שחיוותה דעה בפני בית המשפט לנוער בהליך ביום 16.1.07 (ההליך הנוגע לקטין ג' – א"ר). וכן גורמי הפרקליטות. מטרת המפגש תהא לשקול יחדיו את התמונה כולה ולהודיענו אם יש מקום לשינוי כזה או אחר בעמדת המשיב". הצענו בהחלטה כי ישתתפו בחלקו הראשון של הדיון שלוש המומחיות ד"ר סיטון, ד"ר מוזס והגב' להט וכן באת כוח המבקשת; לאחר מכן ישבו גורמי המשיב ביניהם. (7) מפגש כזה אכן קוים בפרקליטות ביום 28.1.07. הודעת המשיב לאחריו הוגשה ביום 5.2.07. (א) נמסרו עמדות המומחיות: ד"ר סיטון ציינה כי השארתו של קטין במסגרת המשפחה הביולוגית היא אפשרות ראשונה שיש לבחון, וגם כאן בחנה זאת, מתחילה, אך על פי התרשמותה המקצועית "אפשרות זו עמדה בניגוד גמור לטובתה של הקטינה", ולכן נפסלה על ידיה. ד"ר סיטון תמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ופסלה את האפשרות לגידול הקטינה על ידי דודת אמה; "לדידה, אמנם מדובר באשה נחמדה, אך יחד עם זאת קוי אישיותה... אינם מאפשרים לה להתקשר לסובבים אותה באופן עקבי ...". אכן בנותיה גדלו "יחסית באופן נורמטיבי", אך אין להקיש מכך לקטינה שכן מצבה של הדודה הורע בינתיים משפחתית, כלכלית ובריאותית. ד"ר סיטון ציינה, במענה לשאלתה של באת כוח המבקשת, כי "לדעתה, אין מדובר במקרה גבולי, ומסקנתה בדבר הצורך להעביר את הקטינה למסגרת אימוץ סגור הינה חד משמעית" (כזכור דיברה בשעתו על גבוליות, ועתה נימקה כאמור). כן חיוותה ד"ר סיטון דעתה, כי יש צורך לפעול במהירות האפשרית להעברת הקטינה למשפחה קבועה ויציבה, היא גם הסתייגה מהחלטה להעברת הקטין ג' לטיפול אחות המבקשת. לבסוף אמרה, כי "לדעתה, במידה והקטינה, בהגיעה לגיל שמונה עשרה, תבקש לפתוח את תיק האימוץ, היא תגלה לשמחתה שגורלה שפר עליה, לעומת גורלם של אחיה שנותרו בתוך המשפחה המורחבת". (ב) ד"ר מוזס הצטרפה לדעה זו, בהגדירה את המשפחה המורחבת כ"בעייתית", ובה קושי רב של קשרים בין אישיים, תוך המעטת הבעייתיות. התרשמות ד"ר מוזס היתה כי אין המבקשת ודודתה מסוגלות להעמיד את צרכי הקטינה לפני צרכיהן, ובעבר עתרה המבקשת – בשל סכסוך כלכלי – להוציא את הבן הגדול א' מחזקת אחותה. עוד הוסיפה ד"ר מוזס, כי הדודה "לא תוכל לנטרל את נוכחותה הבעייתית של המבקשת בתהליך גידול הקטינה"; אילו היה המדובר בקטינה השוהה אצל דודת אמה מלידתה היה מקום לבחון את השארתה שם, אך כאן שוהה הקטינה מיום לידתה במשפחת קלט ולכן "הדבר הנכון ביותר לעשותו יהיה להעבירה למשפחה מאמצת שתעניק לה יציבות וקביעות. אין מקום, כשהקטינה כמעט בת שנתיים, לערוך על גבה ניסיונות של סיכויי ההצלחה שלהם נמוכים מראש". ד"ר מוזס סברה אף היא כי הגם שלא בדקה את הקטין ג', העברתו לאחות המבקשת תהא טעות גדולה. אף היא הטעימה את חשיבות ממד הזמן לגבי הקטינה. (ג) דעת גב' להט היתה זהה, ולשיטתה אין המשפחה המורחבת מתאימה לאימוץ, ואם תגדל בה הקטינה "תחושת חוסר הודאות באשר לזהות אמה ולזהותה בכלל, רק תגבר". (8) עוד נמסר, על-ידי גורמי המשיב כי הסכמתם להעברת הקטין ג' לאחות אמו "ניתנה בטעות, כתוצאה מפגמים וכשלים, מהותיים ופרוצדורליים, שנפלו בהליך קבלת ההחלטות בעניינו" ולכן נתבקש בבית המשפט לנוער עיכוב הביצוע לעניין ההעברה (ראו להלן). (9) לדעת המשיב, "לאור עמדתן האחידה והחד משמעית של שלוש מומחיות ... אין כל מקום לשינוי עמדתו לפיה טובתה של הקטינה מחייבת את הכרזתה כבת אימוץ, יחד עם הקביעה כי האימוץ יהיה אימוץ סגור ... העברתה של הקטינה לידי (דודת אמה) עומדת בניגוד לטובתה..."; הקטינה זקוקה להורות מטיבה, מעל לממוצע". (10) באת כוח המבקשת הגישה ביום 11.2.07 מסמך בו חלקה מכל וכל על עמדת המומחיות וטענה כי הישיבה כללה חיזוק הדדי של דעות המומחיות "בדבק האגו" ו"הידוק קצוות וחיזוק טענות על ידי כל צדדי הממסד". זאת, תוך ביקורת על גישת המומחיות בפרטים שונים, הן בקשר לדודת האם והן בקשר להתייחסות לעניינו של הקטין ג'. בין השאר נטען באשר לכך שד"ר סיטון דיברה בשעתו בבית המשפט למשפחה על "מקרה גבולי", ועתה עמדתה שוללת במובהק העברת הקטינה לדודת אמה. נתבקשה דחיה במתן תגובה מלאה עד לקבלת כל המסמכים על-ידי באת כוח המבקשת וקיום דיון בעניינו של ג'. ח. ב-21.2.07 הוגשה תגובת המבקשת, שחזרה על ביקורתה באשר לדיון ובאשר לדעות המומחיות, ובסופו של יום ביקשה כמתחילה כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה. צוין בין השאר דיווח חיובי על מצבו של הקטין א' אצל אחות אמו. לבקשה צורפו מסמכים ובהם החלטת בית המשפט לנוער (השופט אבו פריחה) מיום 6.2.07 בעניין הקטין ג', בעקבות בקשת המשיב לעיכוב ביצוע, שלפיה נקבע דיון בעניינו ביום 13.3.07, אף שבית המשפט ציין כי "לא מן הראוי כי המדינה תדבר בשני קולות" (קרי, מחד גיסא ניתנה הסכמה להעברת הקטין ג' לאחות אמו ומאידך גיסא חוזרים לכאורה מכך עתה). עיינתי גם במסמכים נוספים שצורפו על ידי באת כוח המשיב בהגינותה, אף שחלקם – מתקופה קודמת – מצביעים על מערכת יחסים קשה מאוד בין המבקשת לאחותה, אלא שכזכור נמסר כי מערכת זו השתפרה לאורך הזמן. ההכרעה ט. (1) תיק זה הציב בפנינו סוגיות קשות, החורגות כאמור אף מעבר לתיקי אימוץ אחרים, שככלל הם מן העדינות שבהכרעות שבתי המשפט נדרשים אליהן, והוא הוא הבשר החי. אין צורך להכביר על כך מלים. במקרה דנא הנסיבות מורכבות במיוחד, כיוון שהקטין א' ניתן לאמנה לאחות האם, והקטין ג' אמור היה להינתן לה אף הוא אילולא ההתפתחויות האחרונות, ועדיין איננו יודעים מה יילד יום לגביו. נציין כאן כי התלבטנו אם לדחות את הכרעתנו בעניין הקטינה עד לאחר ההכרעה בעניין ג', אך סברנו כי אין מקום עוד להשתהות, נוכח חלוף הזמן. התלבטותנו הרבה נבעה מכך, שניסינו לבדוק שמא המשפחה ה"מורחבת", המגדלת את הקטין א' (אשר נמצא אצל אחות אמו) ובשלבים מסוימים הוסכם גם על גידול הקטין ג' אצל אותה אחות, יכולה – על ידי דודת האם – גם לגדל את הקטינה שעל גורלה נסב ההליך הנוכחי. זו הסיבה להחלטותינו שתוארו מעלה, הן באשר למינוי המומחית הנוספת (לבסוף היו שתי מומחיות נוספות) והן באשר לדיון המורחב עם כל הגורמים. הנחתנו היתה, כפי שגם ציינה ד"ר סיטון בדיון המורחב, כי הגישה הראשונית צריכה להיות מאמץ להשמת הקטינה במשפחתה. ניתן לראות בכך רגש טבעי, כמעט מובן מאליו, ואין צורך להכביר מלים בדבר המחוור לכל בן אנוש. (2) ואולם, מנגד עומדות מורכבותה יוצאת הדופן של המשפחה וחוות דעתן החד משמעית של המומחיות, וכבר נאמר לא אחת בהקשרים שונים, כי צריכות להיות נסיבות יוצאות דופן שבהן תידחה עמדה מקצועית של מומחים לדבר (ראו בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלונית (טרם פורסם) (השופטת חיות) והאזכורים דשם, שגם הזכירה השופטת צפת בבית המשפט המחוזי. נזכיר: המבקשת - האם – אינה יכולה, למרבה הצער, לטפל בקטינים, ואין צפוי שינוי בכך בעתיד הנראה לעין, בטווח של שנים; אבותיהם של הקטינים אינם ידועים; מערכת היחסים הפנימית במשפחה מורכבת וידעה מעלות ומורדות; המשפחה במצוקה כלכלית קשה; אמנם, מצוקה כלכלית כשלעצמה אינה צריכה - ואף אסור לדידי - שתהא עילה כשלעצמה להוצאת ילד ממשפחה. לא מעט בני משפחות מצוקה התפתחו לתפארת, וכבר אמרו חכמים "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (בבלי נדרים, פ"א א'). לא הייתי נדרש איפוא לכך אילולא הגורמים האחרים, אך גורם זה מצטרף לשורת הגורמים הנוספים, שהדגש הוא בהם. ועוד, הדודה, בת 46, מצויה במצוקה ולה גם בעיות בריאות; האחות הגדולה מחזיקה בקטין – הבן הגדול – באורח חיובי, אף היא מתמודדת עם זוגיות חדשה וקשיים נוספים. אכן, במקרה דנן ראוי לשקול, מחד גיסא, את העובדה שהילד א' מצוי אצל אחות אמו והמצב ככל הנראה סביר, אף שהמדובר בקיום שאינו נטול בעייתיות. מאידך גיסא, יש לשקול את תולדותיהם הבעייתיות (לשון המעטה) של היחסים בין המבקשת (האם) לבין אחותה הגדולה. אשר לדודה, מזה גידלה אמנם שתי בנות שהתפתחו נורמטיבית, ומזה מצבה הבריאותי והכלכלי אומר דרשני, יחד עם הישארות המבקשת בתמונה על הקשיים הנצפים מכך. חוות הדעת החד משמעיות של המומחיות רואות את תמונת המשפחה כולה כמנוגדת לטובתה של הקטינה, הזקוקה ליציבות ולרוגע שאין המשפחה, חרף קשר הדם, יכולה לשיטתן לספק לה. יש צורך להכריע, וכפי שציין הנשיא ברק בע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 258, אופי האימוץ מקומו בשלב הראשון של ההחלטה. (3) אין צורך להרבות מלים בדבר המסגרת הנורמטיבית, שנסקרה ונותחה בפסיקה (פרשת ע"א 2169/98 פלוני הנזכרת). האפשרויות להלכה במקרה דנא הן ככל הנראה אמנה או אימוץ פתוח במסגרת המשפחה – אצל הדודה או אחות האם כמשאלת המבקשת – או אימוץ סגור מחוץ למשפחה, כהמלצת המומחיות וכעמדת המשיב. מהי ההלכה למעשה? מה טובתה של הקטינה בכל אלה? (4) בסופו של יום, את טובתה של הקטינה עלינו לשוות לנגד עינינו, כעיקר העיקרים, כלב ההכרעה. זו מצוות המחוקק (סעיף 1(ב) לחוק האימוץ; זו מצוות המצפון. הקטינה נמצאת מאז שחר ימיה במשפחת קלט והיכרותה עם משפחתה הביולוגית רופפת בעליל, אם ניתן לקרוא לביקורים שהיו בשם היכרות של ממש. היא סבלה מבעיות רפואיות (התקפי אפילפסיה) וכן בעיות גדילה (עיינו לצורך זה במסמכים רפואיים). דומה שהיא זקוקה, כטענת המשיב, למשפחה מיטיבה ברמה שמעל לממוצע. במאזן השיקולים נראה לי לאחר התלבטות ללא שינה, כי יש מקום לקבל את דעת המומחיות באשר לאימוץ סגור . איני מתעלם כל עיקר מהתייחסויותיה ומעמדותיה של באת כוח המבקשת, הלוחמת על עמדתה שנתקבלה בבית המשפט למשפחה, אף שאין לקבל את טענותיה בדבר "דבק הממסד", שהרי המומחיות מונו בהסכמה ואינן עובדות ה"ממסד" אלא מומחיות מטעם בית המשפט. אך מה שהציע בית המשפט למשפחה היה תקופת ניסיון, וכפי שציין השופט (כתארו אז) הנדל בבית המשפט המחוזי, הזמן הוא בעל משמעות במקרה דנא, ויש לראות את הנולד ולהימנע מנזק: "שעון החול אינו עוצר, מוטב למצוא מסגרת של משפחה מאמצת ככל שהילדה צעירה יותר", שאם לא כן בנסיבות דנא, כדבריו, "הבלבול יהא רב מנשוא", ויש ליחס חשיבות קריטית לממד הזמן (ראו גם חוות דעתה של השופטת צפת). אכן, סבורני כי אין לערוך ניסיונות על גבה של הקטינה, שמזלה לא שפר. (5) אשוב לשאלה של בחירה בין אמנה, אימוץ פתוח ואימוץ סגור. אין צורך לחזור על ההלכות הנוגעות לאימוץ פתוח, שנדונו לא אחת בבית משפט זה, כרעיון שובה לב של שמירת ערוצים פתוחים למשפחה הביולוגית. ואולם, דבר זה הוא החריג, ראו ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241; בע"מ 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם); בע"מ 3646/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (השופטת חיות). סבורני כי הכף בנידון דידן נוטה בבירור, בגלל טובת הקטינה, כנגד האימוץ הפתוח או האמנה. רקעה של הקטינה עד הנה ומצבה המורכב עד מאוד של המשפחה מציבים עננה של עתיד בעייתי מעל לראשה של הקטינה, הזקוקה ליציבות, אם תישאר בתוך המשפחה. החששות מחיים מסובכים ומורכבים, תוך נוכחות לא ברורה של האם (המבקשת) וקושי רב בזהות העצמית, תוך מצוקה כלכלית ופוטנציאל לקשיים מסוגים נוספים הקשורים במצב בריאותה של הקטינה והזה של דודת האם עצמה – כל אלה מטים את הכף לכיוון המלצות המומחיות, ולפיכך סבורני כי אין להיעתר לבקשת רשות הערעור ויש להותיר על כנה את הכרעתו של בית המשפט המחוזי. אכן, מצבו של הקטין א' בבית אחות אמו גרם להתלבטות כאמור, וכן ההחלטה (הקודמת למצער) בעניין הקטין ג', ועל רשויות הרווחה לבדוק עצמן בעניין אחרון זה; אך בחשבנו על עתידה של הילדה, דומה כי חיים יציבים במשפחה מאמצת הם במקרה דנא, על כל העצב שבניתוק ממשפחתה הביולוגית, פתרון העונה על טובתה, במקום חיים בסימן שאלה, בפוטנציאל לטלטלות ולמצוקות, נפשיות וכלכליות. זו איפוא הצעתי לחברי. צר לי שאלה פני הדברים, אך סבורני כי אין מנוס בנסיבות, ואין ליתן יד לניסיונות על גבה של הקטינה. אני מקוה להבנת המשפחה כי זו טובת הקטינה, והיא עיקר העיקרים. י. (1) אחר הדברים האלה עיינתי בחוות דעתה של חברתי השופטת ארבל. שבתי ונדרשתי לנושא בפתיחות, שמא צדקה בגישתה כי קשר הדם ו"קול הדם", קרי, המשפחה הביולוגית, ראויים לבכורה במקרה קשה וסבוך זה. השאלה שהציבה השופטת ארבל במרכז חוות דעתה, קשר הדם, היא היא שהיתה הסיבה לכך שפעם אחר פעם ניסינו להביא את הרשויות לשיקול מחודש, כמפורט בחוות דעתי מעלה. זה היה האינסטינקט הבסיסי, הטבעי שממנו יצאנו לדרך; זו האינטואיציה מלכתחילה; וזו גם גישה שיפוטית מוכרת, כעולה מן האסמכתאות שהציגה חברתי, קרי, בדיקת האפשרות להישארות במשפחה – ובענייננו המדובר במשפחה מורחבת, וזה נושא מוקשה יותר, כמובן שכן האב אינו ידוע ואין לעת הזאת חולק על אי מסוגלות האם. גם המומחית ד"ר סיטון ציינה כי מכאן פתחה את מסעה שלה. ואולם, אחרי ככלות הכל, ומעל לשיקול המשפחה, מעל לכל, עומדת טובתה של הקטינה, ואף לשיטת חברתי העדפת המשפחה המורחבת - במקרה דנא – היא "בכפוף לכך שאין בגידול הקטין על-ידי קרוב המשפחה כדי לפגוע בטובתו של הקטין מסיבה כלשהי". לצערי שרויים אנו במצב שבו אין החלטה אידיאלית, רק הרע במיעוטו; חוות הדעת כולן מתנבאות בסגנון אחד, ובסופו של יום עלינו להכריע מהי טובתה של הקטינה על פי הנתונים שלפנינו. (2) כיצד נשפוט את טובתה של הקטינה? האחריות לכך מוטלת על בית המשפט, וכנאמר בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48, 122 מפי השופט – כתארו אז – חשין "...אכן, שרביט ההכרעה ניתן לעולם לבית המשפט – לו ולא לכל מומחה המופיע לפניו – אך חזקה עליו על בית-משפט כי ישתמש בשרביטו כמלך נאור, באורח מושכל ורציונלי...". אכן, איני חש בעניין זה כמלך, ולוא גם נאור, אלא כעבד, כמשרת הציבור. העט שהופקד בידינו חורץ גורלותיהם של בני אנוש, אם במאסר ובמעצר, אם בממונם, ואם במקרה דנא – ביקר מכל יקר, בגורלו האישי של קטין שאינו יכול לדבר בשמו שלו, במקום בו יגדל. הקטינה מתקרבת לגיל שנתיים. כל המצוי אצל ילד בגיל זה יודע כי התקופה היא קריטית; הקטינה היא אדם לעצמו, אדם בעל נפש ורגשות, אדם שראוי ליציבות בגידולו. פשיטא שמשקעיה של התקופה שחלפה, והרי מגיל שבוע מצויה היא במשפחת קלט, וכן התקופה הבאה, ילוו את הקטינה לאורך ימים, ומי היודע אם מה שנחרת בנפשה לא יטביע בה חותמו לכל ימי חייה. לכן קשה כל כך ההכרעה, והכלים שבידינו אינם שלמים, אך כפי שציין בית משפט זה בבג"צ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453, 463 "רק לעתים נדירות ובנסיבות יוצאות דופן נמצא בית משפט פוסק – בעניינים של בריאותו הנפשית והגופנית של ילד (ובענייננו לא פחות, בעניין בית גידולו – א"ר) – בניגוד לחוות דעת מומחים; לא כל שכן במקום שלפני בית המשפט הונחו חוות דעת אחדות ומסקנת כולן אחת היא: יתר על כן – באותם מקרים נדירים וחריגים, נצפה לשמוע מן השופט שהכריע בניגוד לחוות הדעת – ובאורח מפורט ומדוקדק – מה טעם הכריע כפי שהכריע, ומדוע ראה לדחות את המלצת המומחים" (השופט חשין). בענייננו לא היו חוות דעת שונות; המומחיות שמונו בהסכמה היו בדעה אחת, בתחילתו של יום ובסופו, הן המומחית בבית המשפט לענייני משפחה (ובבית המשפט המחוזי) והן המומחיות שפעלו לאחר המינוי בבית משפט זה, והן כולן יחד בדיון משותף. אין חוות דעת אחרת כפי שהיתה - למשל - בעניין דויד הנזכר. (3) חברתי ביקשה להתמודד עם הקשיים שהועלו על-ידי המומחיות. המשימה שנטלה עליה, בנסיבות, היא כבדה וקשה. אכן, דודת המבקשת הביעה רצונה לאמץ את הקטינה אימוץ פתוח, וחברתי מנתה את נקודות הזכות לטובת האימוץ על-ידיה. ואולם, גם בהנחות המיטיבות ביותר עם המשפחה, שהניחה חברתי, סבורני לאחר התלבטות שבמקרה דנא טובתה של הקטינה, שהיא – אין מנוס מלהטעים זאת שוב – שיקול העל, היא כי יאופשר לה לחיות במשפחה יציבה, באופן שיקנה לה רוגע ושלוה; כי יינתן לה לגדול ככל האדם. אכן, שעה שכתב בית משפט זה כי "לא גרס מעולם שהורים 'גרועים' אינם ראויים לגדל את ילדיהם..." פלונית נ' עירית תל-אביב, פ"ד לב(3) 393, 399 (השופט ויתקון), לא כיוון למקרה דנא. המבקשת אינה "גרועה" חלילה, ומי יטביע בזולת שאינו עבריין תוית של "גרוע"; אך היא אדם שחייו עד הנה לא היו יציבים, שהביא תוך שנים ספורות שלושה ילדים לעולם ללא אבות ידועים, אשר באו לפתחם של שירותי הרווחה ובתי המשפט. כאמור אין חולק באשר להיעדר מסוגלותה ההורית של המבקשת. לסוגיית נוכחות המבקשת, שמעלות המומחיות, ולהכבדתה בנסיבות על יצירת זהותה של הקטינה והתנאים בהם תגדל – חוששני כי אין לטעמי תשובה אמיתית, והמשמעות היא, לדאבוני הרב, ניסוי על גב הקטינה, כפי שהוצע בבית המשפט למשפחה ובפועל גם לפי מסקנתה של חברתי, אף כי אני מבין ומוקיר את כוונתה הטובה ואת התקוות שחוות דעתה רצופה בהן. (4) ועוד, המוצע על-ידי חברתי הוא אימוץ פתוח, ולעניין זה ציין הנשיא ברק (ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 262 כי "צמצום תוצאות האימוץ ייעשה רק אם בית המשפט נוכח שהוא לטובת המאמץ". דבר זה שובה לב, אך שמור למקרים מיוחדים, ויתכן כאשר מדובר "במצבים כמו אימוץ ילד חורג תוך שמירת קשריו עם הוריו הטבעיים, או אימוץ ילד יתום תוך שמירת קשריו עם המשפחה המורחבת, אימוץ בעקבות אמנה ועוד" (שיפמן, דיני המשפחה בישראל ב' 69; בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)), בענייננו במהות אין נסיבות כאלה מתקיימות; המדובר בילדה בת שנתיים שלא חיתה כלל במשפחתה הגרעינית ואף לא במשפחה המורחבת, ושמשפחה זו עמוסת בעיות כדברי המומחיות, בראש וראשונה בעייתיותה של האם המבקשת, שאני מאחל לה כמובן כי תשתקם בעתיד; החשש להתערבותה - ואיני רוצה כמובן לפגוע - בגידול הקטינה בנסיבות שבהן אין היא למרבה הצער מסוגלת לכך, ותוך מגורים בקרבת מקום, עולה לדעתי מן החומר שבו עיינו, ולא אאריך. (5) לכן בבואי לשורת ההכרעה, לוואי ויכולתי להצטרף לחברתי, אך חוששני כי עמדתי בעינה. המבט אל עתידה של הקטינה במשפחתה המורחבת במצב המשפחתי המורכב, שאותו לא הכירה עד הנה, ושעתיד ללוותה שנים ארוכות, לצערי אינו צופן טובות. על כן סבורני גם עתה, כי אין מנוס מהכרזה על הקטינה כבת אימוץ באימוץ סגור. י"א. ואחר כל הדברים כולם, בטרם נחתם פסק הדין, העבירה באת כוח המבקשת את פרוטוקול והחלטת בית המשפט לנוער בדימונה מיום 13.3.07 בעניין אחיה של הקטינה, הקטין ג', שגורלו היה שנוי במחלוקת. באי כוח היועץ המשפטי לממשלה ביקשו להשאיר את הקטין, בעל צרכים מיוחדים, במשפחה האומנת, ולמנוע העברה נוספת. המבקשת התנגדה לשינוי. אגב הדיון בבית המשפט לנוער הועלה נושא הקטינה, ובאת כוח המבקשת טענה כי הוא נכרך על-ידי באי כוח היועץ המשפטי בנושא הקטין, כדי לקדם את אימוץ הקטינה (דבר שבית המשפט לנוער לא קיבל). המבקשת עצמה טענה כי השתנתה לחלוטין, והיא מבקשת ליתן לה סיכוי. בסופו של יום החליט בית המשפט לנוער להותיר את החלטתו בדבר העברת הקטין לאחות אמו – על כנה. זאת לאחר עיון במכלול מסמכים, שמהם תמכו בעמדת היועץ המשפטי, נוכח הרצון למנוע טלטולים נוספים מהקטין, ומהם תמכו באישוש ההחלטה להעביר את הקטין לאמנה אצל אחות המבקשת, ובמיוחד נוכח התרשמות המפקחת המחוזית לאמנה, ומנגד – קשיים הכרוכים במשפחה האומנת, שבית המשפט ראה כמצביעים על צורך להעבירו ממשפחת האמנה בהקדם ממילא (לאחר מספר העברות וטלטולים). כשלעצמי, הגם שיש משמעות לכך ששני אחי הקטינה יהיו במשפחה המורחבת (אצל אחות המבקשת), ואיני מקל בזאת ראש, שאלתי עצמי היש בכך כדי לשנות באשר לטובת הקטינה נשוא ענייננו. אך החלטתו של בית המשפט לנוער נתמכה בחוות דעת מקצועיות, כאמור, אף כי היו גם חוות דעת שונות, מה שאין כן בענייננו - שכל חוות הדעת מדברות בקול אחד פעם אחר פעם. ועוד, אין לשכוח כי המבקשת גרה הרחק מאחותה - אך סמוך לדודתה, על המשתמע באשר לגידול הילדה. לאחר מחשבה, לא ראיתי לשנות מהאמור מעלה. אני מייחל מכל לב כי עמדה זו ראויה, וכי יתקיימו דברי ד"ר סיטון בדיון כל הגורמים מיום 28.1.07, כאמור, כי "לדעתה, במידה והקטינה, בהגיעה לגיל שמונה-עשרה, תבקש לפתוח את תיק האימוץ, היא תגלה לשמחתה שגורלה שפר עליה...", וזאת על-פי כלל הנסיבות המשפחתיות והאישיות. י"ב. כאמור, אם תישמע דעתי לא ניעתר לבקשה לרשות ערעור, ובהתאם יעמוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו והקטינה תוכרז כבת אימוץ באימוץ סגור. אציע שלא לעשות בנסיבות צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: "ילוד אישה נושא על שכמו את הוריו. לא על שכמו. בחובו. כל חייו חייב לשאתם, אותם ואת כל צבאם, הוריהם, הורי הוריהם, בובה רוסית מעוברת עד דור אחרון. באשר ילך ילך הֲרֵה הורים בשוכבו הֲרֵה הורים בקומו הֲרֵה הורים אם ירחיק נדוד ואם יישאר במקומו. לילה- לילה חולק את ערשו עם אביו ואת יצועו עם אמו עד בוא יומו" (עמוס עוז, "אותו הים"). 1. ההכרעה בתיק זה הדירה שינה מעיני וקשתה עלי במיוחד. השאלה במוקד הדיון הינה שאלה גורלית שעניינה בדיני נפשות- שאלה הקשורה ברקמת העצבים הרגישה של הקיום האנושי. השאלה היא האם תנותק הקטינה, שהינה מקטני קטנים, ממשפחתה הביולוגית ותועבר למשפחה מאמצת. מהלך שלבי הבירור בתיק, כמו גם בקשת חוות הדעת הנוספות, יועד כולו לצורך בדיקה נוספת של האפשרות שהקטינה תישאר בחיק משפחתה הגרעינית, במסגרת אומנה או אימוץ פתוח אצל דודתה של אם הקטינה, תוך ציפיה ותקווה שבשלב מסוים בעתיד תפתח האם את כישורי ההורות החסרים לה והבת תושב לחיק אימה (אפשרות שלא נשללה על ידי ד"ר סיטון). ביסוד בחינתה לעומק של אפשרות זו עומדת כמובן ליבת הקשר שבין ילדה קטינה לבין אמה הורתה, בין הילדה ובין משפחתה הטבעית, זכות ההורים והמשפחה שהיא ביטוי לקשר הטבעי, "קול הדם" (ע"א 50/55 הרשקוביץ נ' גרינברגר, פ"ד ט(1) 791, 799; ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461 (1984)). לצערי, לא אוכל להצטרף לדעתו של חברי, השופט רובינשטיין, לפיה דין הערעור להידחות. איני סבורה כמוהו כי יש מקום להכריז על הקטינה כבת אימוץ במסגרת של אימוץ סגור ולנתקה ניתוק מוחלט מחיק משפחתה לתמיד. דעתי בנסיבות עניין זה כי יש להחזיר את הקטינה לחיק משפחתה, לטיפולה וגידולה של דודתה של האם בסיוע שאר בני המשפחה. אציין כבר עתה כי בעיני לקשר הדם "מעמד בכורה", וההנחה הבסיסית בעיני היא כי טובת הקטינה לגדול בחיק משפחתה הביולוגית, המשפחה האוהבת והנאבקת על רצונה שהקטינה תישאר בחיק המשפחה, כמו גם זכותה הטבעית של כל משפחה לגדל את ילדיה. באזמל דק שבתי ושקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, מהותם ובעיקר משקלם והאיזון הראוי ביניהם, ולאחר בחינה כוללת של מלוא הנתונים ונסיבות העניין הוכרעה הכף מבחינתי לטובת הישארותה של הקטינה במסגרת משפחתה הביולוגית והעברתה לרשות דודתה תוך תקווה כי יעלה בידה למצות את כוחה ויכולתה ולעמוד במשימת גידולה וחינוכה של הילדה בתנאים נאותים, בחום ואהבה, בסיוע שאר בני המשפחה- הסבתא- היא אחותה של הדודה, הסבא, הדודה נ'- אחותה של האם, ובנותיה של הדודה, שאחת מהן מתגוררת עימה, כמו גם בסיוע רשויות הרווחה ככל הנדרש בנסיבות העניין. ראוי בעיני לאמץ את קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט פ' אסולין) אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהנפשות הפועלות. לשיטתו, מסירתו של קטין לאימוץ צריך שתהא במקום בו ברור לחלוטין שלא נמצא כל פתרון בעבור הקטין במסגרת משפחתו הביולוגית. בית המשפט סבר כי במקרה דנן טובת הילדה הינה לגדול אצל דודתה של האם, אם במסגרת אומנה ואם במסגרת אימוץ פתוח. 2. כידוע, הליכי האימוץ נחלקים לשני שלבים. בשלב הראשון נבחנת השאלה האם להכריז על הילד כבר אימוץ ולנתק את קשריו עם הוריו הביולוגיים. השלב השני, שאינו מענייננו כאן, מתמקד ביחסים שבין הקטין לבין ההורים המיועדים לאמצו. השלב הראשון נחלק אף הוא לשני שלבי משנה: ראשית יש לבחון האם מתקיימת אחת מהעילות הקבועות בסעיף 13 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ). בחינה זו נעשית כלפי כל אחד מההורים הביולוגיים בנפרד. לאחר שנקבע כי התקיימו עילות אימוץ, יש לבחון האם יש לעשות שימוש בשיקול הדעת השיפוטי ולהכריז על הקטין כבר אימוץ. בשלב זה נבחנת טובתו של הקטין והאם היא מובילה להכרזה עליו כבר אימוץ (ראו למשל בע"מ 5082/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, תק-על 2005(4) 387). עוד יצוין כי בחינת האפשרות להורות על אימוץ פתוח יכולה להיבחן הן במהלך השלב הראשון והן במהלך השלב השני, ובמסגרתה השיקול היחיד הינו טובת הילד (בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2006(3) 471; ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 262 (1999)). 3. באשר לבחינת המשנה הראשונה שעניינה, כאמור, בבחינת התקיימותן של עילות אימוץ, חשוב להדגיש את שנאמר כבר על ידי בית משפט זה- "טובת הילד, כשלעצמה, אינה עילה בגדריו של סעיף 13 לחוק האימוץ. אכן, אין מנתקים את קשר הדם שבין הורים (ביולוגיים) שאינם מסכימים לניתוק הקשר לבין ילדם, רק משום שטובתו של הילד דורשת זו (ראו: ע"א 549/75 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1) 459, בעמ' 467; ע"א 623/80 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לה(2) 72, בעמ' 75)". (ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 258-259 (1999)). וכן- "מעולם לא גרסנו שהורים "גרועים" אינם ראויים לגדל את ילדיהם או שהמדינה רשאית לשלול מהם את הזכות הזאת ולמסור את בניהם, "לטובתם", להורים אחרים, טובים מהם (ראה דברי השופט ברנזון ב-ע"א 314/75 (לא פורסם))" (ע"א 680/77 פלונית נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לב(3) 393, 399 (1978)). דהיינו, במסגרת זו של בחינת התקיימות עילות אימוץ יש לזכור כי הכלל הבסיסי הוא הגנה על התא המשפחתי הטבעי ועל האוטונומיה שלו, כאשר השיקולים העומדים בבסיס גישה זו מורכבים בין היתר מזכויות ההורים הטבעיים (ראו ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1, 8 (1986)). 4. עילת האימוץ הרלוונטית לענייננו הינה עילת הסל הקבועה בסעיף 13(7) לחוק האימוץ העוסקת במסוגלות הורית: "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו". באשר לעילה זו נפסק כי הבחינה היא בחינה אובייקטיבית- נשאל האם ההורה מסוגל לדאוג לקטין ולא האם הוא רוצה בכך. עוד נפסק כי הבחינה נעשית באשר להורה עצמו, ולפיכך אם אין ההורה מסוגל לדאוג לילדו מתקיימת העילה גם אם משפחתו של ההורה מסוגלת לדאוג לקטין (ע"א 594/84 פלונית נ' לשכת העבודה והרווחה, פ"ד לט(2) 570 (1985)). עוד חשוב לציין כי נקבע שיש לנקוט זהירות יתירה בהכרזה על קטין כבר-אימוץ ובייחוד כשהדבר נעשה בהתאם לעילת סעיף 13(7) לחוק האימוץ. הפרשנות שניתנה לעילה זו היא כי מדובר בחוסר מסוגלות אשר אין סיכוי לשינוי בה בעתיד הנראה לעין, וכי אין בעזרה כלכלית וטיפולית סבירה כדי להביא לשינוי המצב בעתיד הנראה לעין (בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2006(1) 1846). 5. מבחן המשנה השני עניינו כאמור בבחינת ההכרזה על הקטין כבר אימוץ לאור השיקול בדבר טובת הילד. שיקול מרכזי זה נובע מההוראה הכללית הקבועה בסעיף 1(ב) לחוק האימוץ, לפיה "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ". טובת המאומץ הינה עיקרון מורכב בעל זוויות שונות (ע"א 232/85 הנ"ל, בעמ' 12). הוא מכיל את כל האינטרסים והפרמטרים של צרכי הקטין. הוא נשקל בקפידה על ידי מעגלים שונים של שיקולים שבמרכזם הקטין. שיקולים חומריים-פיזיים-טבעיים, שיקולים רוחניים חברתיים, אתיים-מוסריים, שיקולי בריאות ושיקולים נפשיים, שיקולים בטווח המיידי ושיקולים לעתיד לבוא. שיקולים באשר לנזק מהניתוק מכאן ולתמיד ממשפחתו, נזק עכשיו ונזק לעתיד. במסגרת שיקולים אלו מצויה גישתי הבסיסית, כאמור, כי טובתו של קטין הינה לגדול בחיק משפחתו הביולוגית, להישאר בחיק משפחתו הגרעינית האוהבת והנאבקת על הישארותו עמם. בהקשר זה, יש לשקול את טובת הילד גם לטווח הארוך מבחינת התפתחות ומימוש זהותו, ולשקול את התמודדותו העתידית של הילד עם היותו ילד מאומץ. ילד מאומץ יתלבט תמיד בבעיות זהות במיוחד כשהדי הפניות, הבקשות והתחינות של המשפחה הביולוגית יגיעו לאוזניו. "קול הדם" ו"קול הטבע" הם שיקולים בין יתר שיקולי טובת הילד. 6. בעניין שבפנינו הוכרזה הקטינה כבת אימוץ כלפי האב ונושא זה כלל אינו עולה לדיון בפנינו. באשר לאם, המבקשת, נראה כי אין חולק שהיא נעדרת מסוגלות הורית בעתיד הנראה לעין, וזאת על סמך חוות הדעת של ד"ר סיטון, ולפיכך מתקיימת עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(7) לחוק האימוץ. מחוות הדעת לעניין מסוגלותה ההורית עולה כי אי מסוגלות זו לא תירפא בזמן הקרוב, ולפיכך אין לדבר במקרה דנן על משפחת אומנה, כפי שהציע בית המשפט לענייני משפחה, אלא על אימוץ בלבד אשר יעניק לקטינה מסגרת יציבה וקבועה לכל חייה. השאלה המרכזית העולה במקרה זה היא האם יש מקום להורות על אימוץ פתוח של הקטינה אצל דודתה של האם, או שמא להורות על מסגרת של אימוץ סגור. 7. סעיף 16(1) לחוק האימוץ מאפשר להורות על צמצום תוצאות האימוץ, מה שקרוי "אימוץ פתוח". כאמור, האפשרות של אימוץ פתוח צריכה להיבחן על פי השיקול היחיד של טובת המאומץ. נהוג לייחס לאימוץ הפתוח יתרונות לצד חסרונות. כך מסכם את הדברים הנשיא שמגר: "ניתן לסכם את המעלות והמגרעות העיקריות של האימוץ הפתוח. מעלות: (א) היעדר ידיעה על המוצא של המאומץ והסודיות בדבר מוצאו יוצרים אצל הילד המאומץ תחושת חוסר שלמות, נחיתות וקיפוח. המאומץ רואה עצמו כבעל מעמד בלתי שווה לילדים אחרים, כי הוא ילד דחוי. היעדר הידיעה יוצר חשדנות וחסכים. האימוץ הפתוח, היינו המפגש והקשר עם ההורים הביולוגיים, מסיר מגבלות פסיכולוגיות כמתואר, כי הכול הופך בעיני המאומץ לנהיר ובהיר. (ב) מבחינת ההורים המאמצים יש בהכרת ההורים הביולוגיים כדי לאפשר מידע רב יותר עליהם שניתן להעבירו לקטין. יוזכר בהקשר זה, כי בהתאם לחקיקה שלנו - סעיף 27(3) לחוק אימוץ ילדים, תש"ך-1960, וסעיף 30(ב) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 - נוצרה אפשרות עיון בפנקס האימוצים למאומץ שמלאו לו 18 שנים (בחוק מתשמ"א - הזכות אינה החלטית). (ג) מבחינת האם הביולוגית מצביעים מחקרים שונים על תחושת אשם מתמשכת, שסיבתה בוויתור על הילד או באובדנו; התוצאה האמורה של זניחה או נטישה (RELINQUISHMENT) יוצרת זעם ותסכול. האימוץ הפתוח, המאפשר קשר מתמשך עם המאומץ, יוצר בסיס לרקימת יחסים חלופיים חדשים בין האם הביולוגית לבין המאומץ. הוא מעניק לה תחושה של מעורבות. אגב, הוזכרה בעייתה הפסיכולוגית של האם, כי המחקרים מצביעים על קיום תחושה כמתואר, שהיא חריפה יותר אצלה. אולם אך מובן, שגם אצל האב הביולוגי יכול להתפתח רגש דומה. (ד) ההורים המאמצים הם החוליה הבעייתית ביותר בכל הנוגע לאימוץ הפתוח. עם זאת, סוברים החוקרים כי עם כל המגבלות יכול להיות בקשר הפתוח סממן של "מתן הסכמה" לאימוץ מצד ההורה הביולוגי, דבר המפחית את המתח המלווה את ההורים המאמצים בפעולתם להשרשת הקשר עם המאומץ. יש גם המפנים לתדירות הרבה יותר של אימוצים פתוחים בחברה האפריקנית. דא עקא, שהדוגמה הזו רלוואנטית לענייננו רק באופן חלקי, כי בתרבות השבטית באפריקה המדובר בעיקר באימוצים פתוחים בין בני משפחה. 8. מכאן למגרעות או המגבלות האפשריות: (א) כאמור, סבורים גולדשטיין, פרויד וסולניט כי אימוץ פתוח פוגע בסיכויי ההצלחה של היווצרות קשר מלא והדוק בין המאמצים למאומץ. יש מקום לחשש שאימוץ בצל הקשר עם ההורים הביולוגיים יפריע להיווצרות יחסים הדוקים של הורה-ילד עם ההורים המאמצים. (ב) החיים עם שני זוגות הורים, הזוג הביולוגי והזוג המאמץ, עלול ליצור מבוכה ומשבר נאמנויות אצל המאומץ. אף מבחינת החברה החיצונית ובעיקר ילדים אחרים, יכול מידע על קשר חריג כמתואר לפגוע בהשתרשותו של המאומץ בבית המשפחה המאמצת ובתדמיתו של המאומץ כמי שלא נדחה על-ידי הוריו הביולוגים. (ג) מידע על הורים ביולוגיים יכול לעתים ליצור משבר חמור, וזאת כאשר ייוודעו למאומץ אירועים שקשורים בלידתו ובאימוצו ואשר אין בהם משמעות חיובית (למשל מידע על עיסוק האם בזנות). (ד) יכולה לצמוח תחרות בין ההורים, כאשר כל צד ירצה לרכוש עדיפות בחיבתו ובנאמנותו של המאומץ. תחרות זו תחתור תחת קשר ראוי ורצוי בין המאומץ למאמצים, וייתכן שתתפתח להסתה הדדית מתמשכת שתיצור קרע בנפשו של המאומץ. (ה) ייתכנו ניגודים חברתיים או תרבותיים חריפים בין ההורים הביולוגיים לבין ההורים המאמצים, ואלו יחתרו מתחת לאפשרות ליצור קשר אוהד או לפחות קורקטי וניטראלי בין זוגות ההורים" (ע"א 653/95 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(2) 383, 391-392 (1995)). גישת בית משפט זה נטתה לראות באימוץ פתוח כחריג ובאימוץ סגור ככלל (ראו בע"מ 10791/05 הנ"ל; ע"א 2169/98, בעמ' 264). עם זאת, לאחרונה נשמעו קולות הסבורים שיש לבחון את הסוגיה בכל מקרה לגופו (בע"מ 10791/05 הנ"ל; בע"מ 4259/06 הנ"ל). לטעמי, עדיין יש להקפיד על שימוש במוסד האימוץ הפתוח בזהירות רבה, במשורה, בדקדקנות ובאופן חריג בבחינת "כבדהו וחשדהו" (ראו ע"א 653/95 הנ"ל בעמ' 392). מכל מקום, אני סבורה כי המקרה דנן מעלה נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות יישומו של האימוץ הפתוח. שיקול נוסף העולה במקרה זה נובע מהעובדה שההורים המיועדים לאימוץ הינם ממשפחתו המורחבת והטבעית של הקטין. במקרה כגון זה אני סבורה כי נוסף שיקול חשוב ומרכזי הנוגע לטובת הילד לגדול במשפחתו הטבעית והגרעינית. כאמור, ביסוד גישתי זו עומדת נקודת המוצא לפיה יש להעניק מעמד בכורה לקשר הדם, ולצאת מנקודת ההנחה הבסיסית כי טובתו של הקטין לגדול בחיק משפחתו הביולוגית. אמנם, כאשר אין מדובר בהורים הביולוגים מועם מעט שיקול זה, אך עדיין אני סבורה שהוא קיים ככל האמור במשפחה המורחבת. הרצון שלא להפריד בין אחים הוכר כבר בפסיקה, ובדומה אני סבורה כי יש ליתן משקל לרצונה של משפחתם של ההורים לסייע ולגדל את הילדים במקום ההורים עצמם, וזאת מנקודת ראותה של טובת הילד. לפיכך, אם קיים קרוב משפחה אשר מוכן לקחת על עצמו את המשימה של גידול הקטין המיועד לאימוץ במסגרת אימוץ פתוח, ומסתבר כי אותו קרוב משפחה כשיר ומסוגל לכך, יש להעדיפו על פני משפחה מאמצת שאין לה כל קשר לקטין, וכל זאת בכפוף לכך שאין בגידול הקטין על ידי קרוב המשפחה כדי לפגוע בטובתו של הקטין מסיבה כלשהי. הדברים מתחזקים כאשר רצונו של ההורה הביולוגי נעדר המסוגלות הוא שבנו או בתו, יוצאי חלציו, יגדל אצל בן משפחתו בליווי ותמיכה של המשפחה כולה. עקירתו של קטין ממשפחתו השורשית ונטיעתו במשפחה אחרת היא מהדברים הגורליים שיכולים לפקוד אדם ולהשפיע על כל מהלך חייו לשבט או לחסד. שינוי זהותו ומסירתו למשפחה מאמצת מנתקת אותו פיזית ממשפחתו, אך לא נפשית, וגם לא מהקשיים עימם הוא צריך להתמודד בטווח המיידי, הקצר, ובטווח הארוך. ניתוק זה מטביע את דפוסי התפתחותו ומעצב את תחנות חייו, ואף משפיע על גורלם של אחרים בסביבתו. בית משפט זה הכיר בחשיבותו של "קשר הדם" ובהותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא. אמנם הדברים נאמרו בדרך כלל באשר להורי הקטינים, אך אני סבורה כי הם נכונים, גם אם לא באותה מידה, אף כאשר מדובר במשפחה המורחבת הטבעית של הקטין: "נקודת המוצא העקרונית, היא, כי המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. זהו "התא החברתי היסודי והקדום ביותר בתולדות האדם, שהיה, הווה ויהיה היסוד המשמש והמבטיח את קיומה של החברה האנושית" (השופט אלון בע"א 488/77 [2], בעמ' 434)" (ע"א 577/83 הנ"ל). מן הכלל אל הפרט 8. במקרה שבפנינו ניצבת דודתה של המבקשת ומכריזה כי היא נכונה לגדל את הקטינה, בין במסגרת אימוץ פתוח ובין במסגרת אומנה. על נכונותה זו על כל גווניה וצפונותיה היא נחקרה בבית המשפט, נשאלה על ידי המומחיות ועמדה על דעתה. נכונותה נתמכת על ידי האם הביולוגית של הקטינה ועל ידי כל המשפחה. השאלה הניצבת בפנינו היא האם הדודה ניחנה במסוגלות ההורית לגידול הקטינה, על כל בעיותיה וקשייה, והאם אכן טובת הילדה דורשת זאת. להלן אפרט את השיקולים שהביאוני למסקנתי כי על הקטינה לגדול אצל דודתה ובחיק משפחתה הביולוגית. שקילת הדברים מונחית על ידי כללים שבראשם טובת הילד שמהווה עוגן מרכזי בשיקולי בית המשפט. בית המשפט בוחן את הדברים במבט צופה פני עתיד, עליו להעריך מה ילד יום על בסיס כללים שנקבעו במבחן הזמן והביקורת, תוך הקשבה וזיהוי קולות נוספים, קולות אחרים, גם אם משמעם רוח שינוי ותקווה. 9. אמת הדבר כי האם נמצאה חסרת מסוגלות הורית ולא ניתן להתעלם מכך. בית המשפט לענייני משפחה קבע את חוסר מסוגלותה ההורית כלפי הקטינה סמוך לאחר לידתה. מאז עברו כמעט שנתיים ימים. הסתכלות אל עבר המציאות האובייקטיבית במשפחה הגרעינית והמורחבת כפי שהיא עולה מהעדויות, מחוות הדעת ומפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, מציירת את התמונה הבאה: הקטינה נמצאת משחר ימיה, בתקופה שהיא כה משמעותית בחייה, במשפחת קלט. לטעמי, לאחר התקופה שעברה, ובמצב הרפואי והנפשי בו היא נתונה, חשוב להביאה אל חיק משפחתה בהקדם האפשרי. הדודה, גם לשיטתן של חוות הדעת, ערוכה ומזומנה לקליטת הילדה. הדודה, כיום כבת 47, שהיתה עסוקה קודם לכן בטיפול באימה החולה, שבינתיים נפטרה, ואחר כך בטיפול באחותה החולה, סבתה של הקטינה, שבינתיים הבריאה ממחלה אנושה, העידה בבית משפט קמא שעתה היא פנויה לטפל בקטינה בסיוע אחותה - סבתה של הקטינה - כמו גם בעזרת ביתה שמתגוררת עימה. הסבתא שהעידה אף היא בבית משפט קמא, שבה והדגישה את רצונה לסייע בגידול נכדיה ובמיוחד בגידול הקטינה הנקראת על שם אימה ז"ל, הדומה לה גם בחיצוניותה. יש לציין כי הסבתא, ואחותה - הדודה - סייעו בגידול בנה השני של המבקשת עד הוצאתו ממשמורתה. המשפחה הביולוגית כמהה ומצפה לקבל את הקטינה לחיקה, לחבקה ולאמצה אל ליבה. כמיהה עזה זו המאחדת את כל המשפחה ועוטפת אותה בחבל דק של תקווה, יש לתת לה משקל כגורם חשוב ביותר כאשר בוחנים את טובת הילדה. הנזק שיגרם לקטינה לאור ניתוקה ממשפחתה נזק לטווח ארוך הוא. לא יהיה זה צודק שהילדה תעבור בעתיד חוויה טראומטית כשיתברר שנקרעה ממשפחתה בניגוד לרצון המשפחה משום שהדודה לא נמצאה ברמת הורות מטיבה מעל הממוצע. מי יכול להבטיח שהמשפחה המיועדת לאמץ היא אכן כזו? 10. אחות האם, נ', מגדלת את אחיה הבכור של הקטינה כמשפחת אומנה ועל פי החלטת בית המשפט אמורה לגדל גם את האח השני, אם כי עניין זה עודנו מצוי בהליכים משפטיים, מה שמבטיח את הקשר בין הקטינה לאחיה. חוות הדעת בעניין טיפולה של נ' באח הבכור משביעות רצון. ניסיונות ההתערבות והתלונות שהיו בעבר מצד אמם של הילדים, המבקשת, בגידולה של נ' את האח הבכור, נפסקו, וצוין שהמבקשת רואה באחותה דמות אם לכל דבר (סיכום אבחון מיום 7.8.06). מניסיון חיובי זה ניתן ללמוד, כפי שאף ארחיב בהמשך, שניתן לסמוך על המשפחה כי תדע להגיע לאיזון בו כל בן משפחה יודע את מקומו ותפקידו במארג היחסים הכולל. 11. בכל חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט תומכות המומחיות באימוץ סגור, ואני רואה חשיבות רבה בחוות הדעת ובעמדתן של כל אחת מהמומחיות. אמנם, בית המשפט הוא הפוסק, ואין בית המשפט מתפרק מסמכותו וחובתו להכריע בסוגיה שעל הפרק בשל היעזרותו בחוות דעת מומחים. עם זאת, ככל שמדובר בחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד, נפסק כי בית המשפט יסטה מהמלצת המומחים רק אם קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה שכזו. כמו כן אציין כי הכרעת בית המשפט צריכה להתבסס על תשתית מחקרית, עובדתית ומקצועית, ועליו להימנע ככל הניתן מעמדות ערכיות (ראו בע"מ 4259/06 הנ"ל; בע"מ 377/05 ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2005(2) 617; בע"מ 9358/04). שבתי ועיינתי בחוות הדעת המתייחסות לאם, לדודה, לנ', לקטינה ולאחיה, כמו גם בפרוטוקול העדויות בבית המשפט והתשתית שהונחה על ידי בית המשפט קמא, וסברתי כי אין לקבל את מסקנות חוות הדעת במקרה חריג וקשה זה, הגם שחלק נכבד מהדברים מקובל עלי ואף מהווה בסיס לעמדתי. אפרט, לפיכך, את הטעמים המיוחדים העומדים בבסיס עמדתי שלא לאמץ את מסקנות חוות הדעת. 12. חוות הדעת של ד"ר סיטון מעלה שלושה קשיים מרכזיים במסירתה של הקטינה לדודה: ראשית, למרות שהמומחית מציינת כי "קרוב לודאי ש[הקטינה] תזכה לטיפול פיזי נאות בביתה של [הדודה]", היא מביעה ספקות והתלבטות "ביחס לסיפוק הצרכים הרגשיים של הקטינה... אין לה את המשאבים ליצירת קשרים חמים ואנושיים", ומוסיפה "אני לא חושבת שצריך לתת ילד למישהו שיש לו נקודת התחלה בעייתית. בדיוק קודם שמעתי שלילדה נמצאה מחלת האפילפסיה". שנית, המומחית מעלה קושי משמעותי הנובע מ"האמביווילנציה של [הדודה] בתפקיד שלה עם התינוקת הזאת", ומוסיפה כי הדודה אמרה לה בפירוש פעמיים שהיא אינה רוצה לקחת את הילדה לאימוץ אלא להוות עבורה משפחת אומנה. שלישית, מתייחסת חוות הדעת לקושי בהתערבותה של המבקשת בגידולו של בנה הבכור שגדל אצל אחותה, נ', ועולה החשש כי התערבות זו תחזור על עצמה גם ביחס לקטינה. אני סבורה כי ניתן להשיב לשלושת קשיים אלו, וכי אין בהם כדי להצביע על חוסר מסוגלותה של הדודה לגדל את הקטינה כראוי. באשר לקביעת המומחית לפיה נעדרת הדודה את היכולת לספק את צרכיה הרגשיים של הקטינה- אף בית המשפט המחוזי בפסק דינו ציין כי "אין לתת משקל מלא להסתיגותה של המומחית לפיה לדודה "קושי ביצירת קשרים אנושיים חמים וקרובים"". יש לזכור כי בית המשפט לענייני משפחה התרשם מהדודה באופן בלתי אמצעי וסבר כי יש ביכולתה לספק את צרכיה של הקטינה. מעבר לכך, נראה כי לא ניתן משקל מספיק לכך שהדודה גידלה ללא קשיים מיוחדים שתי בנות, שאחת מהן משרתת בצה"ל בתפקיד מכובד, והשניה עודה קטינה המתגוררת עם הדודה. לשאלת בית המשפט לענייני משפחה את המומחית האם אין עובדה זו מוכיחה שיש מסוגלות לדודה, ענתה כי היא לא מכירה את הילדות, ולכן למעשה לא התייחסה להיבט חשוב זה בהקשר לתפקודה ומסוגלותה של הדודה. משקל נוסף יש ליתן לעובדה כי היום מובטחת לדודה עזרת הסבתא, אחות האם- נ', ובנותיה של הדודה, אשר האחת הבטיחה סיוע כלכלי, והשניה מתגוררת עימה, ותוכל לסייע בטיפול בקטינה. בכך יש כדי לענות אף לקושי שמעלה בית המשפט המחוזי לפיו כאשר גידלה הדודה את בנותיה היתה צעירה, וכיום כאשר היא מבוגרת יותר אין הכרח שהמוטיבציה שלה לגידול הילדה תהיה חופפת למוטיבציה שלה בגידול בנותיה. עוד אציין כי אין לטעמי לתת משקל למחלתה של הדודה בהיותה מטופלת בכדורים ללא כל עקבות. באשר לאמביוולנטיות שהביעה הדודה באשר לאימוץ הקטינה, אני סבורה כי יש לראות עניין זה על רקע התמונה הכוללת של הדברים. הדודה אשר לא היתה מעוניינת לפגוע במבקשת ובאימהותה הביעה את העדפתה לגדל את הקטינה במסגרת משפחה אומנת. עם זאת, כאשר התברר לה כי מסגרת זו היא בעייתית בנסיבות המקרה, הביעה את הסכמתה אף לאמץ את הקטינה. לפיכך, איני רואה בכך משום פגיעה כלשהי במוטיבציה ובנכונות של הדודה לגדל את הקטינה ולהעניק לה את המיטב. חשוב לקרוא את עדותה של הדודה בפני בית המשפט לענייני משפחה בשלמותה, ממנה עולה כי הדודה נכונה באופן מוחלט לגדל את הקטינה, כדבריה "ב-200%", ולהיות לה לאם. היא מדגישה כי ברור לה כל שנדרש ומתחייב מכך. עוד אפנה להתרשמותו של בית משפט קמא שציין כי "התרשמתי מהדודה אשר חזרה לדוכן העדים פעמיים. על פי התרשמותי הצעתה לגדל את הקטינה כנה היא ואין היא בבחינת הצעה מן השפה ולחוץ". לבסוף, באשר לחשש מהתערבותה של המבקשת בגידול הקטינה. חשש זה מתבסס בעיקר על התערבותה בגידולו של בנה הבכור על ידי אחותה, נ'. עם זאת, מחוות הדעת המעודכנות של שירותי הרווחה עולה כי התערבות זו פסקה, וכי כיום מכירה המבקשת באימהותה של נ' כלפי הבן הבכור באופן מלא. כפי שנמסר, נ' מגיעה לביקור במקום מגוריה של המבקשת ומשפחתה רק פעם בחודש. נראה כי מערכת היחסים בין המבקשת לנ' היא מערכת יחסים טובה, וכי השתיים התגברו על בעיות העבר. יש לזכור כי המבקשת היתה קטינה בעת לידתה את בנה הבכור ומאז חלפו שנים בהן יש לקוות כי התבגרה והיא מבינה את טובת ילדיה. בכך יש כדי לאיין את החשש שהועלה בעניין זה. עוד אוסיף כי העובדה שהמבקשת מצויה בקרבתה של הקטינה וודאי יוצרת קושי, אך מעדותה של הדודה עולה שיש לה ולמבקשת מערכת יחסים טובה ורבת שנים ושהיא מסוגלת להציב למבקשת גבולות. נראה כי למבקשת הובהר המצב על ידי הדודה, והיא מצידה מבינה כי טובת הילדה דורשת שגידולה יופקד בידי הדודה, והיא משלימה עם המצב. לסיום אוסיף כי אף ד"ר סיטון הסכימה שלטיפול בחיק המשפחה יש נפקויות רגשיות, הגם שאלה מוצאות ביטוי בשלבים מאוחרים יותר בגדילה. היא מציינת כי "העובדה שמדובר בטיפול בתוך המשפחה היה אחד הדברים שהעלה בעיני את הספק וההתלבטות". כן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי "יכול שהדודה אינה בבחינת האם האידיאלית והטובה ביותר שניתן "להשיג" עבור הקטינה, אלא שאין להתעלם מעצם היתרון שיש לקרבה המשפחתית שבין הקטינה ובין דודתה של האם ואין להתעלם מהיתרון העולה מכך שהקטינה אינה נעקרת ממשפחתה הביולוגית". לדברים אלו אני מצטרפת בפה מלא. 13. בחוות דעתן של ד"ר מוזס וגב' להט מצוין כי הקשר בין המבקשת לדודה כיום הוא טוב והמבקשת אף הצהירה כי תעשה כל מה שהדודה תגיד לה. המומחיות קובעות, בניגוד לעמדתה של ד"ר סיטון כפי שצוטטה, כי "אין ספק כי הדודה מסוגלת להעניק לקטינה חום ואהבה אך לא קביעות ויציבות הנדרשות להתפתחות אישיות תקינה". קביעה זו מצטרפת לדעתה של פקידת הסעד לחוק אימוץ ילדים, עו"ס אורנה הירשפלד, כי "אימוץ במשפחה המורחבת יכול להצליח רק כאשר ישנה קבלה בסיסית והכרה בקשיים בתפקוד ההורי. במשפחה זו קיימת שלילה של אי מסוגלותה של [המבקשת] להורות". אכן נראה שבעבר התקשתה המבקשת, כמו גם משפחתה, להשלים עם העובדה שילדיה נלקחו ממנה בשל חוסר מסוגלות הורית, אחרי שקודם לכן תמכה בה משפחתה כבר משלבי ההיריון, הלידה ולאחר מכן, ונראה כי האם ויתכן גם המשפחה, פיתחו עוינות כלפי רשויות הרווחה. עם זאת, כיום, לאחר שעבר זמן של קרוב לשנתיים מאז שהקטנה שבילדיה נלקחה ממנה, ובהינתן שקיימת אפשרות שהקטינה תימסר לאימוץ סגור, נראה כי חל שינוי בהתנהלות המבקשת, כפי שעולה מחוות הדעת שבפנינו, ובכלל זה חוות הדעת של ד"ר מוזס עצמה על בסיס האינטראקציה שבין האם ודודתה. בחוות דעת זו מעידה המבקשת כי חל שינוי בהתנהגותה, תפקודה יציב יותר, היא מתגוררת בדירה שכורה ודואגת לצרכיה, מתקיימת מהבטחת הכנסה, מתכוונת ללמוד להשלמת 12 שנות לימוד ואף עשתה לשם כך מבחנים. אמנם היא עדיין לא רואה מדוע נלקחו ממנה הילדים, אך עם זאת נראה שהשלימה עם כך ואינה רואה בעיה בכך שהקטינה תגדל אצל הדודה, אם כי חשוב לה שהקטינה תדע שגם היא אמא שלה. במציאות של היום כאשר האם מבינה שלא תוכל לגדל את ילדיה, היא משלימה עם העובדה שהקטינה תגדל בבית הדודה, אשר איתה יש לה קשר טוב ויחס של כבוד, והיא חוזרת ומדגישה שתעשה כל מה שהדודה תגיד לה. בבדיקת האינטראקציה שנערכה על ידי ד"ר מוזס קובעות המומחיות שבין האם לדודתה יש יחס של הערכה והדדיות. אמנם לא ניתן לנבא את העתיד, אך כפי שהדברים מצטיירים ממה שנמסר לעורכות חוות הדעת, האם מתכוונת לאפשר לדודתה לגדל את בתה הקטינה תוך תקווה להיות בתמונה במידת האפשר. שבתי ותהיתי מה נזק יגרם אם תגדל בבית הדודה ואימה הביולוגית תגיע מדי פעם לבקרה, כאשר הובהר לה שוב ושוב, ויובהר שוב ושוב, שהתערבותה בתהליכי חינוך וגידול עלולה להזיק לטובת הקטינה ולחבל במאמצי יצירת הקשר ההורי בין הקטינה לדודה והשתלבותה בחיק המשפחה. בהתבסס על כל אלו, אני סבורה כי יש סיכוי טוב להצלחת גידולה של הקטינה אצל הדודה ובחיק משפחתה הגרעינית. דעתי זאת מתחזקת כאשר אנו מטים מבט לעבר הניסיון המוצלח של נ' אשר מגדלת את הבן הבכור, וזאת למרות הקשיים שליוו אותה בתחילת הדרך, ובעיקר צוינו הקשיים מול האם הביולוגית, כמו גם קשיים סוציו-אקונומיים משמעותיים, וניתנה אפשרות שתוסיף ותגדל את הבן השני והדבר אף אושר, אם כי כיום נמצא בהתדיינות מחודשת. לדודה יש לטעמי יתרון מה על נ' בכך שכבר גידלה בהצלחה את שתי בנותיה הביולוגיות והיא היום פנויה לגידולה של הקטינה, כשהיא מביעה נכונות לעשות זאת בכל דרך שתידרש לטובת הקטינה. 14. אכן לא ניתן להתעלם מהמצב הסוציו-אקונומי הקשה של המשפחה כולה ובכלל זה של הדודה שמתקיימת מהבטחת הכנסה. עם זאת, כפי שציין חברי השופט רובינשטיין, חלילה לנו לראות בנושא זה גורם מכשיל או מכביד לגידול הקטינה על ידה. 15. אחר כל הדברים האלו, ולאחר שסיימתי את כתיבת חוות דעתי, התקבלה ביום 20.3.07 הודעת באת כוח המבקשת ולפיה ביום 13.3.07 הורה בית המשפט לנוער בדימונה כי בתוך 15 ימים יועבר אחיה הנוסף של הקטינה לגדול גם הוא אצל דודתו נ', יחד עם האח אותו היא מגדלת כבר. ראוי לציין, כי בפני בית המשפט עמדו חוות דעת שונות, אולם בסופו של יום, לאחר שפגש במשפחה ושמע את שני הקטינים, החליט בית המשפט לנוער שלא לשנות מהחלטתו הראשונית לפיה על הקטין לגדול אצל משפחתו. לטעמי, החלטה זו, כמו גם תמונת המצב הנגזרת ממנה, מחזקת ותומכת בעמדתי להחזיר את הקטינה לחיק משפחתה. מהחלטה זו עולה שהערכאה הדיונית סברה כי ראוי שהאחים יגדלו אצל אחות האם, וכי ניתן לסמוך על האם שלא תתערב בגידולם של האחים הגדלים אצל אחותה, ואיני רואה מדוע לא נסמוך עליה גם אנו לגבי הקטינה. כאמור, אני רואה חשיבות רבה ביותר בכך שבהינתן שאין הקטינה יכולה לגדול אצל הוריה הביולוגיים, היא תוכל ליהנות גם מקשר עם שני אחיה הגדלים אצל אחות האם ועם משפחתה המורחבת כולה. אבהיר, כי אמנם, אין משמעם של הדברים כי הקטינה תגדל ביומיום יחד עם אחיה, שכן הדודה של האם ודודה נ' אינן חיות באותה העיר, ואולם ברי כי הדבר מאפשר שמירת קשר הדוק בין האחים, לרבות הקטינה. יותר מכך, מצב זה ימנע תחושת קיפוח ותסכול של הקטינה בהתבגרה, במידה ותימצא באימוץ סגור, עת תבקש לתור אחר משפחתה ותשאל את עצמה ואת העולם סביבה: "מדוע רק אני הורחקתי ממשפחתי? כיצד זכו אחיי, שניהם יחדיו, לגדול בחיק המשפחה ואני דרכי הופרדה מדרכם וממשפחתי לתמיד"? לסיום 16. טובת הקטינה בעיני מתיישבת עם החזרתה למשפחתה הטבעית. אמנם בתחילת תהליכי האימוץ והעברתה לחיק דודתה תשתנה המציאות המשפטית, כמו גם המציאות הפיזית במשפחה. בראש ובראשונה תשתנה מציאות חייה של הקטינה שתועבר ממשפחת הקלט אל משפחתה הטבעית אתה היא קשורה בקשר דם, קודם לדודה המאמצת ואח"כ למשפחה כולה. החזרתה של הקטינה לחיק משפחתה הטבעית אינה דבר קל לאחר תקופה של שנתיים בו נמצאה במשפחת קלט, אך יש לזכור כי עם קושי זה היה על הקטינה להתמודד אף אם היתה מועברת למשפחה מאמצת אחרת. עליה להסתגל למקומה החדש אליו היא שייכת בדם וברגש, וכאן היא תממש את מלוא המשמעות של הימצאות במשפחה. המשימה העיקרית המוטלת על הדודה אשר תצטרך להשקיע מאמץ ומשאבים מיוחדים, לענות לצרכיה המיוחדים של הילדה עקב הפגיעה מהעבר וההתחברות המחודשת עם המשפחה. תפקידה של המבקשת במקרה זה הוא להבין את מקומה החדש במערכת היחסים החדשה שתיבנה בתוך המשפחה. עליה להבין ולקבל שטובת הילדה מחייבת את גידולה אצל הדודה, וכי יש ליתן לדודה את מקומה כאם החדשה של הקטינה. אל לה לפגוע בקטינה על ידי התערבות שאינה במקומה, ועליה להשלים עם העובדה שסמכויותיה ההוריות אינן כבר בידה, אם כי היא תמיד תישאר אימה הביולוגית, מולידתה של הקטינה. המשפחה הישנה-חדשה תעניק לילדה בית ומשפחה, חום ואהבה. הם יפתחו ליבם אליה והיא תהיה גורם מאחד למשפחה כולה. "טובת הילד כשיקול-על בענייננו מחייבת הכרעה בין שתי חלופות - ההורות הפסיכולוגית וההורות הטבעית. שתיהן חלופות שיסבו טוב, אהבה וחום לילד. אולם בין שתי אלה, יש משקל מכריע לגידולו של הילד במשפחתו הביולוגית, מבחינת מימוש הקשר הטבעי למשפחת המוצא, פיתוח תחושת השייכות הבלתי מותנית אל ההורים הטבעיים, השלובה בגיבוש הבטחון הפנימי ופיתוח רגש הזהות והתודעה העצמית... במארג הכולל של הנסיבות והשיקולים מכריעים הגורמים התומכים בהחזרת הילד לחיק משפחתו הטבעית, אליה הוא קשור בנימים הזורמים מקשר הטבע" (דברי השופטת פרוקצ'יה (בדעת מיעוט) בבע"מ 377/05 הנ"ל). 17. בשולי הדברים, ברצוני להדגיש כי לאורך כל הדיון בתיק זה שמנו לנגד עינינו את גורם הזמן שיש לו חשיבות רבה ביותר וייחודית מבחינתם של קטינים (ראו למשל בע"מ 5082/05 הנ"ל). לפיכך עשינו את מירב המאמצים על מנת להאיץ את הטיפול בתיק, הן מבחינת קביעת מועדי הדיונים, הן מבחינת קבלת חוות דעת נוספות, והן מבחינת כתיבת חוות דעתנו שלנו. 18. לסיכום, אילו נשמעה דעתי, הייתי מציעה לקבל את ערעורה של אם הקטינה, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאמץ בחלקן את מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ולהורות על החזרתה של הקטינה לחיק משפחתה במסגרת אימוץ פתוח אצל דודתה של האם, בסיוע שירותי הרווחה ככל שידרש. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: 1. חברתי השופטת ע' ארבל וחברי השופט א' רובינשטיין עמדו, כל אחד בדרכו הוא ובלשונו שלו, על ההתלבטויות וההתחבטויות הקשות הכרוכות במתן הכרעה בתיקים מן הסוג האמור. שילוב של מספר גורמים יחדיו הופכים את תיקי האימוץ לקשים במיוחד להכרעה. בראש ובראשונה, העובדה שמדובר בהחלטות בעלות השפעה מכרעת, שלא לומר קיומית, על גורלם של ילדים והוריהם הביולוגיים - משפחות שלמות. בית משפט זה כבר עמד על כך שתיקי האימוץ הם "קודש הקודשים של דיני הנפשות" (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (לא פורסם)). הקושי השני נובע מן העובדה שהנזק העשוי להיגרם לקטין בשל בחירה באפשרות העלולה להתברר בעתיד כשגויה, הוא כבד מנשוא, לעיתים בלתי הפיך. כך למשל, אם הוחלט להותיר את הקטין בחיק משפחתו הביולוגית ובשלב מאוחר יותר יתחוור כי אין הדבר עולה בקנה אחד עם טובתו, הנזק העלול להיגרם לו עקב ניתוקו מסביבתו ומשפחתו הקרובה לאחר שכבר התרגל לחיים במחיצתן, עשוי להיות כבד במיוחד. קושי נוסף גלום בעובדה שהכרעות בתיקים אלו הן במובן מסוים צופות פני עתיד. זאת, להבדיל מתיקים רבים אחרים הנדונים בפני בית המשפט, בגדרם נדרש השופט לבחון ולנתח אירועים שכבר אירעו בעבר, לקבוע קביעות עובדתיות ומשפטיות בנוגע אליהם. לעומת זאת, החלטות בתיקי האימוץ טומנות בחובן רכיב הערכתי בנוגע לטובתו העתידית של הקטין. כך, מנקודת מבט עכשווית נדרש השופט ליתן החלטתו תוך התחשבות בהערכות עתידיות בנוגע לטובת הקטין ותנאי התפתחותו, שאיש לא ערב לכך שהן אכן תתגשמנה. 2. אם לא די בכל אלו, הרי שיש לזכור כי המבחן הנוגע ל"טובת המאומץ" הינו מבחן סבוך ומופשט, בו רב הנסתר על הגלוי. במרבית המקרים, בית המשפט נעדר את הכלים להכריע בסוגיה זו לבדו. לשם כך נזקק בית המשפט, כדבר שבשגרה לעזרתם של מומחים מקצועיים, הם בעלי הידע והכישורים הנדרשים כדי לחוות מצבו הנפשי והגופני של הקטין, כמו גם את השפעת סביבתו הקרובה עליו. כבר נפסק לא אחת, כי שאלות מן הסוג האמור, אינן עניין שבידיעה שיפוטית, ולכן: "ראוי הוא כי בית המשפט יסתמך על חוות דעת מומחים בתחום, מה גם שאלה מבוססות על תשתית עובדתית ענפה ומפגשים מקצועיים מקיפים עם הצדדים לעניין" (השופט י' אנגלרד ברע"א 669/00 פלונית נ' פלוני, פ"ד נד(3) 196, 225; ראו גם, בע"מ 9229/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (לא פורסם); בע"מ 9358/04 פלונית ואח' נ' פלוני (לא פורסם). ובמקום אחר צוין, כי: "חוות-דעתו של מומחה נודע לה, כעיקרון, משקל רב ביותר - גם אם לא משקל מכריע - ומקומה הוא בכותל המזרח של הכרעת-הדין" (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 158-159). יחד עם זאת, ברי לכל כי בית המשפט לעולם הוא הפוסק האחרון, והיעזרות בחוות דעת של מומחים אין פירושה כי על בית המשפט להתפרק מסמכותו ולהמיר שיקול דעתו העצמאי בזה של המומחה (ע"א 3798/94 הנ"ל, שם; בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)). בסופו של יום, הכלל שנקלט בפסיקה הוא, כי על בית המשפט לאמץ את המלצות המומחים אותם מינה, מקום בו חוות הדעת שיצאה תחת ידם הינם הגיונית ומשכנעת (רע"א 669/00 פלונית נ' פלוני, פ"ד נד(3) 196, 229-230; ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 145). בית המשפט יסטה מהמלצות המומחים אך אם קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים זאת (בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453, 463; וכן השוו וראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח' פ"ד מז(5) 170). דברים אלו ודאי נכונים מקום בו מונחות בפני בית המשפט מספר חוות דעת אשר כולן מובילות לאותה מסקנה אחת ויחידה, כפי שאירע במקרה שלפנינו. או אז, ברי כי הנכונות לסטות מהמלצת הגורמים המקצועיים תפחת באופן משמעותי. 3. ובענייננו, לאחר שעיינתי וחזרתי ועיינתי בחוות דעתם של חבריי השופטים, החלטתי לצרף את דעתי לדעתו של חברי השופט א' רובינשטיין, ומנימוקיו. איני רואה מקום לחזור בשנית על כל הדברים שנאמרו בחוות דעתו, ועל כן אסתפק בציונם בקצרה של הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי: ראשית, נתתי דעתי לעובדה ששלושת המומחים שנתבקשו לחוות דעתם בשאלת אימוצה של הקטינה הגיעו למסקנה אחת ויחידה, לפיה טובת הקטינה מחייבת את העברתה המיידית למסגרת של אימוץ סגור, למשפחה שלמה ויציבה, שתוכל להעניק לה חום ואהבה, קביעות ויציבות. וכבר עמדתי בהרחבה על כך שלא בנקל יטה בית המשפט לסטות מהמלצותיהם של הגורמים המקצועיים. שנית, הגם שאין חולק על כך שדודתה של המבקשת תוכל להעניק לקטינה טיפול פיזי נאות, הרי שהגורמים המקצועיים הביעו ספק באשר ליכולתה למלא את צרכיה הרגשיים של הקטינה. נכון הוא הדבר שדודתה של המבקשת, אשר כיום הינה כבת 47 שנים, גידלה ועודנה מגדלת שתי בנות, שאחת מהן משרתת כיום בצה"ל והשנייה קטינה. אלא, שלא הרי המשאבים הנדרשים לגידול ילד אחד כהרי המשאבים הנדרשים לגידול מספר ילדים, ולא הרי מלאכת גידול הילדים בגיל צעיר כהרי גידולם בגיל מבוגר יותר. זאת ועוד, לא נעלמו מעיני השינויים המשמעותיים שחלו עם השנים במצבה המשפחתי, האישי, הבריאותי והכלכלי של דודתה של המבקשת. זו האחרונה התגרשה, וכעת היא מגדלת לבדה את שתי בנותיה. היא אף סובלת מבעיה בריאותית מסוימת ונאלצת להתקיים מקצבת הכנסה. שינויים אלו במצבה של הדודה, יש בהם כדי להשליך על יכולתה לגדל את הקטינה ולהעניק לה את כל הצרכים הפסיכולוגיים-נפשיים להם היא זקוקה. לכך מתווספת העובדה שהקטינה סובלת ממחלת האפילפסיה ומבעיות גדילה, וזקוקה היא לטיפול, סיוע ועזרה החורגים מאלו להם נזקק ילד בריא. חברתי השופטת ארבל מזכירה את העובדה ששאר בני המשפחה, ובהן אחות המבקשת ואימה, יוכלו לסייע בגידול הקטינה. אלא, שיש לזכור כי אחות המבקשת מגדלת את בנה הבכור. זאת ועוד, אך לפני מספר ימים הוחלט להורות על העברת בנה הנוסף של המבקשת לטיפולה של אחותה. בנסיבות אלו, ושעה שאחות המבקשת ושאר בני המשפחה המורחבת ממילא נדרשים לשאת בעול גידולם של שניים מילדיה של המבקשת, ולאור הקשיים, הכלכלים והאחרים, עימם מתמודדים בני המשפחה, עולה ספק רב אם הם יוכלו לשאת בעול הכולל של גידול שלושת ילדיה של המבקשת. שלישית, המומחים המקצועיים עמדו, ובצדק, על כך שאין לבחון את מסוגלותה ההורית של המבקשת במנותק וללא כל התחשבות במערך המשפחתי המורכב אליו אמורה הקטינה להצטרף. בהקשר זה, תיארו הם את היחסים הבעיתיים השוררים בין בני משפחתה המורחבת של המבקשת ועמדו על כך שבני המשפחה מסרבים להכיר בקשיי מסוגלותה ההורית של המבקשת. הללו אף העלו את החשש כי המבקשת תרצה להיות מעורבת בגידול ילדיה, דבר אשר עשוי להסב נזק נפשי לקטינה. לבסוף, יש לזכור כי אין מדובר בסיטואציה בה נאלצים אנו לנתק את הקטינה מחיק משפחתה הביולוגית, לאחר שזו כבר שהתה במחיצתה תקופה מסוימת. כזכור, הקטינה הופרדה ממשפחתה זמן קצר בלבד לאחר לידתה ומאז היא מטופלת על-ידי משפחת קלט. 4. סוף דבר, אין חולק כי הפרדת הקטינה מחיק משפחתה הטבעית, מאימה-מולידתה, הוא מעשה קשה ועצוב. חרף הקושי והכאב שבדבר, דעתי היא כי מהלך זה הוא בלתי נמנע, לשם שמירה על טובתה ורווחתה של הקטינה, לשם הבטחת מסגרת יציבה וקבועה שתוכל לספק לה את כל הצרכים הבסיסיים, החומריים והנפשיים, הנדרשים לגידולה, התפתחותה וחינוכה. ש ו פ ט לפיכך הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ג' בניסן התשס"ז (22.3.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06065930_T09.doc לח +מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il