פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 6588/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6588/06
ע"פ 6635/06
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער בע"פ 6588/06:
עזרא חמו
המערער בע"פ 6635/06:
יצחק חיים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב
מיום 31.7.06 בת"פ 40143/05 שניתן על ידי כבוד
השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
י"ג בתשרי תשס"ז
(5.10.06)
בשם המערער בע"פ 6588/06:
עו"ד ד' נחמני
בשם המערער בע"פ 6635/06:
עו"ד מ' יצחקי
בשם המשיבה:
עו"ד ש' כהן
בשם שירות מבחן:
גב' א' שדה
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
ערעור מאוחד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ז' כספי) אשר דן כל אחד המערערים ל-10 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת המעצר, ול-12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור את העבירה בה הורשע או כל עבירת רכוש.
1. המערערים הורשעו על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת דבר דואר ומתן אמצעים לביצוע פשע. על-פי עובדות כתב האישום שימשו המערערים כדוורים בסניף דואר באור יהודה. המערערים קשרו קשר לגנוב משקי הדואר מעטפות ובהם כרטיסי אשראי שנשלחו בדואר רשום ללקוחות, ולמכור את כרטיסי האשראי לאחרים. המערערים הגיעו לסניף הדואר לפני העובדים האחרים, וגנבו משקי הדואר עשרות כרטיסי אשראי מתוך מעטפות, וזאת בטרם נרשמו המעטפות כדואר נכנס על ידי הסניף. המערער בע"פ 6588/06 (להלן: חמו) מכר לאנשים שונים למעלה מעשרים כרטיסי אשראי שגנב. ידוע כי עבור חלק מהכרטיסים גבה חמו בין 400 ל-600 ₪ לכרטיס. המערער בע"פ 6635/06 (להלן: חיים) נתן שני כרטיסי אשראי שגנב לאישה כלשהי.
2. בית המשפט המחוזי ציין כי הן המחוקק והן בתי המשפט ראו בחומרה רבה גניבת דברי דואר על ידי פקידי דואר, בייחוד כאשר הם מכילים כסף או דברי ערך. בית המשפט קבע כי ישנו אינטרס ציבורי בהחמרה בעונשים הניתנים בעבירות מסוג זה, וזאת בשל הפרת אמון הציבור והפגיעה ברשות הציבורית המספקת שירותים לציבור. לטעמו של בית המשפט שיקול ההרתעה במקרים אלו יש לו מעמד חשוב למנוע מאנשים למעול באמון שניתן בהם ולשלוח יד ברכוש המופקד בידיהם. עם זאת, שקל בית המשפט אף את נסיבותיהם האישיות של המערערים, ובגינן, וכן בשל העובדה שהודו והביעו חרטה על מעשיהם, ובשל העובדה שחלפו כשלוש שנים מביצוע העבירות עד להגשת כתב האישום, החליט לגזור עליהם עונש של 10 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.
3. חמו טוען כי נסיבותיו האישיות מטות את הכף לטובת השיקול השיקומי והאינדיבידואלי על פני השיקול ההרתעתי. הוא מציין את מצבו הנפשי המעורער, את התמכרותו להימורים ואת מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה שהחמיר עקב הרשעתו. כן הוא מדגיש את הודאתו בעבירות ואת חרטתו הכנה. הוא טוען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו מאסר בפועל מחשש לפגיעה בהליך השיקומי אותו הוא עובר ולנסיגה במצבו הנפשי. לבסוף הוא מציין את השיהוי הרב מביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום.
מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של חמו עולה התרשמות כי ביצוע העבירות נעשה על רקע התמכרותו להימורים ומצוקה נפשית אליה נקלע. חמו משתתף בקבוצה טיפולית ושירות המבחן התרשם ממוטיבציה לשיקום, אשר עונש מאסר בפועל עלול לפגוע בה.
4. חיים טוען כי ניתן משקל אפסי לנסיבותיו האישיות- גילו, גירושיו בעקבות המקרה, פיטוריו מעבודתו שגרמו לשקיעתו בחובות, גמילתו מסמים ושיקומו, וכי העונש שהוטל עליו סוטה באופן משמעותי מהמלצת שירות המבחן. הוא מציין כי עבירות אלו נעשו על רקע התמכרותו לסמים ולהימורים, וכי מלבדם ניהל אורח חיים נורמטיבי. הוא מדגיש כי חלקו בכתב האישום הינו פאסיבי, ואינו כולל מכירת כרטיסי האשראי תמורת כסף. עוד טוען הוא כי העונש שהוטל עליו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות מעין אלו. לטענתו, טעה בית המשפט המחוזי משהתחשב בעיקר בשיקולי הרתעה ולא בשיקולים אינדיבידואלים.
בדיון שערכנו החלטנו לבקש תסקיר שירות המבחן בעניינו של חיים. מהתסקיר עולה כי חיים ממשיך ומתמיד בטיפול בהתמכרויות, וכי הוא מעוניין בשינוי מצבו. כן מציין התסקיר כי נראה שחיים נקי מסמים ואינו מעורב בכל פעילות עבריינית. שירות המבחן מביע חשש כי עונש מאסר בפועל יפגע בתהליך שיקומו, ולפיכך ממליץ על קיצור תקופת מאסרו וריצוי במסגרת עבודות שירות, תוך העמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.
5. בא-כוח המדינה מדגיש את העונש המקסימאלי הגבוה המוטל בעבירה של גניבת דברי דואר- 10 שנות מאסר, ואת הרציונאל העומד מאחורי עונש זה- המעילה באמון על ידי עובד ציבור, הפיתוי הגבוה בעבירה, והקושי לתפוס אנשים בעבירות מסוג זה. לטענתו, חייב להיות בענישה בעבירה זו רכיב של עונש מאסר בפועל. במקרה זה, הוא מציין, מלבד הגניבה עצמה נעשה גם שימוש בכרטיסי האשראי. לטענתו, בית המשפט קמא בחן את כל השיקולים הרלוונטיים, ואין בפני בית משפט זה נסיבה חדשה כלשהי. השיהוי בהגשת כתב האישום, כך לטענתו, גרם להקלה בעונשם של המערערים, שאלמלא כך היה עומד על עונש שהוא חמור בהרבה מ-10 חודשי מאסר בפועל.
6. בית המשפט המחוזי בגזר דינו שקל את כל ההיבטים של עניין זה, מצד אחד את חומרת העבירות הטומנות בחובן פגיעה באמון הציבור ומעילה בתפקיד ובאמון של רשות הדואר אשר הפקידה את המערערים על רכוש השייך לציבור, ומנגד את נסיבותיהם האישיות של המערערים, את המלצות שירות המבחן, את הודאתם וחרטתם, ואת השיהוי עד להגשת כתב האישום. בית המשפט איזן בין שיקולים אלו ובכך הגיע למסקנתו. לא ראיתי כי איזון זה אינו ראוי או חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מעין אלו. לצד פסקי הדין שהביאו הסנגורים, אשר בהם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הקלה בעונש (ראו למשל ע"פ 2600/93 שפילר נ' מדינת ישראל, תק-על 93(3) 1823; רע"פ 2839/03 פרלין נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 979), ניתן למצוא ענישה מחמירה יותר של שש וחצי שנות מאסר (ע"פ 861/79 מירילשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 163 (1981)). בנסיבות עניין זה, נראה כי העונש שהוטל על המערערים אף מקל עם המערערים וספק בעיני אם יש בו כדי להרתיע. עם זאת, העונש מבטא נכונה את שיקולי הענישה האינדיבידואלים והשיקול השיקומי. לא נעלמו מעיני המלצות שירות המבחן, אך אני סבורה כי בנסיבות העניין ולאור חומרת העבירות אין מקום לקבל את ההמלצות ואין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל, גם אם לתקופה קצרה יחסית. עם זאת, יש לקוות כי המערערים ימשיכו בהליך השיקומי בו החלו, בין אם בתוך כותלי הכלא, ובין אם מחוצה לו לאחר שחרורם.
אשר על כן הערעור נדחה. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 10.12.06 בשעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
ניתן היום, כ"ג בחשון תשס"ז (14.11.06).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06065880_B03.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il