כרמל כימיקלים בע"מ נ. bip chemicals ltd

החלטה בתיק רע"א 6586/11 בבית המשפט העליון רע"א 6586/11 לפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. כרמל כימיקלים בע"מ 2. דור כימיקלים בע"מ 3. ד"ר דוד דנקנר 4. רחל אנווטרג 5. אורלי מור נ ג ד המשיבה: bip chemicals ltd בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"א 1124-04 מיום 14.7.2011 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קיסרי בשם המבקשים: עו"ד ברוך כצמן; עו"ד רן קדם בשם המשיבה: עו"ד אמיר ויתקון פסק דין השופטת מ' נאור: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"א 1124-04 מיום 14.7.2011 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קיסרי בה נדחתה טענתם של המבקשים לפיה אין להמשיך את ההליכים נגדם שכן התביעה כנגדם אינה קיימת עוד על פי פסק דין שניתן עוד ביום 22.1.2005 על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי, השופטת ב' גילאור. ההליכים הנוגעים לעניין סבוכים למדי ואין מנוס אלא לעמוד עליהם בהרחבה. השתלשלות העניינים 1. עובדות המקרה פורטו על ידי בהחלטה מיום 2.2.2011 (ראו: רע"א 211/11). בקצרה ייאמר, כי ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו עוד בשנת 1987 בתביעה שהגישה BIP Chemicals Ltd (להלן: המשיבה) כנגד גד כימיקלים בע"מ (להלן: גד) (אשר תוקנה בשנת 1995) להשתתפות בסכומים שהיא שילמה מכוח פסקי בוררות זרים, כנגד המבקשים 2-1 בעילה של הברחת נכסים ועירוב נכסים וכנגד המבקשים 5-3 על אחריותם כמנהלים להברחת הנכסים, עירוב הנכסים וחדלות הפרעון של גד. 2. בהתאם להסכם דיוני בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטת בית המשפט המחוזי ביום 21.9.1992 הועברה תביעת המשיבה כנגד גד בלבד לבירור במסגרת הליך בוררות (להלן: ההסכם הדיוני). כפי שנראה בהמשך, סעיף 8 לאותו הסכם דיוני רלוונטי להליך הנוכחי. סעיף 8 קבע: "מוסכם כי פסק הבוררות, לכשיינתן, יהיה כפוף לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968, וכי השיפוט בענין זה יהיה נתון לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוחזר פסק הבוררות לבורר, תימשך הבוררות ועם סיומה יחולו הוראות סעיף זה. בוטל פסק הבוררות, יחודשו ההליכים בין התובעת [המשיבה – מ.נ] לבין הנתבעת מס' 1 [גד – מ.נ] (יחד עם יתר הנתבעים [המבקשים –מ.נ]) בת.א. 1730/87, ולא תתקיים כל בוררות נוספת. הצדדים מסכימים כי במקרה כזה בית המשפט יהיה רשאי להכריע בתובענה כנגד הנתבעת מס' 1 על יסוד הראיות (כפוף לכך שלא יעשה שימוש בראיות שהיוו עילה לביטול פסק הבורר) והסיכומים שהיו בפני הבורר, בלא שיהיה צורך לשמוע את העדויות ואת סיכומי בא-כוח הצדדים מחדש...". 3. בשנת 2004 ניתן פסק הבורר ואולם ביום 31.5.2004 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו) בקשה לביטול פסק הבורר שהגישה גד. בהתאם לכך, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי "הודעה לחידוש הליכים ובקשה למתן פסק דין" על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר, בהתאם לסעיף 8 להסכם הדיוני. 4. ביום 22.1.2005 ניתן פסק דין בעניין על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי, השופטת ב' גילאור (להלן: פסק הדין של הנשיאה גילאור). בין היתר, נקבע בפסק הדין כי התביעה נגד המבקשים תימחק, וכך נקבע לעניין זה: "סבורני כי כיום, כאשר חלפו 18 [שנים] מעת שהוגשה התביעה, אין מקום כי ההליך דנן יימשך ויעבור לבירור התובענה כנגד הנתבעים 6-2 [המבקשים – מ.נ.]. אם תיכשל התובעת [המשיבה –מ.נ] בהליכים השונים המוקנים לה לשם ביצועו של פסק דין זה כנגד הנתבעת 1 [גד –מ.נ.], תהיה רשאית, במידת הצורך, לשוב ולהגיש מחדש את תביעתה נגד הנתבעים 6-2 על פי פסק דין זה". (ההדגשות הוספו – מ.נ.). ובהמשך: "התביעה כנגד הנתבעים 6-2 תימחק, ללא צו להוצאות". 5. גד שגרסה כי פסק הדין של הנשיאה גילאור מאשר למעשה את פסק הבורר שבוטל בהחלטת השופטת בר זיו, הגישה ערעור לבית משפט זה (להלן: ע"א 11829/05). לאחר דיון בערעור (השופטים גרוניס, חיות ומלצר) ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין בו נקבע כי פסק הדין של הנשיאה גילאור יבוטל וכי העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי. לנוכח העובדה שבסופו של יום המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנותו ולמשמעותו של פסק דין זה, אביא אותו כלשונו, לרבות הצדדים שצויינו בו: "בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11829/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערערת: גד כימיקלים בע"מ נ ג ד המשיבה: BIP Chemicals Ltd ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 1124/04 מיום 22.11.05 שניתן ע"י כב' השופטת ב' גילאור תאריך הישיבה: כ"ב באלול התשס"ז (5.9.07) בשם המערערת: עו"ד ברוך כצמן עו"ד סער פאוקר בשם המשיבה: עו"ד אמיר ויתקון עו"ד אורנה קורנרייך-כהן פסק-דין בעלי הדין קיבלו את הצעתנו לפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל והעניין יחזור אליו. מטרת ההחזרה היא שבית משפט קמא ייתן את פסק דינו על פי האמור בסעיף 8 להסדר הדיוני שנעשה בעבר בין בעלי הדין. משמע, לאחר שפסק הבוררות בוטל יכריע בית המשפט המחוזי על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר. הא ותו לא. כן הוסכם כי כל אחד מבעלי הדין יהיה רשאי להגיש השלמת סיכומים בכתב בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים. המשיבה תגיש סיכומיה תוך 45 ימים ואילו המערערת תוך 45 ימים נוספים. המשיבה תגיש סיכומי תשובה תוך עשרה ימים נוספים ובהיקף של עד חמישה עמודים. יש לקוות כי שני בעלי הדין לא יערימו מכשולים בדרכו של בית המשפט על מנת שסוף-סוף ניתן יהיה להכריע בסכסוך. ניתן תוקף של פסק דין למוסכם. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ז (5.9.07)". 6. אדגיש כבר כאן כי על פני הדברים המבקשים אינם נזכרים כצד להליך. לעניין זה אחזור בהרחבה. מכל מקום, העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי. ביום 10.1.2010 ניתן פסק דין חלקי בתובענת המשיבה בבית המשפט המחוזי בו חויבה גד בתשלום סכום של 2,250,816.40 דולר ארצות הברית בצירוף ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין (להלן: פסק הדין החלקי). במסגרת פסק הדין החלקי נקבע גם כי יש להמשיך בבירור התביעה כנגד המבקשים. על פסק הדין החלקי הגישה גד ערעור לבית משפט זה (ע"א 1650/10). ככל שניתן להבין מכתבי הטענות שבפניי המבקשים מופיעים כמשיבים פורמאליים באותו ערעור. הצדדים לא ציינו מה עלה בגורלו של הליך זה, אולם עיון באתר האינטרנט של בית המשפט מלמד כי דיון בערעור התקיים ביום 24.11.2011 בפני השופטים חיות, מלצר ועמית ובהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כי הצדדים יגישו הודעה מעדכנת באשר לגורל מגעי פשרה שהחלו ביניהם בתוך 30 ימים, ולאחר קבלתה, ככל שהעניין לא יסתיים בהסכמה, יינתן פסק דין ללא צורך בקיום דיון נוסף. 7. בין לבין, ולאור הקביעה בפסק הדין החלקי לפיה כאמור, יש להמשיך בבירור התביעה כנגד המבקשים, התקיים ביום 5.7.2010 קדם משפט בבית המשפט המחוזי בשאלת חלקם של המבקשים בתובענה. בין היתר, נדונה השאלה האם לאור העובדה שפסק הדין החלקי עדיין אינו חלוט יש מקום להמשיך ולברר את התובענה כנגד המבקשים או שמא יש מקום להמתין לתוצאות הערעור. בסופו של יום, נקבע כי הצדדים יגישו טענות בכתב בשאלה זו וכך נעשה. 8. ביום 8.12.2010 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי אין עילה מספקת לעיכוב הדיון. נקבע, כי משעה שפסק הדין החלקי קבע את חבותה של גד כלפי המשיבה ומשנדחו בקשות לעיכוב ביצוע, אזי כל עוד לא סולקה במלואה חבותה של גד כלפי המשיבה היא ממשיכה להתקיים. בהתאם לכך, משהועלו על ידי המשיבה טענות כלפי המבקשים לקיומה של אחריות אישית לחובותיה של גד, יש מקום לברר טענות אלה בגדר התביעה בפניו. בית המשפט הסביר כי פיצול הדיון הוא תוצאה של הסכם בוררות בין המשיבה לגד, אשר הביא לכך שבמשך תקופה ארוכה התנהלו ההליכים רק בין המשיבה לגד. נקבע, כי עתה משנקבעה חבותה של גד אין עוד עילה לעכב את המשך בירורה של התביעה ולנוכח משך הזמן בו מתנהלים ההליכים בין הצדדים נוטה הכף לטובת קיום הדיון על פני דחייתו. 9. בית המשפט התייחס גם לטענת המבקשים לפיה פסק דינו של בית משפט זה (ע"א 11829/05) לא ביטל את קביעת הנשיאה גילאור בדבר מחיקת התביעה נגדם. בהקשר זה נקבע, כי מסגרת הדיון הנוכחית בשאלה אם יש מקום לעכב את הדיון מן הטעם שפסק הדין החלקי אינו חלוט אינה מאפשרת ואינה מצריכה מסקנה עובדתית בשאלת מחיקת התביעה נגד המבקשים וייתכן, מבלי לקבוע דבר לכאן או לכאן, שיעלה בידי המבקשים לשכנע שהתביעה נגדם אכן נמחקה. מכל מקום, נקבע, כי אין בכך כדי לעכב את הדיון בתובענה אלא יש לקבוע קדם משפט שלקראתו הוטל על הצדדים להגיש "את הבקשות בעניינים שלדעתם מצריכים בירור והכרעה במסגרת קדם משפט". 10. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את הדיון הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 211/11 הנזכרת) שנדונה בפניי. בהחלטתי מיום 2.2.2011 דחיתי את הבקשה וקבעתי כי אין מקום להתערב בהחלטה שלא לעכב את הדיון וכי ממילא המבקשים יוכלו להעלות את טענותיהם בקדם המשפט שהיה קבוע ליום 29.3.2011. ואכן, בקדם המשפט שהתקיים לבסוף ביום 12.7.2011 העלו המבקשים את הטענה שיש להורות על מחיקת התובענה נגדם וזאת על רקע פסק הדין שניתן על ידי הנשיאה גילאור, פסק דין שהורה על מחיקת התביעה נגדם. המבקשים טענו כי חלק זה של פסק הדין לא שונה ולא תוקן ולכן התביעה כנגדם אינה קיימת עוד. עוד נטען, כי ב-בש"א 1834/07 אשר טרם הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי, התבקש בית המשפט להורות על מחיקתם של המבקשים מהתיק, לאור פסק הדין של הנשיאה גילאור. החלטת בית המשפט המחוזי 11. בית המשפט דחה בהחלטתו מיום 14.7.2011 את טענותיהם של המבקשים. נקבע, כי בש"א 1834/07 אינה רלוונטית עוד משניתן פסק דין שלפיו התקבלה תביעת המשיבה נגד גד. על כל פנים ככל שיש רלוונטיות לבקשה הרי שהיא תומכת דווקא בעמדת המשיבה. בית המשפט התייחס לפסק דינו של בית משפט זה בו בוטל פסק הדין של הנשיאה גילאור, וקבע כי בסעיף 8 להסדר הדיוני נזכרה אפשרות חידוש ההליכים כנגד גד ביחד עם יתר הנתבעים, הם המבקשים. לפיכך, נקבע כי קביעתו של בית משפט זה ב-ע"א 11829/05 לפיה העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי על יסוד ההוראה הקבועה בסעיף 8 להסדר הדיוני, משמעותה כי פסק הדין הראשון בוטל כולו, לרבות החלק המוחק את התביעה נגד המבקשים, והעניין בכללותו לרבות התביעה כנגד המבקשים הוחזר להמשך הבירור המשפטי בבית המשפט המחוזי. 12. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים לפיה מכיוון שהם לא היו צד להליך בערעור לבית משפט זה (ע"א 11829/05) אין באמור בו כדי לחייב אותם. נקבע, כי טענה זו, שהועלתה על ידי באי כוח המבקשים "מעוררת קושי ואף תחושה של חוסר נחת". באי כוחם של המבקשים ייצגו גם את גד ואף הגישו מטעמה את הבקשה למחיקת התביעה נגד המבקשים במסגרת בש"א 18347/07 הנזכרת. לשון אחרת, נקבע כי מעובדה זו, כמו גם "מעובדות אחרות הפזורות על פני כתב הטענות בהליכים אלה המתנהלים מזה שנים ארוכות, ניתן לראות שלא זו בלבד שאין כל חזית וכל אינטרס מנוגד בין המבקשים לבין ג"ד, אלא שייצוגם וייצוגה של ג"ד היה כל העת אחד". לפיכך, נקבע כי כאשר גד יוצגה בבית משפט זה ב-ע"א 11829/05 על ידי מי שהיום הם באי כוחם של המבקשים, אין הם יכולים להעלות טענות נגד פסק הדין המוסכם שניתן בערעור. 13. לפיכך, נדחתה הבקשה. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי. הטענות בבקשה 14. המבקשים טוענים כי פסק דינה של הנשיאה גילאור בוטל בבית משפט זה באופן חלקי בלבד, קרי רק בחלק הקשור לקבלת התביעה של המשיבה כנגד גד. בעניין זה נטען כי המשיבה מעולם לא הגישה ערעור על החלק בפסק דינה של הנשיאה גילאור בו נקבע כי יש למחוק את המבקשים מהתביעה והמבקשים כלל לא היו צד להליך בערעור שהוגש מטעם גד במסגרת ע"א 11829/05. בנוסף נטען, כי המבקשים לא היו אפילו צדדים פורמאליים בהליך. לאור לשונה של תקנה 461 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין) לא ניתן היה, כך טוענים המבקשים, ליתן פסק דין המבטל את פסק הדין של הנשיאה גילאור בעניינם. עוד נטען, כי לשון פסק הדין של בית המשפט זה מתייחסת למשיבה ולגד בלבד ולא אליהם. 15. המבקשים מוסיפים בעניין זה ומפנים דווקא לסיכומי התשובה מטעם המשיבה שהוגשו, כשלושה חודשים לאחר פסק הדין ב-ע"א 11829/05 לבית המשפט המחוזי במסגרת התביעה כנגד גד. באותם סיכומים, כך נטען, הודתה המשיבה כי פסק הדין של הנשיאה גילאור בוטל באופן חלקי בלבד. 16. עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה אף שהמבקשים לא היו צד להליך ב-ע"א 11829/05 לא קופחו זכויותיהם שכן באי כוחם של גד ייצגו גם את המבקשים בהליך בבית המשפט המחוזי. בעניין זה נטען, בין היתר, כי האינטרס של גד היה מנוגד לאינטרס של המבקשים. בעוד שתביעת המשיבה נגד המבקשים נמחקה, הרי שתביעת המשיבה כנגד גד התקבלה, לפיכך אין זה פלא כי הודעת הערעור במסגרת ע"א 11829/05 הוגשה על ידי גד בלבד. תגובת המשיבה 17. המשיבה טוענת כי לשון פסק הדין ב-ע"א 11829/05 ברורה וקובעת מפורשות כי פסק הדין של הנשיאה גילאור יבוטל במלואו. עוד נטען, כי טענת המבקשים לפיה פסק הדין ב-ע"א 11829/05 ביטל רק באופן חלקי את פסק הדין של הנשיאה גילאור, כך שהקביעה כי התביעה נגדם נמחקה נשארה בעינה, מובילה למעשה לשינוי תנאי ההסדר הדיוני שבין הצדדים הקובע באופן מפורש כי במקום בו יבוטל פסק הבוררות יחודשו ההליכים גם נגד המבקשים. 18. עוד נטען, כי במקור, עוד בשנת 1987, הוגשה התביעה נגד המבקשים, בדרישה לחייב אותם בחוב שחייבת גד למשיבה. המבקשות 2-1 נתבעו בין היתר כמי שקיבלו את נכסיה המוברחים של גד ומי שנכסיהם היו מעורבים בנכסיה. המבקש 3 ומר ג'ינאו ז"ל, שהמבקשות 5-4 הן יורשותיו, נתבעו, בין היתר כמנהלים של גד. לטענת המשיבה, לא יעלה על הדעת שלאחר 25 שנות דיונים היא תסכים "סתם כך" "לוותר" על תביעתה נגד כל אלו, לא כל שכן שעה שגד מודה שאין לה נכסים לפרוע כל חבות שתפסק נגדה. 19. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אלמלא היה ברור לה במסגרת ע"א 11829/05 כי עם ביטול פסק הדין של הנשיאה גילאור יבוטל גם פסק הדין המורה על מחיקת המבקשים היא לא היתה מסכימה לביטול פסק הדין. 20. בנוסף, נטען כי המבקשים מנסים להשתמש בבקשה הנוכחית כ"מקצה שיפורים" בו הם מעלים טענות חדשות ומנסים להגיש ראיות נוספות שלא היו בפני בית המשפט המחוזי. כך למשל, נטען כי בפני בית המשפט המחוזי לא עלתה הטענה לפיה יש לראות בדבריה של המשיבה בסיכומי התשובה מטעמה משום הודאה או תמיכה בבקשה. 21. כן נטען, כי זו למעשה "הפעם הרביעית (לפחות) שהמבקשים מעוררים את אותה בקשה". 22. המשיבה טוענת כי גד ובאי כוחה סברו כי המבקשים הינם משיבים פורמאליים ב-ע"א 11829/05 שכן בסיכומים שהגישה גד במסגרת אותו ערעור, סיכומים שעותק מהם צורף לתשובה, מופיעים המבקשים כמשיבים פורמאליים לערעור. המשיבה טוענת שגם היא עשתה כן. המשיבה טוענת כי לא בכדי צורפו המבקשים כמשיבים פורמאליים וזאת לאור הוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי "מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". 23. המשיבה טוענת כי בניגוד לטענת המבקשים, בסיכומים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, לאחר שניתן פסק הדין ב-ע"א 11829/05, היא סברה כי המבקשים הינם חלק מהתובענה, והם צויינו שם כנתבעים. מעבר לכך, בגוף הסיכומים התייחסה המשיבה באופן מפורש לכך שלאחר קביעת חבותה של גד יש להמשיך לדון בתובענה נגד המבקשים. לאחר שגד קיבלה לידיה את הסיכומים מטעמה של המבקשת, היא הגישה את בש"א 18347/07 הנזכרת, בה ביקשה למחוק את המשיבים הפורמאליים מתיק בית המשפט. על פי הנטען, בש"א 18347/07 מלמדת על השליטה המוחלטת וזהות האינטרסים בין המבקשים לבין גד. בדומה, נטען כי לאחר שניתן פסק הדין החלקי, הגישה גד בקשה לעיכוב ביצוע הן לבית המשפט המחוזי והן לבית משפט זה. על פי הנטען, באותן בקשות חזרה גד וטענה בין היתר, כי שגה בית המשפט כאשר קבע שהתביעה נגד המבקשים תימשך ובקשותיה נדחו. כן נטען, כי גם במסגרת הסיכומים שהוגשו לבית משפט זה בערעור על פסק הדין החלקי, העלתה גד את טענותיה בנושא זה. מכאן, נטען כי גד ובאי כוחה מייצגים גם את האינטרסים של המבקשים וכי קיימת ביניהם "זהות אינטרסים". 24. בהמשך טענה המשיבה כי יש לדחות את טענת המבקשים לעניין תקנה 461. נטען, כי תקנה זו אינה עומדת בחלל הריק ויש לקרוא אותה יחד עם תקנה 462 המקנה לבית המשפט של הערעור סמכות רחבה ביותר במסגרת הערעור, אשר יש בה כדי לשלול את הפרשנות הצרה של המבקשים. תשובת המבקשים לתגובת המשיבה 25. בתשובתם, חוזרים המבקשים על טענותיהם. בנוסף, המבקשים טוענים כי אזכורו של סעיף 8 להסכם הדיוני במסגרת פסק הדין ב-ע"א 11829/05 נעשה לצורך קביעת הפרוצדורה להכרעת בית המשפט המחוזי בעניינים של המשיבה ושל גד, והדבר אף הובהר בפסק הדין שקבע כי בית המשפט המחוזי יכריע על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר. כזכור המבקשים לא היו צד בפני הבורר. 26. אשר לאזכורם של המבקשים כמשיבים פורמאליים, בסיכומיה של גד במסגרת ע"א 11829/05, נטען כי אזכורם כמשיבים פורמאליים אינו יכול להקנות יריבות בינם ובין המשיבה בדבר מחיקת תביעתה כנגדם או לרפא את העובדה כי המשיבה לא הגישה ערעור על פסק הדין של הנשיאה גילאור. מעבר לכך, נטען כי המבקשים לא היו מיוצגים כלל בהליך ולכן לא ניתן ליתן פסק דין המקפח את זכויותיהם. 27. לבסוף, נטען כי בניגוד לטענת המשיבה, עניינם של המבקשים מעולם לא הוכרע בעבר על ידי ערכאה שיפוטית. בעניין זה מפנים המבקשים להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.12.2010 בה נקבע כי מסגרת הדיון אינה מאפשרת ואינה מצריכה מסקנה עובדתית בעניין מחיקת התביעה נגד המבקשים. כן מפנים המבקשים להחלטתי מיום 2.2.2011 בה נקבע כי את הטענות בעניין מחיקת המבקשים ניתן יהיה להעלות במסגרת קדם המשפט בבית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 28. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל גם מבלי להיזקק לטענת המבקשים לפיה המשיבה הודתה כי פסק הדין של הנשיאה גילאור בוטל באופן חלקי בלבד (לטענת המשיבה טענה זו נטענה לראשונה בפניי). אכן, עיון בפסק הדין של בית משפט זה ב-ע"א 11829/05 שצוטט לעיל במלואו מלמד כי הצדדים לבקשה היו רק גד, שהיתה המערערת, ו- BIP Chemicals Ltd שהיתה המשיבה. המבקשים כלל לא נזכרים בפסק הדין, אף לא כמשיבים פורמאליים. אכן, היה מקום לצרף את המבקשים כצד לערעור וזאת נוכח הקבוע בתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי: "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואינו מערער, יהיה משיב בערעור". מטרת התקנה היא ליידע את בית המשפט הדן בערעור לגבי זהותם של בעלי הדין העלולים להיפגע על ידי הערעור (ראו: בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל נ' ברזילי, פ"ד נה(5) 357, 359 (2001) (להלן: עניין שיכון ופיתוח)). ואולם אין פגם זה, של העדר צירופם של המבקשים, יכול לפגוע בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות של המבקשים. על חשיבותה של תקנה 424 ותוצאות הפרתה עמד המשנה לנשיא, השופט ש' לוין בעניין שיכון ופיתוח: "אין מדובר בתקנה טכנית, הואיל ואם בעל-דין העשוי להיפגע מתוצאת הערעור לא יצורף, יכול שתיגרמנה תקלות חמורות בהליך, כגון שתוצאת פסק-הדין לא תחייב אותו" (ראו: שם). בפסק הדין של הנשיאה גילאור נמצאה גד חייבת כלפי המשיבה, בעוד שהמבקשים נמחקו מהתביעה. משהמשיבה לא הגישה ערעור על כך שהמבקשים נמחקו, קנו המבקשים זכות שלא להיות צד להליך, בכפוף לאפשרות שהמשיבה תגיש את התביעה מחדש כפי שקבעה הנשיאה גילאור. 29. מעבר לכך, גם מבחינה לשונית, עיון בפסק הדין שניתן ב-ע"א 11829/05 מלמד כי הוא כוון לשני הצדדים הספציפיים שעמדו מול בית המשפט בלבד. בפסק הדין צויין: "בעלי הדין קיבלו את הצעתנו לפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל והעניין יחזור אליו" [הדגשות הוספו – מ.נ.]. ובהמשך: "יש לקוות כי שני בעלי הדין לא יערימו מכשולים בדרכו של בית המשפט על מנת שסוף-סוף ניתן יהיה להכריע בסכסוך" [הדגשות הוספו]. לדידי, התייחסותו של בית משפט זה לסעיף 8 להסדר הדיוני נועדה להבהיר כי הדיון בבית המשפט המחוזי יתנהל, מבחינה פרוצדוראלית, על יסוד הראיות והסכומים שהיו בפני הבורר, ולא נועדה לקבוע כי יש לצרף את המבקשים שהתביעה נגדם נמחקה בפסק דינה של הנשיאה גילאור. בית משפט זה ביקש להבהיר עניין זה בקובעו: "מטרת ההחזרה היא שבית משפט קמא ייתן את פסק דינו על פי האמור בסעיף 8 להסדר הדיוני שנעשה בעבר בין בעלי הדין. משמע, לאחר שפסק הבורר בוטל יכריע בית המשפט המחוזי על יסוד הראיות והסיכומים שהיו בפני הבורר. הא ותו לא" [הדגשות הוספו – מ.נ]. ויודגש, אף אחד מן הצדדים לא טען במסגרת הבקשה שלפנינו כי על פסק דינו של בית משפט זה שצוטט במלואו הוגשה בקשה כלשהי לתיקון, להבהרה וכדומה. מכאן – וזה עיקרו של דבר – מדובר בפסק דין חלוט שהמבקשים לא היו צד לו ולכן לא ניתן לקבל את הטענה שהוא ביטל גם את אותו חלק בפסק דינה של הנשיאה גילאור המתייחס אליהם. 30. בנוסף לכל זאת יש לזכור כי על פסק הדין של הנשיאה גילאור לא הוגש ערעור מטעם המשיבה. הערעור היחיד שהוגש היה מטעמה של גד. מכאן שהמשיבה קיבלה למעשה בהסכמה את קביעתה של הנשיאה בפסק הדין לגבי מחיקת המבקשים בתנאים האמורים בהחלטה. עיון בחלק מפסק דינה של הנשיאה גילאור, שצורף לבקשה, יכול לכאורה לספק הסבר לסיבה שבגינה בחרה המשיבה שלא להגיש ערעור. בפסק הדין של הנשיאה גילאור, שקטע ממנו צוטט לעיל, נקבע, כאמור, במפורש כי על אף שהתביעה נגד המבקשים נמחקת המשיבה תהיה רשאית במידת הצורך לשוב ולהגיש תביעתה נגד המבקשים אם תיכשל המשיבה בהליכים המוקנים לה לשם ביצועו של פסק הדין כנגד גד. הנשיאה גילאור התייחסה אף לסוגיית ההתיישנות בפסק דינה וקבעה כי במידה והמשיבה תגיש מחדש את תביעתה נגד המבקשים לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות התקופה שמיום הגשת התביעה המקורית (10.11.1987) ועד למועד מתן פסק דינה. המבקשים לא ערערו על קביעה זו לגבי עצירת מירוץ ההתיישנות. על כן, מחיקת המבקשים מהתביעה לא סתמה לכאורה את הגולל על אפשרות תביעה של המשיבה נגד המבקשים. עם זאת, אין המדובר בהליך הנוכחי, אלא יש לנקוט בהליך חדש. לגבי הליך שכזה, ככל שיינקט, ובהתאמה לקביעתה של הנשיאה גילאור עליה לא ערעורו המבקשים, אך מובן הוא כי נוכח ההליכים שהתנהלו בין הצדדים התקופה שלא תבוא במניין ההתיישנות היא מלוא התקופה שמיום הגשת התביעה המקורית ועד למתן פסק דיננו זה. 31. לבסוף, יש לדחות את טענת המשיבה בעניין תחולתה של תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי. אכן תקנה זו מקנה לבית המשפט של הערעור סמכות רחבה ביותר במסגרת הערעור, אולם אין בכך כדי לסייע למשיבה במקרה דנן. במקום בו לא צורפו המבקשים להליך שוב לא ניתן לחייבם בהסכמות הצדדים האחרים שמצאו ביטוי בפסק דינו של בית משפט זה. לעניין זה יפים דבריו של הנשיא מ' שמגר ב-ר"ע 711/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלגזיר, פ"ד לט(4) 682, 685 (1986): "בדרך כלל יוצא בעל הדין המעוניין ידי חובתו, אם הוא מבטיח, שכל מי שהיה בעל דין בדרגה הראשונה ואשר אינו מערער יהא לפני ערכאת הערעור בגדר משיב... בכך יש, בין היתר, גם כדי לאפשר את הפעלתה של תקנה 462, במידה הצורך" (וראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 669 (מהדורה עשירית, 2009)). 32. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שיש למחוק את המבקשים מהתביעה שהגישה המשיבה נגד גד. בנסיבות העניין כאשר גם למבקשים ולבאי כוחם הייתה תרומה לאי הבהירות שנוצרה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, א שבט התשע"ב (25.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11065860_C07.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il