יוסי אסור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6585/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6585/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערער: יוסי אסור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 8.7.07 בת.פ. 8286/03 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' פלפל תאריך הישיבה: י"ח בתמוז התשס"ח (21.07.08) בשם המערער: עו"ד ענר טל בשם המשיב: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט י' דנציגר: לפניי ערעור על גזר הדין שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא, השופט י' פלפל) בת"פ 8286/03 מיום 8.7.07, זאת בגין עבירה של שוד מזוין; שתי עבירות של אחזקת סם מסוכן – האחת לצריכה עצמית והשניה שלא לצריכה עצמית – ועבירה של תקיפה ואיומים שהעונש בגינן צורף לגזר הדין לבקשת המערער. על המערער נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מתוכם 24 חודשים בגין העבירות בהן הורשע, כאמור, והיתרה בשל שני מאסרים על תנאי שהופעלו, מחציתם באופן חופף ומחציתם באופן מצטבר. כן נגזר על המערער מאסר מותנה נוסף של שנה, וזאת אם יעבור במשך שלוש שנים עבירה של פשע, עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה על פי פקודת הסמים. 1. ביום 9.2.04 הודה המערער במסגרת עסקת טיעון בעבירת שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) שיוחסה לו בכתב אישום שתוקן בהסכמה. בכתב האישום המתוקן נאמר כי המערער ניסה לחטוף תיק מאישה ומשזו התנגדה לו, הניף סכין באיום מולה ולאחר שזו הרפתה מן התיק חטף המערער את התיק. עסקת הטיעון לא כללה הסכמה על העונש, וכל צד שמר על זכותו לטעון לו. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר לעניין העונש. יוער כבר עתה כי בהמשך, ביום 23.5.04, ביקש המערער מבית המשפט להוסיף ולגזור את דינו גם בעבירה שיוחסה לו בת"פ 5047/02 – החזקת סם מסוג הרואין במשקל של 2.2 גרם בין כותלי הכלא בעת שהיה במאסר, ביום 1.5.01 – זאת לפי סעיף 39 לחוק העונשין, המאפשר לנאשם להודות ולבקש לגזור את עונשו גם באישומים אחרים הקיימים נגדו. לבקשתו ועל פי הודאתו, הורשע המערער ביום 23.5.04 גם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) וְ-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים). ביום 26.2.06, הודה והורשע המערער גם בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) וְ-7(ג) לפקודת הסמים, שיוחסה לו בת"פ 3539/05. כן הורשע המערער, על פי הודאתו ובקשתו במעמד הטיעונים לעונש בעבירות שיוחסו לו בת"פ 3239/03 – תקיפה ואיום לפי סעיפים 379 ו-192 לחוק העונשין, בהתאמה. זאת מאחר שתקף את חברתו לשעבר, ירק עליה, ואיים לפגוע בגופה ובגופו של בנה. 2. ביום 23.3.04 הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מבחן. מהתסקיר עלה כי המערער, בן 34 בעת מתן התסקיר, גרוש ואב לילד, התמכר לסמים עוד בהיותו נער בן 13 שנים. עוד הובהר כי בילדותו נשלח המערער למסגרות לימודיות חוץ ביתיות והתקשה להתמיד בהן, כי שוחרר מצה"ל עקב אי התאמה והתקשה להתמיד במקום עבודה קבוע. עוד הובהר כי המערער עבר מספר ניסיונות גמילה שכשלו ולמרות היותו מטופל במתדון המשיך המערער לצרוך באופן קבוע סמי רחוב. במהלך השנים אף הורשע המערער בעבירות רכוש סמים ואלימות, רובן ככולן נבעו מהתמכרותו. מהתסקיר עלה עוד כי המערער הביע חרטה ובושה על מעשיו בפני שירות המבחן וכן כי טען שמעשיו לא היו פרי מעשה מתוכנן, אלא פיתוי רגעי בהשפעת הסמים. המערער הביע את מודעותו לחומרת העבירה וציין כי לא התכוון להשתמש בסכין, אלא רק להרתיע באמצעותה. שירות המבחן התרשם כי למערער נטיה להתפרצויות ולהתנהגות אימפולסיבית במצבי לחץ ובעת שהוא נתון תחת השפעת סמים. עוד ציין שירות המבחן כי למרות קשייו של המערער להיגמל וכשלונות כל ניסיונות הטיפול הקודמים, משקיע המערער מאמצים על מנת להיכנס לתהליך גמילה. שירות המבחן הגיע למסקנה כי נכון יהיה לאפשר למערער למצות את האופציה הטיפולית במסגרת תוכנית גמילה מובנית. לשם כך הומלץ לדחות את מתן גזר הדין. 3. המשיבה, באמצעות באת כוחה, עו"ד ד' מזור, התנגדה בפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' עמר ז"ל) להמלצותיו של שירות המבחן וטענה כי ניתן יהיה להמשיך את הליך הגמילה בין כותלי הכלא. נטען, בין היתר, כי נוכח עברו הפלילי של המערער, המאסרים שכבר ריצה, קווי אישיותו וקשייו לשלוט בדחפיו בסיטואציות מסוימות – שמעידים גם על מסוכנותו לשלום הציבור ולביטחונו – וכן נוכח עונש המאסר על תנאי שתלוי ועומד נגדו, שלא הרתיעו אותו מביצוע עבירות נוספות, כי יש להטיל על המערער עונש מאסר ארוך, בפועל; להפעיל את המאסר המותנה במצטבר; ולהטיל עליו מאסר מותנה ארוך ומרתיע. באת כוחו של המערער, עו"ד פ' ברוש, התמקדה בהמלצת שירות המבחן וביקשה ליתן למערער הזדמנות נוספת. בפרט נטען כי המערער עשה מאמצים רבים מתחילת מעצרו, במגמה להכשיר את עצמו לתהליך גמילה ועל היות תהליך הגמילה בכלא הליך בעל סיכויי הצלחה נמוכים יותר. לחלופין, לעניין העונש, נתבקש בית המשפט שלא להכביד עם המערער נוכח נסיבותיו האישיות על רקע צמיחתו בתנאי עזובה שהביאוהו להתדרדרותו לסם, החרטה שהביע, הודאתו המיידית ובהחזרת הרכוש הגנוב. 4. בית המשפט המחוזי איפשר למערער למצות את ההליך הטיפולי. ביום 15.6.04 הורה בית המשפט על השמת המערער במעקב של שירות המבחן. ביום 26.9.04 שוחרר המערער לחלופת מעצר ב"אישפוזית" וביום 20.10.04, לאחר שהמערער עבר בהצלחה את השלב הראשון ב"אישפוזית", הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר בקהילה טיפולית אליה התקבל. בהתאם להמלצות שירות המבחן בתסקיריו הוסיף בית המשפט ודחה את גזר דינו של המערער וזאת על מנת שתינתן לשירות המבחן אפשרות להעריך טוב יותר את יכולתו של המערער להתמיד בהליך הטיפול. גם לאחר הוצאתו של המערער, ביום 25.7.05, מהקהילה בה שהה אותה עת כשבעה חודשים, בשל התפרצות כלפי אנשי הצוות, וחרף האזהרות הקודמות שניתנו לו על ידי בית המשפט, נתן בית המשפט למערער בהחלטתו מיום 14.9.05 הזדמנות נוספת – אחרונה – להמשיך ולהיגמל במרכז "חוסן", מרכז יום בו השתלב. בהחלטתו ציין בית המשפט כי אילו היו מעידותיו של המערער קשורות בשימוש בסמים ולא "רק" בהתנהגות בעייתית כבר היה גוזר את דינו זה מכבר. בחודש אוקטובר 2005 הושעה המערער מטיפול אינטנסיבי בעקבות שימוש באקסטזי ובסוף חודש דצמבר של אותה שנה שב לטיפול במרכז היום "חוסן". המשך הדיון בטיעונים לעונש נדחה ליום 2.2.06, בין היתר, לצורך קבלת תסקיר משלים סופי ועדכני משירות המבחן. יוער, כי בסך הכל הוגשו בעניינו של המערער למן הרשעתו בעבירת השוד המזוין ועד למועד זה כ-20 תסקירים מטעם שירות המבחן, בהם מתוארים ניסיונותיו של המערער להיגמל והתנהגותו. 5. טרם מתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי, נפטר השופט ח' עמר ז"ל ועניינו של המבקש הועבר לטיפולו של נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופט י' פלפל. השופט פלפל קבע כי טיעונים לעניין העונש יישמעו על ידו וכן כי יוכן תסקיר מעודכן נוסף בעניינו של המערער על ידי שירות המבחן. בתסקיר זה, מיום 1.3.07, עמד שירות המבחן על התנודות שחלו בתפקוד המערער. שירות המבחן ציין כי למרות קשיי התנהגותו של המערער ומעידותיו על פני רצף של זמן, חלה יציבות מסויימת בהתנהגותו. שירות המבחן התרשם כי למערער קושי לערוך שינוי בדפוסים המכשילים באישיותו ולמרות זאת סבר כי המערער עבר תהליך המתבטא בשינוי כלשהו בדפוסי התמודדותו והתנהגותו. עוד עמד שירות המבחן על תחושתו של המערער למיצוי ההליך הטיפולי ואת רצונו להתחיל לעבוד. עם זאת, מאחר שלדעת שירות המבחן לא השלים המערער עדיין את תהליך השינוי הטיפולי לו הוא נזקק, המליץ שירות המבחן להעמידו במבחן, כדי לגייסו למסגרת הטיפולית. הומלץ על תקופת מבחן בת שנה, תוך שמירה על קשר עם שירות המבחן במסגרת קבוצות "נקיים" ובהמשך עם קבוצות "מעקב". ביום 12.4.07 שמע בית המשפט השלמת טיעונים אחרונה לעניין העונש. המשיבה התנגדה, באמצעות בא כוחה, עו"ד ד' מזור, להעמדתו של המערער למבחן. כן שבה המשיבה על בקשתה כי על המערער יוטל מאסר ארוך בפועל, כי יופעל המאסר על תנאי במצטבר וכי יוטל עליו מאסר על תנאי ארוך ומרתיע. המשיבה חזרה על נימוקיה, כפי שפורטו לעיל, בנוגע לחומרת העבירה, לשני המאסרים המותנים ולאישיותו הבעייתית של המערער. בפרט ציינה המשיבה כי למערער ניתנו מספר רב של הזדמנויות, ברם התנהגותו המשיכה להיות בעייתית. נטען כי התסקירים בעניינו של המערער היו שליליים והעידו על אישיותו הבעייתית וכי התסקיר האחרון מגלה שהמערער משתף פעולה באופן חלקי ביותר עם שירות המבחן וכי, בין היתר, דחה הצעה שהוצעה לו להשתלב במפגשים קבוצתיים בקבוצה טיפולית המיועדת למכורים. עוד טענה המשיבה כי המערער אינו מעוניין עוד בקשר עם שירות המבחן וכי אין לאפשר לו העמדה במבחן, רק על מנת שיסכים להתערבות טיפולית. עוד נטען כי עבירת השוד בה הורשע המערער, הפוגעת קשות בתחושת הביטחון של הציבור, יחד עם שלושת התיקים הנוספים, מהווים טעם מספיק שלא להסתפק בהעמדתו במבחן. המערער, באמצעות באת כוחו, עו"ד פ' ברוש, ביקש לאמץ את המלצתו של שירות המבחן. נטען כי יש מקום להתחשב בעברו של המערער, בחרטה שהביע, בתקופת מעצרו (כ-9 חודשים) ובמאמציו במסגרת הליכי הגמילה. עו"ד ברוש טענה כי יש לאפשר למערער להמשיך ולנסות להיגמל מחוץ לכותלי הכלא, במסגרת טיפולית, שם הגמילה אינה רק פיזית אלא גם נפשית. עוד ציינה עו"ד ברוש כי עיון בתסקיריו של המערער בצורה כרונולוגית מגלה כי למרות קשייו ומעידותיו עלה המערער על דרך טיפולית ושיקומית והוא מתמיד בה. בפרט ציינה עו"ד ברוש כי בשלוש השנים האחרונות שמר המערער על ניקיון מסמים למעט מעידה אחת והתרחק מהחברה העבריינית. עוד נטען כי המערער חיזק את קשריו עם בנו, שהיה באותה תקופה בן 12, והוא מתכוון להינשא בקרוב. אשר לתיקים הנוספים, נטען כי מדובר בעבירות ישנות. כן נטען שהחזקת הסם לשימוש עצמי, הייתה בעת שהייתו של המערער במעצר, שם הקושי להימנע משימוש בסם הוא גדול, נוכח הכמויות הרבות של הסמים שם. לבסוף נטען כי מאסרו של המערער עתה, לאחר השינוי הדרמטי שעשה בחייו, עלול לבטל את כל השגיו. לפיכך התבקש בית המשפט להאריך את המאסרים המותנים שעומדים כנגדו ולהעמידו במבחן. 6. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא, השופט י' פלפל) גזר על הנאשם, כאמור, 24 חודשי מאסר בפועל, הפעיל את המאסרים המותנים שעמדו נגד המערער מתוכם מחצית באופן מצטבר, כך שבסופו של דבר נקבע כי המערער ירצה 36 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. כן נקבע למערער מאסר על תנאי כמפורט לעיל. בית המשפט ציין כי למערער ניתנו הזדמנויות רבות במהלך הדרך. ברם, למרות שבחלק מנסיונותיו הצליח המערער, נראה כי בסיכומו של דבר לא ידע לקבל את ידו המושתת של בית המשפט ונמצא מועד פעם אחר פעם. בית המשפט הוסיף וציין כי גם בעבר, ניתנו למערער, על ידי בתי המשפט השונים, הזדמנויות לצאת ממעגל העבריינות אך זה "דחה" את הנסיונות הללו. בית המשפט ציין כי למרות עברו הפלילי של המערער, כפי שפורט במסגרת גזר הדין, הרי שבעקבות מרבית הרשעותיו לא נידון המערער למאסר בפועל אלא חתם על התחייבויות והוטלו עליו מאסרים על תנאי ופיקוח קצין מבחן. בית המשפט הוסיף וקבע כי במסגרת אירוע השוד הטיל המערער את אימתו על המתלוננת, הגם שלא גרם לה לכל נזק פיזי ולא נקט באלימות כלפיה. בית המשפט עמד על כך שהמעשה בוצע על רקע היותו של המערער מכור לסמים, ועל האמפתיה שמעורר מקרהו של המערער, המעוניין להיגמל מהסמים. אלא, שלדעת בית המשפט גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי והצורך להגן על הציבור על האינטרס האישי של המערער לשיקומו. בית המשפט קמא ציין כי שקל לקולא את הודאתו של המערער בביצוע העבירות ואת נסיבות חייו המורכבות. ברם, נוכח חומרת העבירה, האינטרס הציבורי ומסוכנות המערער אשר אינו מפנים את מצבו, מצא בית המשפט לנכון לגזור על המערער את העונש המפורט לעיל. עם זאת, באותו מעמד עוכבה התייצבותו של המערער לריצוי העונש עד ליום 19.8.07. 7. ביום 25.7.07 הגיש המערער הודעת ערעור לבית משפט זה, בגדרה עתר לביטול עונש המאסר בפועל שנגזר עליו, להארכת המאסרים המותנים ולהעמדתו בתקופת מבחן. בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור. בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) דחה, ביום 16.8.07, את בקשת עיכוב הביצוע, מאחר שמצא כי משקל נסיבותיו לקולא של המערער, לרבות השתתפותו בהליך גמילה, אינן עולות על משקלו של האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הענישה. בפרט נוכח הסיכוי הנמוך לביטול עונש המאסר ואורך תקופת המאסר שאינה קצרה. עם זאת הורה בית המשפט לקיים את הדיון בערעורו של המערער בהקדם, בהתאם ליומן בית המשפט ולאילוציו. במסגרת ערעורו טוען המערער, באמצעות בא כוחו, עו"ד ט' ענר, כי יש להביא את הגמילה שעבר כשיקול משמעותי להקלה בעונשו. המערער מציין כי הוא נרתם להליך גמילה כואב, קשה וממושך שנמשך כשלוש שנים. לטענתו, למרות שהליך הגמילה, ובפרט הליך גמילה מהתמכרות של עשרות שנים להירואין, הוא הליך קשה שמעצם טיבו יש בו עליות ומורדות, השתפר מצבו בהתמדה ולמעט מעידה אחת, שימוש חד-פעמי באקסטזי בשנת 2005, התמונה הכללית בעניינו היא חיובית. המערער מציין כי תסקירי שירות המבחן הרבים בעניינו מצביעים, לצד הקשיים והמעידות שעבר, על מגמה והישגים חיוביים ברורים במסגרת הליך הגמילה. נוכח האמור, טען המערער כי שגה בית המשפט קמא, כשלא ערך דיון ממשי בהמלצות ובהליך הטיפולי שעבר וכשראה במעידותיו בהליך הטיפולי כישלון של ההליך והתעלם מהצלחותיו הברורות של ההליך. עוד נטען כי מאסרו של המערער עלול להוריד לטמיון את העבודה הרבה שהשקיע הוא עצמו כמו גם את העבודה והמאמצים של המסגרות הטיפוליות שאת סיוען הרב קיבל. המערער מציין כי ככל שיעלה בידו לשמר את ניקיונו מסמים, תצא החברה בכללותה נשכרת. משכך, בגזירת דינו ובשיקולי קבלת ערעורו נבחן למעשה האיזון בין אינטרס השיקום לאינטרס הגמול ולא בין אינטרס השיקום לאינטרס הציבורי. המערער מוסיף וטוען כי במקרים בהם מדובר בהליך גמילה מסמים שהצליח באופן ממשי, נוטים לעיתים בתי המשפט שלא לשלוח נאשמים לרצות מאסר בפועל, גם אם מדובר בביצוע עבירות חמורות. בנוסף טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי המערער מסוכן עקב חוסר רצונו להתמיד בהליך הטיפולי וכן בקביעתו לפיה עד למועד גזר הדין לא הפנים המערער את מצבו והצורך הטיפולי בעניינו. לטענתו תסקיר המבחן עליו התבסס המערער התייחס לנקודת זמן ספציפית, בה חש המערער "רוויה" ומיצוי של ההליך הטיפולי שנמשך שנים מבלי שסופו נראה באופק. לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשנמנע מלייחס חשיבות לפרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירה מבלי שהמערער ביצע עבירות נוספות, וכן לפרק הזמן הארוך בו שהה במעצר ובמסגרות אחרות לרבות בחלופות מעצר. לבסוף, טוען המערער כי למרות נסיבות חייו הקשות, שפורטו לא אחת בתסקירי שירות המבחן, מעוניין הוא להמשיך בדרך בה החל, לשמור על ניקיונו מסמים ולשקם את חייו. לפיכך, מבקש הוא כי תינתן לו הזדמנות לצאת לחיים חדשים על ידי הקלה משמעותית בעונש המאסר בפועל. 8. מאז מאסרו של המערער הוגשו בעניינו שני תסקירים משלימים נוספים. האחד מיום 29.1.08 שהוגש במסגרת בקשת עיכוב הביצוע של עונש המאסר והשני, מיום 21.5.08, שהוגש לקראת הדיון בערעורו. מן התסקירים, ובפרט מן האחרון, עולה כי התנהגותו של המערער תקינה ובדיקות השתן שמסר העידו כי לא השתמש בסמים. הובהר כי המערער נמצא בקשר מעקבי-קונקרטי עם העובדת הסוציאלית ונבדקה האפשרות להעבירו לאגף נקי מסמים. שירות המבחן ציין כי בשיחות עם המערער הוא ממשיך להציג תדמית "מאורגנת ומתפקדת", לציין את ההליך הטיפולי שעבר, ומתקשה לבקר את עצמו. הרושם שקיבל שירות המבחן הוא כי המערער עדיין מתקשה לקבל את ההערכה שלמרות משך הזמן שחלף עדיין לא השיג את היעדים הטיפוליים המצופים ממנו לשם רכישת כלים להתמודדות בונה עם מצבי תסכול וקושי. יוער, כי במסגרת התסקיר המשלים ציין שירות המבחן שהמערער שהה באגף מתקדמים בכלא עד ליום 20.5.08 והועסק בחוליית האגף כצבעי. ברם, בעקבות הלשנה על שימוש בסמים, נשללו ממנו חופשותיו והוא הועבר לאגף הסגור. בדיעבד, התברר, במסגרת עתירת אסיר שאותה הגיש המערער כי הבדיקה הייתה נקיה. לכן גם זכה בעתירתו. 9. במסגרת הדיון לפנינו, ביום 21.7.08, הוסיף עו"ד ענר, ב"כ של המערער, וציין כי תסקירו האחרון של שירות המבחן מצביע על תפקוד והתנהגות תקינים. עוד ציין עו"ד ענר כי למערער היה קושי להשתלב בהליך הטיפולי של הכלא, מאחר שכבר עבר תהליך טיפולי ולא היה עוד מה להציע לו. לטענת עו"ד ענר מוצדק "לבוא לקראת המערער" ולתת לו ולאסירים הנוספים "איתות חיובי" לעמל שהשקיע – לגמילה ולהתנהגותו. הגב' וייס, מטעם שירות המבחן הוסיפה ועדכנה כי מאז התסקיר האחרון בדיקות הסמים של המערער והתנהגותו תקינות. עוד הוסיפה גב' וייס כי המערער יצר פגישה ראשונה עם הרשות לשיקום האסיר והוא מעוניין להכין תוכנית לקראת התייצבותו בפני "ועדת השליש" בחודש ספטמבר הקרוב. המשיבה, באמצעות באת כוחה, עו"ד מ' בוכמן שינדל, סבורה כי אין מקום להקל עם המערער. המשיבה ציינה בדיון לפנינו כי מן התסקיר עולה שהמערער לא השיג את היעדים הטיפוליים. עוד נטען כי העובדה שהמערער נקי מסמים היום, אינה מאיינת את חומרת העבירות שעבר. לבסוף נטען כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי המערער בעל מערכת ערכים עבריינית מופנמת ולכן אין הצדקה לקיצור העונש מעבר למה שנגזר מלכתחילה. 10. לאחר שבחנתי את הודעת הערעור, עיינתי במסמכים שהוצגו בפנינו (ובפרט בתסקירי שירות המבחן) ושקלתי את טיעוני הצדדים וכן את דבריו של המערער בפנינו, מצאתי כי דין ערעורו של המערער להתקבל בחלקו, כך שמעונש המאסר שנגזר על המערער יופחתו שישה חודשי מאסר בפועל. סבור אני כי במקרה שלפניי קיימת הצדקה מיוחדת לבוא "לקראת המערער". למרות עברו העברייני של המערער וחומרת העבירות שביצע, זוקף אני לזכותו את הודאותיו, את חרטתו הכנה ואת העובדה כי מרבית מעשיו של המערער, אם לא כולם, הושפעו באופן ניכר מחשיפתו המוקדמת והמתמשכת לסמים. ברם, מתסקירי שירות המבחן עולה בבירור כי המערער עבר דרך ארוכה וקשה והצליח לשפר באופן משמעותי את דרכו, ובתקווה אף את מסלול חייו לעתיד, כי התנהגותו תקינה בעיקרה והוא לא נכשל בתקופה האחרונה בשימוש בסמים. אכן, המערער נכשל בעבר לא אחת, בעמידה בהתחייבויותיו או בתהליכי גמילה בהם החל, אך בד בבד הציג המערער בפני בית משפט קמא ובפנינו הישג שיקומי ראוי להערכה. הואיל וכך, יש לטעמי לתת משקל, ככל שניתן ובמסגרת האיזון עם האינטרס השיקומי, לגורמים המטים את הכף לזכותו של המערער. במקרה זה סבור אני כי ייטב הן למערער והן לציבור אם יוקדם שחרורו של המערער, בפרט אם זמן זה ינוצל לשיקומו ולשילובו של המערער בחברה בצורה המיטבית. משכך קורא אני גם לשירות בתי הסוהר ולרשות לשיקום האסיר, כמו גם למערער עצמו, לפעול לשלבו במסגרת מתאימה שתסייע לשיקומו. 11. נוכח האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו, כך שהמערער ירצה 30 חודשי מאסר בפועל ויוותר על כנו עונש המאסר המותנה שנגזר עליו. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"א באב תשס"ח (12.8.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07065850_W03.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il