פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 6581/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6581/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המערערת:
ה.א.ל ערד 2000 (1999) קבלנות ויוזמות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. הכונס הרשמי
2. רונן יוסף שבירו
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בבש"א 3910/05 מיום 26.5.05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי
תאריך הישיבה:
ח' בחשוון תשס"ו
(10.11.05)
בשם המערערת:
עו"ד י' דמול
בשם המשיב 1:
עו"ד א' פורת
בשם המשיב 2:
עו"ד ע' קראוס
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. בפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי), שדחתה בקשה של המערערת להתיר לה להמשיך בהליכים נגד המשיב 2 (להלן - החייב).
2. החייב היה בעל מניותיה של חברה בשם "י.ג.ר. בנייה אחזקות ופיתוח בע"מ" (להלן - החברה). בשנת 2001 נעשה הסכם בין המערערת לבין החברה ולפיו התחייבה המערערת לבצע עבודות שלד של יחידות דיור בקיבוץ דורות, תמורת סכום של כ-4,000,000 ש"ח. המערערת טענה, כי ביצעה חלק נכבד מעבודות הבנייה אלא שלא קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה. במחצית שנת 2002 הפסיקה החברה את פעילותה העסקית. זמן מה לאחר מכן, הגישה המערערת תובענה לבית משפט השלום בבאר-שבע נגד החייב ואחרים (להלן - התובענה). בתובענה נטען, כי יש להטיל על החייב לשאת בחוב של החברה למערערת, זאת בעילה של הרמת מסך. בשנת 2003 הגיש החייב בקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל. בגדרם של אותם הליכים ניתן צו כינוס על החייב. המערערת הגישה תביעת חוב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, שהתבססה על עילה דומה לזו שבתובענה. בחודש נובמבר 2003 דחה הכונס הרשמי את תביעת החוב, בין היתר, מן הטעם שהיא כוללת תביעה להרמת מסך, שלא נדונה ולא הוכרעה בבית משפט מוסמך. המערערת הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. הערעור נמחק על ידי המערערת, לאחר שזו שמעה את עמדתו של בית המשפט בעניין. חודשים מספר לאחר מכן, פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע וביקשה להתיר לה להמשיך בתובענה. ביום 16.8.04 נעתר בית המשפט לבקשה (כבוד השופטת ר' ברקאי). החייב עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. ביום 31.1.05 החליט בית המשפט (כבוד השופטת ר' ברקאי) לבטל את החלטתו הקודמת להתיר למערערת להמשיך בתובענה. הטעם לכך היה, כי מבחינה דיונית לא ניתן לבסס את התביעה נגד החייב בלא שהחברה עצמה צורפה כנתבעת. משכך, עתרה המערערת לבית משפט השלום לתיקון התובענה על דרך צירופה של החברה כנתבעת נוספת. בית משפט השלום נעתר לבקשה. בעקבות זאת, עתרה המערערת לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה שלא להתיר למערערת להמשיך בתובענה. בית המשפט (כבוד השופטת ר' ברקאי) דחה את הבקשה ביום 26.5.05 מן הטעמים של היעדר עילה והיעדר יריבות בין המערערת לבין החייב. הערעור מופנה כנגד החלטה זו.
3. דינו של הערעור להתקבל. מן התיאור של השתלשלות העניינים אנו למדים, כי תחילה הוגשה התובענה נגד החייב ולאחר מכן הוא פתח בהליכי פשיטת רגל. המערערת הגישה תביעת חוב, אלא שזו נדחתה על ידי הכונס הרשמי בנימוק שהטענות לא הוכרעו על ידי בית משפט מוסמך. טבעי הדבר שלאור דחייתה של תביעת החוב, תבקש המערערת מבית המשפט להתיר לה להמשיך בתובענה, ואכן משהוגשה הבקשה נעתר לה בית המשפט. אלא שכאמור בשלב יותר מאוחר ההחלטה בוטלה בשל כך שהחברה עצמה לא צורפה כנתבעת בתובענה. החלטה זו הביאה את המערערת לנקיטת מהלך לצירופה של החברה, ואכן כך נעשה. על יסוד האמור, ניתן היה לצפות שבית המשפט המחוזי ייעתר לבקשה החדשה להתיר למערערת להמשיך בניהול התובענה. אין זה מתקבל על הדעת, שהגורם המוסמך להכריע בתביעת החוב, במקרה זה הכונס הרשמי, ידחה את תביעת החוב בשל כך שאין היא מבוססת על הכרעה שיפוטית ובה בעת יסרב בית המשפט של פשיטת הרגל להתיר לנושה לנקוט הליך מחוץ לגדרם של הליכי פשיטת הרגל. הסירוב ליתן היתר במקרה הנוכחי מביא לכך שהנושה נותר קירח מכאן ומכאן. מחד, אין מאפשרים לו לפעול על דרך תביעת חוב ומאידך, נסגרת בפניו דלתו של בית המשפט הרגיל.
4. הנסיבות החריגות של סגירת כל האפשרויות בפני המערערת מובילות לכך שאין לנו צורך לדון בשאלה האם עילת התובענה באה בגדר חוב בר-תביעה, כאמור בסעיפים 72-71 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן - הפקודה). כידוע, מורה לנו סעיף 20(א) לפקודה כי משניתן צו כינוס "לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב, לו חב בר-תביעה ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". לשאלה האם מדובר בחוב בר-תביעה או חוב שאינו בר-תביעה יכולה להיות כמובן חשיבות בהקשר זה של מתן היתר לנקוט הליכים או להמשיך בהם וכן בעניינים אחרים, חשובים לא פחות. כך למשל, אם אמנם מדובר בחוב בר-תביעה, הרי היה והמערערת תזכה בתובענה ייכלל החוב בגדר הליכי פשיטת הרגל והמערערת תהיה זכאית לדיבידנד כנושה רגיל. לעומת זאת, אם אין מדובר בחוב בר-תביעה, לא ניתן יהיה להכניס את החוב למסגרת פשיטת הרגל ועל המערערת יהיה להתאזר בסבלנות עד שהחייב יקבל הפטר. מכל מקום, במקרה הנוכחי אין לנו צורך להידרש לשאלה האמורה, הואיל וכאמור לא ניתן לדחות תביעת חוב בנימוק שלא קיימת הכרעה של בית משפט מוסמך ובעת ובעונה אחת למנוע ניהולו של הליך בבית המשפט המוסמך.
5. החייב ביקש, כי היה ובית משפט זה יקבל את הערעור, שיינתן לו אישור להתקשר עם פרקליט על מנת שזה ייצגו בתובענה. לטענת החייב, הכונס הרשמי הודיעו כי אין בכוונתו להתייצב בהליך וכי לא יאשר תשלומים לפרקליט מתוך קופת פשיטת הרגל. סוגיה זו, ראוי לה שתתברר בפני בית המשפט של פשיטת הרגל על דרך בקשה שהחייב רשאי להגישה.
6. אשר-על-כן הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת וניתן היתר למערערת להמשיך בניהול התובענה. הכונס הרשמי והחייב יישאו כל אחד בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ד בטבת תשס"ו (24.1.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05065810_S03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/