דוד ונונו נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 658/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: דוד ונונו נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. במוקד העתירה שלפנינו, החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט י' כהן) מיום 17.1.2021, שבגדרה נדחתה בקשה לסעדים זמניים שהגיש העותר (ב"ל 13916-12-20); וכן החלטת בית הדין הארצי לעבודה (השופט א' איטח, ס"נ) מיום 20.1.2021, שלפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי (בר"ע 38142-01-21) (להלן: בית הדין האזורי ו-בית הדין הארצי, בהתאמה). העתירה מופנית נגד החלטות אלה, תוך שנטען כי נפלו בהן טעויות משפטיות; והסעד המבוקש על ידי העותר הוא שייפסקו לו תשלומים חודשיים מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), וכן כי תוחזר לו האגרה ששילם בגין הגשת העתירה דנן. 2. ביום 7.2.2021 הגיש העותר כתב תביעה נגד המל"ל בבית הדין האזורי, וביום 8.2.2021 (למחרת) הגיש "בקשה לדיון דחוף בצו עשה כפי שפורט בתביעה" (להלן: הבקשה). בית הדין האזורי ראה בבקשה כבקשה למתן סעד זמני, ודחה אותה בהחלטה קצרה ב"פתקית" תוך שנקבע כי "ההליך הזמני יאוחד עם ההליך העיקרי, ויידון במסגרת ההליך"; ועוד באותה החלטה, נדחתה בקשה מטעם המל"ל לסילוק על הסף של הבקשה ושל כתב התביעה. על החלטה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור, שאותה דחה בית הדין הארצי בנימוק שלפיו אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי; ומכאן העתירה שלפנינו. 3. במסגרת העתירה טוען העותר כי יש לחייב את המל"ל להעביר לו באופן מיידי תשלום חודשי קבוע – ואולם לא ניתן להבין מטיעוניו מהי העילה המשפטית או המקור החוקי לדרישת תשלום זו. העותר (שאינו מיוצג על ידי עורך דין) ניסח את עתירתו באופן מסורבל ובלתי קריא, והיא נעדרת כל תשתית משפטית מינימלית. ככל שניתן להבין מן העתירה, דינה להידחות על הסף – זאת בהעדר עילה להתערבות בהחלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, ובלא צורך להידרש לתגובה מאת המל"ל. כידוע, לבתי הדין לעבודה נתונה מומחיות בתחום משפט העבודה, וההלכה היא שבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי דין אלה, על ערכאותיהם. התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, ומותנית בהתקיימות שני תנאים מצטברים: מקום שנפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין בסוגיה עקרונית הנושאת השלכות רוחב; וישנם שיקולי צדק המחייבים התערבות שיפוטית (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984); בג"ץ 2349/20 שוורץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (6.4.2020)). הנטייה שלא להתערב בהחלטות בתי הדין לעבודה גוברת בעת שעסקינן בהחלטת ביניים, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה בעניין סעד זמני – שאז שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית שהיא בעלת המומחיות בהליכים מסוג זה הוא רחב למדי (בג"ץ 786/16 ח'טיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 5 (8.3.2016); בג"ץ 3726/17 ‏פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (18.5.2017)). העתירה דנן אינה עומדת בתנאים המחמירים להתערבות בית משפט גבוה לצדק כמפורט לעיל. כפי שכבר צוין העתירה לוקה באי-בהירות, אינה מגלה כל עילה על פניה, ובמתכונתה זו לא ניתן להתייחס אליה בצורה עניינית או להורות על מתן איזה מהסעדים שנתבקשו (בג"ץ 6520/20 שרמיסטר נ' ראש עיריית ראשון לציון, פסקה 4 (27.1.2021); בג"ץ 8979/17 עשת נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (10.1.2018)). יתר על כן, לאחר עיון בהחלטות בתי הדין לא מצאנו בהן פגם כלשהו שמחייב את התערבותנו. 4. התוצאה היא שאנו מורים על דחייתה של העתירה על הסף; בהתאם, אין מקום לבקשה להחזר אגרה ואף היא נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשפ"א (‏10.2.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21006580_G01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il