רועי סלמה נ. מדינת ישראל-משרד החינוך

פסק-דין בתיק ע"א 658/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 658/02 ע"א 867/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערערים בע"א 658/02 1. רועי סלמה והמשיבים בע"א 867/02: 2. אלי סלמה 3. נילי סלמה נ ג ד המערערת בע"א 867/02 והמשיבה בע"א 658/02: מדינת ישראל - משרד החינוך ערעורים על פסק דינו החלקי (לעניין הנזק) של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 442/92 שניתן ביום 13.8.01 על ידי כבוד השופטת ד' פלפל בשם המערערים: עו"ד יהודה רסלר בשם המשיבה: עו"ד עמית אלמגור פסק-דין המשנה לנשיא ת' אור: 1. ביום 1.2.88 ארעה תאונה, בה נפגע המערער הראשון בע"א 658/02 (להלן: המערער) עקב נפילת סככה עליו. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נקבעה אחריות מדינת ישראל לפצותו על נזקיו בתאונה, וכן נקבע שיעור הפיצויים אשר על המדינה לשלם לו. הערעורים שבפנינו הם ערעורים של המערער (ע"א 658/02) ושל המדינה (ע"א 867/02) על גובה הפיצויים שנפסקו. 2. הפגיעה שנפגע המערער בתאונה היתה פגיעת ראש. כתוצאה מפגיעה זו נותרה למערער, על פי קביעת בית המשפט המחוזי, נכות בשיעור 45%. נכות זו כללה, בין היתר, תסמונת מוחית לאחר חבלה (20%), וכן נכות בתחום ההפרעות הקוגנטיביות (20%), נכות קוסמטית (10%) ונכות בשל חסר בגולגולת שהצריכה שתל מלאכותי (15%). את הנכות התפקודית על פיה בחר בית המשפט לקבוע את הפסד ההשתכרות עקב התאונה, קבע בית המשפט בשיעור 40%. 3. מתוך שלל טענות הצדדים, פרטי הנזק היחידים המצדיקים התייחסות הם הפסד כושר השתכרות בעבר (עד מועד פסק הדין שניתן כשהמערער היה כבן 25 שנים), והפסד כושר השתכרות בעתיד. את הפסדיו בשני פרטי הנזק האמורים חישב בית המשפט בהתחשב בנתונים הבאים: א) כושר השתכרות לולא התאונה כשיעור השכר החודשי הממוצע במשק, אותו קבע בית המשפט בשיעור 6,700 ש"ח; המודד של השכר הממוצע במשק כמודד לכושר השתכרותו של המערער הינו סביר, נוכח היותו בעת התאונה כבן 12 שנים, כשעתידו המקצועי לא היה ידוע; ב) הפסד של 40% מכושר זה, כשהוא מחושב עד גיל 65 שנים. בנוסף, העניק בית המשפט למערער סכום נוסף בשיעור 30,000 ש"ח בגין אובדן זכויות סוציאליות. טענת בא כוח המערער בסיכומיו ובמהלך קדם הערעור היא, שהשכר החודשי הממוצע הרלוונטי, אותו צריך היה לקחת בחשבון, הוא בסך 7,000 ש"ח ולא בסך 6,700 ש"ח. לו היה נעשה חשבון על פי נתון זה, הסכום שהיה נפסק למערער היה גבוה בכ-40,000 ש"ח מזה שנפסק למערער. שקלתי אם אין לקבל את הערעור, ולו בנקודה זו. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שאין לעשות כן. 4. על פי ראיות שבאו בפני בית המשפט, השתכרותו של המערער בפועל, בנכותו, במקום עבודתו בחברת החשמל, היא בסך 4,300 ש"ח לחודש. סכום זה משקף את 7כושר השתכרותו של המערער. יוצא, אם כן, שאם כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה היה כ-7,000 ש"ח (השכר הממוצע במשק), וכתוצאה מן התאונה כושר השתכרותו הוא בשיעור 4,300 ש"ח - הפסדו החודשי הוא בשיעור 2,700 ש"ח. סכום זה דומה ממש, כמעט זהה, לסכום אותו קבע בית המשפט כהפסד כושר השתכרות, דהיינו 2,680 ש"ח (40% מ-6,700 ש"ח). בנסיבות אלה, אין להתערב בקביעתו של בית המשפט. מה גם, שבית המשפט הוסיף כפרט נזק נפרד פיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין הפסד זכויות סוציאליות כשאין ביטחון שהמערער היה בוחר לו עבודה כשכיר לולא התאונה. 5. כפי שכבר נאמר, בכל יתר טענות באי כוח בעלי הדין אין עילה להתערבות ערכאת הערעור. התוצאה היא, ששני הערעורים נדחים, ללא צו להוצאות. המשנה לנשיא השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ת' אור. ניתן היום, כד' בחשון תשס"ד (19.11.2003). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02006580_E03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il