אביחי כהן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"פ 658/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערערים: 1. אביחי כהן 2. רמי ימין נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי תשס"ב (11.10.01) בשם המערערים: עו"ד רונן חליוה בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל קצינת מבחן: גב' ברכה וייס רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.12.2000 בתיק ע"פ 705/00 שניתן על-ידי כב' השופטים: ש' ברלינר, י' גריל וי' דר פסק-דין השופט מ' חשין: המבקשים שלפנינו הועמדו לדין לפני בית-משפט השלום בחיפה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה, מסירת ידיעה כוזבת וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות. המבקשים הודו במעשים שיוחסו להם, אך ביקשו את בית-המשפט כי יימנע מהרשעתם ויספק עצמו בצו מבחן ובצו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, הכל כאמור בסעיף 71א(ב) לחוק העונשין. בית-המשפט לא נעתר לבקשתם, הרשיעם בדין, וגזר על כל אחד מהם מאסר על-תנאי בן שישה חודשים וקנס בסך 6,000 ש"ח. המבקשים ערערו לבית-המשפט המחוזי, וכאן נתפלגו דעות השופטים. שופטי הרוב החליטו לדחות את הערעור, ואילו שופט המיעוט סבר כי יש להיעתר למבקשים, שלא להרשיעם בדין, להטיל על כל אחד מהם עבודות שירות לתועלת הציבור ולהעמידם בפיקוח שירות המבחן למבוגרים לתקופה של שנה אחת. על פסק-דין זה בקשת רשות הערעור שלפנינו. החלטנו ליתן רשות ערעור ולהוסיף ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על-פי רשות שניתנה. נסיבות העניין היו אלו, שנוכל אחד פיתה את המבקשים - ועימהם נערים נוספים - לעשות מעשים אלה ואחרים במטרה לקבל סכומי כסף במירמה מחברות ביטוח; זאת על דרך הצגת מצגי שווא לפני בתי חולים בחיפה, לפני המשטרה ולפני חברות הביטוח, ולפיהם היו המבקשים מעורבים בתאונת דרכים שכלל לא אירעה, תאונה אשר בה נגרמו להם נזקי-גוף שונים הטעונים פיצוי בידי חברות הביטוח. כך הוסכם וכך נעשה. המבקשים הצהירו הצהרות כזב בבית-החולים רמב"ם בחיפה על פגיעות גוף שנגרמו להם, כביכול, עקב תאונת דרכים, ובנוסף לכך מסרו הודעות כוזבות למשטרה על אותה תאונה, כביכול, שנגרמה להם. אחרי הדברים האלה פנה אותו נוכל לחברות הביטוח וקיבל מהן פיצויים עבור כל אחד מהמבקשים. מוסכם כי המבקשים לא פנו לחברות הביטוח, ועוד מוסכם כי אותו נוכל רימה אף את המבקשים, ולא שיתף אותם בפירות הבאושים של העבירה. אין ספק שהעבירה שעברו המבקשים עבירה מכוערת היא, ובמהלך הדברים הרגיל ראוי להרשיע מי שעושים מעשים כמעשים שעשו המבקשים - להרשיעם ולגזור עליהם עונש ראוי. ואולם, לאחר שבחנו את נסיבות העניין בכללן, ולא בלי היסוסים, הגענו לכלל מסקנה כי על-פי המבחנים שנקבעו (ראו: ע"פ 2083/96 - כתב; ר"ע 432/85 - רומנו) ניתן, אף ראוי, לזכות את המבקשים באי-הרשעתם בדין. בעת המעשה היו המבקשים צעירים לימים - המבקש הראשון היה בן שמונה-עשרה ושמונה חודשים והמבקש השני היה בן שמונה-עשרה ואחד-עשר חודשים - שניהם היו ללא עבר פלילי, והתרשמותנו הברורה, בשים-לב לרקע הכללי, היא כי נתפתו כאנשים צעירים-לימים למירמה של נוכל מקצועי (אשר בינתיים, כפי שנמסר לנו, נמלט מן הארץ), וכי לא יהא זה ראוי כי מעשה חד-פעמי זה שעשו ירדוף אותם שנים רבות. עוד נוסיף כי שני המבקשים היו לוחמים מסורים בצה"ל; כי הרשעתם בדין מנעה אותם מהמשיך בשירות הקבע; וכי אורח חייהם והתנהגותם הם ללא-דופי. אכן, כפי שאמרנו, היגענו למסקנה שהיגענו אליה לא בלי היסוסים, אך סבורים אנו כי ראויים הם המבקשים, וראויה היא החברה שבקירבה הם חיים, כי תינתן להם הזדמנות זו הניתנת להם, שלא להטביע בהם תו של עבריינים. אנו מחליטים אפוא לקבל את הערעור ולבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה. אנו קובעים, כי המבקשים עשו את המעשים שיוחסו להם בכתב האישום, אך זאת בלא שאנו מרשיעים אותם בדין. אנו מוסיפים ומצווים כי המבקשים יעמדו בפיקוח שירות המבחן למבוגרים לתקופה של שנה אחת, וכי יוטל על כל אחד מהם לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, הכל על-פי תוכנית שיתווה שירות המבחן למבוגרים ובפיקוחו של שירות המבחן. היום, כ"ד בתשרי תשס"ב (11.10.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01006580.G06 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444