פלוני נ. שר האוצר - מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6579/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' כשר העותרים: פלוני ו-18 אח' נ ג ד המשיב: שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בתמוז התשפ"ב (25.7.2022) בשם העותרים: עו"ד סאלח אבו-חוסיין בשם המשיב: עו"ד יצחק ברט פסק-דין המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: עניינה של העתירה שלפנינו בהודעת הפקעת מקרקעין לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) על מקרקעין שמצויים בסמוך לעיר ערד (להלן: הודעת ההפקעה ו-המקרקעין). הודעת ההפקעה פורסמה ביום 28.11.1961 ובשנת 1978 הכריז שר האוצר כי המקרקעין יהיו לקניינה של המדינה (מתוקף סמכותו לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות). במסגרת הליכי הסדר הוגשו תביעות סותרות ביחס למקרקעין ופקידת הסדר המקרקעין באזור הדרום העבירה את הסכסוך לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א (מחוזי ב"ש) 48918-02-19 מדינת ישראל נ' קבועה; להלן: ההליך האזרחי). במסגרת ההליך האזרחי טענו העותרים כי הליך ההפקעה נעשה שלא כדין, בין היתר מאחר שהם לא יודעו על דבר ההפקעה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' דנינו) ציין כי על העותרים לפעול כהבנתם, אך הוסיף כי הוא מסופק אם ניתן להיעתר לטענות שמכוונות להודעת ההפקעה בגדר ההליך האזרחי. העותרים פנו לשר האוצר (הוא המשיב בעתירה דנן) בבקשה לבטל את ההפקעה וביום 11.11.2020 דחתה רשות מקרקעי ישראל את בקשתם. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה מבקשים העותרים כי נורה על ביטול הפקעת המקרקעין בשל טענותיהם לפגמים שנפלו בהליך ההפקעה. לחלופין, מבקשים העותרים כי נורה למשיב לשלם לעותרים פיצויים בגין הפקעת המקרקעין. המשיב מצדו ביקש כי נורה על דחיית העתירה על הסף מחמת שיהוי שדבק בה. עוד טוען המשיב, בין היתר, כי טענת העותרים שמטרת ההפקעה לא מומשה לוקה בשיהוי סטטוטורי (בשל הוראות סעיף 14ד לפקודת הקרקעות). אשר לסעד שעניינו תשלום פיצוי לעותרים, טוען המשיב כי נתון להם סעד חלופי בדמות הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך וממילא סעד זה התיישן. עוד ציין המשיב כי במסגרת ההליך האזרחי הסכים, לפנים משורת הדין, להעניק פיצוי לעותרים. בדיון שהתקיים בעתירה ביום 25.7.2022 ביקשנו את התייחסות הצדדים לפסק הדין בעניין אבו פריח (דנ"א 1099/13 מדינת ישראל נ' אבו פריח (12.4.2015) (להלן: עניין אבו פריח)). בתמצית, יצוין כבר עתה כי במסגרת פסק הדין נקבע כי לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות לדון במסגרת הליכי הסדר בטענות נגד תוקף הפקעת מקרקעין (באותו עניין, היה מדובר בהפקעה מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה)). העותרים סברו כי אין מקום לתקוף את ההפקעה במסגרת ההליך האזרחי נוכח השלב המתקדם שבו מצוי ההליך שם. המשיב מצדו ביקש להגיש התייחסותו בכתב תוך 7 ימים, ונעתרנו לבקשתו. בהתייחסותו, ציין המשיב כי אף בשים לב לקביעות בית משפט זה בעניין אבו פריח, לשיטתו, דרך המלך לתקיפת הליך ההפקעה היא בתקיפה ישירה ולא בתקיפה עקיפה. עוד ציין המשיב כי אף לשיטתו השלב הדיוני בהליך האזרחי מצדיק את בירור טענות העותרים בבית משפט זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי (בג"ץ 527/22 נוימן נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (29.5.2022); בג"ץ 6623/21 רותם אגודה שיתופית חקלאית דימונה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (24.10.2021)). אני סבור כי במקרה דנן לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט המחוזי בהליך האזרחי, שיוכל להידרש בתקיפה עקיפה לטענות העותרים שמכוונות להודעת ההפקעה. בראש ובראשונה, קביעתי זו מבוססת על פסק הדין שניתן בהרכב מורחב בעניין אבו פריח. הרקע לפסק הדין הוא תביעות לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר) שבמסגרתן הועלו טענות באשר לתוקפן של הפקעות מקרקעין (הפקעות שבוצעו כאמור מכוח חוק הרכישה). בבית המשפט המחוזי בבאר שבע התקבלו הכרעות סותרות בשאלת סמכותו לדון בטענות אלו ובמסגרת ערעורים שהוגשו לבית משפט זה נפסק, פה אחד, כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון במסגרת הליכי הסדר בטענות נגד תוקפה של תעודת הפקעה (ע"א 3202/11 אבו פריח נ' מדינת ישראל (30.12.2012)). בפסק הדין התקיים דיון נוסף שהותיר על כנה את ההכרעה שלבית המשפט המחוזי סמכות לדון בדרך של תקיפה עקיפה בטענות שמופנות לתוקפה של הפקעה (לפי חוק הרכישה, כאמור; פסקה 21 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס). הגם שכך, יצוין כי דעות השופטים נחלקו בשאלת מקור הסמכות לדיון בטענות אלו (האם מדובר בסמכות מכוח סעיף 43 לפקודת ההסדר או בסמכות הנגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984); ובשאלה באיזו מידה יידרש בית המשפט המחוזי לטענות מעין אלו בתקיפה עקיפה (ראו את עמדת המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, פסקה ד לפסק דינו; ולעומת זאת ראו עמדת השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 2 לפסק דינה). כפי שצוין בעבר, שאלה אחרונה זו טרם זכתה לתשובה חד משמעית בפסיקת בית משפט זה (רע"א 2933/18 עיריית אור עקיבא נ' מקורות חברת מים בע"מ, פסקה 19 (1.8.2019); יעקב שקד תקיפה עקיפה בהליכים פליליים ואזרחיים 45-42 (2020)). הנה כי כן: הרכב מורחב של בית משפט זה קבע בהקשר דומה כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לדון במסגרת הליכי ההסדר בשאלות שנוגעות לחוקיות ההפקעה. המשיב מצדו טען לפנינו כי אף אם בית המשפט המחוזי בהליך האזרחי מוסמך לדון בטענות העותרים בדבר חוקיות ההפקעה, אין הוא הערכאה המתאימה. לדבריו, במקרה זה יש לבכר תקיפה ישירה (בבג"ץ) על פני תקיפה עקיפה (בבית המשפט המחוזי). איני סבור כי אלה הם פני הדברים. ראשית, קיים דמיון רב בין נסיבות המקרה דנן לבין הנסיבות שנדונו בעניין אבו פריח. במקרה דנן, בדומה לעניין אבו פריח, לעותרים טענות שמכוונות להליך ההפקעה שנוהל בעניינם (הגם שהפקעה זו בוצעה על ידי המשיב מכוח פקודת הקרקעות, בשונה מעניין אבו פריח), והם העלו אותן בהליך האזרחי, הליך שעניינו ברישום הזכויות במקרקעין בהליך הסדר (ראו בעניין אבו פריח, פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס; כן ראו בעניין אבו פריח, פסקה 4 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז וההפניות שם). שנית, ואולי חשוב מכך, קיימות זיקות הדוקות בין הסוגיות שמתבררות בהליך האזרחי בבית המשפט המחוזי לבין טענות העותרים בעתירתם כאן. בכלל זאת, ניתן למנות את הטענות בדבר ההחזקה במקרקעין בשנים שחלפו מאז הודעת ההפקעה ובדבר סיווג המקרקעין – טענות שמצויות בליבת המחלוקת בין הצדדים בהליך האזרחי (ראו למשל את סיכומי העותרים בהליך האזרחי מיום 17.7.2022). בנסיבות אלו, אני סבור כי שיקולי יעילות דיונית מטים את הכף לעבר בירור טענות העותרים בהליך האזרחי בבית המשפט המחוזי. לבסוף, אציין כי לא נעלמה מעיני עמדת העותרים והמשיב שלפיה השלב המתקדם שבו מצוי ההליך האזרחי מצדיק את בירור טענות העותרים בבית משפט זה. איני סבור שבטיעון זה יש כדי להוליך למסקנה שהאכסניה המתאימה לבירור טענות העותרים היא בית משפט זה בשבתו כבג"ץ. זאת, מאחר שסביר שעיכוב בהליך האזרחי יגרם בין אם הטענות תתבררנה בבית משפט זה (בדרך של תקיפה ישירה) ובין אם, כשיטתי, הן תתבררנה בהליך האזרחי. למעשה, בעניין אבו פריח ציין הנשיא (בדימ') א' גרוניס כי אם ייקבע שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בטענות נגד ההפקעה, "ייתכן שיהא צורך לעצור את הליכי ההסדר על מנת לאפשר לטוען לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק. תוצאה זו אינה מתיישבת עם תכליות פקודת ההסדר" (שם, פסקה 17 לפסק דינו). לצד זאת יובהר כי אין בהכרעתי זו כדי להביע עמדה בטענות הצדדים לגופן, וברי כי טענות אלו, לרבות טענות הסף של המשיב, שמורות להם להליך האזרחי (ראו בהקשר זה בעניין אבו פריח, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז). סוף דבר: אציע כי נדחה את העתירה מחמת קיומו של סעד חלופי. בנסיבות העניין, אציע שלא נעשה צו להוצאות. המשנה לנשיאה השופט י' כשר: אני מסכים כי בנסיבות העניין דנן הסעד החלופי העומד לרשות העותרים בתקיפה עקיפה של ההפקעה בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מצדיק את דחיית העתירה דנן. אבקש להוסיף, בהערת אגב, כי אכן, כטענת המשיב, לא בכל מקרה אפשרות לתקיפה עקיפה בפני ערכאה אחרת תצדיק דחיית עתירה לבג"ץ במסגרתה מבוצעת תקיפה ישירה. עסקינן בעניין שבשיקול דעת ויכול שבעניין עתידי מתאים יהיה מקום להידרש לקווים מנחים לעניין אופן הפעלת שיקול הדעת במקרים אלו. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: גם הסכמתי-שלי נתונה לדחיית העתירה כהצעתו של חברי, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן, בנסיבות הנדונות, שבהן מועלות טענות נגד תוקף הפקעת מקרקעין במסגרת הליכי הסדר, בשים לב לכך שבעניין אבו פריח נחלקו השופטים בשאלת מקור הסמכות לעשות כן. זאת, מבלי לנקוט כאן עמדה בסוגיית התקיפה העקיפה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏י' באב התשפ"ב (‏7.8.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21065790_M04.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1