פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 6578/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6578/12
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. רשת-נגה בע"מ
2. רפי גינת הפקות
3. הילל צ'רני
4. אביגדור קלנר
5. אמנון ספרן
6. שמעון גלאון
7. מאיר רבין
8. אורי לופליאנסקי
9. אורי שטרית
10. אהוד אולמרט
11. שולמית זקן
12. אליעזר שמחיוף
13. אברהם פיינר
14. דן דנקנר
15. יעקב אפרתי
16. חברת הולילנד תיירות 1992 בע"מ
17. חברת הולילנד שרות לנופש (ישראל) בע"מ
18. חברת הולילנד פארק בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 4.9.2012 בת"פ 10291-01-12 שניתן על ידי כב' השופט ד' רוזן
תאריך הישיבה:
י"ט באלול התשע"ב
(6.9.2012)
בשם המערערת:
עו"ד זיו אריאלי; עו"ד ליאת בן-ארי; עו"ד עודד קם
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד פז מוזר; עו"ד נתנאל חי
בשם המשיב 3 ובשם המשיבות 16 ו-17:
עו"ד גיל פרידמן
בשם המשיב 4:
עו"ד איתן מעוז (אין התייצבות)
בשם המשיב 5:
עו"ד משה ישראל (אין התייצבות)
בשם המשיב 6:
עו"ד יעל גרוסמן (אין התייצבות)
בשם המשיב 7:
עו"ד יובל גבעון
בשם המשיב 8:
עו"ד שלומית הראל-שוורץ; עו"ד עמוס ון-אמדן (בכתב)
בשם המשיב 9 ו-13:
עו"ד ניצן וולקן
בשם המשיב 10:
עו"ד אלי זהר; עו"ד נוית נגב; עו"ד משה מזור (אין התייצבות)
בשם המשיבה 11:
עו"ד עופר ברטל; עו"ד דב גלעד כהן (בכתב)
בשם המשיב 12:
עו"ד אירית באומהורן (אין התייצבות)
בשם המשיב 14:
עו"ד נבות תל צור; עו"ד יוסף בנקל; עו"ד רותי ליטבק (אין התייצבות)
בשם המשיב 15:
בשם המשיבות 17-16:
בשם המשיבה 18:
עו"ד ירון קוסטליץ (אין התייצבות)
עו"ד גיל פרידמן
אין התייצבות
פסק-דין
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) מיום 4.9.2012 הדוחה בקשה שהגישה המערערת להרחיב את צו איסור הפרסום שהוצא בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק) מיום 27.1.2012 לענין שמו ותמונתו של עד המדינה ש.ד. בת"פ 10291-01-12 (להלן: עד המדינה), וזאת עד סיום עדותו.
בהחלטתו נושא הערעור ציין בית המשפט המחוזי כי דעתו אינה נוחה מהפרסומים הרבים באמצעי התקשורת בעניינו של עד המדינה וכלשונו "קשה להשתחרר מהתחושה המעיקה כי מדובר בפרסומים מגמתיים המבקשים להכפיש ולהטיל דופי בעד המדינה הנתון בעיצומו של הליך משפטי ...". יחד עם זאת סבר בית המשפט כי לא ניתן להיענות לבקשת המדינה ולהרחיב את צו איסור הפרסום. בית המשפט מצא ממש בטענת המשיבים כי בקשת המדינה הוגשה באיחור ובינתיים מלאו כלי התקשורת האלקטרונית והכתובה פרסומים רבים בעניינו של עד המדינה. בנסיבות אלה, נראה היה לבית המשפט כי אין מקום "לסגור עתה שערי האורווה משזו נותרה ריקה". כמו כן, לא שוכנע בית המשפט כי תוכנית "כלבוטק" העומדת להיות משודרת הערב (6.9.2012) ואשר היתה הסיבה המרכזית, אם כי לא הבלעדית, להגשת בקשת המערערת, יש בה כדי "לפגוע בצורה ממשית ורצינית בפרטיותו של העד ו/או להטרידו" בציינו כי אין לה כל קשר לתכנים הנדונים בבית המשפט. על כן, כך הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע, לא ניתן לומר כי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן חוק בתי המשפט), יש בו כדי לשמש בסיס לבקשה להרחבת איסור הפרסום.
2. המדינה אינה משלימה עם דחיית הבקשה ומכאן הערעור שבפנינו. בטיעוניה בכתב ובעל-פה ציינה המדינה כי הבסיס הנורמטיבי אשר עליו היא נשענת לצורך הבקשה להרחבת צו איסור הפרסום הוא בעיקרו סמכותו הטבועה של בית המשפט ליתן צווים המיועדים להגן על תקינותו של ההליך המתנהל בפניו והיא הדגישה בהקשר זה כי מדובר בחשש שעוצמתו רבה לפגיעה בהליך השיפוטי נוכח השפעתן המצטברת של הכפשות העד בתקשורת. בנסיבות יוצאות דופן אלה, כדבריה, סבורה המדינה כי חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת צריכים לסגת, ביחוד בהינתן העובדה שהבקשה להרחבת צו איסור הפרסום מצמצמת עצמה לפרק זמן מוגבל - עד סיום שמיעת עדותו של עד המדינה.
המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית משפט קמא ומדגישים בטיעוניהם את הקושי לבסס את הצו שהתבקש על סמכותו הטבועה של בית המשפט.
3. בחנו את טענות הצדדים ואיננו סבורים כי יש הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על הרחבת צו איסור הפרסום. כפי שכבר צויין, לא עלה בידי המדינה לעגן בהוראת חוק כלשהי את המגבלה שהיא מבקשת להטיל על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת. אדרבא, סעיף 70 לחוק בתי המשפט, הכולל הסדר מפורט לעניין איסור פרסומים, אינו מסמיך לאסור פרסום מן הטעמים שטענה להם המדינה, וסעיף 75 לאותו חוק, המקנה לבית המשפט סמכות כללית להענקת צווים שונים, מתייחס להליכים אזרחיים ואף עליו אין המדינה יכולה להישען לצורך הצו שנתבקש. למעשה וכפי שכבר צויין, המדינה לא טענה בפנינו אחרת ואישרה כי הבסיס הנורמטיבי היחיד אליו היא מבקשת לסמוך את טענותיה הוא הסמכות הטבועה. דא עקא, ההסדרים הנזכרים לעיל בחוק בתי המשפט יש לראותם, ככלל, כהסדרים הממצים את סוגיית איסור הפרסום. לכן האפשרות, אשר ספק אם היא קיימת, להיסמך בהקשר זה על סמכות טבועה היא, למצער, מוגבלת ביותר (השוו: בש"פ 1659/11 שטנגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2011) בג"ץ 2759/12 וינר נ' מבקר המדינה (לא פורסם, 28.6.2012)).
מכל מקום, לא שוכנענו, על-פי הנתונים שבפנינו, כי במקרה דנן קיימת וודאות קרובה לפגיעה ממשית בתקינות ההליך הפלילי, המצדיקה פגיעה בחופש הביטוי על דרך של מניעה מוקדמת.
אשר על כן הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ט באלול התשע"ב (6.9.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12065780_V01.doc הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il