פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 6575/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6575/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (השופטת מ' קראוס) מיום 25.7.2011, לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 19581-10-10 בשם המערער: עו"ד עדו דיבון בשם המשיבה: עו"ד מתת פלסנר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופטת מ' קראוס, להלן: בית המשפט או השופטת), מיום 25.7.2011, לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה של המשיבה בתמ"ש 19581-10-10. 1. המשיבה הגישה תביעה לפסיקת מזונות ידועה בציבור נגד המערער, במסגרתה הגישה בקשה שהגדירה "דחופה" - לפסוק לה מזונות זמניים. התביעה נקבעה לפני השופטת. בדיון מקדמי מיום 6.6.2011 ביקשה באת-כח המשיבה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה, של המשיבה שכן באותו מועד נודע לה לראשונה, מפי בית המשפט, כי השופטת דנה בעבר בעניינם של המערער ושל אשתו לשעבר. בית המשפט קבע כי מבחינתו אין מניעה לדון בתביעה, אך החליט לאפשר למשיבה להגיש בקשת פסלות מנומקת, לקבל את תגובת המערער לה ואז ליתן החלטתו בעניין. 2. ביום 25.7.2011 החליט בית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה של המשיבה. בית המשפט קבע כי התחשב בהחלטתו בעובדה שהמשיבה עמדה בתוקף על בקשת הפסלות. זאת למרות שמשמעות קבלתה מנוגדת, לכאורה, לרצונה בטיפול מהיר בתביעה ובמיוחד בבקשתה לפסוק לה מזונות זמניים. בית המשפט הוסיף כי נעתר לבקשה לשם מראית פני הצדק. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 3. המערער טוען כי אין די בכך שבית המשפט דן בעבר בעניינו כדי להקים עילת פסלות. לדעתו לא קם כל חשש ממשי למשוא פנים כלפיו מצד בית המשפט. המערער טוען עוד כי המשיבה מנסה לבחור לה מותב נוח יותר עבורה. לדבריו, התביעה שניהל נגד אשתו לשעבר נדונה לפני כשמונה שנים, ואין לו כל קשר עם השופטת מחוץ לגדרי התביעה שנדונה. המערער מוסיף כי לא ניתן כל הסבר מדוע מראית פני הצדק מחייבת את פסילת השופטת במקרה דנן. לטענתו, נסיבות העניין מחייבות את ההפך בדיוק. 4. המשיבה הגישה תשובתה לערעור בה היא מציינת כי המערער לא צירף תצהיר לערעורו והיא מפנה למחדלים נוספים בהתנהלותו. המשיבה טוענת כי קבלת הערעור תפגע ביעילות ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט. לדבריה, טרם התקיים דיון ענייני בתביעתה, התביעה הועברה בינתיים לידי שופט אחר ואף נקבע מועד לקדם משפט בחודש נובמבר שנה זו. המשיבה טוענת עוד כי אם יתקבל הערעור תיאלץ להמתין זמן רב עד לקביעת מועד חדש בהתחשב בעומס הקיים בבית המשפט, ולכן עלול להיגרם לה נזק רב העולה על נזקו של המערער בהותרת ההחלטה על כנה. המשיבה טוענת גם כי בית המשפט הוא שהבהיר בתחילת הדיון כי דן בעבר בעניינו של המערער, ואף הוסיף שעל המשיבה לבחון את האפשרות להגיש בקשה לפסילתו וכי ישקול את הבקשה, וכך עשתה. לדעת המשיבה דברים אלה מחזקים את טענתה כי לבית המשפט יש דעה קדומה בעניינה. המשיבה מוסיפה כי בית המשפט העיר במהלך הדיון המקדמי הערות מהן עולה כי עמדתו לגביה גובשה זה מכבר. עוד טוענת המשיבה כי מראית פני הצדק הוא שיקול במכלול השיקולים ששקל בית המשפט כשפסל עצמו, וכי יש לייחס משקל רב להחלטה זו. 5. שקלתי את הערעור ואת הנטען בו ואת תשובת המשיבה, ואף עיינתי במכלול החומר שהוגש. דין הערעור להתקבל. אכן, מדובר בפסילה עצמית של שופט, ובמקרה כזה יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסבור כי לא ראוי שידון בתיק. ואולם אין מדובר במשקל מכריע (השווה: ע"א 4541/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 19.7.2010)): יש להבחין בין מקרים שבהם השופט קבע כי הוא פוסל עצמו לבקשת בעל דין או בשל האווירה שנוצרה באולם לבין מקרה בו קבע במפורש כי דעתו ננעלה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 355 (2006)). זאת ועוד, בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילתו של שופט מלישב בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול גם להאריך את הטיפול בהם, שלא לצורך (ע"א 379/11 גיא מיקי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.3.2011)). לפיכך יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול את השופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכך את ההליך השיפוטי התקין. יוזכר גם כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ועל כן אין די בעובדה ששופט מחליט על פסילתו כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים; השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין, באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (השווה: ע"א 3185/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 4.7.2011); ע"א 1520/11 חיים עטון נ' ציון סופר (לא פורסם, 21.3.2011)). 6. במקרה דנן לא קמה עילה לפסילת השופטת מלדון בעניינה של המשיבה. העובדה שלבית המשפט יש היכרות מסוימת עם צד להליך שמקורה בשפיטה קודמת אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו (יגאל מרזל, לעיל בעמוד 262). הדברים יפים בעניינו שכן בית המשפט קבע כבר בדיון המקדמי כי מבחינתו אין מניעה מלדון בתביעה וגם מהחלטתו לפסול עצמו לא עולה כי קמה עילת פסילה. לכן בנסיבות העניין מדובר לכל היותר, על חשש סובייקטיבי של המשיבה, שאינו מלווה בחשש אובייקטיבי, לפיו בית המשפט לא יוכל לנהל את הדיון באובייקטיביות הדרושה בשל אפשרות ממשית לדעה קדומה בעניינה. אין די בחשש זה, כאמור, כדי לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעתה. 7. אשר למראית פני הצדק: כלל הוא כי טעם זה בלבד אינו מצדיק פסילת שופט, ללא ביסוס אובייקטיבי ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 6275/03 רותם שגיא, עו"ד נ' דניאל סלע (לא פורסם, 28.7.2003)). הערעור מתקבל, אפוא. התביעה תוחזר לשופטת מ' קראוס בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא להמשך דיון. חזקה על בית המשפט כי השבת התביעה אליו לא תעכב את המשך הטיפול בו יתר על המידה. ניתן היום, י"א בתשרי התשע"ב (9.10.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11065750_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il