אברהם סימון נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ

בבית המשפט העליון ער"א 6571/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. אברהם סימון 2. בת ציון סימון נ ג ד המשיבים: 1. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ- סניף אשדוד 2. עו"ד יונתן סונדרס 3. עו"ד נילי ארונוביץ 4. רינה הול 5. דונפורד הול 6. יהודה ליבליין שופט בית משפט השלום 7. מדינת ישראל 8. הנהלת בתי המשפט 9. רשות מקרקעי ישראל 10. לשכת רישום המקרקעין ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 5835/21 מיום 30.9.2021 בשם המערערים: בעצמם פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 5835/21 מיום 30.9.2021 בה נדחתה בקשת המערערים לפטור מהפקדת ערובה ומתשלום אגרה. ביום 26.8.2021 הגישו המערערים ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 5.8.2021 בע"א 5268/21 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינם. לצד הגשת הערעור הגישו המערערים בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, וזאת לנוכח החלטות שונות של רשם ההוצאה לפועל בהן הייתה התייחסות למצבם הכלכלי הרעוע. בהודעה נוספת מיום 12.9.2021 הוסיפו המערערים כי הם פטורים מהפקדת ערובה לנוכח פרט 31 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות), המורה כי בערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון מוקנה פטור מהפקדת ערובה. ביום 30.9.2021 דחה הרשם ר' גולדשטיין את הבקשה. תחילה נקבע כי משעה שמדובר בערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון בבקשת פסלות, חל פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות) המחייב בהפקדת ערובה בסך של 15,000 ש"ח. בהמשך לכך נקבע כי אין מקום ליתן למערערים פטור מהפקדת ערובה ומתשלום אגרה, שכן בקשתם אינה כוללת תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בעניין מצבם הכלכלי וכן על פני הדברים לא ניתן לומר שסיכויי הערעור ממשיים. ביום 30.9.2021 הגישו המערערים "בקשה מעודכנת" למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, "עקב שינוי נסיבות מהותי מהימים האחרונים" במסגרתה נטען כי לאחרונה הוחמר מצבם הכלכלי. ביום 3.10.2021 דחה הרשם גם בקשה זו. מכאן הערעור שלפנַי, המופנה נגד החלטת הרשם מיום 30.9.2021. במסגרת הערעור נטען כי שגה הרשם בקבעו כי בערעור על החלטת רשם בבקשת פסלות על המערער להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח. לשיטת המערערים, החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבקשת הפסלות היא "החלטה אחרת" שהערעור עליה פטור מהפקדת ערובה בהתאם להוראות פרט 31 לתוספת השלישית לתקנות. עוד נטען כי הרשם התעלם מסיכוייו הגבוהים של הערעור ומהמסמכים שהובאו לפניו המעידים על מצבם הכלכלי הקשה. המערערים אף חוזרים על טענותיהם בבקשה ה"מעודכנת" לעניין הטלת העיקולים על נכסיהם, ומוסיפים כי אף אם יגישו מסמכים הנוגעים לנכסים כאלה ואחרים המצויים בבעלותם, מסמכים אלה לא ישקפו את מצבם הכלכלי האמיתי ואת אי-יכולתם לעשות שימוש בנכסיהם לצורך תשלום האגרה והפקדת הערובה. משכך, לשיטתם, אין כל טעם לחייבם לעמוד בתנאים המקובלים בבקשות מעין אלו כגון המצאת מסמכים, וגם מטעם זה יש להיעתר לבקשתם. דין הערעור להידחות. תחילה באשר לשאלה מהו, אם בכלל, סכום הערובה שיש להפקיד בגין ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון בבקשת פסלות הרשם. תקנה 135(א) לתקנות קובעת בין היתר כי עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית. עיון בתוספת השלישית מעלה כי ישנן שלוש הוראות העשויות להיות רלוונטיות לשאלה המונחת לפנַי: פרט 3 לתוספת, המורה כי בערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (החל על רשמים מכוח סעיף 104 לחוק האמור), על המערער להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח; פרט 30 לתוספת, המורה כי בערעור על פסק דין של רשם בית המשפט העליון, על המערער להפקיד ערובה בסך של 10,000 ש"ח; פרט 31 לתוספת, המורה כי בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט העליון המערער פטור מהפקדת ערובה. בבחירה בין הוראות אלה, מקובלת עליי קביעתו של הרשם לפיה בערעור על החלטה בבקשת פסלות שניתנה על ידי רשם בית המשפט העליון, חלה הוראת פרט 3 לתוספת השלישית. החלטת רשם בית המשפט העליון בבקשת פסלות, בין אם תסווג כ"החלטה אחרת" ובין אם תסווג כ"פסק דין", מהווה מקרה פרטני של החלטה הנבדלת מהחלטות אחרות הניתנות על ידי רשם בית המשפט העליון. מתקין התקנות ביקש לייחד להליכי פסלות – הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור, הן כלפי שופט והן כלפי רשם – הוראות מיוחדות שאינן חלות על החלטות "רגילות". ביסודן של הוראות אלה תכליות ייחודיות להליכי פסלות, ובכללן הצורך בהסרה מהירה של כל צל ועננה באשר לאובייקטיביות השיפוטית והשאיפה למנוע שיבוש אפשרי של ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית (לעניין זה ראו: ער"מ 5279/21 ד"ר טבעוני אדריכלים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר מנדא, פסקאות 11-10 (26.8.2021) וההפניות שם). בשים לב לכך, יש לראות בהוראת פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות שעניינה בסכום הערובה שיש להפקיד בהליכי הפסלות הייחודיים, הוראת דין מיוחדת (Lex Specialis) הגוברת על הוראות דין כלליות אחרות, לרבות הוראות העוסקות בערעורים על החלטות ופסקי דין של רשמי בית המשפט העליון ככלל. יוצא אפוא, כי בשים לב להליך אותו נקטו המערערים, היה עליהם להפקיד במועד הגשת ערעורם ערובה בסך של 15,000 ש"ח. ומכאן לבקשת הפטור גופה. כאמור לעיל, הרשם קבע כי אין מקום ליתן למערערים פטור מהפקדת ערובה ומתשלום אגרה, שכן לא הוכחו התנאים הנדרשים לצורך קבלת הבקשה – חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית מלאה ועדכנית, וסיכויים מספקים להצלחת ההליך. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם בית המשפט בענייני אגרה וערובה הוא רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו לדוגמה לאחרונה: ער"א 6495/21 ורדי נ' ועדת ערר לתכנון ובניה – מחוז מרכז, פסקה 4 (6.10.2021); ער"א 6265/21 שמע נ' גבעת כח, פסקה 6 (6.10.2021)). החלטתו של הרשם בהקשר זה נומקה היטב, ואני מצטרף למסקנותיו. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ה' בחשון התשפ"ב (‏11.10.2021). ש ו פ ט _________________________ 21065710_N02.docx לש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il