בנימין יפה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 657/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 657/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: בנימין יפה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בצפת (השופט ס' דבור) מיום 20.1.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 16880-07-09 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בצפת (השופט ס' דבור) מיום 20-1-2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 16880-07-09. 1. ביום 2.5.2010 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום בצפת המייחס לו שורת עבירות, וביניהן, התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.7.2009 פרץ המערער לבית מגורים וגנב ממנו כספת וחפצים נוספים. לאחר מכן, כאשר הבחין שוטר בכספת שנמצאה ברכבו, טען המערער כי מדובר בכספת השייכת לו וכי הוא בדרכו לפורץ מנעולים שיסייע לו לפתוח אותה. בעקבות זאת, הובל המערער לתחנת משטרה ממנה ברח והסתתר בבית ספר סמוך. 2. בישיבת הוכחות שנערכה ביום 20.1.2011 נשמעו עדי תביעה וביניהם, רס"ב נעים שאהין, ששרת במועד הרלוונטי כסייר ניידת בתחנת כרמיאל, ורס"ב משה כהן, ששימש באותו מועד כחוקר בתחנת קריית שמונה. עדותו של רס"ב שאהין נקטעה בהחלטת השופט דבור בעקבות התנגדותו של בא-כוח המערער לשמיעת ראיה שלא הועברה לידי ההגנה באמצעות דו"ח פעולה או זיכרון דברים. מאוחר יותר, נשמעה עדותו של רס"ב כהן אשר ציין במהלך חקירתו הנגדית כי הנאשם טען בפניו כי שימש אך כ"מוביל" לשלל וביצע הנחיות של אחרים תמורת כסף. 3. בסמוך לאחר מכן, יצאו הצדדים להפסקה ולאחריה ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בהליך. בא-כוח המערער מנה שני טעמים לבקשת הפסילה: הראשון, הזכרת עברו הפלילי של המערער על ידי רס"ב שאהין במהלך החקירה הנגדית; השני, הערתו של בית המשפט, במהלך עדותו של רס"ב כהן, כי החלטת ההגנה שלא לזמן למתן עדות את האדם שלגרסתה הורה למערער להוביל את הכספת, תפעל לחובתו של המערער. 4. בא-כוח המאשימה התנגד לבקשה בטענה כי מדובר בבקשה נטולת כל יסוד. לשיטתו, רס"ב שאהין הופסק על ידי בית המשפט באופן מיידי לאחר אזכור עברו הפלילי של המערער ועל כן לא מדובר במידע מפורט שיהא זה למעלה מכוחו של בית משפט מקצועי להתעלם ממנו. כמו כן, ובאשר ליסוד השני שהוזכר בבקשת הפסלות, טען בא-כוח המאשימה כי אין לייחס להתבטאותו של בית המשפט את המשמעות שמוצא בה בא-כוח המערער, שכן בית המשפט אך הזכיר את ההלכה לפיה אי הבאתו של עד דרוש יש בה כדי לפעול לחובתו של אותו צד. בא-כוח המאשימה הדגיש כי לא היה בדברים אלו משום נקיטת עמדה ביחס לטענות ההגנה, וכי בהחלטה בבקשת הפסלות יש לתת משקל גם לשלב המתקדם שבו נתון ההליך. 5. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מנומקת ומפורטת שניתנה במעמד הצדדים. בהחלטה הובהר כי ההתבטאות נשוא בקשת הפסלות נאמרה לאחר שבא-כוח המערער הודיע כי אין בכוונת ההגנה לזמן למתן עדות את האדם שלגרסתה של ההגנה, שלח את המערער להביא את הכספת שנתפסה ברכבו. במצב דברים זה, העיר בית המשפט כי אי הבאת העד יש בה כדי ללמד על חוזקה של טענת המערער ולהצביע על כך שיתכן שאינה מבוססת דיה. בית המשפט הוסיף וציין כי בקשת הפסלות הועלתה אך לאחר ששבו הצדדים מהפסקה ולא מיד לאחר שנאמרו הדברים. באשר לטענה בדבר היחשפותו של המותב לעברו הפלילי של המערער, ציין בית המשפט כי התייחסותו של עד התביעה לנושא זה הייתה לקונית וכללית ובית המשפט פסל אותה מיד לאחר שנולדה. לפיכך, קבע בית המשפט כי לא קמה עילה לפסילתו. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי בו חוזר המערער על עיקר טענותיו של בא-כוחו בבקשת הפסלות, וכן מוסיף וטוען ליחס עוין מצד בית המשפט כלפיו אשר בא לידי ביטוי, לדבריו, בכך שבית המשפט כינה אותו, לטענתו, "שקרן", בהחלטת בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות, ובהערת בית המשפט, שלא לפרוטוקול, לפיה המערער ובא-כוחו נוקטים בתחבולות במטרה לעכב את ההליך. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא דן בעבר בתיק תחבורה בעניינו וכן בבקשות להחזרת תפוס שהוגשו על ידו במסגרת הליך פלילי אחר (ת"פ 2166/06) ויש להניח כי נחשף כתוצאה מכך לעברו הפלילי. 7. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה ביחס אליו אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות ויש לבחון לגופן של ההחלטות אם נמצא בסיס לחשש ממשי למשוא פנים (ראו, למשל: ע"פ 10076/09 אלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2010)). במקרה דנן לא מצאתי חשש כאמור. מבחינת כל החומר שהוצג בפניי התרשמתי כי החלטות בית המשפט היו ענייניות ומקצועיות ונועדו לאפשר את התנהלותו התקינה של ההליך כמתחייב. 8. זאת ועוד, הלכה היא כי אף במקרים בהם נחשף בית המשפט למידע שאינו קביל, אין בעובדה זו, לכשעצמה, עילה לפסילתו אלא נדרשת חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי למנוע משופט לישב בדין. הלכה זו מבוססת על ההנחה כי ביכולתו של בית משפט מקצועי להתעלם מן החומר הבלתי קביל ולדון בעניינו של נאשם באובייקטיביות הנדרשת. הלכה זו יפה במיוחד באותם מקרים בהם המידע הבלתי קביל אינו מידע מפורט ובעל משקל במהותו וניתן להניח כי לא יותיר רושם עז על בית המשפט (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003); ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-298 (2006)). במקרה דנן לא נחשף המותב ל"מסה" של מידע כאמור ולא מצאתי כי דעתו ננעלה כך שייבצר ממנו לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות. 9. טענותיו הנוספות של המערער מבוססות ברובן על התבטאויותיו של בית המשפט. הלכה מושרשת היא כי ככלל אין בהתבטאויות של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך כדי להוות עילה לפסילתו. רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה ללמוד מהתבטאויותיו של השופט כלפי בעלי הדין, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, באופן אשר יש בו כדי להצדיק את פסילתו של המותב הדן בתיק (ראו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 9627/09 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.2009); מרזל, בעמ' 196-195). בהפעלת מבחן זה, יש ליתן את הדעת, בין היתר, לאופן ההתבטאות ועיתויה, לתוכנה ולמסגרת הדיונית בה נאמרה. עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים את פסילתו של בית המשפט על רקע התבטאויותיו. במקרה דנן נאמרה ההתבטאות בנסיבות בהן טען המערער לחפותו, אך הודיע כי לא יזמן למתן עדות את האיש שלטענתו ביקש ממנו להוביל את הכספת. במצב דברים זה, בית המשפט מילא אחר חובתו להזהיר את ההגנה לגבי השלכותיה האפשריות של החלטתה בעניין זה. ברי, כי אין בהתבטאות האמורה כדי לבסס חשש מששי למשוא פנים. 10. בשולי הדברים יוער, כי גם בטענותיו של המערער ביחס לביקורת שמתח בית המשפט על התנהלותו והתנהלות בא-כוחו אין כדי להקים עילת פסלות. במסגרת ההליך השיפוטי נוצרות לא אחת נסיבות המקימות צורך בהעברת ביקורת על הצדדים ובאי-כוחם לשם ניהול המשפט וניווטו. אין בהתבטאויות מעין אלו כדי להוות עילה לפסילתו של בית המשפט, אלא במקרים בהם ניכר כי נתגבשה אצל בית המשפט עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי. נסיבות כאלו, כאמור, לא מתקיימות במקרה דנן. בנסיבות אלה, לא מצאתי להיעתר לבקשת המערער למנות לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית בערעור זה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ב' באדר א' התשע"א (6.2.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11006570_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il