בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
6567/99
וערעור שכנגד
בפני: כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד
השופט א' א' לוי
המערערים: 1.
אריאל שטרנשיין
2.
גבריאל גולדפלד
נ
ג ד
המשיבים: 1.
עו"ד יששכר פישר
2.
עו"ד דן אסן, מנהל העזבון הזמני
3.
ABRAHAM HONIGMAN
4.
SZYJA ZAJDMAN
5.
פולה שקלש
6.
דולדפלד יוסף
7.
שרה הוניגמן
8.
בית חינוך עיוורים לבני ישראל
9.
אגודת אקי"ם - אגודה לטיפול בילדים מפגרים
10.
ארגון נכי צה"ל ומלחמת השחרור
11.
אגודת יד שרה
12.
אברהם ונחמה בסרגליק
13.
האפוטרופוס הכללי
14.
מירה ראוך ומני הלפרין,
יורשים של יהודית הלפרין ז"ל
ערעור
וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק עז' 140/97 שניתן
ביום 9.8.99 על ידי כבוד השופט א' סלטון
בשם
המערערים 2-1: עו"ד יגאל רבאילן ועו"ד שניאורסון
בשם
המשיב 1: עו"ד צבי נצר
בשם
המשיב 2: עו"ד אסן דן קטלן
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. לפנינו ערעור וערעור-שכנגד על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 2 (להלן: מנהל העיזבון
בישראל) לבית המשפט המחוזי (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע, כי התחייבות
בכתב שנתנה המנוחה אדיטה זיידמן (להלן: המנוחה) למשיב 1 והמערער-שכנגד (להלן: עו"ד פישר) תקפה, ומכוחה מחויב מנהל העיזבון
בישראל בתשלום 7.5% מערך עיזבונה של המנוחה לעו"ד פישר. הן המערערים שהם
המשיבים-שכנגד 2-1 (להלן: המערערים), הן עו"ד פישר, מערערים על החלטתו
של בית המשפט המחוזי, איש-איש מטעמיו, כפי שיפורט להלן.
עיקרי העובדות והמחלוקת
2. ביום 9.5.89 חתמה המנוחה בישראל על צוואה, בה
קבעה את רצונה האחרון ביחס לרכושה בישראל ובשוויץ (להלן: הצוואה הישראלית).
צוואה זו באה בנוסף לצוואה אחרת או צוואות אחרות, שעשתה המנוחה ביחס לרכושה
בגרמניה, שאינן נדונות בערעור זה. בו ביום, ב9.5.89-, חתמה המנוחה אף על התחייבות
(להלן: ההתחייבות), שזה נוסחה:
"
כתב התחייבות בלתי חוזרת
אני
הח"מ, אדיטה זיידמן מאשרת בזאת כי עו"ד פישר שימש במשך שנים כיועצי המשפטי
שלי ושל בעלי מקס זיידמן ז"ל.
הוסכם
ביני ובין עו"ד פישר כי שכר טרחתו עבור כל שירותיו המקצועיים במשך כל השנים
יהא 7.5% מכל רכושי.
עו"ד
פישר יהא זכאי לגבות שכר טרחה זה בעת ממוש רכושי מכל סיבה שהיא.
אם
לא ימומש רכושי לפני הגיע ל120- שנה או פטרתי יגבה עו"ד פישר את החוב
מעזבוני.
התחיבות
זו אינה ניתנת לביטול או לשינוי ללא הסכמת עו"ד פישר כל מי שיפעל לקיום
צוואתי מתבקש לכבד התחייבות זו.
ולראיה
באתי על החתום:-
תאריך:
9.5.89 (-)
אדיטה זיידמן
נחתם
בנוכחותי, 9.5.89 (-)"
3. ביום 30.3.1996 נפטרה המנוחה. במותה השאירה
המנוחה כספים שהיו מופקדים בשלושה חשבונות בבנקים בגרמניה, שוויץ וישראל. בהתאם
לצוואה הישראלית, מונה עו"ד פישר כמנהל זמני של עיזבון המנוחה. תוך זמן קצר
התפטר עו"ד פישר מתפקידו, ועו"ד אסן, המשיב 2 בערעור העיקרי, מונה כמנהל
העיזבון בישראל. עו"ד אסן פרסם, כמצוות החוק, מודעה בעיתונות, ובה פנה לנושי
העיזבון להודיעו בדבר חובות כלפיהם. עו"ד פישר לא פנה למנהל העיזבון למימוש
ההתחייבות.
4. במהלך אחת משיחותיו של מנהל העיזבון בישראל עם
מנהל העיזבון בגרמניה, התגלתה למנהל העיזבון בישראל עובדת קיומה של ההתחייבות.
התברר לו גם, כי עו"ד פישר העביר למנהל העיזבון בגרמניה עותק מן ההתחייבות,
והאחרון החליט להכיר בתוקפה ולהעביר לעו"ד פישר סכום כסף על חשבון המגיע לו
מערכו של העיזבון בגרמניה. בעקבות ידיעות אלה, ומבלי שעו"ד פישר פנה למנהל
העיזבון בישראל למימוש ההתחייבות, פנה מנהל העיזבון בישראל לבית המשפט המחוזי
בבקשה למתן הוראות, על מנת שיוכרע גורלה של ההתחייבות. בית המשפט המחוזי קיבל את
תגובותיהם של המערערים ושל עו"ד פישר לבקשה, שאף לא אחת מהן לוותה בתצהיר. על
סמך אלה, ומבלי שמי מהצדדים נחקר בפניו, החליט בית המשפט, ראשית, שההתחייבות תקפה;
ושנית, שההתחייבות מתייחסת לתשלום של 7.5% מרכושה של המנוחה בישראל ובשוויץ בלבד,
ולא מרכושה האחר, דהיינו רכושה בגרמניה. על רקע החלטתו זו, החליט בית המשפט כי יש
לקזז מסכומים שיקבל עו"ד פישר ממנהל העיזבון הישראלי כל סכום שנתקבל או יתקבל
על ידו מתוך חלק העזבון אשר בגרמניה.
5. המערערים טוענים לפנינו, כי שגה בית המשפט
המחוזי בקובעו שההתחייבות תקפה. לגישתם, יש לפסול את ההתחייבות משני טעמים
חילופיים: הראשון, שההתחייבות היא למעשה צוואה, המנוגדת לדרישות מחייבות של
חוק הירושה, תשכ"ה1965- (להלן: החוק). השני, כי ההתחייבות הינה
למעשה הסכם בדבר ירושתו של אדם, וככזו היא בטלה מכוח סעיף 8(א) לחוק. לחילופין, אם
יקבע בית משפט זה כי ההתחייבות עומדת בתוקפה, מבקשים המערערים לקבוע כי היא תחול
על רכושה של המערערת בישראל בלבד. כמו כן, הם טוענים שיש לקזז משכר טרחתו של עו"ד
פישר את שכר טרחתו כמנהל העיזבון, שכן בניגוד למצוות המנוחה, עו"ד פישר לא
עסק בפועל בניהול עזבונה. מעבר לכך טוענים המערערים, כי היה מקום להטיל על
עו"ד פישר נטל הוכחה מוגבר, מאחר שעסקינן בתביעה נגד עיזבון.
עו"ד פישר משיב, כי צדק בית המשפט
המחוזי, בקובעו כי ההתחייבות תקפה, שכן ההתחייבות איננה צוואה לא לפי צורתה ולא
לפי תוכנה, ואף אינה נוגדת את סעיף 8(א) לחוק. היא אינה נוגדת סעיף זה, כיוון שאין
מניעה שאדם יעביר לאחר נכסים מעזבונו, להבדיל מהתניה על סדרי ירושתו, וכך עשתה
המנוחה. עו"ד פישר מציין, ששכר הטרחה בו ההתחייבות עוסקת מתייחס לפעולותיו
בחיי המנוחה, ומכאן שאין לקזז מן הסכומים שיקבל סכומים המהווים שכר טרחת מנהל
עיזבון. כמו כן טוען עו"ד פישר, שאין הוא בגדר "תובע מן העיזבון",
ומכאן שאין להטיל עליו נטל הוכחה מוגבר. בערעורו-שכנגד מבקש עו"ד פישר לקבוע,
כי בהתחייבות ביקשה המנוחה לשלם לו סך השווה ל7.5%- מכל רכושה, הווה אומר - מרכושה
בשוויץ, גרמניה וישראל גם יחד - ולא כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
תחולתו של סעיף 8 לחוק על ההתחייבות
6. הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, בשל
תחולתו של סעיף 8(א) לחוק על ההתחייבות. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי "בהתחשב
בקביעתי ... כי לא מדובר בצוואה אלא בכתב התחייבות כשמו, אין תחולה לסעיפים 8 או
35 של חוק הירושה" (סעיף 2(ה) בהחלטה). אכן, מסקנתו של בית המשפט המחוזי,
כי ההתחייבות אינה בגדר צוואה, מקובלת אף עלינו. בסיכומיו מסכים אף עו"ד
פישר, כי ההתחייבות איננה צוואה. אולם, קביעתו הלקונית של בית המשפט המחוזי, לפיה
סעיף 8 לחוק אינו חל במקרה זה, אינה עומדת בביקורת. נפנה עתה לבחינת תחולתו של
הסעיף על ההתחייבות.
7. סעיף 8(א) לחוק, שכותרת השוליים שלו היא
"עסקאות בירושה עתידה" קובע כך:
"הסכם
בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים".
בפסק הדין המנחה לעניין סעיף זה, שניתן בע"א
682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ואסתר ברגמן, פ"ד כט(2) 757, 762, ציין
כבוד השופט ח' כהן מהם גבולות תחולתו של סעיף 8(א) לחוק:
"מה
שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי...
האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה - והם אינם אלא הסכמים המתיימרים... לעשות ליורש
את מי שאינו יורש לא על פי דין ולא על פי צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או
בשלילה של זכות ירושה, ולא בעסקות הנוגעות לנכסי העזבון".
בפסק דין מאוחר יותר קבע השופט (כתוארו אז)
א' ברק (ד"נ 39/80 גניה ברדיגו ואח' נ' ד' ג' ב' 9 טקסטיל
בע"מ, פ"ד לה(4) 197, 228), כי:
"ראוי
הוא לפרש את סעיף 8(א) לחוק הירושה באופן שהוא יוגבל לאותם מקרים בהם זכות עוברת
מאדם לרעהו עם מותו של הראשון. נראה לי כי במסגרת סעיף 8(א) לחוק הירושה, על פי
כוונת המחוקק, ענין לנו בזכות, אשר על תכונותיה, היקפה, וחולשותיה מועברת עם המוות
מאדם לרעהו. כזה הוא המצב כאשר ראובן עושה הסכם עם שמעון ומורה בו, כי עם פטירתו,
תעבור זכות פלונית משלו לשמעון (ולא ליורשים על פי סדרי הירושה)".
המלומד ש' שילה מציין ביחס להבחנה זו, כי
"החילוק בין הסכם בדבר ירושה, שבטל, לבין הסכם בדבר נכסי עיזבון, שתקף, הוא
מן הדקים ולא בנקל אפשר ליישם את העיקרון המופשט על מסכת העובדות" (ש' שילה, פירוש
לחוק הירושה תשכ"ה1965- (התשנ"ב), 97-96).
8. אכן, הבחנה בין הסכם בדבר ירושה לבין הסכם
בדבר עיזבון על פי רוב אינה קלה. אך בענייננו מתקיימות עובדות ונסיבות המלמדות
שההתחייבות הינה בגדר "הסכם בדבר ירושה". מסקנה זו עולה משילובם של נוסח
ההתחייבות, מהנסיבות שאפפו אותה ומהתנהגות המנוחה ועו"ד פישר מאז נחתמה
ההתחייבות ועד ליום מותה של המנוחה. לשונה של ההתחייבות מלמדת, לכאורה, כי תשלום
חובה של המנוחה לעו"ד פישר עשוי להתרחש עוד בחייה של המנוחה, כאשר
"ימומש" הרכוש. אך קריאה כוללת של ההתחייבות, תוך עמידה על נסיבות
נתינתה ונסיבות מימושה על ידי הנושה - עו"ד פישר, מובילה למסקנה, כי כוונת
הצדדים להתחייבות היתה שהיא תמומש רק עם מותה של המנוחה, ורק אז עו"ד
פישר יקבל 7.5% מערך העזבון. זאת היתה תכלית ההתחייבות. אומנם מסקנה זו סוטה
לכאורה ממשמעותן הפשוטה של מילות ההתחייבות, אך, כדברי השופט ד' לוין:
"כבר
פסקנו לא אחת, כי בבוא בית המשפט לפרש תניה בחוזה, אל לו להיות כבול למובן המילולי
הצר של המילים, שעה שראיית החוזה כמכלול, על רקע תכליתו ונסיבות כריתתו, מלמדת על
כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש המילולי הרגיל של הדברים.
המגמה
היא: 'להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהיתה
לנגד עיניהם של המתקשרים' (ע"א 453/80 בן נתן נ' נגבי, פ"ד לה(2)
141, 145)".
ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום
(1991), פ"ד מט(2) 265, 291.
9. הנסיבות והשיקולים המביאים למסקנה כאמור
בפיסקה הקודמת, יצויינו להלן.
א. אם אמנם ביום חתימת ההתחייבות היה
קיים חוב של המנוחה לעו"ד פישר, לא היתה מניעה לתשלומו מתוך כספי המנוחה
באותה עת. רכושה כלל שלושה חשבונות בנקים, שמתוכם ניתן היה לשלם לעו"ד פישר
ללא קושי כל סכום שהגיע לו, אם הגיע. ברור, על כן, שהאמירה שהסכום ישולם בעת מימוש
רכושה של המנוחה, מכל סיבה שהיא, לא היתה אלא אמירה שבאה להסוות כוונה אחרת,
הכוונה האמיתית של המנוחה ועו"ד פישר. אם הגיע לעו"ד פישר סכום מסויים
מהמנוחה, אפילו זה נקבע בשיעור מסויים מרכושה בעת חתימת ההתחייבות. לא היתה מנועה
לקבוע את הסכום שהגיע לו בסכום מדוייק, לאור היות רכוש המנוחה כולו בחשבונות
בנקים. על רקע זה, קביעת "חוב" בשיעור של 7.5% מרכושה של המנוחה, מצביע
על כך שהכוונה היא לרכושה ביום מותה. על כוונה אחרונה זו ניתן ללמוד גם מהבנתו של
עו"ד פישר את ההתחייבות ומתביעתו, לאחר מות המנוחה, לקבל 7.5% מהעזבון כולו.
כך הבין זאת גם בית המשפט המחוזי.
ב. הכוונה שהסכום ישולם רק עם מות
המנוחה ולא קודם לכן, על אף שלא זו לשון ההתחייבות, נלמדת גם מן העובדה שראו
להזכיר בהתחייבות את אפשרות גביית החוב מהעזבון. אם היה המדובר בחוב אמיתי, לא היה
צורך להזכיר את העזבון, כי ברור מאליו שאם הוא לא ישולם על ידי המנוחה בחייה, יגיע
הסכום מעזבונה. הכוונה כאמור מתחזקת נוכח הקביעה שההתחייבות אינה ניתנת לביטול או
לשינוי ללא הסכמת עו"ד פישר, תוך פניה על פיה "כל מי שיפעל לקיום צוואתי
מתבקש לכבד התחייבות זו". בהזכרת הפועלים לקיום הצוואה בהקשר זה, יש יותר
מרמז שאין הכוונה לתשלום לעו"ד פישר בחייה של המנוחה, אלא בעת קיום צוואתה.
למען השלמות יוזכר בהקשר זה, שביום החתימה על
ההתחייבות, במסגרת צוואה עליה חתמה המנוחה, היא הזכירה את עו"ד פישר כמי
שיבצע את צוואתה.
כאן המקום גם לחזור ולהזכיר, שהחתימה על
ההתחייבות נעשתה בו ביום שנחתמה הצוואה. יתכן מאוד שחתימת שני המסמכים בו
ביום, מצביעה על כוונה לקבוע בשני המסמכים את מה שיעשה ברכושה לאחר מותה.
ג. על הכוונה כאמור ניתן ללמוד גם
מהתנהגות המנוחה ועו"ד פישר לאחר החתימה על ההתחייבות. משך תקופה של שבע
שנים, עד למותה של המנוחה, היא לא הציעה לעו"ד פישר את תשלום המגיע לו, ואף
לא את חלקו, ועו"ד פישר מצידו לא תבע כל סכום עד לפטירתה של המנוחה. הלכה
היא, שניתן ללמוד על כוונת צדדים לחוזה גם מהתנהגותם לאחר חתימתו. בענייננו, מדובר
בהתנהגות משך שבע שנים, אשר ההסבר ההגיוני היחיד לה הוא שמוסכם היה על הצדדים שרק
מתוך ירושתה של המנוחה יקבל עו"ד פישר כספים.
ד. עובדה תמוהה נוספת היא, שעו"ד
פישר לא מצא לנכון לפנות אל מנהל העזבון הישראלי של עזבון המנוחה, ולתבוע ממנו 7.5%
מחלק העזבון שבישראל. עו"ד פישר ידע על קיומו של מנהל עזבון בישראל - ובשלב
מסויים הוא היה מנהל העזבון הזמני! - הוא גם ידע על סכום כסף מעזבונה של המנוחה
המצוי בישראל, ועל אף זאת לא פנה אל מנהל העזבון הישראלי ואף לא יידע אותו על
התביעה שהגיש למנהל חלק העזבון שבגרמניה. רק בשל יזמה שנקט מנהל העזבון הישראלי
נתגלה לו, מפי מנהל העזבון בגרמניה, על פנייתו של עו"ד פישר אליו ועל סכומים
ששילם מנהל העזבון לאחרון.
מתעורר החשד, שלא היתה פניה אל מנהל העזבון
הישראלי אלא אל הגרמני בלבד, בשל האפשרות הקיימת לפי המשפט הגרמני לערוך הסכמים
בדבר ירושה (ראו בעניין זה: W.F. Ebke & M.W. Finkin, Introduction
to German Law (1996) 288) - דבר אשר נאסר בסעיף 8(א) לחוק.
האיסור בחוק הישראלי בא, בין היתר, על מנת להבטיח שאכן עסקינן ברצונו האחרון של
אדם, ועל מנת לשמר את זכותו של אדם לחזור בו ולשנות את צוואתו (והשוו לדברי השופט
קיסטר בע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב ואח', פ"ד כח(2)
673, 676; ולדברי השופטת פרוקצי'ה בהמ"פ (י-ם) 419/94 אשר עמנואל הירש נ'
הסוכנות, תק-מח 97(3) 2915, 2922). בענייננו, כל צורתה ואופיה של ההתחייבות
מעידים עליה שהיא באה לכבול את המנוחה בהסכם בלתי הדיר בקשר לירושתה. זאת בדיוק בא
סעיף 8(א) לחוק למנוע.
10. על סמך כל האמור לעיל, הייתי מקבל את הערעור,
מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקובע שההתחייבות בטלה.
כן הייתי מחייב את עו"ד פישר לשלם
למערערים את הוצאותיהם בשתי הדרגות, וכן שכר טרחת עורך דין בשתי הדרגות בסכום כולל
של 30,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה. ש
ו פ ט ת
כבוד השופט א' א' לוי:
אני מסכים. ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור
ניתן היום, יא' בסיון תשס"ב (22.5.2002).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק
מתאים למקור 99065670.E10 /עכב
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il