יניב בן דוד נ. פרקליט המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6558/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6558/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: יניב בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט המדינה 2. רשות המסים בישראל - הנהלת המכס והמע"מ 3. משטרת ישראל - תביעות מחוז ת"א עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד פרופ' דוד ליבאי; עו"ד ירון גת בשם המשיבים: עו"ד אורי קידר פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. ביום 30.3.08 הוגש נגד העותר (וחמישה עשר נאשמים נוספים, מתוכם אחת עשרה חברות) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 40099/08). כתב האישום, שביסודו עבירות מס, הלבנת הון ומרמה, כולל גם פרק שעניינו שיבוש הליכי משפט, איומים ונסיון תקיפת שוטר (להלן ההליך הראשון; לסקירת כתב האישום וחומר הראיות ראו בין היתר, בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם)). ביום 12.12.08 הוגש נגד העותר כתב אישום נוסף – זו הפעם לבית משפט השלום (פ' 9727/08), הכולל עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, מעשים שכנטען נעשו במהלך חיפושים שבוצעו במסגרת חקירת הפרשה נשוא ההליך הראשון (להלן ההליך השני). ביום 6.4.09 פנה העותר למשיבה 2 (המנהלת את ההליך הראשון) בבקשה לאיחוד התיקים על דרך תיקון כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי. ביום 21.4.09 דחתה משיבה 2 את הבקשה, בציינה כי חומר הראיות נשוא ההליך השני לא היה ידוע לה, כי היא לא היתה שותפה לבדיקתו, וכי ארבעה מתוך חמשת העדים בהליך השני אינם אמורים להעיד בהליך הראשון. ערר שהוגש למשיב 1 נדחה ביום 13.7.09. משיב 1 חזר על האמור בהחלטת משיבה 2, והוסיף "בעיתוי הנוכחי קיים קושי דיוני ומהותי לצרף את האישום... שכן המהלך עשוי להוביל לעיכוב נוסף בתיק, בו מעורבים נאשמים השוהים במעצר עד תום ההליכים". כלפי החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. ב. בעתירה נטען, בין היתר, כי "לא קיים כל קושי דיוני או מהותי בצירוף האישום". נטען, כי חומר החקירה בהליך השני דל ופשוט, כי כל העדים הם שוטרים שעדותם קצרה ונקודתית ודי לה ביום דיונים אחד, וכי בהליך הראשון בכל מקרה קיימים מאות עדים והוא עתיד להימשך תקופה ארוכה - כך שמדובר בתוספת שולית. נטען, כי אילו היתה משיבה 2 מודעת לחומר החקירה נשוא ההליך השני, היתה כוללת את האישום בהליך הראשון. לבסוף נטען, כי הותרת המצב כפי שהוא מחייבת את העותר להתגונן בשתי ערכאות שונות, "באופן שאם יורשע בדין לא יוכל בית המשפט לשקול הטלת עונש חופף". ג. בתגובה (מיום 2.9.09) טוענים המשיבים, בין היתר, כי נכון להיום שלושה נאשמים בהליך הראשון (בכללם העותר) במעצר, כי עד כה נשמעו 105 עדי תביעה, וכי נעשים מאמצים לצמצום מספר העדים (47 עדים הוסרו ביוזמת התביעה, ונקבע דיון לצורך הגעה להסכמות לגבי 80 עדים "טכניים"), ולהאצת השמיעה. הוזכר, כי במסגרת הארכת מעצרו של העותר (לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996) כתב המשנה לנשיאה ריבלין, כי "יש לעשות ניסיון נוסף לקצר את משכו הצפוי של המשפט. המועדים שנקבעו עד כה אינם מבטיחים סיום במועד סביר של המשפט", והוסיף "אם לא יבוא שינוי מהותי בקצב התנהלות המשפט תהא זו עילה למשיב 1 לבקש עיון מחודש בהחלטת המעצר" (בש"פ 5026/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם)). הוטעם איפוא, כי האיחוד המבוקש יביא בהכרח להתמשכות נוספת של ההליך, מה גם שחוקרי משיבה 2 אינם מצויים בחומר החקירה הנוגע להליך השני. ד. נטען עוד, כי אין מדובר באיחוד הליכים (לפי סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982), אלא בבקשה לתיקון כתב האישום בהליך הראשון (לפי סעיף 92 לאותו החוק). הוזכר, כי שני הצדדים להליך רשאים להגיש בקשה כאמור, כי העניין מסור להכרעת הערכאה הדיונית, וכי התערבות ערכאה זו בשבתה כבית משפט גבוה לצדק בהחלטות מסוג זה מצומצמת (6350/06 אבו צעלוק נ' פרקליטות מחוז המרכז (לא פורסם)). כן הוזכרה הפסיקה הנודעת בדבר ההתערבות המצומצמת בשיקול דעתן של רשויות התביעה (בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485). ולבסוף, נטען כי לפי הוראת סעיף 45 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 אין ממש בטענה שפיצול ההליכים לא יאפשר ריצוי עונש חופף. ה. לאחר העיון אין בידינו להיעתר למבוקש. אכן, דומה כי מלכתחילה טוב היה בהרבה אילו כל האישומים היו מתבררים בהליך אחד, אך דבר זה לא נעשה - ודומה כי כך אירע מסיבות טכניות בלי משים. השאלה היא, האם החלטת התביעה שלא לעתור לתיקון כתב האישום בהליך השני "לוקה ב'עיוות מהותי' או ב'חוסר סבירות קיצוני'" (בג"ץ 4309/08 שעתל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - שכן רק במקרים אלה יתערב בית המשפט בשיקול דעתה של התביעה (עניין גנור; בג"ץ 474/08 נשאשיבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בג"צ 2980/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); עוד ראו בג"צ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)). ו. סבורני, כי בנסיבות, אף שהתוספת להליך הראשון אינה משמעותית מבחינה פרופורציונלית, לא הגיעו הדברים לידי פגם המצדיק את התערבותנו. ההליך הראשון מצוי בשלב מתקדם, אך צפויה עוד דרך ארוכה, ולא ניתן לומר שרצון התביעה שלא להאריכה עוד (אפילו במעט) אינו סביר. שעה שמתקיימים דיונים לגבי צמצום עדי התביעה קשה לראות אי סבירות קיצונית, להבדיל מאי נוחות, מההחלטה שלא להוסיף ולוא מספר מצומצם של עדים נוספים. ועוד, דומה כי האינטרס המרכזי של העותר (כך עולה מן העתירה) הוא החשש, שאם יורשע "לא יוכל בית המשפט לשקול הטלת עונש חופף ועליו יהיה לרצות עונשים מצטברים". ברם, במקרה של הרשעה, ואיננו מביעים דעה על כך, חזקה על הסניגוריה כי תבוא לפניו בקשה שלא להתעלם מעונש שהשיתה ערכאה אחרת בפרשה קרובה, וליתן לכך את הביטוי המתאים בגזר דינו, בין על דרך קביעת ריצוי חופף ובין בדרך אחרת. שוב, הדברים נאמרים בלא שנביע דעה לגוף התיק. ועוד, כבר הוזכרה מעלה הוראת סעיף 45 לחוק העונשין. ולבסוף, כפי שציינה התביעה, סוגיית תיקונו של כתב אישום מצויה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואת ההליך יכול ליזום כל אחד מן הצדדים. ז. על כן איננו נעתרים לעתירה. ניתן היום, י"ט באלול התשס"ט (8.9.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09065580_T03.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il