ראשידה נאהר מוחמד נ. מתאם הפעולות בשטחים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6558/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6558/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מתאם הפעולות בשטחים 2. מפקד צבאי איו"ש 3. שירות הבטחון הכללי 4. שר הפנים 5. שר הביטחון 6. משרד ראש הממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יוהנה לרמן בשם המשיבים : עו"ד גלעד שרמן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. העותר התגורר באיו"ש קודם למעצרו על ידי כוחות צה"ל ביום 22.5.07. הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של גניבה והתחזות לאחר. הוא הורשע על ידי בית משפט צבאי ביהודה, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים. לקראת תום מועד ריצוי העונש, ומאחר שלטענת המדינה לעותר לא היה מעמד מוכר בשטחי איו"ש, נבחנה אפשרות לגרשו מהאזור לירדן, היא מדינת המוצא שלו, עם תום מאסרו. הוא תושאל על ידי גורמי צה"ל, והוחלט להוציא צו גירוש, אך בשל העדר מסמכי נסיעה תקפים לירדן לא ניתן היה לממש את צו הגירוש. לטענת המדינה, היה על העותר ובאי כוחו לפנות לשלטונות ירדן כדי שיספקו לו מסמכי נסיעה על מנת שניתן יהיה לגרשו לירדן אולם פניות כאלה לא נעשו, וגם פנייה לרשות הפלסטינית שתאפשר לו לשהות באיזור כדין לא נעשתה. 2. לאור המורכבות שנוצרה, ומאחר שמטעמו של העותר לא נעשתה פנייה, בין לשלטונות הירדניים ובין לרשות הפלסטינית, הוחזק העותר במשמורת בישראל חודשים ארוכים מאז תום ריצוי מאסרו בנובמבר 2007 ולא גורש לירדן בהעדר מסמכים, ולא שוחרר לאיזור איו"ש, בשל היותו תושב בלתי חוקי שם. 3. ביולי 2008, כשמונה חודשים לאחר סיום ריצוי המאסר, פנתה ב"כ העותר בעתירה לבית משפט זה בבקשה לקבלת סעד אשר יביא לשחרורו המיידי של העותר מן המשמורת, בין בדרך של קבלת רשיון ביקור לאיו"ש, ולחילופין, בדרך של מתן מעמד בישראל. 4. קודם להגשת העתירה, פנתה ב"כ העותר למשיבים בבקשה כי יביאו לשחרור העותר לשטחי איו"ש, ונענתה כי העותר לא פנה לרשות הפלסטינית בבקשה כי תכיר בזכותו להתגורר באיו"ש, וכי אם תועבר בקשה כזו מהצד הפלסטיני לצד הישראלי, היא תיבחן על פי הנוהלים המקובלים. 5. בתשובה לעתירה, הודיעה המדינה ביום 6.8.08 כי, לפנים משורת הדין, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, פנו המשיבים לגורמים בכירים ברשות הפלסטינית כדי שיפעלו להעברת בקשה לישראל מטעמם להסדרת מעמדו של העותר באיו"ש. 6. בעקבות דיון בעתירה ביום 7.8.08, הודיע ב"כ המדינה כי מאחר שמשפחת העותר אינה משתפת פעולה בעזרה בהסדרת מעמדו באיו"ש, המדינה תפעל להעביר לידי העותר טופסי בקשה לרכוש מעמד באיו"ש, ולאחר שימולאו פרטי הבקשה על ידו, היא תועבר באמצעות גורמי הצבא הישראלי לרשות הפלסטינית. אם הרשות תגיש בקשה בענין מעמדו של העותר לצד הישראלי, הענין ייבחן במהירות. 7. ביום 26.8.08 הודיעה המדינה כי אכן טופסי בקשה הועברו לידי העותר באמצעות פרקליטות המדינה, פרטי הבקשה שמולאו על ידי העותר הועברו לרשות הפלסטינית, ובעקבות זאת, הועברה בקשה רשמית מהצד הפלסטיני לצד הישראלי להסדיר את מעמדו של העותר באיו"ש. הליך זה בוצע במהירות רבה, ובסיומו נמסר כי הועברה הוראה לשחרור העותר מהכלא. ביום 2.9.08 הודיעה ב"כ העותר כי מרשה שוחרר מן הכלא וחזר למשפחתו באיו"ש. שחרור העותר נעשה כעשרה חודשים לאחר שסיים לרצות את עונשו, כשהוא נותר במשמורת הרשויות בישראל בשל קושי שנוצר נוכח העדר זיקת מעמד לעותר במדינה או ברשות הקולטת. 8. לאור מהלך הדברים המתואר, העתירה באה ליד מיצוי, לאחר שהסעד שנתבקש בה נענה. 9. ניתן היה למחוק את העתירה, אשר מיצתה את עצמה, בלא פירוט השתלשלות הדברים, אלמלא מסר חשוב שניתן ללמוד מפרשה זו, שזה עניינו: נראה כי ישנם מקרים בהם שחרור אסיר שריצה את מלוא תקופת מאסרו נתקל בקושי בשל העדר מעמד מוגדר של האסיר בארץ אליה הוא מבקש להגיע, או חסר במסמכים אישיים תקפים המהווים תנאי להעברתו לארץ אזרחותו. היוזמה להסדרת המעבר לארץ או לרשות הקולטת לאחר תום ריצוי העונש ננקטת בדרך כלל בידי האסיר עצמו או בני משפחתו המסייעים בכך, במידת הצורך. אולם לעיתים, המשפחה אינה משתפת פעולה, והאסיר חסר אונים לקדם את עניינו בעצמו, והוא אף אינו מודע לאפשרותו לפנות לסניגוריה הציבורית כדי שתסייע בידו במציאת הפתרון הנאות. מצב זה עלול להביא לכך שהאסיר נותר במשמורת זמן רב לאחר שסיים את ריצוי מאסרו רק בשל העובדה שלא הוסדר המקום אליו יועבר עם שחרורו. ואכן, במקרה זה שהה העותר במשמורת עשרה חודשים לאחר תום ריצוי המאסר, כאשר עניינו אינו מטופל כלל לא על ידיו ולא על ידי משפחתו, וגם לסניגוריה הציבורית פנה באיחור רב, חודשים רבים לאחר מועד שחרורו הצפוי. קשה להשלים עם מצב שבו אדם נותר במשמורת, וחירותו נשללת לתקופה ארוכה, עקב קשיים בהעברתו למדינה או לרשות הקולטת, הניתנים לפתרון ולהסדר במעורבות מתאימה של הרשויות המוסמכות, ובשיתוף פעולה של האסיר הנוגע בדבר. ראוי כי רשויות המדינה תשקולנה אפשרות לגבש נוהלים לאותם מקרים קשים בהם עולה שאלת מקום היעד אליו יועבר האסיר עם תום ריצוי עונשו. במסגרת נוהלים אלה, ראוי לשקול הסדר לפיו המדינה תנקוט יוזמה להסדרת הענין באותם מקרים בהם האסיר מתקשה לטפל בעניינו בעצמו, ותפעל ככל שניתן באמצעים שנראים לה מתאימים כדי לקדם את פתרון הקושי שנוצר. החזקת אסיר במשמורת במשך תקופה ארוכה לאחר סיום ריצוי עונשו רק מן הטעם שקיים קושי בהסדרת קליטתו במדינה המקבלת, מצריך פתרון מוסדי מהיר, ובמידת הצורך אף מעורבות אקטיבית של המדינה. כל זאת, כדי להבטיח את יציאתו לחופשי במהירות האפשרית של אסיר שהשלים את ריצוי עונשו, כנגזר מזכות היסוד לחירות האדם, שהמדינה נדרשת לכבדה כחלק מחובותיה כרשות שלטונית. העתירה נמחקת. ניתן היום, י' באלול תשס"ח (10.9.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08065580_R05.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il