נאסר פיראס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6555/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6555/12 ע"פ 6612/12 - ב' לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער בע"פ 6555/12: נאסר פיראס המערער בע"פ 6612/12: נאסא איהאב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 09.08.2012 בת"פ 45648-02-12 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיאה א' טל תאריך הישיבה: כ"ד בשבט תשע"ג (4.2.13) בשם המערער בע"פ 6555/12: עו"ד מ' שועאע בשם המערער בע"פ 6612/12: עו"ד א' ג'לג'ולי בשם המשיבה: עו"ד א' טישלר בשם שירות המבחן: גב' ש' נחליא-אלברטון פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' טל- סג"נ) מיום 9.8.12. 1. המערער בע"פ 6612/12 (להלן: איהאב) והמערער בע"פ 6555/12 (להלן: פיראס) הודו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיף 335(א)(2) לחוק, ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודו המערערים, חשד איהאב כי אחותו (להלן: המתלוננת) מקיימת קשר עם בחור באמצעות הטלפון והאינטרנט. ביום 4.2.12 נכנס איהאב לחדרה של המתלוננת והחל לחטט בטלפון הנייד שלה ובמחשבה האישי ושבר אותם. כשהמתלוננת ניגשה לחדרה ושאלה אותו לפשר מעשיו החל להכותה באגרופים בכל חלקי גופה ובבעיטות בגבה. איהאב קרא אף לפיראס אשר הצטרף להכאת המתלוננת, והשניים אף איימו עליה כי יהרגו אותה. הוריהם של המערערים ושל המתלוננת ניסו להפריד ולהגן על המתלוננת אך ללא הצלחה. לאחר מכן ברחו המערערים מהבית ולא אותרו עד שהסגירו עצמם למשטרה ביום 16.2.12. המתלוננת פונתה כתוצאה מהתקיפה לבית החולים. 2. בטרם מתן גזר הדין הוגשו תסקירי שירות מבחן בעניינם של המערערים. התסקירים המליצו להעמיד את המערערים במבחן למשך שנה בה תופנה המשפחה לטיפול מערכתי ומשפחתי ושירות המבחן יעקוב אחר התקדמותם בטיפול. ביום 9.8.12 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של איהאב ל-15 חודשי מאסר בפועל בניכוי 45 ימי מעצרו, ואת דינו של פיראס ל-12 חודשי מאסר בפועל בניכוי 45 ימי מעצרו; כן גזר בית המשפט על שני המערערים 12 חודשי מאסר על תנאי שלא ירצו אלא אם יעברו תוך שלוש שנים משחרורם ממאסר עבירת אלימות כלפי גוף מסוג פשע; וכן 6 חודשי מאסר על תנאי שלא ירצו אלא אם יעברו תוך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר עבירות אלימות כלפי גוף מסוג עוון או איומים. בנמקו את גזר דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את שכיחותן של עבירות האלימות הקשות הפושות בחברתנו, ואת הצורך להוקיע את מבצעיהן ולהרתיע מפני ביצוען. הוא סבר כי דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בעבירות אלימות במשפחה המבוצעות בחדרי חדרים, תוך ניצול הצד החלש במשפחה וללא מורא מן החוק. חומרה יתרה מתווספת כאשר המניע הינו "כבוד המשפחה". בית המשפט ציין את הנזקים הפיזיים שנגרמו למתלוננת, ובהם שבר בארובת העין, לצד הצלקת הנפשית הנותרת מתקיפה בתוך המשפחה. בנסיבות אלו קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן. לקולת העונש זקף בית המשפט המחוזי את גילם הצעיר של המערערים, ואת אורח החיים הנורמטיבי שניהלו שנעדר עבר פלילי. כמו כן זקף בית המשפט לזכותם את העובדה שלקחו אחריות על מעשיהם, הביעו חרטה וחסכו את עדויות הוריהם ואחותם ואת זמנו של בית המשפט. הובאה בחשבון אף בקשתה של המתלוננת שלא להחמיר בעונשם. לאור היותו של איהאב יוזם התקיפה החליט בית המשפט המחוזי להחמיר מעט בעונשו באופן יחסי לעונש שיוטל על פיראס. 3. מכאן הערעורים שבפנינו. בא-כוחו של איהאב טען בפנינו כי המערערים הודו בפתח המשפט וקיבלו עליהם אחריות. שירות המבחן התרשם ממרשו כי הוא אינו בעל דפוסים עברייניים וכי הוא מבין את חומרת מעשיו. הוא הביע צער וחרטה על מעשיו וביקש להתנצל בפני אחותו. שירות המבחן אף התרשם כי מדובר במשפחה נורמטיבית וכי טיפול משפחתי יועיל יותר הן למערערים, הן למתלוננת והן למשפחה כולה. הסנגור הדגיש כי אין הוא מקל ראש בחומרת העבירות, אך לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה ראוי להקל בעונשו של המערער ולהטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות. הוא הדגיש כי המתלוננת שוקמה וכי מעמדה במשפחה התחזק. בא-כוחו של פיראס טען כי אין מדובר במקרה בעל דפוס עברייני, וכי ההקלה בעונש נדרשת על מנת לשקם את המשפחה כולה ולא רק את המערערים. יש חשש כי מאסר ימוטט את כל מה שנבנה עד היום לצורך שיקום המשפחה והיחסים בקרבה. עבודות שירות, לצד 45 ימי מעצר בהם שהה המערער וכן מעצר הבית, נותנים אפקט של הרתעה, אך מתחשבים גם בשיקול השיקומי. 4. בא-כוח המדינה טען כי מדובר בתקיפה על רקע "כבוד המשפחה" שהינה חמורה מתקיפה סתם. האחים מכים ומשפילים את אחותם מבלי שהוריהם מצליחים לרסנם. הפרקליט הציג בפנינו תמונה של המתלוננת שצולמה סמוך לאחר התקיפה. הוא ציין כי בית משפט זה שב והדגיש כי אין לנקוט בגישה סלחנית בעבירות מעין אלה. באשר לבקשת המתלוננת להקל בעונשם של המערערים טען הפרקליט כי יש לתת לבקשה זו משקל מסויים אך מוגבל, שכן המתלוננת חוששת כי יאונה לה רע אם אחיה יקבלו עונש ממשי. הוא הוסיף כי את השיקום הפרטני והמשפחתי יוכלו לעבור המערערים לאחר ריצוי עונשם. 5. נציגת שירות המבחן ציינה בפנינו כי מאז התקיפה חל שינוי במערכת המשפחתית ובמערערים. יש הבנה למתלוננת וגינוי המעשה והמשפחה מביעה רצון בטיפול. הובע חשש כי מאסר בפועל יערער את מה שהושג. דיון 6. אכן מדובר במערערים אשר שיקולים רבים עומדים לזכותם. מדובר בבחורים צעירים שניהלו אורח חיים נורמטיבי, נעדרי עבר פלילי, הודו וחסכו את העדתם בבית המשפט של המתלוננת ובני המשפחה, התחרטו מה שנראה כחרטה כנה ולקחו אחריות על מעשיהם. המלצת שירות המבחן אף היא עומדת לזכותם. עם זאת, שיקולים אלו הובאו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי ונשקלו על ידיו נכונה אל מול כף החובה העומדת מנגד. כף חובה זו כבדה היא ומצדיקה עונש מאסר ממשי ומרתיע בשל נסיבות העבירה וחומרתה. 7. המערערים, בחורים צעירים וחסונים, תקפו בצוותא את המתלוננת והפליאו בה מכותיהם. התמונה שהוגשה לנו של המתלוננת לאחר התקיפה מדברת בעד עצמה ומעלה זעזוע, מיאוס ושאט נפש ממעשי תקיפתם האכזרית של המערערים שכללו מכות משוללות רסן הפוגעות בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט החלש בביתו ובשלום הציבור בכלל. מתחת לצלקות הפיזיות לא ניתן לראות בתמונה את הצלקות הנפשיות שמלוות את המתלוננת, אך כאבה וצערה ניכר בפניה. הדברים מקבלים משנה תוקף משמדובר בתקיפה של שני אחים את אחותם, בבית הוריה, בית המשפחה, בחדרה, ובשלב מסוים גם בנוכחות הוריה ולמרות ניסיונות ההורים להגן על המתלוננת, ניסיונות שלא צלחו. ואם בכך לא די הרי שיש להוסיף את המניע למעשים אלו שהינו תקיפה על רקע "כבוד המשפחה", הקשר הטלפוני שקיימה המתלוננת, לסברת המערערים, עם בחור כלשהו. תופעה חמורה זו של אלימות המופנית לרוב כלפי נשים, שגם כך מהוות צד חלש במשפחות אלו, ראויה לכל גינוי והוקעה. "אין שום דרך לקבל מנהג תרבותי הנוקט דרך של אלימות קשה. יש להילחם מלחמת חורמה במנהגים אלימים מעין אלו. אנו מחויבים לשמור על אמות מידה מוסריות בסיסיות, ובראשן קדושת החיים ושלמות הגוף" (ע"פ 6327/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.3.10)). הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות פלילית בתחום זה מוליכה מזה שנים קו בולט של החמרה בדין גם בהיבט הגמול ובעיקר בהיבט ההרתעה. בית המשפט אינו יכול להסתפק במילים בלבד, אלא מחויב לגבות מילים אלו בעונשים ממשיים ומרתיעים. המלצת שירות המבחן אף היא מקבלת משקל מוגבל באשר היא מבטאת את השיקול השיקומי, אשר מחוויר מעט לצד השיקולים ההרתעתיים המתחייבים בעבירות אלו. עוד יש להדגיש כי עבירות מסוג זה אינן מאופיינות בביצוע על ידי גורמים עבריינים, אלא דווקא בבני משפחה שלעיתים קרובות הינם אנשים נורמטיביים ושומרי חוק, עד אשר מגיעה סיטואציה המחייבת הגנה על "כבוד משפחתם". לפיכך, העדר עבר פלילי אינו יכול להיות שיקול מכריע לצורך הקלה בעונשם. עלינו כבית משפט להגן על המתלוננת ועל מתלוננות שכמותה באמצעות העברת מסר חד משמעי כי מעשי אלימות בכלל, וממניעים אלו בפרט, יתקלו בענישה מחמירה של בית המשפט. 8. כאמור, בית המשפט המחוזי ערך איזון נכון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, וראה צורך לתת ביטוי ממשי לחומרת העבירות שבוצעו. בית המשפט הביא בחשבון את השיקולים לקולא ולפיכך גזר על המערערים תקופת מאסר קצרות יחסית, תוך הבחנה ביניהם על פי מידת מעורבותם בפרשה. לא מצאנו כאמור שיש להתערב באיזון שערך בית המשפט. נעיר עוד באשר לשיקול בדבר שיקום המשפחה. אם אכן כפי שנטען מדובר במערערים אשר מבינים כיום את חומרת מעשיהם ולוקחים אחריות על הפגיעה הקשה במתלוננת, ואנחנו מקבלים שכך הוא, הרי שמרגע שחרורם ממאסר יהא עליהם לפעול לשיקום המשפחה ולהשכנת השלום בין הצדדים, כך שיוכלו ליצור משפחה המבוססת על כבוד הדדי, הקשבה וסובלנות ולא על אלימות וכפייה. הערעורים נדחים אם כן. המערערים יתייצבו לריצוי עונשם במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז ביום 17.2.13 בשעה 12:00. ניתן היום, ‏כ"ה בשבט התשע"ג (‏5.2.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12065550_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il