בר כליפא ואח' נ' עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך מיסודה של הסתדרות המורים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 65523-08-24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. משה בר כליפא 2. שרית גיא נגד המשיבים: 1. עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך מיסודה של הסתדרות המורים 2. גבע שגיא 3. רשם העמותות 4. משרד החינוך 5. הסתדרות המורים בישראל 6. מזכלית הסתדרות המורים - יפה בן דוד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מתן לקר פסק-דין השופטת רות רונן: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על הדחתו של המשיב 2 (להלן: המנכ"ל) מתפקידו כמנכ"ל המשיבה 1 (להלן: העמותה) – עמותה רשומה אשר עוסקת על פי הנטען בקידום מקצועי של עובדי הוראה בישראל. קדמה להגשת העתירה דנן עתירה נוספת אשר הוגשה לבית משפט זה על ידי העותרים (בג"ץ 6726/23 בר כליפא נ' עמותת המורים (9.1.2024); להלן: העתירה הקודמת)). לאחר שהתבקשו מספר השלמות מהעותרים, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 21.11.2023 למשיבים להגיש תגובה מקדמית, במסגרתה נדרשו להתייחס גם לשאלת קיומו של סעד חלופי. העמותה הגישה הודעה מטעמה לפיה בהתאם להוראות התקנון של העמותה, נדרשים העותרים להגיש תלונה אשר תתברר מול הוועד המנהל של העמותה, וזאת בטרם יוכלו לפנות לערכאות משפטיות. על רקע האמור, העתירה הקודמת נמחקה ביום 9.1.2024 וזאת מחמת אי מיצוי הליכים באמצעות פנייה למנגנונים הפנימיים של העמותה ומחמת היותה עתירה מוקדמת. זאת שכן טרם ניתנה החלטה על ידי הוועד המנהל של העמותה בטענות שהועלו. בסיפא של פסק הדין הובהר כי: "העתירה נדחית אפוא בזאת, וטענות הצדדים שמורות להם, לרבות באשר לקיומו של סעד חלופי." [ההדגשה לא במקור – ר. ר.] כעולה מהעתירה דנן, לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת נערך בירור של טענות העותרים לפני הוועד המנהל והוחלט לדחות את התלונה. לאור זאת, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו. בהחלטה מיום 27.8.2024 הוריתי לעותרים להבהיר את מקור סמכותו הנטענת של בית משפט זה לדון בעתירה; וזאת, משום שעולה מהסעדים המתבקשים בה כי הם מופנים כלפי המשיבים 2-1 שאינם פקידים או גופים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין. בהודעתם טענו העותרים כי אין מדובר בעניינים הנוגעים לתקנון הפנימי של העמותה אלא באירועים פליליים ובטענות לשחיתות חמורה; וכי מדובר בעמותה ציבורית אשר מקבלת תקציבים מהמדינה. עוד נטען כי אם הדין מקנה לבעל תפקיד מתאגיד פרטי תפקיד ציבורי – אזי הביקורת השיפוטית על ביצוע אותו תפקיד היא בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, וכי אין ערכאה אחרת שמוסמכת לברר את הטענות בעתירה. בתמיכה לטענותיהם לפיה יש לברר את העתירה בבג"ץ, מפנים העותרים לעתירה הקודמת שהוגשה, בה לטענתם בית משפט לא הרהר אחר שאלת הערכאה הנכונה לבירור ההליך. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה קובע כי בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך לתת צווים "לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין" [ההדגשה לא במקור – ר. ר.]. אולם פרט לטענה כללית בדבר "ציבוריותו" של התפקיד הנדון בעתירה, העותרים לא הצביעו על דין ממנו שואבים העמותה או המנכ"ל את סמכויותיהם במסגרת תפקידם. מכאן שבניגוד לטענות העותרים – העמותה וכפועל יוצא מכך המנכ"ל לא ממלאים את תפקידם "על פי דין" (אלא מדובר בתאגיד הפועל מכוח כללי המשפט הפרטי). אכן, העמותה מקדמת מטרות שהן באופיין ציבוריות. אולם, גם אם אלה הם פני הדברים, וגם אם היא אכן מקבלת תקציבים מהמדינה – אין בכך כדי לשנות מהמסקנה כי בענייננו לא מדובר בגוף ציבורי או בגוף שממלא תפקיד ציבורי מכוח הדין. כך, לדוגמא, הפסיקה הבהירה כי הדרך המתאימה לבחון פעולות של מפלגה היא באמצעות פנייה לערכאות אזרחיות (בג"ץ 5353/94 בש"ם – בוחרי ש"ס מאוכזבים נ' מפלגת ש"ס התאחדות הספרדים העולמית (9.10.1994); בג"ץ 3182/97 שלמה נ' מפלגת העבודה הישראלית (29.5.1997); בג"ץ 2313/04 פורמן נ' מפלגת שינוי, פסקה 4 (8.3.2004)). זאת ועוד, נפסק כי מוסדות להשכלה גבוהה – אשר הוכרו לא אחת כגופים בעלי אופי ציבורי – אף הם לא גופים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין בהקשר של סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה (ראו עע"מ 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 442 (2005) והאסמכתאות הרבות הנזכרות שם). דברים אלה יפים מכוח קל וחומר גם ביחס לתאגידים מסוג עמותות. ואכן, בית משפט זה דחה עתירה שהוגשה כנגד עמותה המייצגת את מדינת ישראל בתחרויות ברידג' ומקבלת מימון ממשרד החינוך, התרבות והספורט משום שאינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק יסוד: השפיטה (ראו בג"ץ 5419/06 גלבוע נ' ההתאחדות הישראלית לברידג', פסקאות 4-3 (29.6.2006) (להלן: עניין גלבוע)). בענייננו, מדובר בהחלטת ועד מנהל של עמותה רשומה, תאגיד במשפט האזרחי שאיננו גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, שלא להדיח את מנכ"ל העמותה מתפקידו. אף אם יש להחלטה זו משמעויות ציבוריות, כטענת העותרים, מדובר בסכסוך אזרחי מובהק אותו יש לברר בערכאות אזרחיות (עניין גלבוע, בפסקה 4; בג"ץ 2009/07 קליין נ' אגודת ידידי הצופים בארה"ב, פסקה 10 (7.5.2007)). בטרם סיום, אבהיר כי אין ממש בטענות העותרים המבקשות להיתלות בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת. כפי שתואר לעיל, כבר בהחלטת בית המשפט מיום 21.11.2023 התבקשה התייחסות המשיבים לשאלת הסעד החלופי. אף בפסק הדין בעתירה הקודמת הובהר כי העתירה נדחית תוך שמירת כלל הטענות, לרבות ביחס לסעד החלופי. בית משפט זה הכיר אפוא בצורך לברר את שאלת הערכאה המתאימה לדון בהליך – אלא שבירור זה לא מוצה בשל טענות המשיבים לאי מיצוי הליכים. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' אלול תשפ"ד (09 ספטמבר 2024). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת