אברהם אייל נ. ועד דיירי הבית

פסק-דין בתיק ע"א 6551/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6551/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. אברהם אייל 2. אלמקייס אייל נ ג ד המשיב: ועד דיירי הבית מרחוב הרב ריינס 4-2 ירושלים ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט י' שמעוני, שופט בכיר) מיום 18.7.2011 שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 9742-09 בשם המערערים: עו"ד אופיר עוזרי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (השופט י' שמעוני, שופט בכיר להלן: בית המשפט), מיום 18.7.2011, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערים בת"א 9742-09. 1. המשיב הגיש תביעה נגד המערערים להריסת חלקים מדירה בבית משותף ברחוב הרב ריינס 4-2 בשכונת קריית משה בירושלים. מדובר בהליך שלישי המתנהל בין בעלי הדין בנוגע לדירה שבבעלות המערער 1, אשר נדונה לפני אותו מותב. במהלך הדיון מיום 18.7.2011 ביקש בא-כוח המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה. 2. בית המשפט החליט לדחות את הבקשה משלא מצא לה בסיס, הן מהפן המשפטי והן מהפן העובדתי. בית המשפט קבע כי אכן דן בהליכים קודמים שהתנהלו בין בעלי הדין ואף נתן פסק דין בעניין שעמד במבחן ערכאת הערעור. בית המשפט קבע עוד כי העובדה שהוא מצוי בעובדות ומכיר את הדירה נשוא המחלוקת, לאחר שערך פעמיים ביקור במקום, אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על משוא פנים כלפי המערערים, אלא להפך: עובדה זו עשויה לסייע לחקר האמת. בית המשפט הוסיף כי התביעה נשוא הדיון הוגשה ביום 22.9.2009 וכי התקיים קדם משפט ביום 23.12.2010, בו לא העלו המערערים כל טענת פסלות, למרות שהיה ידוע לבא-כוחם כי בית המשפט מכיר את העובדות ואף פסק בעבר בעניין. בית המשפט קבע עוד כי בקשת הפסלות נועדה לדחות את מועד הדיון, שעלול להיקבע למועד רחוק. בית המשפט ציין כי בטרם שמיעת העדויות זימן את באי-כוח בעלי הדין ללשכתו כדי לנסות להגיע להסדר פשרה ועל אף שהדיון התנהל ברוח טובה, הניסיון לא צלח. בית המשפט נענה לבקשת המערערים לעכב את הדיון עד להכרעתי בערעור הפסלות, תוך השתת הוצאות על המערערים בסך של 10,000 ש"ח. על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי. 3. המערערים טוענים כי לא נותרה בידם הברירה אלא להגיש את בקשת הפסלות והערעור דנן. המערערים מפרטים את השתלשלות ההליכים לפני בית המשפט, וטוענים כי לאחר שבית המשפט גיבש דעתו בדבר מהימנות העדים, לרבות המערער 2, בתביעה הקודמת שהוגשה בעניין, קם חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם בניהול התביעה הנוכחית. המערערים מסבירים את השיהוי בהגשת הבקשה בכך שסברו שאין כל טעם בהגשת בקשת פסלות נוספת בהתחשב בדחיית בקשתם הקודמת לפסילת המותב. לדברי המערערים, אותם עדים שהעידו לפני בית המשפט בתביעות הקודמות צפויים להעיד גם בתביעה הנוכחית. מאחר ובית המשפט גיבש דעתו בנוגע למהימנותם ברור, לדעתם, שתוצאת התביעה ידועה מראש. המערערים משיגים על התנהלות בית המשפט: על השיהוי במתן החלטה בבקשה שהגישו לפי פקודת בזיון בית המשפט, ולעומת זאת, על קבלת בקשת המשיב לעיקול במעמד צד אחד. כן משיגים הם על התנהלות בית המשפט במהלך הדיון מיום 18.7.2011. אשר להוצאות שנפסקו נגדם, טוענים המערערים כי המשיב כלל לא ביקש מבית המשפט לפסוק הוצאות. החלטה זו מחזקת לדעתם את הטענה בדבר גיבוש דעתו של בית המשפט נגדם. המערערים טוענים עוד כי היכרותו של בית המשפט את הנושא יש בה כדי לפגוע במידת האובייקטיביות שלו בבואו להכריע בתביעה הנוכחית. המערערים מוסיפים כי טרם החלה שמיעת הראיות בתביעה, ולכן מבקשים שהמשך בירורה ייעשה לפני שופט אחר. במידה והערעור יידחה מבקשים המערערים לבטל את חיובם בהוצאות. 4. השתלשלות פרשה זו מתוארת בהרחבה בערעור פסלות קודם שהגישו המערערים, בשנת 2007 (ראה: ע"א 1462/07), אשר נדחה על-ידי ביום 3.6.2007. כפי שנכתב בערעור הראשון, העובדה שבית משפט פסק בתביעות קודמות שהתנהלו בין בעלי הדין אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את פסילתו מלדון בתביעה הנוכחית. אף אין בעצם העובדה שאותו שופט דן בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית שאינם אלא המשך ישיר שלה, כדי להקים עילת פסלות (ראה: ע"א 2211/11 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 4.7.2011 והאסמכתאות שם)), והדברים יפים גם לענייננו. זאת ועוד, השגות המערערים על התנהלות בית המשפט והחלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות. לנימוקים אלה יש להוסיף את השיהוי שבהגשת בקשת הפסלות. התלבטות המערערים בנוגע להגשת בקשת הפסלות אינה מצדיקה את האיחור שבהגשת הבקשה. בהתחשב בדברים אלה, דין הערעור להידחות. 5. אשר להוצאות שנפסקו, הרי שאין זה עניין לערעור פסלות שנועד לבחון האם קיים חשש ממשי למשוא פנים בהמשך ישיבת השופט בדין (ע"א 4802/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 24.7.2011); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176 (2006)). אציין כי אכן הסכום שפסק בית המשפט הוא גבוה באופן יחסי, אך לא מצאתי כי יש בעצם פסיקת ההוצאות כדי ללמד על גיבוש דעה מצד בית המשפט כלפי המערערים. עם זאת אני מציעה כי השופט ישקול מחדש את גובה ההוצאות שהושת החורג מן המקובל בכגון דא (השווה: ע"א 11040/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 22.3.2009)). 6. עוד אוסיף כי בהתחשב במשקעים שנוצרו סביב ההליכים המתנהלים, ובעובדה כי מדובר בסכסוך שכנים, מן הראוי כי בעלי הדין ימצאו דרך לסיים את הסכסוך ברוח של הבנה והידברות. כאמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בחשוון התשע"ב (21.11.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11065510_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il