חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ. גיא חסון

החלטה בתיק רע"א 6551/08 בבית המשפט העליון רע"א 6551/08 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. גיא חסון 2. מאיר חסון 3. רונית חסון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז מיום 17.7.08 בתיק 5453-08-07 שניתנה על-ידי כב' השופט ד"ר א' סטולר בשם המבקשת: עו"ד רן שליש בשם המשיבים: עו"ד ערן בן-עוזר פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כב' השופט ד"ר א' סטולר), שנעתר לבקשת המשיבים לתיקון כתב הגנה שהגישו, ואיפשר להם לדחות את מועד תשלום בהוצאות בו חויבו כתנאי להגשת הבקשה לתיקון כתב הגנה, מתאריך 15.7.08 עד לתאריך 1.9.08. העובדות הצריכות לעניין 2. ברקע ההחלטה עומדת תביעה לסילוק יד, פינוי והרס מבנים שהגישה המבקשת נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בשנת 2002. המשיבים הגישו כתב הגנה. חמש שנים לאחר הגשת התובענה, ולאחר הליכים מקדמיים רבים שהתקיימו בו, הודיעו המשיבים כי בכוונתם להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה (להלן: בקשת התיקון). רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' אורנשטיין) קבע כי קדם המשפט הסתיים וכי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית. על החלטה זו הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 2671/08). בתאריך 8.7.08 התקיים דיון בערעור והצדדים הגיעו להסכמות, שקיבלו תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם הדיוני), לפיהן המשיבים יגישו את בקשת התיקון עד לתאריך 15.7.08, תוך שלמבקשת תישמר כל טענה בקשר עם בקשת התיקון, לרבות טענת שיהוי. כן נקבע כי עצם הגשתה של בקשת התיקון תותנה בתשלום הוצאות המבקשת, בסכום שהועמד על-ידי בית המשפט על סך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל (להלן: התשלום). 3. עוד באותו יום, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז – אליו הועבר הדיון בתובענה – בקשה דחופה (שלא נתמכה בתצהיר) לאפשר להם את הגשת בקשת התיקון ואת ביצוע התשלום רק בתום פגרת בתי המשפט, במקום בתאריך 15.7.08, שנקבע בהסכם הדיוני (להלן: הבקשה לדחיית המועד). את בקשתם נימקו המשיבים במחלת בא-כוחם ובמצבם הכלכלי הקשה. המבקשת הגישה בתאריך 14.7.08 את התנגדותה לבקשה לדחיית המועד. 4. כיוון שלא ניתנה החלטה בבקשת לדחיית המועד עד לתאריך 15.7.08 (הוא היום האחרון להגשת בקשת התיקון וביצוע התשלום, בהתאם להסכם הדיוני), הגישו המשיבים את בקשת התיקון לבית המשפט, בתאריך 16.7.08 – הווה אומר, באיחור של כיממה לאחר המועד שנקצב בהסכם הדיוני. במקביל, ניסה המשיב 1, בהנחיית בא-כוחו, למסור לב"כ המבקשת את התשלום, אך זה האחרון סירב לקבלו, בטענה (לפי דברי ב"כ המשיבים) כי התשלום מבוצע באיחור. המשיבים הגישו איפוא בתאריך 16.7.08 בקשה לבית המשפט המחוזי, כי יחייב את המבקשת לקבל מהם את התשלום. 5. בתאריך 17.7.08 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי (על גבי בקשת התיקון), בגדרה נקבע כך: "לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתגובה לתגובה, נוכח העובדה שהתיק קבוע להמשך דיון ליום 30.10.08 לא יגרם כל נזק לתובעת אם יתוקן כתב ההגנה והתשלום ישולם עד ולא יאוחר מיום 1.9.08. אשר על כן הנתבעים יכולים לשלם את שהושת עליהם ולתקן את כתב ההגנה עד ליום 1.9.08". 6. המבקשת הגישה בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה, בטענה שההיתר לתיקון כתב ההגנה ניתן מבלי שלמבקשת היתה הזדמנות להגיב לבקשת התיקון. עוד מלינה המבקשת על כך שבית המשפט המחוזי האריך את המועדים הקבועים בהסכם הדיוני, אף שאין מתקיימות לשיטתה הנסיבות החריגות שנקבעו בהלכה הפסוקה המאפשרות התערבות שכזו. 7. המשיבים, בתשובתם לבקשה למתן רשות לערער, הסכימו כי ראוי שלמבקשת תינתן זכות תגובה לבקשה התיקון. מאידך גיסא, הם עומדים על כך שהיה מקום להיעתר לבקשה לדחיית מועד, אף שממילא הם הגישו לטענתם את בקשת התיקון וניסו לבצע את התשלום, במועדו. דיון והכרעה 8. החלטתי ליתן למבקשת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה, וזאת חרף התנגדות המשיבים. 9. דומה כי מחמת טעות טכנית (הנובעת, כנראה, מניסוח לקוי ולא מקובל של כתבי בי-הדין שהגישו הצדדים) מתייחסת החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לשתי הבקשות הנפרדות: הבקשה לדחיית מועד ובקשת התיקון – כאחת. ככל שהדברים נוגעים לבקשה לדחיית מועד (בגדרה נתבקשה דחיית מועד הגשתה של בקשת התיקון והתשלום, מתאריך 15.7.08 לתאריך 1.9.08): כאמור, המשיבים החליטו (לאחר קבלת תשובת המבקשת לבקשה, ובהיעדר החלטה עד לתאריך 15.7.08), שלא להמתין עוד להחלטה בבקשה לדחיית מועד. הם הגישו איפוא את בקשת התיקון, ניסו לבצע את התשלום למבקשת, והגישו בקשה נפרדת לחייב את המבקשת לקבל את התשלום, כל זאת באיחור של יום מן האמור בהסכם הדיוני. עקב כך, התייתרה למעשה כמעט כליל הבקשה לדחיית מועד, וכל שהיה על בית המשפט להחליט בו בהקשר זה היה האם לאשר בדיעבד את הגשתה של בקשת התיקון ואת ביצוע התשלום, באיחור בן יממה. ככל שהדברים נוגעים לבקשת התיקון עצמה, שהוגשה בתאריך 16.7.08, הרי שזו בפועל בקשה חדשה שהגישו המשיבים בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), בקשה שעליה היו צריכות לבוא תשובת המבקשת, ותשובת המשיבים לתשובת המבקשת (ראו: תקנות 241(ג) ו-(ג1) לתקנות). ברם, נראה כי בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו מתאריך 17.7.08 לכל שלושה המסמכים – הבקשה לדחיית מועד, התשובה לאותה בקשה, ובקשת התיקון – וראה בהם מעין בקשה אחת בלבד, עניין הנלמד מהפתיח להחלטה, שבו נאמר כך: "לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתגובה לתגובה ...". בית המשפט הכריע איפוא בבקשה לדחיית מועד, אף שהיא למעשה כמעט וחדלה להיות רלבנטית לאחר הגשתה של בקשת התיקון. כן הכריע בית המשפט בבקשה לתיקון לגופה, אף שהיא נפרדת מן הבקשה לדחיית מועד, אינה מהווה "תגובה לתגובה לה", ואף שהמשיבים טרם הספיקו למסור את תשובתם לאותה בקשה, שהוגשה אך יום קודם לכן. 10. יש לבחון אם כן עתה את הדברים כהווייתם, ולהפריד את הבקשה למתן רשות הערעור לשני רכיביה: רכיב אחד עניינו ההשגה על ההחלטה ככל שהיא נוגעת לבקשה לדחיית מועד, בקשה שכאמור – נתייתרה כמעט כליל. בהחלטתו של בית המשפט נקבע מפורשות כי התשלום יבוצע עד לתאריך 1.9.08, ומשתמע מן ההחלטה האמורה כי בית המשפט מוכן היה לעכב את הגשתה של בקשת התיקון (ואת התשלום בה היא מותנית) עד לאותו תאריך. בקביעה זו אין להתערב: אמנם, צודקת המבקשת בטענתה כי ככלל נדרשים טעמים מיוחדים וחריגים להארכת מועד שנקבע בפסק דין (ראו: ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279, 285 (1992)). עם זאת, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת ההצדקה למתן ההארכה במקרה הספציפי, הרי שאין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה, במסגרת ההליך הנוכחי. בפרט נכון הדבר כאשר המבקשת אינה יכולה להצביע על נזק מהותי כתוצאה מדחיית המועד, וכאשר למעשה האישור שהתבקש התייחס רק לדחיית ביצוע ההסכם הדיוני ביממה אחת בלבד. רכיב שני ונפרד עניינו ההשגה על היעתרות בית המשפט לבקשת התיקון לגופה. ההיתר לתיקון כתב ההגנה ניתן, על פניו, בטעות, כיוון שטרם הגיעה השעה להכריע בבקשת התיקון, כל עוד לא נמסרה תשובתה של המבקשת לאותה בקשה. זכות המבקשת להגיב לבקשת התיקון עולה בבירור מן הדין, ואף מתוכן ההסכם הדיוני. המשיבים אף מסכימים, בהגינותם, כי היה מקום לאפשר למבקשת להגיב, קודם לבקשת התיקון. סוף דבר 11. נוכח כל האמור לעיל תוצאת הדברים היא זו: (א) הערעור, ככל שהוא נוגע לבקשה לדחיית מועד – נדחה. עם זאת, על מנת להבטיח כי ההסדר הדיוני (לפיו הגשת בקשת התיקון מותנית בביצוע התשלום) אכן יקוים, ידאג ב"כ המשיבים להמציא את התשלום למשרדי ב"כ המבקשת, לא יאוחר מתאריך 1.9.08 ועד בכלל (למען הסר ספק: בשעות העבודה המקובלות), וימסור מיידית הודעה על ביצוע התשלום לבית המשפט המחוזי. (ב) הערעור, ככל שהוא נוגע למתן ההיתר לבקשת התיקון, מתקבל בזאת, בהסכמת המשיבים. עם קבלת הודעה מן המשיבים בדבר ביצועו בפועל של התשלום, כאמור בסעיף 11(א) לעיל, יחל מרוץ המועדים הנקוב בתקנה 241 לתקנות לעניין בקשת התיקון, ובית המשפט המחוזי הנכבד יכריע בבקשת התיקון לגופה. (ג) בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז באב התשס"ח (28.8.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08065510_K02.doc אצ+רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il