פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

5 בבית המשפט העליון עע"מ 65484-03-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני נגד המשיב: מתאם הפעולות בשטחים – ועדת המאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 27752-01-25 מיום 24.3.2025 שניתן על ידי כב' השופטת ה' עובדיה בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן בשם המשיב: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ה' עובדיה) בעת"מ 27752-01-25 מיום 24.3.2025, בו נמחקה עתירת המערערים מחמת אי-מיצוי הליכים, וכן בשל התנהלותם במסגרת ההליך. הרקע לערעור המערערים, בני משפחה תושבי אזור יהודה ושומרון, טוענים כי נשקפת סכנה ממשית לחייהם בשטחי הרשות הפלסטינית. זאת, בשל חשדות נגדם בדבר שיתוף פעולה עם גורמי ביטחון במדינת ישראל, וכן בשל חשד לניסיון מכירת מקרקעין לאנשים ישראליים. ביום 28.5.2024 פנו המערערים אל המשיב, מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים (להלן: הוועדה), בבקשה לקבלת היתר שהיה זמני בישראל. במענה מיום 13.6.2024, ציינה הוועדה כי בעניין המערערים ניתנה אך לאחרונה החלטה נוספת, שבה סורבה בקשתם להכיר בהם כמאוימים (להלן: ההחלטה הראשונה); וכי היה עליהם להתייחס לכך בבקשתם הנוכחית. עוד ציינה הוועדה כי היה מקום לצרף לבקשה טופסי בקשה עדכניים, וכן טפסים מתאימים להבהרת הקשר שבין המערערים לבין המקרקעין שהוזכרו בבקשתם (קשר שלא ניתן להבין אודותיו מהמסמך שצורף). משכך, נקבע כי הבקשה אינה בשלה בשלב זה לבירור; והובהר כי לאחר השלמת החסר, ופירוט מה אירע לאחר ההחלטה הראשונה – בקשותיהם יישקלו פעם נוספת (החלטה זו תכונה להלן: החלטת הוועדה). ביום 9.1.2025 פנו המערערים לוועדה בטרוניה כי טרם קיבלו מענה לפניות אשר לשיטתם הוגשו אליה ביום 16.6.2024 וביום 27.6.2024 (להלן: הפניות הקודמות). יוער כבר עתה, כי מתגובת הוועדה מיום 21.1.2025, עולה כי לשיטתה הפניות הקודמות לא הועברו אליה עד לאותו מועד; וכי למיטב ידיעתה, מאז החלטת הוועדה לא הושלמו החוסרים כפי שנקבע בהחלטה זו, ולא נשלחו כל הבהרות מצד המערערים. ביני וביני, הגישו המערערים ביום 12.1.2025 את העתירה המנהלית נושא הערעור, מבלי להמתין לתגובת הוועדה. בעתירתם נטען בעיקר כי החלטת הוועדה שלא לבחון את טיעוניהם בבקשתם היא שרירותית, נעדרת נימוקים ואינה סבירה בנסיבות העניין. לשיטת המערערים, בקשתם הניחה תשתית עובדתית מלאה ומספקת ודי ראיות לצורך מתן היתרי שהייה. בתגובת הוועדה מיום 18.3.2025, התבקש בית המשפט להורות על סילוק העתירה על הסף בשל היעדר עילה ואי-מיצוי הליכים. למען שלמות התמונה, יוער כי לאחר הגשת העתירה נמשכו חילופי הדברים בין הצדדים. כך, ביום 22.1.2025 פנה בא-כוח המערערים לוועדה במכתב אליו צורפו הפניות הקודמות. יוער כי אמנם בפניות האמורות צוין כי המסמכים החסרים מצורפים, אולם מעיון בנט המשפט עולה כי הפניות צורפו על-ידיהם ללא נספחים. ביום 20.2.2025 השיבה הוועדה כי פניות אלה התקבלו אצלה רק עם קבלת המכתב האחרון, וכי היא עודנה ממתינה להשלמת החוסרים שהתבקשו על ידה. בהחלטה מיום 19.3.2025 הבהיר בית המשפט כי בדעתו למחוק את העתירה ללא צו להוצאות. זאת מאחר שמדובר בעתירה מוקדמת, אשר הוגשה מבלי שהמערערים (הם העותרים) מיצו את ההליכים לפני הרשות המוסמכת, היא הוועדה. צוין כי מהעתירה עולה שטרם התקבלה החלטה סופית בעניין בקשת המערערים; ושהוועדה עודנה ממתינה להשלמת החוסרים שהתבקשו לצורך בחינתה. למחרת, פנו המערערים לבית המשפט בבקשה לקיים דיון בעתירה. בבקשתם נטען כי הם השלימו את כל החוסרים שהתבקשו ומיצו את ההליכים הנדרשים. ביום 24.3.2025 התקיים דיון בעתירה – אליו לא התייצבו המערערים ובא-כוחם. הוועדה חזרה בדיון על בקשתה למחוק את העתירה מחמת אי-מיצוי הליכים. בתום הדיון, ניתן פסק הדין נושא הערעור, בו הורה בית המשפט על מחיקת העתירה. בית המשפט עמד על כך כי טרם ניתנה החלטה סופית בעניינם של המערערים, והבהיר שעל המערערים להגיש לוועדה בקשה חדשה שתכלול את החוסרים שנדרשו. לצד האמור, התייחס בית המשפט גם להתנהלות בא-כוח המערערים, אשר נעדר מהדיון על דעת עצמו; ונמנע באופן שיטתי מהגשת עותק נייר של העתירה לבית המשפט. באותו היום הגיש בא-כוח המערערים הודעת הבהרה על אודות אי-התייצבותו לדיון; וכן בקשה לביטול פסק הדין. בית משפט קמא דחה בקשה זו, תוך שהפנה בין היתר לנימוקים שהובאו בהחלטתו מיום 19.3.2025 בדבר אי-מיצוי ההליכים. לצד האמור, הובהר כי ככל שתוגש בקשה חדשה לוועדה ויושלמו בה החוסרים, היא תיבחן לגופה; והודגש כי אין במחיקת העתירה כדי להציב מחסום בפני המערערים מפני הגשת בקשה כזו (להלן: ההחלטה הנוספת). על רקע האמור הוגש הערעור שלפנינו, בו נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא לוקה בחוסר סבירות ובחוסר הוגנות, לנוכח הסכנה הוודאית הנשקפת מגירוש המערערים; כי פסק הדין אינו מנומק כדבעי, ואף אינו מבוסס על תשתית עובדתית מספקת מאחר שלא התקיים דיון בנוכחות המערערים. עוד נטען כי המערערים מיצו את ההליכים והשלימו את החוסרים שנדרשו. בד בבד עם הערעור, הגישו המערערים בקשה לסעד זמני שיאסור על הרחקתם מישראל. ביום 26.3.2025 ניתן צו ארעי למניעת הרחקתם של המערערים מישראל עד למתן החלטה אחרת. בתגובתה התנגדה הוועדה לבקשה למתן סעד זמני, והיא אף ביקשה כי הערעור יסולק על הסף (להלן: בקשת הסילוק). לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, בהיעדר פגם שנפל בפסק הדין או במענה שניתן מטעם הוועדה, ממנו עולה כי בקשת המערערים חסרה מסמכים. נטען כי אין בעניין המערערים החלטה מנהלית שניתן לקיים לגביה ביקורת שיפוטית; וכי לא התקבלה אצל הוועדה כל בקשה עדכנית ומלאה. לבסוף נטען כי התנהלות המערערים מעלה חשש מפני ניצול לרעה של הליכים משפטיים, וזאת לאור ניסיונם לקבל צו שיפוטי שיאפשר את שהייתם בישראל – ללא כל בסיס לכך. דיון והכרעה לאחר עיון בהודעת הערעור ובבקשת הסילוק על נספחיהן – אני סבורה כי דין הערעור להידחות, אף בלא צורך בתשובה. זאת, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. כבר בהחלטתו מיום 19.3.2025, עמד בית המשפט על כך כי עתירת המערערים הוגשה בטרם עת, מאחר שהמערערים לא מיצו את ההליכים הנדרשים בפני הרשות המוסמכת – היא הוועדה; וכאשר טרם ניתנה בבקשת המערערים נושא העתירה החלטה סופית (שעתידה להינתן לאחר שהמערערים ישלימו את המסמכים החסרים). מעיון בנספחי הערעור ובקשת הסילוק עולה כי בהחלטת הוועדה מיום 13.6.2024 הובהר למערערים כי בקשתם אינה בשלה לבירור, בהיעדר טפסים והבהרות חיוניות. בכלל זה התבקש להגיש טפסי בקשה עדכניים וטפסים מתאימים ביחס למקרקעין שהוזכרו בבקשה; וכן פירוט בכל הנוגע להחלטה קודמת שהתקבלה בעבר בעניין המערערים, ובדבר אירועים מאוחרים להחלטה זו – המצדיקים לשיטת המערערים סטייה ממנה. הובהר למערערים כי לאחר השלמת החוסרים המבוקשים – הבקשה תישקל שוב. הוועדה חזרה על עמדה זו גם בהתייחסויות נוספות מטעמה. למרות זאת, גם בהמשך הדרך לא נמסרו לוועדה לשיטתה המסמכים וההבהרות שנדרשו, ולפיכך בקשת המערערים דנן לא נבחנה עדיין לגופה ולא ניתנה בה החלטה לגוף העניין. בהקשר זה יוער כי המערערים אמנם טענו – הן בבית משפט קמא והן בערעור שלפניי, כי הם מיצו את ההליכים לפני הוועדה והשלימו את החוסרים שנדרשו. אולם, טענות אלה נטענו בעלמא וללא תימוכין. בכלל זה לא הבהירו המערערים למשל מהם לשיטתם האירועים שהתרחשו לאחר ההחלטה הראשונה המצדיקים סטייה ממנה; וכך גם לא הבהירו – לבקשת הוועדה – מה הקשר בינם לבין המקרקעין שנזכרו בבקשתם. למעשה, נראה כי חרף הבהרותיה החוזרות של הוועדה לפיהן היא לא קיבלה את ההשלמות הנדרשות, נמנעו המערערים מלצרפן גם במסגרת ההליך שלפנינו. במצב דברים זה, אינני סבורה כי נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, כמו גם בהחלטה מיום 19.3.2025 ובהחלטה הנוספת שלא לבטל את פסק הדין, בהם נקבע כי המערערים לא עמדו בחובתם למיצוי הליכים בדרך של פנייה מלאה לוועדה – שהיא הגורם בעל המומחיות לבחון בקשות בנושאים אלה (וראו למשל: עע"מ 3819/24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 15 (5.8.2024); עע"מ 68166-12-24 פלוני נ' מתאם רווחה במנהל האזרחי, פסקה 10 (23.5.2025)). בשולי הדברים יודגש, כי בית משפט קמא הבהיר למערערים במפורש בהחלטה הנוספת, כי דלת הוועדה פתוחה בפניהם להגשת בקשה חדשה; וכי ככל שזו תוגש בצירוף מלוא ההשלמות שנדרשו – בקשתם תיבחן על ידיה. גם בכך לא נפל כל פגם. אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר למערערים שהות להגיש לוועדה בקשה הנתמכת במלוא המסמכים הדרושים, הצו הארעי שניתן ביום 26.3.2025 יוארך עד ליום 25.5.2025. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' בניסן התשפ"ה (‏28.4.2025). עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת