אלינה מזאווי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 6548/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6548/07 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. אלינה מזאווי 2. סמיר מזאווי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל הודעת המדינה מיום 27.1.2013 תגובת העותרים מיום 7.2.2013 בשם העותרים: עו"ד יאיר אבני בשם המשיבה: עו"ד יצחק ברט פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. עתירה זו מופנית נגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן – הרשות) משנת 2007, לפיה הופסק ההליך המדורג להתאזרחותה של העותרת 1 (להלן – העותרת). 2. העותרת הינה אזרחית רומניה, אשר נכנסה לישראל ביום 28.3.1996 לצורך עבודה בתחום הסיעוד, כשהיא מחזיקה באשרה מסוג ב/1. ביום 25.11.1999 נישאה העותרת לעותר 2 (להלן – העותר), אזרח ישראלי. כחצי שנה לאחר מכן הגיש העותר בקשה להסדרת מעמדה של העותרת בישראל, בעילה של איחוד משפחות. לטענת המשיבה, לבקשה לא צורפו המסמכים הנדרשים, ומסיבה זו ניתנה לעותרת אשרת תייר בלבד (מסוג ב/2), לתקופה של ארבעה חודשים. האשרה הוארכה מעת לעת לבקשת העותרים, במטרה לאפשר להם שהות נוספת להמצאת המסמכים הנדרשים לצורך הטיפול בבקשה להסדרת מעמד העותרת מתוקף איחוד משפחות. לבסוף, לאחר שניתנו לעותרת מספר הארכות, פקעה אשרת התייר בה החזיקה ביום 27.12.2001. העותרים פנו שוב להארכת תוקף האשרה ביום 13.3.2002, אך לא הגישו בקשה מתאימה, ולא שילמו את האגרה הנדרשת. זאת, בין היתר, משום שחסרו להם המסמכים המתאימים לצורך כך. הבקשה הוגשה, לבסוף, רק כשנתיים לאחר מכן, ביום 24.2.2004. ביום 30.8.2004, במהלך שימוע שנערך לעותרים, ונוכח התחייבותה של העותרת להמציא את המסמכים החסרים לצורך השלמת הבקשה תוך זמן קצר, חודשה אשרת התייר של העותרת לתקופה של חצי שנה, עד ליום 30.8.2004. לאחר שתקופה זו חלפה אף היא הגישו העותרים בקשה להחלפת מעמדה של העותרת, בעקבותיה ניתנה לה אשרה מסוג א/5 לתקופה של שנה, עד ליום 25.10.2005. 3. ביני לביני התקבל במשרד הפנים מכתב אנונימי, בו נטען כי נישואי בני הזוג הינם נישואים פיקטיביים, וכי העותרת שילמה לעותר סכום כסף על מנת שזה יינשא לה, וכך תוכל להסדיר את מעמדה בישראל. בעקבות כך הוזמנו בני הזוג לשימוע במשרד הפנים, אשר נערך ביום 29.11.2005. במהלך השימוע אישרו העותרים כי העותרת עובדת כמטפלת סיעודית, וכי היא מתגוררת בחיפה, בביתה של הקשישה בה היא מטפלת. לטענתם, הדבר נבע מקשיים כלכליים. בנסיבות אלה הוחלט להאריך את האשרה שהייתה בידי העותרת לתקופה של חצי שנה בלבד, עד ליום 29.5.2006. לאחר שפג תוקפה של אשרה זו הגיש העותר בקשת הארכה נוספת. נוכח החשדות באשר לכנות הקשר בן העותרים, הוחלט לערוך להם שימוע נוסף. השימוע נערך ביום 5.12.2006, ובסיומו הוחלט להאריך את אשרת העותרת לחצי שנה נוספת, עד ליום 31.5.2007. במהלך תקופה זו ערכה המשיבה בדיקות שונות על ידי יחידת האכיפה לזרים במשרד הפנים (להלן – יחידת האכיפה), שנועדו לבחון את כנותו של קשר הנישואין בין העותרים. מן הדו"ח שהגישה יחידת האכיפה ללשכת מינהל האוכלוסין ביום 15.6.2007 עולה כי התרשמותם של אנשי יחידת האכיפה באשר לכנות הקשר בין העותרים הייתה שלילית. מסקנה זו גובשה בעקבות תצפיות שנערכו על דירה בחיפה בה עברו העותרים להתגורר, לטענתם, וביקור בדירה זו, וכן היא עולה משיחות שנערכו עם שכניהם, עם מעסיקתה הקודמת של העותרת, עם אחות העותר, ואף עם העותר עצמו, אשר הצהיר, לטענת המשיבה, כי אין הוא מתכוון לשתף פעולה עם אנשי יחידת האכיפה. המשיבה אף ציינה, בתגובתה מיום 3.2.2009, כי בני הזוג לא התגוררו באותה תקופה יחדיו, למרות שהעותרת לא החזיקה בעבודה קבועה. על בסיס כל אלה הוחלט ביום 29.5.2007 להפסיק את ההליך המדורג להתאזרחותה של העותרת. ההחלטה נמסרה לעותרים בפגישה עם נציגי לשכת מינהל האוכלוסין ביום 17.6.2007. בקשתה של העותרת לערער על החלטה זו נדחתה במכתבו של ראש ענף האשרות בלשכה האזורית למנהל אוכלוסין בחיפה, אשר ציין כי אין הצדקה לשינוי ההחלטה, משלא חל שינוי בתשתית העובדתית הרלוונטית. 4. העתירה הוגשה ביום 29.7.2007. באותו היום ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת העותרת מן הארץ, אשר עומד בתוקפו עד עתה. הדיון בעתירה נדחה מעת לעת, לבקשת הצדדים, ונדחה המועד להגשת ההודעות המעדכנות מטעמם. זאת, תוך שהמשיבה התחייבה כי העותרת לא תורחק מישראל. לטענתה, הדבר נעשה במטרה לבחון את האפשרות למחוק את ההליך בהסכמה. הדברים נמשכו כך תקופה ארוכה, כאשר במהלכם אף נערך לעותרים שימוע נוסף, בשנת 2009. לטענת המשיבה, התרשמות עורך השימוע מכנות הקשר בין העותרים הייתה שלילית אף היא. 5. לבסוף הגישה המשיבה הודעה מעדכנת ביום 27.1.2013. בהודעתה עדכנה המשיבה בדבר התפתחות המגעים בין הצדדים, וציינה כי המאמצים להביא למחיקת העתירה בהסכמה נכשלו. המשיבה הוסיפה כי לעמדתה אין מקום לבחון עתה את עניינם של העותרים על בסיס תשתית עובדתית שהייתה נכונה למועד הגשת העתירה. מכיוון שמטרת ההליך הינה לעמוד על טיב הקשר בין העותרים, יש לבחון את הדברים על בסיס נתונים עובדתיים עדכניים, ואין לשוב ולעסוק בהחלטת המשיבה בעקבותיה הוגשה העתירה במקור. לפיכך, המדינה מציעה כי עניינם של העותרים יידון מחדש בפני הרשות. במסגרת ההליך שיתקיים בפני הרשות, כך מוצע, תיבחן שוב כנות הקשר בין העותרים, בהתאם לנתונים העדכניים. אם יירצו העותרים להשיג על החלטת הרשות, תעמוד בפניהם האפשרות להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית משפט זה מוסמך בהתאם לסעיף 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, לדון בעניינים מהסוג העומד לדיון בפנינו בעתירה זו. במסגרת הצעתה התחייבה המשיבה כי אם תוכר זכותה של העותרת לקבלת מעמד בישראל, יחל ההליך המדורג להתאזרחותה בכך שיוקנה לה רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5. זאת, תחת קבלת אשרת שהייה מסוג ב/1, אשר היא האשרה המוענקת למבקשים לקבל מעמד בישראל דוגמת העותרים בשלב הראשון להליך המדורג, על דרך הכלל. כלומר, המשיבה מוכנה "לדלג" על שלב בתהליך ההתאזרחות המדורג, ככל שבקשתה של העותרת תתקבל. לפיכך, המשיבה סבורה כי העתירה התייתרה, וכי דינה להימחק. 6. העותרים הגישו את תגובתם להודעת המדינה ביום 7.2.2013. לטענתם, במהלך השימוע שנערך להם ב-2009 הם המציאו למשיבה מסמכים רבים המעידים על חייהם המשותפים. העותר אף חתם על ייפוי כוח, המסמיך את משרד הפנים ומשרד המשפטים לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי פרטים שונים, שיש בהם כדי להעיד על כנות הקשר בינו לבין העותרת. כן מציינים העותרים כי לידי המשיבה הוגש מכתב מאת מעסיקתה של העותרת, שהעידה אף היא על כנות הקשר ביניהם. עוד טוענים העותרים, כי בתקופה הארוכה אשר חלפה מאז נערך השימוע האחרון, לא חלה כל התקדמות בטיפול בעניינם, והם אף לא נתבקשו לנקוט צעדים כלשהם אשר יוכלו לסייע בקידום הטיפול בבקשתם. הם מלינים על הזמן הרב שארך הטיפול בבקשה, וטוענים כי הדבר נובע מהתנהלותה של המשיבה. בעטיה של התנהלות זו, כך נטען, נגרם להם עוול בלתי מוצדק. לוּ היו מתנהלים הדברים כשורה, הייתה העותרת זוכה לעמוד בנקודת זמן זו בסופו של תהליך ההתאזרחות המדורג, ולקבל מעמד של אזרחית מן השורה. כך, העותרים טוענים כי אם תימחק העתירה ייגזר עליהם להתחיל את התהליך המדורג מראשיתו. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש למחוק את העתירה, תוך שמירת טענות העותרים במלואן. הסוגיה העומדת לדיון במסגרת עתירה זו הינה בעלת אופי עובדתי מובהק, בעוד שהתשתית העובדתית שבפנינו אינה מעודכנת כלל ועיקר, ורובה אינה רלוונטית לדיון הנוכחי. כפי שציינה המשיבה, אין כל טעם לדון בעניינם של העותרים על בסיס נתונים עובדתיים שנאספו בשימוע שנערך לפני כארבע שנים, ובנסיבות אלה אף נראה שיקשה על בית משפט זה לבחון את עניינם של העותרים באופן מספק. אכן, ההליך בעניינם של העותרים נמשך זה זמן רב. דומה, כי הדבר אינו נעוץ בהתנהלותה של המשיבה בלבד, אלא שגם לעותרים עצמם הייתה יד בדבר. מכל מקום, אם לעותרים תהיינה השגות באשר לדרך הטיפול בעניינם, בכלל זה באשר להתמשכות ההליך, על ההשלכות הנובעות מכך לגבי מעמדה של העותרת, יוכלו הם להגיש עתירה בעניין זה לבית המשפט לענינים מינהליים. זאת, כמובן, לצד האפשרות שתעמוד להם להגשת עתירה בנוגע להחלטה הסופית שתינתן בעניינם, אם בקשתם לא תיענה. 8. לפיכך, העתירה נמחקת, תוך שמירת טענות הצדדים, ובכפוף להתחייבויות המשיבה אשר פורטו בפיסקה 5 לעיל. בנסיבות העניין ונוכח התנהלותה האיטית של הרשות היא תישא בשכר טרחה בסכום של 7,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ח באדר התשע"ג (10.3.2013). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07065480_S25.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il