מוחמד תיים נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6541/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6541/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: מוחמד תיים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.7.11 בת"פ 17318-02-11 שניתן על ידי כב' השופט ת' כתילי תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשע"ב (20.2.12) בשם המערער: עו"ד ו' לידאוי בשם המשיב: עו"ד נ' פינקלשטיין בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ת' כתילי), שהשית על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה מהעבירות שבהן הורשע. כמו-כן, חויב המערער בקנס בסך 20,000 ש"ח ונפסל הוא מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 5 שנים מיום סיום תקופת מאסרו. רקע 1. המערער הורשע על יסוד הודאתו בהסדר טיעון בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, שייחס לו מספר עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ומספר עבירות של סחר ונשיאה של נשק לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא לחוק ו-144(ב2) לחוק. המערער הודה כי שימש כ"חייל" בארגון פשיעה (להלן: הארגון) אשר סחר בנשק בתבנית היררכית ומתמשכת למטרות רווח. תפקידו של המערער בארגון היה לסייע בקידום ומימוש עסקאות מכירת כלי נשק, תחמושת ואמצעי לחימה ולמלא אחר הוראותיו של ראש הארגון, שהוא גיסו של המערער, בכל עת וזאת במספר רב של הזדמנויות. כתב האישום המתוקן מפרט מספר רב של עסקאות בנשק שבהן לקח המערער חלק בשלהי שנת 2010. 2. במסגרת הסדר הטיעון סוכם בין הצדדים כי המשיבה תעתור לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל בנוסף לעונשים נלווים, ואילו ההגנה תטען באופן חופשי. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המערער מפאת גילו הצעיר. 3. בגזר הדין, נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לתסקיר בעניינו של המערער והתייחס לכך שמדובר בצעיר יליד שנת 1990, חסר עבר פלילי שניהל אורח חיים נורמטיבי עד למעצרו. לצד זאת, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, והטעים כי הרושם שעולה מכתב האישום הוא כי מדובר במי ששיתף פעולה באופן מלא עם "מפקדיו" ולא בחל בביצוע כל הוראה. עוד עמד על כך שהמערער הצטרף לארגון תוך ידיעה ברורה על פעולותיו העברייניות, שיש בהן סיכון לשלום הציבור, וזאת על רקע יחסיו הטובים עם ראש הארגון והפיתוי להרוויח כסף קל. עוד צוינה התרחבות מימדיה של תופעת עבירות הנשק, הטומנת בחובה סכנה ממשית לאינטרס הציבורי. על רקע האמור, גזר בית המשפט את דינו של המערער לעונש המפורט מעלה. 4. בא כוחו של המערער עותר לפנינו להקלה בעונש שנגזר על המערער. לטענתו, העונש שהוטל על המערער מופרז לחומרה וחורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. עוד נטען לפגיעה בעיקרון אחידות הענישה, באשר המערער נדון לעונש חמור מעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה, שחלקם בארגון היה משמעותי יותר, כך הטענה. עוד נטען כי אין ביכולתו הכלכלית של המערער לשלם את הקנס שהוטל עליו. בא כוחו של המערער קובל גם על פסילת רישיון הנהיגה של המערער בנסיבות שבהן לא הורשע בעבירה של הסתייעות ברכב לצורך ביצוע העבירה. לבסוף הודגש כי מדובר בצעיר נורמטיבי, נעדר עבר פלילי שבחר להודות במיוחס לו ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. 5. באת כוח המשיבה גורסת מנגד כי יש לדחות את הערעור באשר מדובר בעונש קל בנסיבות העניין. היא מטעימה כי התיק שלפנינו הוא חלק מפרשה חמורה שבה הואשמו 22 נאשמים, כאשר המעורבים הראשיים שבה נדונו לתקופות מאסר בנות 5 עד 7 שנים. היא מציינת כי מעורבותו של המערער בארגון היתה אינטנסיבית ובאה לידי ביטוי במספר רב של הזדמנויות. עוד הדגישה כי עבירות בנשק הפכו למכת מדינה, במיוחד באזור הצפון שבו פעל הארגון שלפנינו. מטעמים אלה, סבורה היא כי אין להקל בעונשו של המערער וכי הקלה כאמור עשויה לפגום במסר ההרתעתי הנחוץ בתיקים אלה. הכרעה 6. לאחר שעיינו בכתב הערעור ושמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להתקבל רק בנוגע לרכיב הפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, מטעמים שיפורטו בהמשך. אשר ליתר רכיבי העונש, לא מצאנו כי המקרה הנוכחי נופל לגדר המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). 7. מעשיו של המערער חמורים ביותר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מכתב האישום מצטיירת תמונה של מי שנטל חלק משמעותי בארגון סחר רב-משתתפים ורחב היקף, שפעל בשיטתיות וב"מקצועיות". לא שוכנעתי כי מדובר במי שהיה "דג רקק" בארגון, כטענת בא כוח המערער. אמנם כתב האישום מתאר מספר רב של מקרים שבהם המערער נענה – בצייתנות רבה יש לומר – להוראות "מפקדיו", וזאת כשהוא מודע לטיבו הפלילי של הארגון שבו הוא פועל, ובהתעלם מהסיכון הרב הנשקף לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו. אולם כתב האישום מתאר גם שתי עסקאות שונות למכירת נשק שאותן קשר המערער באופן עצמאי, דבר שיש בו כדי ללמד על מידת עצמאותו בארגון, על אף היותו "חייל" בלבד. ברי כי גם האינטנסיביות שבה פעל המערער במסגרת הארגון, אף אם בחסות הוראותיהם של אחרים, מלמדת על מידת "תרומתו" לארגון. 8. מעבר לכך, דומה כי אין צורך להכביר מילים בנוגע לסכנה הרבה הנשקפת מעבירות נשק בכלל ועבירות סחר בנשק בפרט, כמו-גם מההיקף המדאיג שבו עבירות אלה מתרחשות. רק לאחרונה עמד בית משפט זה על הצורך להחמיר את עונשיהם של מי שעוסקים בסחר זה לנוכח מימדיה המתפשטים של התופעה: "... על הצורך להחמיר את רמת הענישה בהקשר זה עמד בית המשפט כבר לפני שנים באחדות באומרו "גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ - זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידיאולוגית כאחד - מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה" (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 545 (2004) (להלן: עניין פס); ראו גם ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 16.11.2005) (להלן: עניין מתאני)). על דברים באותה הרוח אף חזר בית משפט זה לאחרונה בציינו כי "הגיעה השעה להחמיר בעבירות של החזקת נשק ושימוש בו" (ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד, פסקה 9 (טרם פורסם, 28.11.2011)). דברים אלה יפים ביתר שאת לגבי עבירות של סחר בלתי חוקי בנשק, כבענייננו, וכן בהינתן ההיקף המדאיג של עבירות הסחר בנשק, עליו מלמדות, בין היתר, תוצאות פעילותו של הסוכן המשטרתי הסמוי." (ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (לא פורסם, 4.12.11)). 9. על רקע האמור, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן גילו הצעיר ועברו הנקי, ולאחר שנתנו דעתנו גם לתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו, התרשמנו כי העונש שנגזר על המערער הולם את מעשיו. אין בידנו לקבל את טענת בא כוח המערער כי מדובר בעונש מופרז בחומרתו וכי בית המשפט הכביד את ידו על המערער. יתכן אף שההיפך הוא הנכון ומדובר בעונש קל בנסיבות העניין. הדברים אמורים גם ביחס לקנס שהושת על המערער, אשר בהתחשב במכלול השיקולים הצריכים לעניין, לא ראינו חומרה יתרה בגובהו. 10. אשר לטענה בדבר הפרה של עיקרון אחידות הענישה. עיינו באסופת כתבי האישום וגזרי הדין שהגיש בא כוח המערער בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה, ולא שוכנענו כי יש מקום להתערבות בהקשר זה. כל המעורבים שאליהם הופנינו הורשעו בהסדרי טיעון לאחר שכתבי האישום המקוריים שהוגשו בעניינם תוקנו לקולה. אולם חלק מכתבי האישום שהוגשו לא היו מעודכנים ועל כן היו מחמירים ביחס לכתבי האישום שבהם הודו והורשעו המעורבים לבסוף. על כל פנים, לאחר שאיתרנו ועיינו בכתבי האישום המעודכנים, התרשמנו כי מקרים אלה נבדלים מהמקרה שלפנינו. בראש ובראשונה ניכרת השונות בכך שאף אחד מן המעורבים לא הורשע בעבירה של סחר בנשק, כמערער שלפנינו (חלקם הורשעו בעבירה של ניסיון לסחר). בל נשכח כי עבירת הסחר היא בין החמורות שבעבירות הנשק בסעיף 144 לחוק העונשין (בהשוואה לעבירת החזקת נשק או נשיאתו, למשל), כפי שניתן ללמוד מהעונש הקבוע בצידה. שנית, חלק מן המעורבים נטלו חלק קטן מזה שנטל המערער במסגרת הארגון ולפיכך אין הם מקור מתאים להשוואה. שלישית, בחלק מן המקרים קבע בית המשפט במפורש לבקשת המשיבה, כי העונש לא ישמש כתקדים וכי מדובר בעונש חריג לקולה, לעיתים בשל קושי ראייתי שקיים בתיק הספציפי. קושי מסוג זה לא נטען ביחס לתיק שלפנינו. רביעית, אף שחשיבותו של עיקרון אחידות הענישה אינה שנויה במחלוקת, הרי שאחרי ככלות הכל, מדובר בשיקול נוסף בין מכלול השיקולים שבמלאכת הענישה. כאמור לעיל, התרשמותנו היא כי העונש שהושת על המערער הולם בנסיבות העניין ואף מקל ביחס למדיניות הענישה המקובלת. כן יושם אל לב כי עונש המאסר שהושת על המערער אינו חורג מהטווח שעליו הוסכם בין ההגנה לבין המשיבה ובית המשפט בחר שלא למצות עימו את מלוא הדין. משאלה הם פני הדברים, לא מצאנו עילה המצדיקה את השוואת עונשו של המערער לאחרים, כאמור. 11. לצד זאת, סבורים אנו כי לא היתה הצדקה לפסול את המערער מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה. העבירות או המעשים המיוחסים למערער אינם נובעים מנהיגה ברכב ולא ניתן לומר כי הלה הסתייע ברכב לצורך ביצוע פשעיו במובן האמור בסעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) (ראו: ר"ע 556/85 דיב נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 83 (1985)). יש להוסיף כי פרוטוקול הדיון וגזר הדין של בית המשפט קמא מלמדים כי עונש זה כלל לא התבקש על-ידי המשיבה בעניינו של המערער. עוד יוסף כי נאשם אחר בפרשה (חיראללה, ת"פ 47754-10-10) הורשע, בין היתר, בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודה הנזכר ואולם הוא לא נדון לפסילת רישיון הנהיגה. בנסיבות אלה, כאשר לא ברור מהן המטרות שעונש הפסילה נועד לשרת ביחס למערער – אין אלא לבטלו. הערעור, אפוא, מתקבל רק ביחס לרכיב פסילת רישיון הנהיגה שבעונש. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, י"ט באדר תשע"ב (13.3.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11065410_B04.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il