מגד עדרה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6532/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6532/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער: מגד עדרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 23.5.05, בתיק פ' 8020/05, שניתן על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי תאריך הישיבה: כ"ז באדר תשס"ו (27.3.2006) בשם המערער: עו"ד חמזה יונס אחמד בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד יאיר חמודות גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בתאריך 12.1.05 נהג המערער ברכב כשעמו נוסעים נוספים, חלקם כאלה ששהו בישראל שלא כדין. הרכב שבו נהג המערער לא היה מורשה לנסיעה, מאז חודש ינואר 2004. בשלב כלשהו נדרש המערער על ידי אנשי משטרה שהיו מלווים באנשי יחידת הפיצוח של משרד החקלאות לעצור. תחילה האט המערער את מהירות נסיעתו, אולם לפתע האיץ אותה עד ששוטר שהיה בדרכו אליו נאלץ לזנק הצידה כדי להימנע מפגיעה. מכאן ואילך התפתח מרדף במהלכו נסע המערער באופן פרוע, תוך ביצוען של עבירות תעבורה רבות, וסיכונם של משתמשים אחרים בדרך. לבסוף, כשהשוטרים הצליחו לעצור אותו, הוא התנגד ונדרש היה להפעיל כוח כדי להתגבר עליו. המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות הבאות: כניסה לישראל שלא כדין, הסעה שלא כדין, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח וללא רישיון. בעקבות ההרשעה נגזר עונשו של המערער: 3 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא. הערעור שבפנינו הופנה במקורו כנגד הרשעת המערער בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וכן כנגד העונש. אולם בפתח הדיון הודיע בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד חמזה, שהוא מצמצם את הערעור לעניין גזר הדין בלבד. עם זאת, וכדי להניח את דעת הכל בסוגיית ההרשעה, נוסיף את אלה: המערער, הודה בפני בית משפט קמא, בעת שהיה מיוצג על ידי סנגור אחר, בעובדותיו של כתב האישום, וממילא גם באמור בסעיף 12 שזה נוסחו: "המערער במעשיו אלו, שהה ללא היתר בתחומי מדינת ישראל, הסיע שוהים בלתי חוקיים מישראל לשטחי הרשות הפלסטינית, טיפל בכלי תחבורה ובנתיב תחבורה באופן שמסכן את חיי הנוסעים בנתיב התחבורה ובטיחותו, בכוונה לפגוע בהם או לסכן את בטיחותם ...". בא-כוחו של המערער דהיום סבר, כי סעיף 12 הנ"ל הינו בבחינת מסקנה של מנסחו, ואין ללמוד ממנו על כך שהתקיימה במערער הכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. טענה זו אין בידנו לקבל, ראשית, הואיל ולנוכח הודאתו של המערער, לא נדרש בית המשפט להכריע בקיומו של היסוד הנפשי, ושנית, וזה העיקר, בעובדות כתב האישום גם נטען כי שוטרים שניסו למנוע את המשך נסיעתו של המערער, ניצלו בנס הואיל ורכבו כמעט פגע בהם (סעיף 3); נהג שנסע בכיוון הנגדי נאלץ לסטות במהירות לשולי הדרך כדי להימנע מפגיעה (סעיף 5); ולבסוף, המערער פגע עם רכבו ברכב שדלק בעקבותיו. אנו סבורים שבכל אלה היה די להוכחת רכיביה של העבירה לפי סעיף 332(2), ועל כן דינו של הערעור כנגד ההרשעה להידחות. זו גם דעתנו באשר לערעור כנגד העונש. המערער שנהג בצורה מופקרת תוך סיכון חיי עצמו וחייהם של אחרים, ראוי היה כי יושת עליו מאסר ממושך, חרף גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות. הדברים נאמרים ביתר שאת לנוכח האמור בתסקירו של שירות המבחן, היינו, שהמערער חוטא מזה זמן רב בהתנהגות דומה. התנהגות המערער מצביעה אפוא על הסכנה הגלומה בו, ועל כן אין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי המצדיקה את התערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז באדר תשס"ו (27.3.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05065320_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il