אפרים שרעבי נ. כונס הנכסים הרשמי

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6530/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: אפרים שרעבי נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד יריב שי ישינובסקי, הנאמן 3. המוסד לביטוח לאומי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ס' רסלר-זכאי) בפש"ר 4537-07-16 מיום 29.6.2021 בשם המערער: עו"ד רן שובל בשם משיב 1: עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי בשם משיב 2: בעצמו; עו"ד צליל מועלם בשם משיב 3: עו"ד יהודה אדרעי פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ס' רסלר-זכאי) מיום 29.6.2021 בפש"ר 4537-07-16, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המערער לקבלת הפטר על חוב מזונות שהצטבר למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). הרקע לערעור ביום 13.9.2016 ניתן צו כינוס לבקשת המערער בהליך פשיטת רגל שיזם, זאת לאחר שביום 16.6.2015 בוטל צו כינוס והליך פשיטת רגל שנקט בו בעבר, בשל ניצולו לרעה. על המערער הושת צו תשלומים חודשי בסך של 200 ש"ח ומשיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסיו. ביום 19.7.2018 הוכרז החייב פושט רגל, המנהל המיוחד מונה נאמן לנכסיו (להלן: הנאמן), וניתן לו הפטר לאלתר מחובותיו ברי-התביעה שעילתם לפני מתן צו הכינוס. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מדובר בחייב מבוגר כבן 70 שנה שמצבו הרפואי אינו שפיר, מתקיים מקצבת זקנה ולא נמצאו נכסים נוספים שניתן להעשיר בהם את קופת הכינוס. בחלוף כשנתיים וחצי, ביום 29.11.2020 הגיש המערער בקשה להחיל בצו ההפטר שניתן גם את חוב המזונות למל"ל שצבר לפני מתן צו הכינוס, אשר על פי הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), מוחרג מגדרי ההפטר. בבקשתו טען המערער כי הוא סובל מבעיות בריאותיות שונות, אינו עובד, אין ברשותו רכוש או נכסים ופוטנציאל ההשתכרות בגילו המתקדם מחייב מתן הפטר גם מחוב המזונות. הנאמן וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) הסכימו לבקשה, כאשר לשיטתם מדובר במקרה המצדיק החלת צו הפטר על חוב מזונות העבר. המל"ל התנגד לבקשה. לעמדת המל"ל, אי יכולת פירעון כשלעצמו אינו מהווה עילה למתן הפטר מחוב מזונות; טענות בדבר קשייו הכלכליים של המערער ויכולת החזר החוב מקומן בהליך לפני רשם ההוצאה לפועל; המערער הותיר לקופה הציבורית לשאת בתשלום המזונות עבור ילדיו, כאשר יתרת חובו עומדת על סך של כ-300,000 ש"ח. עוד נטען כי המערער לא טען ולא הוכיח כי יצירת חובותיו נעשתה בתום לב ולא פנה לערכאה השיפוטית המתאימה על מנת שתפחית את תשלומי המזונות שנקבעו לו. יחד עם זאת ציין המל"ל כי לאור מצבו הבריאותי של המערער וגילו המתקדם נכון יהיה להורות על גבייה מתחשבת, באופן שבו זו תיעשה באמצעות קיזוז מינורי בשיעור של 10% בלבד מסך גמלאותיו. ביום 29.6.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על מתן הפטר חלקי בגובה של 50% מחובותיו של המערער למל"ל. בית המשפט עמד על הכלל, לפיו רק במקרים חריגים יינתן לחייב הפטר, מלא או חלקי, מחוב מזונות עבר, ועל השיקולים השונים שצריכים להיבחן במסגרת החלטה כאמור. בית המשפט נתן דעתו למצבו הבריאותי והכלכלי של המערער, ולכך שלא נראה כי קיים צפי להטבה במצבו. מן העבר השני, הובהר כי לא נקבעה למערער זכאות לקצבת נכות כללית על פי הגדרות המל"ל, והמערער לא התייחס כלל לנסיבות יצירת החובות. על פני הדברים נראה כי החובות נוצרו בחוסר תום לב מבלי שהמערער עשה מאמץ כלשהו לפרוע אותם, כאשר עד היום נגבה ממנו עבור חוב המזונות למל"ל סך של 12,416 ש"ח בלבד. לאחר שקילת הטיעונים מזה ומזה, ועל מנת למנוע את הפגיעה בזכותו של המערער לקיום אנושי מינימלי בכבוד, ובראי התכלית של הליך פשיטת הרגל שעניינה מתן הזדמנות למערער לפתוח דף חדש בחייו, הורה בית המשפט כאמור על מתן הפטר חלקי בלבד. מכאן לערעור שלפנינו. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא התחשב די בגילו, במצבו הרפואי ובמצבו הכלכלי. הכרעת בית המשפט מביאה לכך שהוא ממשיך לשאת על גבו חוב בסך של 148,500 ש"ח שהוא אמור לשלם מתוך קצבאותיו, באופן המאיין את צו ההפטר שניתן לו. בית המשפט גם לא היה צריך להתעלם מעמדתם של הנאמן והכנ"ר כי יש להיענות לבקשתו. בתשובתו לערעור הנאמן נותר בדעתו כי מקרה זה הוא מן המקרים החריגים בהם קיימת הצדקה להחיל את צו ההפטר על חוב מזונות עבר כלפי המל"ל. זאת בהתייחס בין היתר למצבו הבריאותי של המערער, לגילו המתקדם ולעובדה שהמערער מתקיים מקצבאות המל"ל. לעמדת הנאמן קיים ספק באשר ליכולתו של המערער לעמוד באי אלו תשלומים אשר יושתו עליו מכוח הליכי גבייה שיינקטו על ידי המל"ל. בתשובתו לערעור, טען המל"ל כי אין מקום לשעות לבקשת המערער להחלת הפטר על חוב המזונות כולו ואין מקום להגמשת התנאים למתן הפטר על חוב מזונות. המערער לא עמד בתשלום מזונות בעבר ולא פנה לערכאה השיפוטית המתאימה על מנת שזו תפחית את תשלום המזונות שנקבע, אלא העדיף שהקופה הציבורית היא שתישא בתשלום המזונות עבור ילדיו. המל"ל הדגיש כי בית המשפט המחוזי שקל בהכרעתו את השיקולים הרלוונטיים לעניין וביצע איזון נאות בין האינטרסים השונים, ביניהם שיקולי מדיניות ותקנת הציבור. עוד הודגש כי מקומן של טענות המערער בדבר הכנסותיו, קשייו הכלכליים ויכולת ההחזר, לפני רשם ההוצאה לפועל אשר לו הסמכות העניינית לדון בבקשתו. יחד עם זאת, לאור קשיי המערער סבור המל"ל כי נכון יהיה להורות על גבייה באופן מתחשב על ידי קיזוז מינימלי בשיעור של 10% מגמלאותיו. עם זאת, המל"ל מותיר לשיקול דעת בית המשפט את שאלת אופן הגבייה ושיעור הקיזוז מהגמלאות. גם לעמדת הכנ"ר אין עילה כיום להתערבות לאחר מתן פסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט המחוזי, נוכח מתחם שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט של פשיטת רגל. מה גם, שלמערער ניתן הפטר בגין יתר חובותיו והוא אף הופטר ממחצית חוב המזונות. יחד עם זאת, ציין הכנ"ר כי הוא אינו מתנגד להצעת המל"ל בתשובתו לערעור. דיון והכרעה לאחר הגשת תשובה בכתב של המשיבים לכתב הערעור כאמור בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מצאנו לנכון להכריע בערעור על יסוד החומר הכתוב שלפנינו כאמור בתקנה 138(א)(5) לתקנות האמורות. כלל הוא כי צו הפטר לא יחול על חוב שניתן לפי פסק דין בתובענת מזונות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת (סעיף 69(א)(3) לפקודה). זאת על רקע חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, ואופיו הייחודי של חוב המזונות המגלם לרוב "כשל מוסרי" מצד החייב, אשר הפר את חובתו האישית כלפי הסמוכים על שולחנו והטיל את חובתו הבסיסית ביותר לזון את ילדיו על הקופה הציבורית (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 15 (26.9.2016) (להלן: עניין סלימאן); ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., פסקה 35 (12.10.2015); רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 10 (8.8.2019) (להלן: עניין אבן חיים)). על כן, החלת הפטר על חוב מזונות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם שוכנע בית המשפט כי החייב נהג בתום לב לאורך כל תקופת צבירת החוב, ומצבו אינו בעל אופק משופר – בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדרם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת ההשתכרות שלו; בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; בין עקב הימשכות ההליכים לאורך שנים רבות; בין לנוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב – מכל הבחינות הללו גם יחד (עניין סלימאן, פסקה 15 והאסמכתאות שם; ע"א 3746/21 סנדרוסי נ' עו"ד דרור שלו – נאמן לנכסי החייב, פסקה 8 (8.7.2021) (להלן: עניין סנדרוסי)). כפי שציינתי בעבר בעניין סנדרוסי, גם בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (שאינו חל בענייננו נוכח מועד פתיחתו של ההליך בבית המשפט המחוזי) הוחרג חוב מזונות מגדר הפטר, כאשר לבית המשפט סמכות בנסיבות חריגות להורות על הכללתו בהפטר, באופן מלא, באופן חלקי או בתנאים (סעיף 175(א)(3) ו-175(ב) לחוק האמור). בענייננו, בית המשפט המחוזי בחן את נסיבות עניינו של המערער, תוך שניתנה הדעת לכלל השיקולים הרלוונטיים לכאן ולכאן. בית המשפט לא התעלם ממצבו הרפואי של המערער, ממצבו הכלכלי, מגילו ומן העובדה שלא צפוי שינוי במצבו. לצד זאת, בית המשפט לקח בחשבון את יתר נסיבות המקרה ובכלל זה היעדר המידע באשר לנסיבות יצירת החוב והסכום הזעום שנגבה עד כה מן המערער. על כן הגיע לכלל מסקנה כי יינתן לו הפטר בשיעור של 50% מחוב המזונות. וראוי להדגיש, כי טובת החייב איננה תכלית העומדת בפני עצמה, ולמולה יש לאזן, בשים לב לאופיו הייחודי של חוב המזונות, את טובת הנושים ואת טובת הציבור כולו (עניין אבן חיים, פסקה 12). בשים לב לעובדה שמדובר בחוב מזונות שעומד על סך של כ-300,000 ש"ח מתוכו שולם סך של 12,416 ש"ח בלבד; בהינתן שלא ניתנה כל הבהרה מצד המערער לנסיבות יצירתו; ובהינתן שהמערער לא ציין בערעורו את סכום הגמלאות המלא המשולם לו – נסיבות המקרה אינן מצדיקות התעלמות מוחלטת מאינטרס המל"ל ומאינטרס הציבור, כמבוקש על ידי המערער. זאת גם נוכח העובדה שבית המשפט המחוזי מצא לנכון לקבוע כי למערער יינתן כאמור הפטר מפליג בהיקפו. יחד עם זאת, נוכח עמדת המל"ל והכנ"ר, ראינו לנכון להורות כי גביית יתרת חוב המזונות לאחר החלת ההפטר בשיעור של 50%, תיעשה בדרך של קיזוז מקצבאות המערער באופן שלא יעלה על סך של 5% מסך הקצבאות. זאת בהתייחס לכלל השיקולים שפורטו לעיל. הערעור מתקבל אפוא באופן חלקי כמפורט בפסקה 12 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בטבת התשפ"ב (‏12.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21065300_N06.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1