הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. עופר ארד

החלטה בתיק ע"א 6527/06 בבית המשפט העליון ע"א 6527/06 ע"א 7112/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן המערערות בע"א 6527/06: 1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ המערערת בע"א 7112/06: מנורה חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 6527/06: 1. עופר ארד 2. אליהו חברה לביטוח בע"מ 3. חלאד עלאן 4. מנורה חברה לביטוח בע"מ 5. ג'מאל רג'בי (פורמאלי) 6. סלאימה רחמן עבדל (פורמאלית) המשיבים בע"א 7112/06: 1. עופר ארד 2. אליהו חברה לביטוח בע"מ 3. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 4. אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ 5. ג'מאל רג'בי (פורמאלי) 6. סלאימה רחמן עבדל (פורמאלית) ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 25.5.06 בת.א. 1035/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' דברת בשם המערערות בע"א 6527/06 (המשיבות 4-3 בע"א 7112/06): עו"ד זיו מנדלוביץ בשם המערערת בע"א 7112/06 (המשיבה 4 בע"א 6527/06) ובשם המשיב 3 בע"א 6527/06: עו"ד יצחק מנדה בשם המשיבים 2-1 בע"א 6527/06 ובע"א 7112/06: עו"ד יובל ראובינוף פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת) מיום 25.5.06. רקע עובדתי וההליך לפני בית המשפט קמא 1. ביום 20.8.99 נפגע המשיב 5 בע"א 6527/06 (להלן: רג'בי) בתאונת דרכים. התאונה אירעה שעה שטרקטור המבוטח על ידי המערערות בע"א 6527/06 (להלן: הפניקס ואבנר) התדרדר ללא נהג ומחץ את רג'בי אל רכב מסוג פג'ו, שהיה מבוטח על ידי המשיבה 4 בע"א 6527/06 (להלן: מנורה). הטרקטור המשיך להתדרדר ופגע ברכב מסוג מיצובישי, בבעלותו של המשיב 1 בע"א 6527/06 (להלן: ארד), המבוטח על ידי המשיבה 2 בע"א 6257/06 (להלן: אליהו). בין רג'בי לבין מכונית המיצובישי לא היה מגע, ופגיעותיו נגרמו אך משום שנמחץ על ידי הטרקטור אל מכונית הפג'ו. רג'בי הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים) נגד הפניקס ואבנר לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו. פניקס ואבנר שלחו הודעה לצד שלישי בה נתבעו ארד, אליהו ומנורה. בהסכמה, ניתן פסק-דין לסילוק תביעתו של רג'בי, על ידי הפניקס ואבנר, במימון ביניים (פסק דין חלקי מיום 15.12.04). כן הוסכם בין הפניקס למנורה כי רכב הפג'ו הינו "רכב מעורב", כמשמעות המונח בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, הקובע כי "רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע", ולכן על מנורה להשתתף בתשלום נזקי הגוף של רג'בי. נוכח האמור, השאלה שעמדה לדיון לפני בית המשפט קמא היתה האם מכונית המיצובישי הינה אף היא בבחינת "רכב מעורב" כמובנו כסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה כי על אליהו, מבטחת הרכב, לחלוק עם הפניקס, אבנר ומנורה בתשלום הפיצוי לרג'בי. 2. בית המשפט המחוזי דן ראשית בשאלה האם רכב המיצובישי חנה "במקום שאסור לחנות בו", כאמור בחזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים ("יראו כתאונת דרכים גם ... מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו"). לאחר שניתח את הראיות שהיו לפניו, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי רכב המיצובישי חנה ב"חניה אסורה" אשר יצרה סיכון תעבורתי. בית המשפט המשיך וקבע, כי יש לבחון האם התקיים קשר סיבתי בין החנייה האסורה לבין הנזק שנגרם לנפגע. נפסק כי לא התקיים קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין החניה האסורה של רכב המיצובישי לבין הפגיעה ברג'בי. בית המשפט הוסיף ודן בטענות הצדדים בהתייחס להוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. נקבע, כי עצם המגע הפיזי בין הרכבים אין בו להפוך את רכב המיצובישי ל"רכב מעורב", באין קשר סיבתי לתאונה; וזאת גם מקום בו רכב זה חנה בחניה אסורה שעלולה ליצור סיכון בטיחותי: "המגע הפיזי ברכבים האחרים לאחר הפגיעה בתובע, גם אם חונה הרכב בחניה אסורה, שבתיאוריה יש בו ליצור סיכון תחבורתי, אין בו לכשעצמו ליצור חבות באין קשר סיבתי משפטי לתאונה. ... בנסיבות שכאן, כאשר אין קשר כזה, הרי אימוץ הסיפא של סעיף 3(ב) הדן בחלוקת החבות, תוך הסתמכות עליו להטלת חבות, יהא פתרון שרירותי שאינו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. סעיף 3 (ב) כפוף לקיום תאונת דרכים שבו קיים קשר סיבתי עובדתי וסיבתי משפטי בין החניה לבין האירוע. באין קשר כזה, התביעה של הפניקס נגד אליהו נדחית". נוכח כלל האמור נדחתה התביעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הפניקס תשלם לאליהו את "הוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח". מכאן הערעורים שלפנינו, אשר נדונו במאוחד: ע"א 6527/06 הוגש על ידי פניקס ואבנר. ע"א 7112/06 הוגש על ידי מנורה. טענות הצדדים 3. פניקס, אבנר ומנורה משיגות על פרשנותו של בית המשפט המחוזי להוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. לשיטתן, יש לפרש את ההוראה כך שרכב ייחשב כ"רכב מעורב" מקום בו היה מגע פיזי בינו לבין כלי רכב אחרים. משכך, לשיטתן, אין צורך לערוך בחינה של הקשר הסיבתי בין חניית רכב המיצובישי לבין הפגיעה ברג'בי (יודגש, כי המערערות אינן חולקות על כך כי קשר סיבתי כאמור לא התקיים). פניקס ואבנר ביקשו בנוסף, כי גם אם יידחה הערעור בשאלה זו, יבוטל או יוקטן חיוב ההוצאות ושכר-הטרחה שהוטל בבית המשפט קמא, שכן מדובר בשאלה משפטית שטרם נדונה. ארד ואליהו (המשיבים בשני הערעורים) תומכים בפסק דינו של בית המשפט, על הנמקותיו. רג'בי הודיע כי אין לו עניין בתוצאות ההתדיינות (העוסקת, כאמור, בשאלת חלוקת החבות בין המבטחים) ומשכך, הוכתר כ"משיב פורמאלי". דיון והכרעה 4. גדר הערעור שלפנינו בהוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, אשר עניינה בתאונת דרכים בה נפגע אדם מחוץ לכלי רכב, ואשר היו מעורבים בה מספר כלי רכב. וזו לשון ההוראה: "תאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב (ב) נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע". השאלה שהיתה שנויה במחלוקת בבית המשפט קמא, וכך אף לפנינו, הינה האם יש לראות ברכב המיצובישי (אשר בוטח על ידי אליהו) כ"רכב מעורב" לפי ההוראה האמורה. המערערות טוענות כי יש להשיב על השאלה בחיוב, שכן היה מגע בין הטרקטור לבין רכב המיצובישי; ואילו המשיבים טוענים כי יש להשיב על השאלה בשלילה, שכן אין קשר סיבתי בין חניית רכב המיצובישי לבין הנזק שנגרם לרג'בי. 5. בעוד ההליך שלפנינו תלוי ועומד, הוכרע בבית משפט זה מקרה הדומה עד מאוד בנסיבותיו (ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 31.10.07) (להלן: עניין אררט)). באותו מקרה התרחשה תאונת דרכים במסגרתה פגע רכב מסוג יונדאי באישה (ששמה סוהא) שהיתה מחוץ לכלי רכב, ולאחר מכן המשיך ופגע ברכב נוסף מסוג אאודי. חברת אררט, מבטחת רכב היונדאי, טענה כי יש להטיל על חברת הפניקס, מבטחת רכב האאודי, אחריות לפיצויה של סוהא, בשל מעורבותו של רכב האאודי בתאונת הדרכים. הטענה התבססה על הוראת סעיף 3(ב) הנדונה, והיא נדחתה. וכך נפסק: "טוענת אררט כי יש לחייב גם את הפניקס, בשל מעורבותו של רכב האאודי. מעורבות מדוע? כיוון שרכב היונדאי פגע ברכב האאודי לאחר הפגיעה בסוהא. אליבא דאררט, המסתמכת על הסיפא לסעיף 3(ב), די במגע בין שני כלי הרכב על-מנת לראות באאודי כמעורבת בתאונה, וזאת אף-על-פי שלא מתקיים קשר סיבתי בין המגע בין שני כלי הרכב לבין פגיעתה של סוהא. גישה זו אין לקבל. אילו אימצנו אותה, הרי שגם אם רכב היונדאי היה ממשיך בנסיעתו, וכעבור קילומטר היה פוגע ברכב נוסף בכביש – זה האחרון היה נכנס לתמונת כלי הרכב המעורבים בפגיעתה של סוהא. אין זה הגיוני ואין זה מתיישב עם מבנה החוק. בענייננו, רכב האאודי לא היה מעורב בתאונה שבה נפגעה סוהא כהולכת רגל. די בניתוק הסיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין המגע המאוחר יותר בין שני כלי הרכב (היונדאי והאאודי) כדי לשלול את האפשרות לראות באאודי רכב המעורב באירוע התאונה שבו נפגעה סוהא. אכן, הוראת סעיף 3 לחוק בוחנת את 'המעורבות' בתאונה במשקפי 'המגע'. אלא, שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי. הוראת סעיף 3 לחוק יוצרת מנגנון של יריבות בתובענה והסדר פנימי לחלוקת החבות, אך בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בגרימת התאונה" (עניין אררט, פסקה 5 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין). בגין קביעה זו שבפסק הדין הוגשה בקשה לדיון נוסף, אשר נדחתה על ידי הנשיאה ד' ביניש ביום 29.6.08 (דנ"א 9656/07 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). 6. הכרעה זו של בית המשפט – שלא מצאנו טעם טוב לסטות ממנה – סותמת את הגולל על הערעורים שלפנינו, אשר השאלה העומדת בהם לדיון הינה זהה – האם רכב המיצובישי הינו "רכב מעורב" כמובנו בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. כמו בעניין אררט, גם במקרה שלפנינו נוצר מגע בין הטרקטור לבין רכב המיצובישי, אך לא היה קשר סיבתי בין המגע שנוצר לבין הפגיעה ברג'בי, שקדמה לכך. בנסיבות אלה, דין הערעורים שלפנינו להידחות. 7. לא ראינו מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו. הלכה היא כי "אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בשאלת הוצאות משפט אלא במקרים חריגים ונדירים" (בש"א 195/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה, פ"ד מב(3) 32, 41 (1988) (להלן: עניין קרן הופר); כן השוו: ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517, 528 (1993); ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.08) פסקה 31 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר; עע"מ 1369/06 הלביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה (לא פורסם, 9.7.08) פסקות 86 – 87)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. אמנם, לעיתים מקום בו דן בית המשפט בשאלה משפטית חדשה ימצא הוא לנכון שלא לחייב בתשלום הוצאות ושכר-טרחה (השוו: עניין קרן הופר, בעמ' 41 – 42). מכל מקום, משמצא בית המשפט לחייב בתשלום כאמור, ופעל לפי הכלל הנוהג כי בעל דין שזכה במשפט זכאי לתשלום הוצאותיו בהליך (השוו: ע"א 9248/99 שטיינברג נ' אחים וייס י.ש.י יצור ושיווק בע"מ (לא פורסם, 2.5.02) פסקה 5), אין עילה להתערב בהחלטתו זו, בשים לב למסגרת המוגבלת לביקורת כאמור. עם זאת, ראינו ליתן לטענה זו של המערערות ביטוי בפסיקת הוצאות על הצד הנמוך בהליך שלפנינו. סיכום 8. סוף דבר – הערעורים נדחים. בשים לב להערתנו המתייחסת לשיעור ההוצאות, ישאו המערערות בשכר-טרחת עורך-דין של ארד ואליהו (במשותף) בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ט (7.10.08). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06065270_M07.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il