דוד שחם,רו"ח-נאמן להסדר נושים נ. התכוף בע"מ(בהסדר נושים)

פסק-דין בתיק ע"א 6526/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6526/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' אלון המערער: רו"ח דוד שחם, נאמן להסדר נושים נ ג ד המשיבים: 1. התכוף בע"מ (בהסדר נושים) 2. מתכת מ' פלזנשטיין בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט בנצרת בתיק בש"א 2286/06 (פש"ר 257/03) שניתנה ביום 27.7.06 על ידי כבוד השופט ב' ארבל בשם המערער: עו"ד אביחי נ' ורדי בשם המשיבה 1: עו"ד נעמה פלג בשם המשיבה 2: עו"ד ישי כהן פסק-דין השופט י' אלון: 1. המשיבה 2 (להלן: המשיבה) מכרה וסיפקה למשיבה 1 (להלן: החברה) באוגוסט 2003 ובאוקטובר 2003 חומרי גלם בסכום מצטבר של כ-47,000 ש"ח, כאשר על החברה היה לשלם את התמורה, כעבור כשלושה חודשים. לשם כך משכה החברה למשיבה שני שיקים שזמן פרעונם 30.11.03 ו-30.12.03. לאחר ביצוע המכירה, ובטרם הגיע זמן פרעון השיקים, הוציא מלפניו בית המשפט המחוזי בנצרת (ביום 2.11.03) צו הקפאת הליכים כנגד החברה. הצו עמד בתוקפו עד ליום 25.4.04, שבו אישר בית המשפט המחוזי את הסדר הנושים של החברה. משהגיע זמן פרעון השיקים ואלה חוללו על ידי החברה (לאחר הוצאת צו ההקפאה), פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצועם, שבגידרה הוצאו לבקשתה צווי עיקול על נכסים שונים של החברה. הנאמן על נכסי החברה (להלן: המערער) פנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לבטל הליכי ביצוע השיקים והעיקולים, שכן הליכים אלה עמדו לטענתו בניגוד לצו הקפאת ההליכים ולהסדר הנושים. בקשתו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, מתוך שקיבל טענת המשיבה, ולפיה עילת תביעתה בגין השיקים נוצרה במועדי הפרעון הנקובים בהם (30.11.03 ו-30.12.03), לאחר המועד בו הוצא צו הקפאת ההליכים. הנאמן פנה בעקבות כך לבית המשפט המחוזי (בעל הסמכות בהליכי ההקפאה וההסדר), בבקשה למתן הוראות לביטול העיקולים והליכי ההוצאה לפועל נשוא השיקים הנ"ל. בית המשפט קמא דחה הבקשה, כשעיקר נימוקו כדלהלן: "במועד מתן צו הקפאת ההליכים לא קמה למשיבה כל עילת תביעה כנגד המבקשת (החברה), שכן מועד פרעון ההמחאות שנמסרו לה טרם הגיע .. ... בנוסח ההצעה להסדר נושים אשר הוגשה לבית המשפט, מוצאים אנו את הדברים הבאים: '... כמו כן כל נושי הקבוצה מוותרים באופן בלתי חוזר על כל זכות, עילה, תביעה, טענה או דרישה כלפי הקבוצה, אשר עילתה נוצרה והתהוותה עד ליום מתן צו הקפאת ההליכים, ולמעט ההסדר עצמו, הקבוצה תהיה פטורה מכל חוב, דרישה או תביעה שעילתם בטרם המועד האמור'. רואים אנו, כי התאריך הקובע לעניין פטור החברה מחובותיה מתייחס לחובות שעילתם נוצרה לפני מועד מתן צו ההקפאה. במקרה דידן אמנם נמסרו ההמחאות למשיבה קודם למתן הצו על ידי בית המשפט, אלא שהחוב עצמו לא נוצר עם מסירת ההמחאות אלא רק ביום בו היתה אמורה להיפדות וחוללה. מכל האמור לעיל, אני קובע כי הליכי חדלות הפרעון הננקטים כנגד החברה אינם חלים על המשיבה והיא זכאית לתבוע את חובה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל". 2. בערעור זה טוען הנאמן על הסדר הנושים, כי טעה בית המשפט קמא בהחלטתו האמורה, ודין היה שתתקבל בקשתו לביטול הליכי ההוצאה לפועל והעיקולים נשוא השיקים. זאת, כיוון שעילת התביעה של המשיבה מעוגנת בעיסקאות המכירה שקדמו לצו ההקפאה ולהסדר הנושים ועל כן היא נשלטת על ידן. המשיבה, לעומתו, תומכת טענותיה בנימוקי בית המשפט קמא ובהחלטתו. 3. בסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, נקבעו עקרונות המסגרת למתווה של הבראת חברות שנקלעו לחדלות פרעון, תחת המתווה של פירוקן. תנאי היסוד להליכה בדרך זו הינו בגיבוש "הצעת פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה". משיאושר ההסדר על ידי הנושים באסיפותיהם, ברוב הנדרש לכך, ומשיאושר לאחר מכן על ידי בית המשפט, "...הרי הוא מחייב את החברה ואת כל הנושים", כאמור בסעיף 350(ט) לחוק. תוצאתו של הסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט מובהרת היטב בספרם של ו' אלשיך וג' אורבך "הקפאת הליכים – הלכה למעשה", כדלהלן: (עמ' 497/8) "חבויות העבר של החברה מוסדרים בכתב ההסדר, המחייב את כל הנושים במידה שווה, בין שהסכימו להסדר ובין שהתנגדו לו. לשון אחר, דרכם היחידה של הנושים להיפרע מהחברה היא אך ורק בדרכים ובמידות המפורטות בהסדר. עסקינן למעשה בהעתקת מאסת התביעות מן הישות המשפטית (של החברה – י"א) אל קופת ההסדר המנוהלת בידי הנאמן בפיקוח בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי. ... לא זו בלבד שתביעות הנושים מועברות מהישות המשפטית (של החברה) שנמסרה לבעליה החדשים כשהיא "נקיה" מחובות העבר, זולת ההתחיבויות שקיבלה על עצמה בהסדר, הרי שברובם המכריע של ההסדרים מופטרת החברה מכל תביעות העבר, זולת אלו שהוכרו בהסדר ובשיעור המוסכם בו". הסדר הנושים בעניין החברה דנן אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.4.04, לאחר שהחברה היתה במשטר הביניים של הקפאת ההליכים מיום 2.11.03. נשיית המשיבה בחברה יסודה בעיסקת המכירה של חומרי הגלם ואספקתם מיום 3.8.03. החלטת בית המשפט קמא נסמכה על הוראת סעיף 4.6 להצעת הסדר הנושים – שצורפה לבקשת הקפאת ההליכים – שזו לשונה: "... כל נושי הקבוצה מוותרים באופן בלתי חוזר על כל זכות, עילה, תביעה, טענה או דרישה כלפי הקבוצה, אשר עילתה נוצרה או התהוותה עד ליום מתן צו הקפאת ההליכים; ולמעט ההסדר עצמו, הקבוצה תהיה פטורה מכל חוב, דרישה או תביעה שעילתם בטרם המועד האמור". בית המשפט קמא קבע, כי: "במקרה דידן, אמנם נמסרו ההמחאות למשיבה קודם למתן הצו על ידי בית המשפט, אלא שהחוב עצמו לא נוצר עם מסירת ההמחאה אלא רק ביום בו היתה אמורה להיפדות וחוללה". מתוך כך, ולאור העובדה שזמן פרעון ההמחאה היה 30.11.03, בעוד צו הקפאת ההליכים הוצא ב-2.11.03 – קבע בית המשפט קמא כי עילת הנשיה של המשיבה נוצרה לאחר מתן צו הקפאת ההליכים, וממילא לא חלים בעניינה הוראות הסדר הנושים. ניתוח זה שמנתח בית המשפט קמא את הוראות סעיף 4.6 להסדר הנושים, אינו עולה, לטעמי, עם הפרשנות המתבקשת להוראות אותו הסעיף כשלעצמו ומנוגד לראציונל שביסוד הסדרי הנשיה הנוצרים כתוצאה מאישור הסדר נושים על פי סעיף 350 לחוק. נפתח ברובד הפרשני של סעיף 4.6 האמור. ברמה הקונטקסטואלית – עניינו של סעיף זה בויתור שמוותרים "כל נושי הקבוצה" על "כל זכות, עילה, תביעה, טענה או דרישה כלפי הקבוצה", כאשר כל זכות או תביעה כאמור "עילתה נוצרה והתהוותה עד ליום מתן צו הקפאת ההליכים". "זכותה", "תביעתה", טענתה" ו"דרישתה" של המשיבה כלפי החברה נוצרו והתהוו בד בבד עם ביצוע עיסקת המכירה של חומרי הגלם שמכרה וסיפקה לה ב-3.8.03. האשראי שנתנה המשיבה לחברה לתשלום חובה בגין אותה עיסקה – עד ליום 30.11.03, אין בו להקפיא או לדחות את "הולדת העילה" עד לאותו המועד. אם נפשט את הדברים, נאמר כי ביום ביצוע העיסקה, 3.8.03, התחייבה החברה לשלם למשיבה ביום 30.11.03 את תמורת המכירה שבוצעה זה מכבר. "עילת החוב" ו"עילת התביעה" "נוצרו ונתהוו" (כלשון סעיף 4.6 הנ"ל), בין הצדדים דנן, במועד ביצוע העיסקה ואספקת הסחורה, שכן משעה זו ואילך נתגבשו חובותיה של החברה למשיבה בגין אותה העיסקה. אמנם כן, בזמן פרעון השיק – 30.11.03 – קמה ונוצרה למשיבה "העילה השטרית" נשוא אותו השיק. ברם, עילה זו הינה עילה פרטיקולרית, נוספת, נפרדת ומאוחרת ל"עילת התביעה הזכות והטענה" שנוצרה עוד ביום העיסקה – 3.8.03. הפרשנות שהלך בה בית המשפט קמא מחלצת את "העילה השטרית", המאוחרת לעילות היסוד של התביעה והזכות, ומבודדת אותה ממכלול יחסי הנשיה של המשיבה בחברה, מכלול אשר אותה עילה שטרית אינה אלא נספח מאוחר לו. בפרשנות הראויה והמתבקשת לסעיף 4.6 הנ"ל יש להתייחס אל "העילה השטרית" המאוחרת (מיום 30.11.03) כ"נובעת", "נוצרת" ו"מתהווה" מתוך עילת היסוד של העיסקה מ-3.8.03 ומהתחיבויות החברה כלפי המשיבה שנוצרו והתהוו אותה השעה. 5. מסקנה זו מתבקשת מתוך הגיונו של הסדר הנושים דנן, שתכליתו יצירת משטר נשיה שונה ונפרד מהקודם, וזאת ביחס ל"כל נושי החברה" אשר תביעות החוב שלהם "התהוו או נוצרו" בטרם ציוה בית המשפט על הקפאת ההליכים. הפרשנות לפיה המשיבה דנן לא תיחשב כ"נושה" של החברה אלא מיום התגבשות העילה השטרית הנוספת והמאוחרת לעילת היסוד, חותרת למעשה תחת הגיונו ותכליתו של הסדר הנושים דנן. בהקשר זה – וכאינדיקציה לדברים – נפנה להוראה אחרת מאותו הסדר נושים, בסעיף 5.1 הימנו: "מוסכם כי הנושים המחזיקים שיקים שנמשכו על ידי חברות הקבוצה או רכוש של הקבוצה, ישיבו את השיקים או הרכוש של הקבוצה (בהתאמה) לידי הנאמן כתנאי לתשלום כלשהו על חשבון הסדר זה". דהיינו, הסדר הנושים מתייחס במפורש גם אל נושים האוחזים בשיקים של החברה (שמן הסתם טרם נפרעו) כאל כלל הנושים שהוראותיו חלות לגביהם. הדברים מתבקשים ביתר שאת לאור העובדה שעניין לנו ב"צדדים הסמוכים" לעיסקת היסוד ולעילה השיטרית כאחד. לאור זאת, פטורים אנו מהצורך להתייחס בגדרו של ערעור זה לשאלה מה יהיה הדין שעה שהאוחז בשטר איננו צד לעיסקת היסוד וכאשר עילת נשייתו השטרית הינה העילה היחידה העומדת לו כנגד החברה. 6. המסקנה האמורה מתבקשת לא רק מתוך נוסחו של הסדר הנושים הספציפי דנן, אלא גם מתוך הגיונם הפנימי ותכליתם של משטרי הנשיה שבהסדרי נושים ובהליכי הקפאת הליכים הקודמים להם. ייחודם של משטרי נשיה מיוחדים אלה הינו בתוקפם המחייב כלפי כלל נושי החברה, בין אלה שהסכימו להסדר ובין אלה שהתנגדו לו, כקבוע בסעיף 350(ט) לחוק החברות. אכיפה כוללת זו של ההסדר על כלל הנושים נועדה בעיקרה לשתי מטרות. הראשונה, ייצוב ראשוני של החברה שנקלעה למצבי חדלות פרעון כשלב ראשון והכרחי בדרך לשיקומה; והשניה, למניעת מירוץ כוחני בין הנושים לתפוס איש כפי יכולתו משארית נכסי אותה החברה, מירוץ המותיר בסופו של דבר את מרבית נושי החברה ללא פרעון כלשהו של חובותיהם. הסדר נושים – וקודם לו הקפאת ההליכים – אמורים לחול מעצם טיבם על כלל נושי החברה אשר עילת נשייתם בה מקורה בטרם הקפאה ובטרם הסדר. מתוך תכלית זו של מוסד הסדר הנושים, מתבקשת פרשנות מרחיבה להגדרת "כלל הנושים", פרשנות שתמנע יצירה מלאכותית של קבוצות נושים חריגות הפטורות מהוראות ההסדר. יוצאים כמובן מכלל זה אותם הנושים שנשייתם, במהותה ובטבעה, נוצרה במתכונתה המשוקמת של החברה לאחר אישור הסדר הנושים או במסגרת התחייבויות שהותרו לחברה על ידי בית המשפט בגדרם של הליכי ההסדר והליכי ההקפאה הקודמים לו. נשייתה של המשיבה דנן בחברה אינה נמנית, בנסיבות שפורטו לעיל, על אותם החריגים ומאופיינת היא בכל סממני הנשיה של כלל נושי החברה שעילות תביעתם קודמות להליכי ההקפאה וההסדר. 7. שאלה נוספת שנתעוררה בבית המשפט קמא נגעה ל"כפילות" ההליכים בהוצאה לפועל ובבית המשפט המחוזי. ההליכים החלו בשתי בקשות לביצוע השיקים שהגישו המשיבות. הראשונה ביום 23.1.06 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, והשניה ביום 15.3.06 בלשכת ההוצאה לפועל בקריות. שתי הבקשות הנ"ל הוגשו ללשכות ההוצאה לפועל כשנתיים לאחר שהסדר הנושים אושר על ידי בית המשפט של פירוק (25.4.04). ביום 5.4.06 ביקש המערער את ראש ההוצאה לפועל בחיפה לעכב את הליכי הבקשה לביצוע השטרות שהוגשו בפניו, וזאת נוכח הוראות הסדר הנושים שנתאשר על ידי בית המשפט. בהחלטה מיום 11.6.06 קבע ראש ההוצאה לפועל בחיפה כי השיקים נשוא הבקשה שבפניו אינם בגדר חובות החברה שהסדר הנושים חל עליהם. המערער דנן לא הגיש בקשת רשות לערער על אותה החלטה, וחלף זאת פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות בדבר ביטול הליכי ההוצאה לפועל, בהיותם מנוגדים להסדר הנושים, ועל כן הערכאה המוסמכת לדון בעניין הינה בית המשפט של הפירוק. יצויין, כי בעת הגשת בקשת המערער לבית המשפט קמא, טרם נדונה בקשת ביצוע השטר השניה שהגישו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל בקריות. בהחלטה נשוא ערעור זה דחה בית המשפט קמא את טענת המשיבים בדבר "כפל הליכים", שכן – על פי קביעתו – "רק משנדחתה בקשתו (של בא כוח המשיבים) על ידי ראש ההוצאה לפועל, הגיש (המערער) בקשה זו שבפני, אשר הוגשה לבית המשפט המוסמך על פי חוק לדון בכל הליך הנוגע לחברה המצויה בהליכי פירוק או הסדר". בסיכומי התשובה שבפנינו אין המשיבים מעלים טענה מפורשת לעניין זה, אולם מצאנו לנכון להתייחס לעניין בהערותינו דלהלן. סדר הדברים הראוי חייב בנסיבות העניין כי המערער (הנאמן בהליכי ההקפאה וההסדר), בטרם יפנה בבקשה למתן הוראות לבית המשפט של פירוק, יפנה בבקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי על החלטת ראש ההוצאה לפועל. לאור העובדה כי ערכאת הערעור על ראש ההוצאה לפועל בחיפה הינה בית המשפט המחוזי בחיפה, שהוא גם בית המשפט של פירוק ושל הליכי ההקפאה דנן, אפשר ויכול היה המערער לכרוך את בקשת מתן ההוראות בגידרה של בקשת רשות ערעור שכזו. בית המשפט קמא דן לגופה של הבקשה שבפניו, שלא במסגרת פורמלית של בחינה ערעורית על החלטת ראש ההוצאה לפועל. עם זאת, גופה של ההחלטה ונימוקיה מתייחסים ישירות להליכי ההוצאה לפועל ולהחלטה שניתנה בהם על ידי ראש ההוצאה לפועל, תוך שבית המשפט קמא מציין, כמצוטט לעיל, כי בית המשפט של פירוק "הוא המוסמך על פי חוק לדון בכל הליך הנוגע לחברה המצויה בהליכי פירוק או הסדר". בית המשפט המחוזי דחה כאמור את בקשת המערער, תוך שהוא מאמץ למעשה את הנמקת ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל, ולפיה השיקים שבנדון אינם כלולים בחובות שהסדר הנושים חל עליהם. במסקנתנו שבפתח פסק דין זה, מצאנו כי טעה בית המשפט קמא במסקנתו זו, וכי החובות נשוא הליך זה מצויים במסגרת הסדר הנושים. נוכח מסקנתנו זאת, נמצא – אם כי בדיעבד – שהחלטת ראש ההוצאה לפועל לביצוע השטר עלתה למעשה כדי השגת גבול סמכותו של בית המשפט של פירוק. זאת, הואיל ונתברר בדיעבד כי אכן החוב נשוא השיקים נמנה על חובות החברה שהוראות הסדר הנושים חלות עליהם, ומן הראוי היה לדון בעניין זה בבית המשפט של הפירוק. בהינתן זאת, ולאור העובדה שבא כוח המשיבים לא טען בסיכומיו לעניין דרך התקיפה "הלא ערעורית" של החלטת ראש ההוצאה לפועל, לא מצאנו מקום לדחיית הערעור שבפנינו בשל טעם זה. עם זאת, וכפי שציינו לעיל, מן הראוי היה לכרוך מלכתחילה את בקשת מתן ההוראות למסגרת מקבילה (או מקדימה) של בקשת רשות לערער, בדרך של תקיפה ערעורית ישירה כנגד החלטת ראש ההוצאה לפועל. 8. תוצאת הדברים הינה, כי דין הערעור להתקבל. אציע איפוא לחברי, כי נקבל הערעור, נבטל החלטת בית המשפט קמא ונורה על ביטול העיקולים והליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה המשיבה כנגד החברה. לאור העובדה שיתכן ומאז ניתנה החלטת בית המשפט קמא מומשו אותם העיקולים על ידי המשיבה או בוצעו פעולות גביה ומימוש אחרות על ידה, רשאי יהיה כל אחד מהצדדים לפנות לבית המשפט קמא, או לכל ערכאה מוסמכת אחרת, בבקשת הוראות או בהליכים מתאימים אחרים שיידרשו כתוצאה מפסק דין זה ומביטול החלטת בית המשפט קמא – לרבות, בקשה מטעם המשיבה להארכת המועד להגשת תביעת חוב לנאמן בהסדר הנושים ביחס לנשייתה נשוא הליך זה. נוסיף ונציין, כי איננו מביעים דעה כלשהי לעניין סיכוייה, אם בכלל, של בקשה שכזו להארכת המועד. המשיבה 2 תשלם למערער הוצאות ערעור זה וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, ט"ז באב התשס"ז (31.7.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06065260_A05.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il