פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 6521/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6521/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלונית 5. פלונית 6. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ט' סיון, סגנית נשיא) מיום 11.7.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת"ע 106790-07 בשם המערערים: עו"ד חיים שטנגר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ט' סיון, סגנית נשיא להלן: השופטת), מיום 11.7.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת"ע 106790-07. 1. בפני בית המשפט קמא מתנהל תיק עזבון של המנוחה פלונית מאז שנת 2007. בתחילה, מונה המערער 1, שהוא קרוב משפחתה של המנוחה, כמנהל העזבון וזאת על פי צוואת המנוחה. ביום 6.1.2008 אישר בית המשפט את חלוקת מקצת הנכסים כפי שביקש המערער 1 והתיק נסגר. לאחר שהאפוטרופוס הכללי הודיע כי הוא מבקש להתערב בהליכים, הוחלף המערער 1 במשיב 1, אשר מונה תחתיו כמנהל העזבון. המערערים טענו כי המשיב 1 מעכב את העברת כספים המגיעים להם כזוכים על פי צוואת המנוחה בגין מכירת ספרים השייכים לעזבון. לפיכך הגישו בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, על יסוד ההחלטה מיום 6.1.2008. בית המשפט קבע מועד לדיון בבקשה. המשיב 1 ביקש מבית המשפט להבהיר את החלטתו מיום 6.1.2008 ואף ביקש לעכבה לאור נסיבות חדשות שנוצרו, לטענתו, וכדי לאפשר לארגוני הנכים, הזוכים בחלק מהעזבון על פי הצוואה, להביע עמדתם ביחס לבקשה להעברת הכספים. בית המשפט ביקש את תגובת האפוטרופוס הכללי לבקשת המשיב 1. בהמשך, קבע בקשה זו במועד בו נקבעה בקשת המערערים. על ההחלטה לקבל את תגובת האפוטרופוס הכללי בלבד ועל החלטות נוספות הגיש המערער 1 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה טען כי יש בהחלטות אלה כדי לשבש את הליכי המשפט. בקשת רשות ערעור זו תלויה ועומדת וקבועה לדיון ליום 28.11.2010. במקביל, הגישו המערערים בקשה לפתיחת חקירה פלילית נגד בית המשפט בגין שיבוש הליכי המשפט, אך נענו כי לא נמצאה כל עילה לעשות כן. לפיכך הגישו ערר ליועץ המשפטי לממשלה. המערערים הגישו גם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט שלא לאפשר להם להגיש תשובתם לתגובת המשיב 1 לבקשת הביזיון, לאחר שעתירה לבג"ץ שהגישו בעניין זה נדחתה על הסף. 2. את בקשת הפסלות הגישו המערערים ביום 21.6.2010, בפתחו של יום הדיון שנקבע לדיון בבקשתם ובבקשת המשיב 1. באותו יום פנתה השופטת למנהל בתי -משפט בתלונה נגד בא-כח המערערים נוכח השתלחותו בה, כולל בבקשת הפסלות, בה חזר על הטענה של שיבוש הליכי משפט, לכאורה, מצד בית המשפט. מנהל בתי-המשפט הפנה את מכתבה של השופטת ליו"ר ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי-הדין וביקש לבחון נקיטת הליך משמעתי נגד בא-כח המערערים. 3. ביום 11.7.2010 החליט, כאמור, בית המשפט, לדחות את בקשת הפסילה לאחר קבלת תגובת המשיב 1. בית המשפט ציין כי הבקשה הארוכה עוסקת, רובה ככולה, בבקשות רשות ערעור על החלטותיו הרבות אשר ניתנו מאז שנת 2007 בתיק ואשר נדונו בחלקן בבית המשפט המחוזי ונדחו ואף בבית המשפט העליון. בית המשפט הבהיר כי די באופן בו מהין בא-כח המערערים להטיח בבית המשפט אשמה בגין שיבוש הליכי משפט, נוכח אי שביעות רצונו מתוכן ההחלטות, כדי לדחות את הבקשה על הסף. בית המשפט ציין כי המערערים מיצו את הליכי הערעור ולכן הגישו את בקשת הפסלות ללא כל עילה בדין. עוד הוסיף בית המשפט כי עזות המצח של המערערים, המתבטאת בטיעוניהם המכפישים את בית המשפט ואת והמשיב 1, עולה בכל הבקשות היומיות המוגשות על ידם תוך ניסיון להלך אימים הן על בית המשפט והן על המשיב 1. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה מטעמים זרים ולא עניינים ולפיכך דחה אותה. 4. מכאן הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי על בית המשפט היה לפסול עצמו מיזמתו נוכח העובדה כי מנע דיון בבקשה לבזיון שהוגשה כבר ביום 22.3.2010 ואשר נקבעה, רק לאחר בקשות רבות של המערערים, ליום 21.6.2010. כן משיגים הם על ההחלטה, יום לפני הדיון שנקבע, לצרף את בקשת המשיב 1 לאותו הדיון בלא שניתנה למערערים שהות להיערך לקראת הדיון בה מראש ומבעוד מועד. לדעת המערערים, אם לא היו מגישים את בקשת הפסלות, לא מן הנמנע היה כי בית המשפט היה מבטל את החלטתו החלוטה מיום 6.1.2008 ומונע את אכיפתה בלא שנתן למערערים את יומם, באופן המוכיח, לדעתם, משוא פנים כלפיהם ומעקר את הדיון בבקשת הבזיון שהגישו ובשאר העניינים המתנהלים במסגרת תיק העזבון. לדעת המערערים לא היה מקום לקיים דיון עד להכרעה בבקשות רשות הערעור שהגישו. משוא הפנים התגלה, לדעתם, גם בסילוק תשובת המערערים לתגובת המשיב 1לבקשת הבזיון, אשר נועד לפגוע בסיכוייהם לקיים את החלטת בית המשפט משנת 2008, ותוך הימנעות בית המשפט מלסלק את תשובת ארגוני הנכים, חרף בקשת המערערים. לטענת המערערים, חייב היה בית המשפט מרגע שחש, על פי עדותו שלו במכתב שכתב למנהל בתי-המשפט כי בא-כח המערערים משתלח בו, לפסול עצמו מיזמתו. מכל מקום, ברי, לדעתם, כי מרגע משלוח התלונה חייב היה בית המשפט לקיים דיון בבקשת הפסילה על אתר, ומשלא פסל עצמו, כל החלטה שקיבל מאז, לרבות ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, דינה להיות בטלה בשל היותה "נגועה" במשוא פנים. לדעתם, חובת בית המשפט היתה לציין כי הגיש תלונה נגד בא-כח המערערים ומשלא עשה זאת, פגע באמונם ונחשב כמי שדעתו מוטה. המערערים משיגים על כך שבית המשפט לא ביקש את תגובתו של האפוטרופוס הכללי לבקשת הפסילה ולפיכך מתבססת החלטתו על עמדת המשיב 1, אשר מונה על ידי בית המשפט עצמו. המערערים חוזרים על הטענה כי בית המשפט ביצע, לכאורה, שלוש פעמים עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט, ביחד ולחוד עם המשיב 1, תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לדעתם, אין מדובר בהטחה אישית נגד בית המשפט אלא בביקורת לגיטימית שנועדה להצביע על כשלים במתן ההחלטות. 5. מהשתלשלות ההליכים בתיק שאת מקצתה תיארתי לעיל, דומה, כי המערערים, באמצעות בא-כוחם, אינם בוחלים בשום דרך ועושים כל שביכולתם כדי לשבש ולהפריע לניהול תיק העזבון, וזאת מאז שהוחלף המערער 1 במשיב 1 כמנהל העזבון. לכך אין לתת יד. בנסיבות העניין, ניתן לראות בבקשת הפסלות ובערעור דנן, חלק מאותה התנהלות בה נקטו המערערים, העושים בכלים העומדים לרשותם שימוש ציני מתוך אותה מטרה לשבש ולהפריע לניהול תיק העזבון בידי המשיב 1. למעשה, המערערים אף אינם מסתירים את העובדה כי הגישו את בקשת הפסלות במועד הדיון בבקשתם כדי למנוע את הדיון בבקשת המשיב 1 שנקבעה לאותו מועד. אין לאפשר למערערים לעשות שימוש לרעה בהליכי הפסלות, על מנת לעכב ללא הצדקה את ההליך. נקיטת ההליכים השונים והרבים עד הנה, לרבות הגשת עתירה לבג"ץ ותלונות למשטרה נגד השופטת עצמה, בגין שיבוש לכאורה של הליכי המשפט, מהווה התנהגות בלתי ראויה נגד שופטת העושה את מלאכתה וממלאת חובתה על פי הדין. מעבר לכל אלה, הלשון הבוטה בה נוקטים המערערים נגד השופטת מקומה לא יכירנו בכתבי בית דין המוגשים לבית המשפט (השווה: ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.6.2007)). מדובר בטענות אשר יש בהן משום פגיעה בכבוד המקצוע וגם בכבוד בית המשפט. ראוי להעיר בהקשר זה כי הגשת התלונה על ידי השופטת נגד בא-כח המערערים מתוך כוונה לבחון את התנהלותו ביחס אליה, אין בה משום עילת פסלות כשלעצמה (השווה: ע"א 7725/00 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 30.11.2000)), ולכן אין בטענת המערערים כי היה על בית המשפט לפסול עצמו מייד לאחר כתיבת המכתב, ממש. 6. בהתייחס לגוף טענות המערערים, הרי שקצפם יצא כנגד מספר החלטות דיוניות של בית המשפט, ובהן ההחלטה לגבי המועד בו תידון בקשת הביזיון, ההחלטה לצרף את בקשת המשיב 1 לאותו דיון וההחלטה שלא לקבל את תשובת המערערים לתגובת המשיב 1. הלכה היא כי השגות על עניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, וכך אכן פעלו המערערים בנוגע למקצת ההחלטות. לא מצאתי ממש בטענת המערערים לפיה יש במתן החלטות אלה, מבלי להידרש לתוכנן, כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. כבר נפסק בעבר כי המבחנים לפסילתו של שופט מלהמשיך ולדון בהליך שבפניו הינם מבחנים אובייקטיביים הנוגעים לקיומה של אפשרות ממשית אובייקטיבית לקיומו של משוא פנים כלפי מי מן הצדדים ולא מצאתי כי יש בהחלטות הללו כדי להקים אפשרות כזו (בג"צ 2148/94 גלברט אמנון נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 605)). לסיום, אוסיף כי יש להקפיד על כך שלא יינתן לבעל דין כוח לפסול שופט בפניו הוא מתדיין על דרך של הגשת תלונה נגדו או בדרך של נקיטת הליכים אחרים נגדו אשר נועדו להלך עליו אימים; אם לא כן, יצא החוטא נשכר, תיפגע ההגינות המשפטית, ייפגע אמון הציבור ואף ייגרם, חלילה, עיוות דין (ע"א 8306/99 ניסים חדד נ' משה מזור, פ"ד נה(1), 665)). בנסיבות אלו ובשים לב לכל האמור לעיל, אין כל ממש בערעור הפסלות והוא נדחה בזאת. ממילא אין מקום להידרש לבקשות שהגישו המערערים בתיק בטרם מתן פסק-דין זה. הערעור נדחה. המערערים ישאו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 7,500 ₪. ניתן היום, ב' בחשון התשע"א (10.10.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10065210_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il