נתן איבושיץ נ. מדינת ישראל משרד הבריאות

פסק-דין בתיק רע"א 6513/13 בבית המשפט העליון רע"א 6513/13 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' דודקביץ) מיום 1.9.2013 בת"א 13874-05-09 בשם המבקש: עו"ד אורנה ינובסקי בשם המשיבה: עו"ד אבי בנבנישתי פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' דודקביץ') מיום 1.9.2013 בת"א 13874-05-09 בגדרה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב תביעה. רקע 1. בשנת 2009 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה (להלן: בית החולים), שבה נטען כי בית החולים התרשל באבחונו בעת שאושפז בו לראשונה בשנת 1986, ושוב בשנת 1994. לטענת המבקש, עם אשפוזו הוא אובחן כחולה סכיזופרניה, ולאורך השנים בהם היה מטופל בבית החולים ועל-ידיו הוא קיבל טיפול בהתאם, אף שבדיעבד התברר כי אבחונו היה שגוי והוא סובל מהפרעה טורדנית כפייתית. לטענת המבקש, החל משנת 2002 חל שיפור מסוים במצבו, ובשנת 2008 "עת מצא מספיק כוחות בעצמו" הוא פנה לבית החולים בבקשה לעיין בתיקו הרפואי. או אז התברר לו, לטענתו, כי השיפור במצבו חל נוכח אבחונו מחדש בשנת 1996 והפסקת הטיפול המיועד לחולי סכיזופרניה והחלפתו בטיפול באמצעות נוגדי חרדה. לטענת המבקש הטיפול שקיבל בגין אבחונו השגוי גרם לו לנזקים רבים. בית החולים טען כי דין התביעה להידחות על הסף נוכח התיישנותה. נטען, כי העובדות עליהן ביסס המבקש את תביעתו היו ידועות או צריכות היו להיות ידועות לו כבר במועד שחרורו מן האשפוז השני (בסמוך לשנת 1994) או לאחר המועד שבו התברר לראשונה, לטענתו, אבחונו השגוי, בשנת 1996. בתשובה לכך טען המבקש, כי התביעה לא התיישנה מאחר שיש למנות את מרוץ ההתיישנות משנת 2008 עת עיין לראשונה בתיקו הרפואי או, למצער, משנת 2004 שאז חל שיפור מהותי במצבו. נוכח טענות הצדדים בעניין ההתיישנות, ולאחר שהליך גישור שהתנהל בין הצדדים לא צלח, קבע בית משפט קמא ביום 13.7.2011 כי תחילה יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית בשאלת ההתיישנות. בקשות המבקש לתיקון כתב תביעה 2. ביום 14.12.2011 הגיש המבקש בקשה ראשונה לתיקון כתב התביעה באופן שיתווספו לו שתי עילות תביעה: כליאת שווא ותרמית או לחלופין מצג שווא. נטען, בין היתר, כי אף שבמועד אשפוזו הראשון (בשנת 1986) נאמר למבקש, כי ניתן לאשפזו בכפייה, לאחר הגשת תביעתו נודע לו מן הפסיכיאטר המחוזי כי כלל לא ניתנה בעניינו הוראה כאמור. בהחלטתו מיום 12.1.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה בקבעו, כי עילות התביעה שהוספתן מתבקשת התיישנו זה מכבר ועל-פי הפסיקה במצב זה אין להתיר את תיקון כתב התביעה. עוד נאמר, כי למבקש היה קצה חוט באשר לעילות התביעה הנזכרות ולכן בנסיבות אלה "אין להאריך את תקופת ההתיישנות". בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל נדחתה. בין היתר, הדגיש בית המשפט בהחלטתו, כי אין הליך לעיון חוזר בהחלטותיו וכי גם לגופם של דברים אין מקום לקבל את הבקשה נוכח התיישנות העילות המפורטות בה. 3. ביום 23.6.2012 הגיש המבקש בקשה שנייה לתיקון כתב תביעה בגדרה ביקש, בין היתר, להוסיף לכתב התביעה נתבעת נוספת וכן להוסיף טענה לפיה מצבו הרפואי הקשה עליו לנהל את ענייניו לאחר ששוחרר מאשפוזו השני בבית החולים ולצרף חוות דעת רפואית בעניין זה. בקשה זו נדחתה אף היא. בהחלטתו מיום 22.7.2012 קבע בית המשפט, כי אין מקום להוספת טענה זו אשר לא הועלתה בכתב התביעה וכאשר אין אינדיקציה לכך שהמבקש לא יכול היה להעלותה במועד הגשת התביעה. 4. ביום 23.6.2013 הגיש המבקש בקשה שלישית לתיקון כתב התביעה בה ביקש להוסיף טענה לפיה חל בעניינו סעיף 11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), שכן המבקש לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בתקופה שקדמה לשיפור במצבו. המבקש ביסס טענתו זו, בין היתר, על כך שכתוצאה מהתקדמות בהליך גילוי המסמכים עליו הורה בית משפט קמא, הוא ערך בירורים נוספים, ובין היתר, התגלו לו מסמכים של בית החולים והמוסד לביטוח לאומי אשר לא נמסרו לו בעבר. נטען, כי מעיון במסמכים אלה נודע לו כי עוד בשנת 1987 "המדינה קבעה שהמבקש אינו מסוגל לדאוג לענייניו ואף טיפלה בענייניו הכספיים או בחלקם, כבר אז, באמצעות האפוטרופוס הכללי". בקשה זו נדחתה אף היא על-ידי בית משפט קמא. ראשית, בית המשפט עמד על כך שלא שוכנע, כי המבקש לא יכול היה לקבל את המסמכים עליהם הוא מבסס את בקשתו לתיקון כתב תביעה במועד מוקדם יותר, שכן באפשרותו היה לפעול להשגת מסמכים אלה, למצער, עם הגשת התביעה בשנת 2009 או קודם לכך, למשל, כאשר שבו אליו כוחותיו הנפשיים. שנית, עמד בית המשפט על כך שטענת המבקש בעניין תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות בעניינו הועלתה כבר בבקשתו לעיון חוזר ונדחתה. כן הוסיף בית משפט כי מהמסמכים שצרף המבקש לא עולה כי אכן מונה לו אפוטרופוס או כי הוא הוגדר כחסוי על-פי דין. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא. טענות הצדדים 5. לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא משדחה את בקשתו השלישית לתיקון כתב התביעה. המבקש מדגיש, כי הוא פנה לבית החולים עוד בטרם הוגשה תביעתו, וכי למוסד לביטוח לאומי פנה בשנת 2010, אך אלה העבירו לו מידע, שרק בדיעבד התברר כמידע חסר. לטענת המבקש, רק סדרה מאוחרת של אירועים, ובעיקר השלמת הליך גילוי המסמכים שהתנהל במסגרת תביעתו, עוררה את חשדו והוא פנה שוב למוסד לביטוח לאומי בבקשה לגלות את כלל המסמכים בעניינו. לטענת המבקש, לא היתה לו דרך לדעת כי לא הועמדו לרשותו כלל המסמכים שביקש. עוד טוען המבקש, כי בניגוד לאמור בהחלטת בית משפט קמא לא היה בידו קצה חוט באשר לאמור בבקשה לתיקון כתב התביעה וכי ממילא הוא לא היה מסוגל לפעול כדי לבררו נוכח מצבו. המבקש מדגיש, כי אף אם לא מונה לו אפוטרופוס והוא לא הוגדר כחסוי באופן פורמאלי, הרי שיחסה של המדינה אליו היה כאל מי שלא היה מסוגל לדאוג לענייניו ודי בכך כדי לקבל את טענתו בענין זה. המבקש מדגיש, כי אין בבקשתו כדי לפגוע בזכויות בית החולים שכן במסגרת בקשתו אין הוא מבקש להוסיף עילה חדשה לתביעתו, אשר עודנה מבוססת על אותן עילות שנכללו בכתב התביעה המקורי. 6. לטענת בית החולים, דין הבקשה להידחות, שכן המדובר בהחלטה העוסקת בסדרי דין וככלל ערכאת הערעור תמנע מלהתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניינים אלה. עוד נטען, כי דין הבקשה להידחות גם מחמת קיומו של מעשה בית דין, שהרי למעשה הבקשות לתיקון כתב תביעה נדחו כולן מן הטעם שהמבקש כלל בהן עילות אשר התיישנו, המבקש לא השיג על החלטות אלה והן הפכו חלוטות. הבקשה השלישית כוללת אף היא ניסיון לשלב בכתב התביעה טענות שהתיישנו, ולכן דינה של בקשה זו להידחות ואין לאפשר למבקש "לעקוף" את החלטותיו הקודמות של בית משפט קמא. לבסוף נטען, כי אכן, כפי שקבע בית משפט קמא, בפי המבקש אין טענה טובה המסבירה מדוע לא היה בידו להשיג את המידע, עליו מתבססת בקשתו השלישית, בשלב מוקדם יותר. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בבקשה ובתשובה, ובהסכמת הצדדים לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל. 8. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ניתן להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו וזאת כדי "שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". הגישה הנקוטה בעניין זה היא ככלל ליברלית וזאת, כאמור, כדי לאפשר לבתי המשפט לעמוד על מכלול השאלות והסוגיות שנמצאות במחלוקת ובכך לייעל את ההליך המשפטי. אך כפי שציינה השופטת (כתוארה אז) מ' נאור "גם לגישה הליברלית הנהוגה בתיקון כתבי טענות ישנם סייגים ומגבלות" (רע"א 5315/11 סגל נ' ורמז (5.2.2012)). כך, למשל, נקבע כי בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לבחון את "התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרותו של הצד שכנגד להתגונן מפניה, מידת התועלת שצפוי התיקון להשיג וכן האם היעתרות לבקשה תגרום ל'הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו'" (רע"א 6113/13 מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק, פסקה 6 (19.12.2013)). סבורני כי החלת המבחנים האמורים בענייננו מצדיקה את קבלת הבקשה. כאמור, בפני בית משפט נדונה תביעה שנטען כי עליה להידחות על הסף מחמת התיישנות. בית משפט קמא קבע כי תחילה תתברר טענה זו. בקשתו השלישית של המבקש לתיקון כתב התביעה כוללת בעיקר טענות הנוגעות לטענת ההתיישנות שהועלתה כלפי תביעתו, שכן לטענתו מרוץ ההתיישנות בעניינו לא החל במועד לו טוען בית החולים, וזאת נוכח תחולתו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות בעניינו. ניתן להשקיף על הבקשה גם כבקשה להאריך המועד להגשת כתב תשובה או לתקן כתב תשובה שכבר הוגש, כשבפי התובע (המבקש דכאן) טענות תשובה לטענת ההתיישנות שנטענה בכתב ההגנה, טענות שלא היה אמור לכלול מלכתחילה בכתב תביעתו. כאמור, המבקש ביסס את טענותיו בבקשה השלישית לתיקון כתב תביעה על מסמכים, שלטענתו, התגלו לאחרונה ולא היה בידיו לאתרם בסמוך להגשת התביעה. בקשה זו נדחתה. בית משפט קמא זקף לחובת המבקש את העובדה כי העלה טענה דומה, אשר נדחתה, בבקשתו לעיון חוזר בהחלטה שדחתה את בקשתו השנייה לתיקון כתב תביעה, החלטה עליה המבקש לא השיג. יחד עם זאת, יש לזכור כי אף אם המבקש אכן העלה טענה דומה בעבר, הרי שבין הגשת הבקשה לעיון חוזר לבין הגשת הבקשה השלישית התרחש, ככל הנראה, שינוי נסיבות שעשוי להצדיק את הגשתה מחדש - גילויים של מסמכים חדשים בעניינו של המבקש (והשוו לרע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (18.11.2013)). עניין זה קשור, כמובן, לנימוק דחייה נוסף המצוי בהחלטת בית משפט קמא - האם יש לאפשר תיקון כתב תביעה כאשר ייתכן שהמבקש יכול היה לאתר את המסמכים שעליהם הוא מבסס את בקשתו בסמוך להגשת תביעתו (או במועד להגשת כתב התשובה). כאמור, למבקש הסברים שונים לגילויים המאוחר של המסמכים, וביניהם, חוסר מסוגלותו הנפשית לברר את "קצה החוט" שנטען שהיה בידו עוד בטרם הגשת כתב התביעה. טענה זו קשורה במידה רבה לטענה שהמבקש עותר לכלול בכתב התביעה המתוקן - תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות, אשר עוסק בתחילת מרוץ ההתיישנות בעניינו של מי שלא היה מסוגל לדאוג לענייניו (טענה שגם משתמעת מכתב התביעה - ראו, למשל, סעיף 30 לכתב התביעה). זאת ועוד, נטען כי התמונה המלאה נפרשה לנגד עיני המבקש רק לאחר הליך של גילוי מסמכים שנערך במהלך ניהול התובענה. 9. הנה כי כן, בפני בית משפט קמא מתבררת תובענה, שנקבע שתחילה תידון שאלת התיישנותה. שאלה זו טרם הוכרעה ואף נראה כי בירורה אינו נמצא בשלב מתקדם במיוחד. עתה עותר המבקש לתיקון כתב תביעתו בעיקר באופן שיתווסף לו מענה באשר לתחילת מרוץ ההתיישנות בעניינו (בניגוד לבקשותיו הקודמות לתיקון כתב התביעה שכללו תוספת עילות תביעה), כאשר הסברו לכך שבקשתו הוגשה בחלוף זמן רב מאז הגשת התביעה הוא שעתה התגלו בפניו מסמכים חדשים שהתקשה לאתר קודם לכן מסיבות שונות, וביניהן חוסר יכולת והיעדר כוחות נפשיים לטפל בענייניו. כאמור, סוגיות אלה קשורות קשר הדוק לסוגיית ההתיישנות המרחפת מעל התביעה. בנסיבות אלה, כאשר בין 'השאלות האמיתיות שבמחלוקת' בין בעלי הדין מצויה שאלת התיישנותה של התביעה, נראה כי יש לאפשר למבקש לתקן את כתב תביעתו באופן שיתווסף לה מענה נוסף לטענת ההתיישנות – עובדות שאם תוכחנה תבאנה לכך שיחול בעניינו סעיף 11 לחוק ההתיישנות. נראה גם, כי קבלת הבקשה אינה אמורה ל'הכביד ולסרבל' את ההליך מאחר שסוגיית ההתיישנות עודנה נמצאת בשלבי בירור, וממילא בין הסוגיות שעתידות להתברר בשלב זה נמצאת גם שאלת מסוגלותו של המבקש להגיש את התביעה בשלב מוקדם יותר. אכן, קבלת הבקשה תחייב גם את בירור טענותיו הנלוות של המבקש בדבר היותו חסוי או בדבר מינוי אפוטרופוס לענייניו, אך נראה כי המדובר בבירור עובדתי שגם בו אין כדי להכביד על ההליך או לפגוע בזכויות בית החולים. זאת ועוד, סבורני כי יש קושי ממשי לקבוע בשלב זה כי בידי המבקש היה קצה חוט באשר לטענותיו כבר בשלבים מוקדמים יותר וכי היה באפשרותו לפעול על-פי אותו קצה חוט כבר אז, שכן זו במידה רבה השאלה שצריכה להתברר במסגרת השלב המקדמי בו נמצא ההליך - בירור טענת ההתיישנות, לרבות מסוגלותו של המבקש לדאוג לענייניו. סוף דבר. דין הבקשה להתקבל באופן שהמבקש יוכל לתקן את כתב תביעתו ולכלול בו טענות שבעובדה שיש בהן כדי לבסס את תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות בעניינו. נוסח כתב התביעה המתוקן יועבר לאישורו של בית משפט קמא. על אף קבלת הערעור איני רואה לעשות צו להוצאות נוכח ההתרשמות כי המבקש סירבל את ההליכים בבית משפט קמא במידה רבה מעבר לדרוש. ניתנה היום, ‏י"ח בשבט התשע"ד (‏19.1.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13065130_L05.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il