דורון משה נ. בית הדין הארצי לעבודה

החלטה בתיק בג"ץ 6513/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6513/03 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי העותר: דורון משה נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גלעד משה פסק-דין השופטת ד' דורנר: ביום 12.8.98, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בערר שהגיש העותר – אשר נפגע בתאונת עבודה (להלן: התאונה) – על החלטת הוועדה מדרג ראשון; לפיה לא הוכח קיומו של קשר-סיבתי בין מצבו הנפשי של העותר לבין התאונה שאירעה לו (להלן: הקשר-הסיבתי). הוועדה קבעה, כי הוכח קיומו של הקשר-הסיבתי ולפיכך העניקה לו אחוזי נכות בשיעור 70%, זאת לפי סעיף 33ה לרשימת המבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות). בנוסף החליטה הוועדה להיוועץ עם ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות. ביני לביני, וביום 4.1.99, קיבלה מזכירות הוועדה מזכר מאת המשיב 2 (להלן: המזכר) ולפיו "הוחלט במשרד הראשי שלאחר סיכום התיק נערער לבית הדין לענין הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי לתאונה. קודם לסיכום התיק אני מציע לידע את הרופא שישב בועדה כי ההחלטה אותה עומד לתת הינה שגויה ואולי אפילו שיבקש לצרף לועדה פסיכיאטר נוסף". או אז התכנסה הוועדה בשנית, ביום 22.2.99, וקבעה כי לאחר עיון חוזר בעניינו של העותר ובהתחשב במצבו הקשה החליטה היא לצרף שני יועצים פסיכיאטריים. היועץ הפסיכיאטרי שמונה מטעם הוועדה, חיווה-דעתו כי לא הוכח קיומו של הקשר הסיבתי. ביום 22.3.99, החליטה הוועדה, בהתאם, לאמץ חוות-דעת זו. על קביעה זו ערער העותר לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. בית-הדין האזורי לעבודה הורה על החזרת הדיון בפני הוועדה לשם תסביר מה פשר השינוי הקוטבי בעמדתה. דא עקא שבהחזרת הדיון לוועדה לא השתנתה קביעתה הלאקונית בדבר אי-הוכחת קיומו של הקשר הסיבתי. מששב העותר בפני בית-הדין האזורי לעבודה, טען הוא, כי יש להכריז על בטלות הליכי הוועדה, לאור הפגם שדבק בה, למעט החלטתה הראשונית לעניין קביעת אחוזי נכותו; שהרי אז טרם דבק בהחלטה כל פגם. בית-הדין האזורי לעבודה קבע, כי כל החלטות הוועדה בטלות, משום הפגם האמור, ומשכך יש להחזיר את הדיון לוועדה שתתכנס בהרכב חדש ותדון בעניין העותר. על החלטה זו של בית-הדין האזורי לעבודה ביקש העותר רשות לערער לבית-הדין הארצי לעבודה בתל-אביב. בית-הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת העותר בקובעו, כי הפגם שדבק בוועדה אינו מאפשר הכשרת חלקים מהחלטותיה. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה ביקש העותר לבטל באופן חלקי את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, ולקבוע כי כל החלטות הוועדה עד לקבלת המזכר תיוותרנה על כנן, ואילו החלטותיה שניתנו לאחר קבלת המזכר תבוטלנה. העתירה שבפנינו עניינה בפרשנות אשר נתן בית-הדין הארצי לעבודה להחלטת הוועדה, אלא שכידוע, בית-משפט זה אינו מתערב בפסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק-דין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה. בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה. ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, בע' 693. העתירה שבפנינו אינה מצביעה על טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה. אשר-על-כן, אין עילה להתערבותנו בפסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, והעתירה נדחית. ניתן היום י"ז בתמוז תשס"ג (17.7.03). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03065130_L01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il