משה גרין נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז

פסק-דין בתיק בג"ץ 6506/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6506/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: משה גרין נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז 2. מדינת ישראל 3. אם.ג'י.אס ספורט טרדינג בע"מ עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד חמי בן-נון; עו"ד עפרה לוי-גרין פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עניינה של העתירה בטענות העותר באשר לאופן התנהלותם של הליכים משפטיים בעניינו, אשר מקורם בשני כתבי אישום שהוגשו נגדו וייחסו לו עבירות על דיני התכנון והבנייה. 2. נגד המבקש ואחרים הוגש בשנת 2000 כתב אישום מתוקן, במסגרתו נטען כי במקרקעין אשר המבקש מחזיק מכוח חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל נבנו ארבעה מבנים, בחריגה מהיתר הבנייה החל על המקרעין, ואשר משמשים למסחר ולא לחקלאות כפי ייעוד המקרקעין בהתאם לתכנית משמ/46 (עמ"ק 5289/00). בשנת 2005 הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף שייחס לו הפעלה של גן אירועים ומסעדה בניגוד להיתר הבנייה ולתכנית משמ/46 (ת"פ 2416/05). העותר הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום במסגרת עמ"ק 5289/00 ביום 1.9.2005 ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום במסגרת ת"פ 2416/05 ביום 5.1.2006. 3. בעקבות ערעור שהגיש העותר על הרשעותיו הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' סטולר) ביום 15.7.2008 על החזרת הדיון לבית משפט השלום לשם בחינת שאלת תוקפה המשפטי של התכנית משמ/46, ושאלת תחולתן של תכניות מנדטוריות על המקרקעין מושא הדיון, והאם יש באלו כדי לשנות את הכרעת הדין שנתן. ביני לביני, טרם ההכרעה בערעורים, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופטת מ' רובינשטיין) עתירה מנהלית שהגיש העותר להצהרה על בטלותה של תכנית משמ/46, וזאת ללא שהובא הענין על ידי העותר לידיעתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 26.2.2012 ניתנה הכרעת דין משלימה על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת נ' מימון-שעשוע), במסגרתה נדחו טענותיו של העותר והוא הורשע בשני התיקים עליהם ערער. ביום 23.12.2013 נגזר דינו של העותר. בגדרו של גזר הדין הושת על העותר קנס בסך של 800,000 ש"ח (בניכוי הסכום ששילם לאחר מתן גזר הדין המקורי), הוצאו צווים להפסקת השימוש החורג במקרקעין מושא הדיון וכן ניתן צו להריסת המבנים. בית משפט הדגיש בגזר הדין את הימשכות השימושים החורגים על פני שנים ארוכות ואת הרושם כי העותר מנסה לזכות בזמן נוסף. 4. ערעור שהגיש העותר על הרשעותיו וערעור המדינה על קולת העונש נדחו ביום 15.7.2015 בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת הבכירה נ' אהד). כמו כן, בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית משפט זה נדחתה על ידי השופט א' שהם ביום 16.9.2015. 5. בעתירה שלפני טוען העותר כי מתקיימת פגיעה קיצונית בכללי הצדק הטבעי בעניינו המצדיקה התערבות, היות שטעות אשר נפלה בפסק דינו של בית משפט השלום אומצה בשגגה על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית משפט זה, וזאת מבלי שנשמעו טענות הערעור של העותר. 6. דין העתירה להידחות על הסף. העותר ניהל הליכים משפטיים רבים, בשלוש ערכאות, שעניינן בעבירות הבנייה שיוחסו לו. טענותיו בעתירה אינן אלא ניסיון להעלות שוב טענות שנדחו על ידי בתי המשפט הן בערכאה הדיונית והן בערכאות הערעור. בית המשפט הגבוה לצדק איננו יושב כערכאת ביקורת על בתי משפט אחרים ולא יהווה ערכאת ערעור רביעית בעניינו של העותר (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, פ"ד מא(4) 683 (1987)). 7. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח בתשרי התשע"ו (1.10.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15065060_B01.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il