פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6505/99
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: מועתד עקאבני
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפהמיום 15.7.1999,
בת.פ. 324/98 שניתן על ידי כבוד
השופט ע' גרשון.
תאריך הישיבה: י"ח באדר תשס"א (13.3.01)
בשם המערער: עו"ד אהוד בן יהודה
בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר
מטעם שירות המבחן: גב' ברכה וייסמן
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. בחודש ספטמבר 1998, נתפס המערער כשהוא מחזיק שהכיל סם מסוכן מסוג הירואין, במשקל 192.62 גרם, שהיה מחולק ל40- אריזות.
המערער לא כפר בהחזקת הסם, אך טען כי הוא מצא אותו זמן קצר לפני מעצרו. בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו, והרשיע את המערער בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. בעקבות כך גזר בית המשפט למערער 5 שנות מאסר ו3- שנים מאסר על-תנאי.
הערעור מכוון לעונש.
2. בא-כוחו המלומד של המערער הדגיש את גילו הצעיר של שולחו (יליד שנת 1974), את עברו הנקי עד להרשעה הנוכחית, וכן שהמאסר הנוכחי עתיד להיות ההתנסות הראשונה של המערער בשהייה בתנאי כליאה.
לנוכח כל האמור, סבר עו"ד בן-יהודה, כי העונש שנגזר נוטה לחומרה וחורג ממדיניות הענישה המקובלת, וכל אלה מקימים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.
להשקפה זו איננו יכולים להצטרף. אכן, לא היה למערער עבר פלילי עד כה, אך מנגד ניצבת כמות הסם הגדולה שנתפסה בחזקתו, והדרך בה היה ארוז הסם, ואלה מעידים, ובמידת סבירות גבוהה, כי הסם נועד להפצה. על כן מותר להניח לחובת המערער, שהוא נמנה על אלה שלא זו בלבד היודעים כיצד להגיע למקורות הסם, אלא גם נותנים יד להפצתו של הנגע.
מכאן דעתנו, שאף כי העונש אינו קל כלל למי שזהו מאסרו הראשון, אין הוא מופרז ואף לא חורג ממדיניות הענישה המקובלת.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ח באדר תשס"א (13.3.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99065050.O01/אז