פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6501/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6501/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.6.05 בתיק פ"ח 979/04 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי, ב' אזולאי תאריך הישיבה: ט"ו באדר התשס"ז (5/3/07) בשם המערער: עו"ד שאול צור בשם המשיבה: עו"ד א' גורדון בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' שרה מלין פסק-דין 1. המערער בתיק זה הינו קרוב משפחה של המתלוננת שהיא קטינה ילידת שנת 1991. בשנים 2000-2003 טיפלה אשתו של המערער בקטינה ואחיה מספר פעמים בשבוע כאשר חזרו מבית הספר עד שאימם שבה מעבודתה. לצורך זה נהגו הקטינה ואחיה להגיע לבית המערער ולשהות שם. בכתב אישום שהוגש נגד המערער נטען כי את שהותה של הקטינה בביתו ניצל כדי לבצע בה עבירות מין. כתב האישום כולל שלושה אישומים. כל אחד מהם מפרט עבירות מין מסוג אחר. באישום הראשון מדובר בעיקר בנגיעות בחלקי גופה השונים של הקטינה לרבות נגיעה במקומות אינטימיים המעשים, כך על פי הנטען בוצעו חרף מחאותיה של הקטינה שאמרה כי איננה רוצה בכך וניסתה להתחמק ממנו. באישום השני יוחסה למערער עבירת אונס. על פי הנטען ניצל המערער הזדמנות שבו שהה עם הקטינה בביתה לצורך החלפת בלון גז מבלי שהיו במקום אנשים נוספים, הורה לה להתפשט ביצע בה מעשה מגונה בכך שנשכב עליה ומצץ את חזה ולאחר מכן ביצע בה מעשה אינוס. לאחר שמיעת הראיות קבע בית משפט קמא כי עבירת האינוס לא הוכחה ובמקומה הורשע המערער בעבירה של ניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות. באישום השלישי נטען כי המתלוננת אולצה לצפות עם המערער בסרטים פורנוגרפיים. בנוסף נטען כי בהיותם יחד (המתלוננת והמערער) ליד הבריכה בנתיבות הפשיל המערער את מכנסיו והורה למתלוננת למצוץ את איבר מינו. למעט העבירה של אינוס שהוחלפה, כאמור, בעבירה של ניסיון לאינוס הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו. על המערער הוטלו 8 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. כמו כן הוטל עליו לפצות את הקטינה בסכום של 55,000 ש"ח וכן קנס של 10,000 ש"ח או שנה מאסר תמורתו. 2. הראיה המרכזית שהיתה בפני בית משפט קמא היתה עדותה של המתלוננת. בעת שהעידה בבית המשפט היתה המתלוננת כבת 13.5. היינו, למעלה מארבע שנים לאחר תחילת התקופה הרלוונטית לעניין האישומים נושא כתב אישום זה. בית משפט קמא התרשם כי מדובר בעדה מהימנה, ובלשונו: "אין לי ספק כי המתלוננת אכן חוותה את האירועים עליהם העידה". חיזוק לעדותה מצא בית משפט קמא בדרך שבה נחשפה העבירה. על הדרך, כמו גם על תגובותיה של המתלוננת בעת החשיפה, היו בפני בית המשפט מספר עדויות. החשובה שבהן הינה עדות חברתה של המתלוננת שלמדה עימה בפנימיה שאליה עברה בשלב מאוחר יותר. החברה הבחינה בהתנהגותה העצובה והחריגה של המתלוננת ולאט לאט הצליחה לחלץ מפיה את הסיבה לכך. לאחר שהפרשה התגלתה נכנסו לתמונה גם הגורמים המטפלים. העידו בפני בתי משפט קמא גם פסיכולוגית ופקידת סעד. הן היו עדות לתגובתה הקשה של המתלוננת בעת שחשפה את הפרשה. כך למשל, העידה פקידת הסעד כי המתלוננת היתה "קטטונית" בעת שדיברה איתה והתסמינים שגילתה, אופייניים לנפגעות תקיפה מינית. לעדותם של הגורמים המטפלים הצטרפה גם עדותה של חוקרת הילדים. עדה זו אפשרה את העדתה של הקטינה חרף היותה בת פחות מ-14 שנה. חוות דעתה של חוקרת הילדים קבילה ורלוונטית הגם שהקטינה העידה. חוקרת הילדים סברה כי הילדה דוברת אמת, התיאורים שסיפקה מעידים על אותנטיות. המתלוננת סיפרה על פרטים מיוחדים שאינם יכולים להתיישב עם בדיית גרסה. מדובר בהערכה מקצועית שבמקרים רבים מהווה את שלד הראיות שבפני הערכאה הדיונית. במקרה הנוכחי היא מצטרפת לראיות מהותיות נוספות. חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת מצא בית משפט קמא בגרסת המערער עצמו. המערער אישר עובדות רקע בגרסת המתלוננת אם כי הכחיש את ביצוע המעשים. באשר להכחשה קבע בית משפט קמא כי "גרסתו אינה אמינה בעיני כלל וכלל". 3. בהודעת הערעור, כמו בטיעון בפנינו, תקף הסנגור את ממצאי בית משפט קמא בכמה מישורים. א. מחדלי חקירה - בעניין זה הדגש הוא על אירוע הבריכה. מדובר במקום פתוח, כך אישרה גם המערערת, ואין זה סביר כי המערער יבחר לחשוף את איבר מינו. ב. באשר לנושא הסרטים הפורנוגרפיים - לא נעשה ניסיון לבדוק בביתו של המערער האם יש סרטים כאלה, ובכך מחדל חקירתי שיש בו כדי לכרסם בגרסת המתלוננת. ג. סתירות בגרסתה של המתלוננת כמו גם עצם העובדה כי התלוננת לאחר זמן ארוך במיוחד - כ-4 שנים. 4. לא מצאנו ממש בערעור על ההרשעה. כפי שצוין לעיל, המתלוננת העידה, שעל כן אין צורך בראיית סיוע. האמון שנתן בית המשפט בגרסתה מנומק, ובוחן הן את גרסתה בפני עצמה והן התיישבות הגרסה עם הראיות הנוספות. באשר לכבישת הגרסה, ההכרה בכך שקורבנות עבירות מין כובשים גרסתם לעיתים לאורך שנים ארוכות, מהוה זה מכבר חלק ממושכלות היסוד בתחום זה. במיוחד נכונים הדברים לגבי ילדים שהם קורבנות לעבירות מין במשפחה. המחוקק אף הוא הכיר בכך שמדובר בסינדרום אופייני לקורבנות עבירת מין כאשר האריך את תקופת ההתיישנות שתמנה מיום שמלאו לקורבן 28 שנים (וראה סעיף 354(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). 5. לענייננו מועד החשיפה אינו מקרי, והוא מובן על רקע הנסיבות. המתלוננת כאמור עברה לפנימיה. הריחוק מביתה (לרבות מהמערער) ההבנה באשר למהות המעשים שהבשילה עם התבגרותה היחסית, ההשפעה שהיתה להבנה זו עליה ותשומת הלב של חברתה להתנהגותה החריגה – הביאו כולם יחד לחשיפה בשלב שנחשפה. 6. באשר לטענות הנוספות: איזור הבריכה והיותו פתוח לרבים. המציאות, כמו גם הנסיון השיפוטי המצטבר מצביעים על כך שמעשים מיניים מבוצעים לעיתים רבות במקומות בהן הסכנה כי אי מי יתפוס את המבצע בשעת מעשה – היא מוחשית ואפילו מובהקת. לרוע המזל - עובדה זו אינה מרתיעה את העבריינים, ולעיתים נדמה כי היא אף משמשת מעין אתגר עבורם. לכן – גם יציאה מנקודת הנחה כי אכן מדובר באזור שבו חולפים אנשים רבים – אינה מכרסמת במשקל דבריה של המתלוננת. לעניין הימצאותם או העדרם של סרטים פורנוגרפיים בבית המערער: השנים שחלפו עד לחקירה מצביעות על כך שהחשיבות בחיפוש היתה מוגבלת – תהיינה תוצאותיו אשר תהיינה. 7. טענה נוספת של המערער התייחסה לאופניים שקיבלה מהמערער. המתלוננת טענה כי האופניים ניתנו לה לאחר ניסיון האינוס, כמעין פיצוי. המערער הפנה לעדות אמה של הקטינה אשר אישרה, כי היא שילמה סך 100 ש"ח למערער שעסק בתיקון אופניים, על מנת שישפץ עבור המתלוננת אופניים ישנים בסכום זה. אין סתירה בין הדרך בה הבינה הקטינה את מתן האופניים, לבין אישורה של אמה על התשלום עבור החלקים. לפיכך גם בטענה זו אין ממש. 8. באשר לענישה תקופת המאסר שהשית בית משפט קמא מידתית וראויה. המתלוננת היתה בזמן מעשה כבת 9 שנים. המערער ניצל את אמונה בו ואת שהייתה בביתו שאמור היה לשמש עבורה בית שני כדי לבצע עבירות מין קשות. המעשים הסלימו והגיעו עד לכלל ניסיון אינוס. לעניין הענישה יש משמעות לכך שהמתלוננת התנגדה בזמן אמת וניסתה להתחמק מהמערער אלא שהמערער המשיך בשלו. תסקיר הקורבן שהומצא לבית משפט קמא הוא קשה במיוחד ומצביע על נזק מתמשך ומסיבי בקטינה, נזק שנתן אותותיו בדרך שבה התנהגה בפנימיה עד לחשיפת הפרשה ולמרבית הצער – נראה כי בכך לא הסתיימה השפעתו. למערער הרשעות קודמות רבות, גם אם אינן מאותו סוג. שרות המבחן לא נתן המלצה בעניינו בעיקר משום שהמערער ממשיך בהתכחשותו לעבירה ולא הביע חרטה. מכלול הגורמים הללו מצביעים על כך שאין להתערב בתקופת המאסר. הפיצוי לקטינה אף הוא ראוי ומתבקש שכן היא נזקקת ותזדקק לטיפול. הנושא היחיד שבו ראינו להתערב: הינו אורכה של תקופת המאסר שנקצבה כתמורה לקנס. התרשמנו כי יש ממש בטיעונו של הסנגור ולפיו המערער לא יוכל לעמוד בסכום זה, ויהא עליו לרצות שנת מאסר נוספת. לפיכך אנו מעמידים את המאסר אותו ירצה המערער אם לא ישלם את הקנס על חודש אחד. למעט שינוי זה – יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם. ניתן היום, ט"ו באדר התשס"ז (5.3.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05065010_Z04.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il