המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית נ. הרב שלמה בן עזרא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6499/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותרת: המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית נגד המשיבים: 1. הרב שלמה בן עזרא 2. ראש המועצה המקומית מבשרת ציון 3. המועצה המקומית מבשרת ציון 4. מר אליהו מויאל 5. חברי האסיפה הבוחרת את רבה של מבשרת ציון 6. המועצה הדתית מבשרת ציון 7. השר לענייני דתות תאריך הישיבה: ל' בחשוון תש"ס (9.11.99) בשם העותרת: עו"ד יעקב אנוך עו"ד סיגל פעיל עו"ד נעם קדם בשם המשיב מס' 1: עו"ד רנאטו יאראק בשם המשיבים מס' 4-2: עו"ד מרדכי ברקוביץ בשם המשיב מס' 7: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס תשובה לצו על-תנאי פסק-דין השופט מ' חשין: ענייננו זו הפעם בבחירת רב עיר למועצה המקומית מבשרת ציון. לכהונה זו נבחר הרב שלמה בן-עזרא, מי שהיה עוזרו ויועצו של השר לענייני דתות לנושא מינוייהם של רבני ערים. טוענת העותרת - המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית - שלה נציג במועצת מבשרת ציון, כי הרב בן-עזרא עשה שימוש בלתי-ראוי בכוח-השררה ובסמכות שהחזיק בידו כעוזר וכיועץ לשר, ועל דרך זו הביא לבחירתו-הוא לכהונת רב העיר. מטעם זה - כך טוענת היא - יש ונכון לבטל את הבחירה ולהורות להחל מחדש בהליכי הבחירה. קראנו את הכתובים שהונחו לפנינו; הוספנו ושמענו את טיעוניהם על-פה של באי-כוח בעלי-הדין; ועתה נכריע בדין. נקדים ונאמר: כמקובל, הציגה פרקליטות המדינה לפנינו את עמדתו של השר לענייני דתות ולפיה תומך השר בבחירתו של הרב בן-עזרא; בה-בעת, הציגה פרקליטות המדינה לפנינו - בנפרד - את עמדתה-שלה, ולפיה תומכת היא בעמדה כי יש לבטל את בחירתו של הרב בן-עזרא לכהונת רב עיר למבשרת ציון. בתחילת דברינו נתוודע להוראות-החוק שלעניין, ומהן נמשיך בדרכנו. הוראות-החוק שלעניין 2. מדברים אנו בתקנות בחירות רבני עיר, התשל"ה1974-, והן תקנות שהתקין השר לענייני דתות מכוח סמכותו בסעיף 13 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א1971-. להלן נכנה תקנות אלו - התקנות. תקנות אלו, כשמן, עניינן בבחירות רבני עיר, ורב עיר הוא רב של ישוב שהוא עירייה או מועצה מקומית (תקנה 1 לתקנות). דרכי בחירתו של רב עיר סבוכות משהו, ואנו לא נדבר אלא בעיקריהן, ככל שאלה לענייננו. 3. שלושה המה גופים שידם רב להם בבחירתו של רב עיר: האסיפה הבוחרת ברב העיר, ועדת הבחירות והשר לענייני דתות. נאמר מילים אחדות על כל אחד ואחד מגופים אלה. האסיפה הבוחרת היא הגוף הבוחר ברב העיר. מספר חבריה הוא זוגי וקובעות אותו מועצת הרשות המקומית והמועצה הדתית (תקנה 6(א) לתקנות). אשר להרכבה של האסיפה הבוחרת: שליש מחבריה הינם נציגי מועצת הרשות המקומית, שליש נציגי המועצה הדתית ושליש נציגי בתי הכנסת (תקנה 6(ב) לתקנות). הבחירות הן אישיות, ישירות, שוות וחשאיות (תקנה 1 לתקנות). ועדת הבחירות היא בת חמישה חברים: שניים מהם בוחרת מועצת הרשות המקומית, שניים המועצה הדתית, והארבעה בוחרים ביושב-ראש. ועדת הבחירות היא המנהלת את הבחירות והמפקחת עליהן. השר לענייני דתות מלווה את הבחירות מתחילתן ועד סופן, ומשגיח הוא כי תהליך הבחירה יזרום ללא תקלות. השר מודיע ברשומות על הצורך לבחור ברב עיר (תקנה 4(א) לתקנות); השר מודיע לרשות המקומית ולמועצה הדתית על הצורך להקים ועדת בחירות (תקנה 4(ב) לתקנות); השר מוסמך להתלות הליך בחירת רב עיר (תקנה 4(ג) לתקנות); והשר מוסמך לעשות מעשים מסויימים במקום שבעל-סמכות חדל מעשותם (תקנה 14(ג) ו-(ד) לתקנות). לסמכות זו האחרונה נוסיף ונידרש בהמשך דברינו. עד כאן - הוראות הדין העיקריות ועתה ניפנה לעתירה שלפנינו. הליכי הבחירה לרב העיר מבשרת ציון ועדת הבחירות 4. הליכי הבחירה לרב העיר מבשרת ציון לא נעשו כולם כהליכים העוקבים אלה-את-אלה. מיקצת מן ההליכים נעשו בה-בעת, בידי אותו גוף עצמו או בידי כמה גופים בני-סמכות. ואולם, להבנת מה שנעשה ומה שאירע נדון באירועים תוך הקבצתם סביב נושא אחד מן ההליכים - כל נושא לעצמו - שאם לא נעשה כן נסוב-נחוג במעגל עד-בלי-די והמבוכה תרבה ותלך. 5. ראשיתו של ההליך היה, כמקובל, בפירסום ב"רשומות" על דבר הצורך למנות רב עיר במבשרת ציון. פירסום זה - בחתימת השר לענייני דתות דאז, השר אליהו סויסה - היה בילקוט הפירסומים מיום 13.8.1997 (יה"פ מס' 4557 לשנת תשנ"ז, 5144). לאחר זמן היתלה השר לענייני דתות את הליך הבחירה, אך לימים ביטל את החלטת ההתלייה (יה"פ מס' 4712 מיום 15.12.98, 1299). עברו כשבעה שבועות מאז פירסום ביטולה של ההתלייה, וביום 7.2.99 בחרה המועצה המקומית את שני נציגיה לוועדת הבחירות. לאחר כחודשיים נוספים - ביום 11.4.99 - בחרה המועצה הדתית בשני נציגיה-שלה לוועדת הבחירות. ימים אחדים לאחר מכן - ביום 18.4.99 - נתכנסו הארבעה ובחרו בעורך-דין דני (דניאל) עזריאל לתפקיד יושב-ראש ועדת הבחירות. אין חולקים על כשירות מינוייה של ועדת הבחירות ועל-כן נוכל להניח לה במקומה ונמשיך בדרכנו. האסיפה הבוחרת 6. רב העיר בוחרת בו אסיפה בוחרת, וכהוראת תקנה 6(ב) לתקנות, שליש מחברי האסיפה הבוחרת הינם נציגי הרשות המקומית, שליש הם נציגי המועצה הדתית ושליש נציגי בתי הכנסת. נדון עתה, בנפרד, בכל אחד משלושה שלישים אלה של האסיפה הבוחרת ונפתח בשליש של בתי הכנסת. האסיפה הבוחרת: נציגי בתי הכנסת 7. ועדת הבחירות היא האמורה לקבוע את בתי הכנסת שנציגיהם ישתתפו באסיפה הבוחרת, ואת מספר הנציגים של כל בית כנסת שכזה (תקנה 7(א)(2) לתקנות). ועדת הבחירות עשתה את המוטל עליה, ובישיבתה מיום 25.4.99 נבחרו בתי הכנסת האמורים לשלוח נציגים לאסיפה הבוחרת - שלושה בתי כנסת של אשכנזים ושלושה בתי כנסת של ספרדים. בישיבה שהיתה לוועדת הבחירות עם נציגי בתי הכנסת אף נקבעו שמותיהם של הנציגים. שמות אלה הועלו על הכתב במכתבו של יושב-ראש ועדת הבחירות מיום 30.4.99, ואלה היו שמות הנציגים: 1. "מורשת הראה" - הרב יחזקאל נאומבורג 2. "בת ציון" - יעקב בינדיגר 3. "דרור" - דוד שטרן 4. "אוהל יחיאל" - מאיר אילוז 5. "מבשר שלום" - יעקב תירוש 6. "כתר ציון" - יעקב נעים נציגי בתי הכנסת נתמנו איפוא כדת וכדין, ולכאורה לא היה מקום לשנות מן הרשימה. ואולם לא הכל סברו כן. 8. ביום 3.6.99 כתב השר לענייני דתות דאז, השר אליהו סויסה, אל ראש המועצה המקומית ואל ראש המועצה הדתית, והודיעם כי "הואיל ולא נבחרו חברי האסיפה הבוחרת לבחירת רב עיר במבשרת ציון, אני ממנה בהתאם לתקנה 14(ג) לתקנות בחירות רבני עיר, התשל"ה1974-, את חברי האסיפה הבוחרת לבחירת רב עיר." בהמשך המכתב מונה השר את נציגי הרשות המקומית (בהם נדבר עוד להלן), את נציגי המועצה הדתית ואת נציגי בתי הכנסת. ענייננו עתה הוא באלה האחרונים, ושמות הנציגים שקבע השר היו אלה: נציגי בתי הכנסת יצחק אסרף - ספרדי מרכז קליטה הרב אורי כהן - קרית חינוך אהרון כהן - ישורון הרב יצחק רבינוביץ - חב"ד יוסי דהן - אוהל יחיאל הרב יחזקאל נמבורג - מורשת נשווה רשימה זו של שמות הנציגים לרשימה שקבעה ועדת הבחירות וידענו כי רק שמו של הרב יחזקאל נאומבורג מופיע בשתי הרשימות. יתר חמישה השמות שונים הם בשתי הרשימות. 9. מעשה זה של השר סויסה, אשר החליף רשימה ברשימה - ובלא טעם נראה לעין - הפתיע את יושב-ראש ועדת הבחירות, ועל-כן פנה עורך-דין עזריאל אל המשרד לענייני דתות לבירור פשר הדבר. על השתלשלות האירועים שהיתה ראוי שנשמע מפי עורך-דין עזריאל עצמו, וכלשונו בתצהירו. וכך משמיענו עורך-דין עזריאל: "7. משהגיע לידיעת יו"ר ועדת הבחירות מכתבו של שר הדתות ... [המכתב מיום 3.6.99 ובו רשימת השר] ומשהתברר לו כי אין התאמה בין נציגי בתי הכנסת כפי שפורטו ונבחרו כדין ע"י ועדת הבחירות ... [מכתבו של יושב-ראש ועדת הבחירות מיום 30.4.99] לבין מכתב השר כאמור לעיל ... יזם יו"ר ועדת הבחירות פניה אל משרד הדתות ואף שוחח עם הרב בן עזרא על מנת לנסות ולגבש רשימת בתי הכנסת מוסכמת אשר תשלח את נציגיה לאסיפה הבוחרת, וזאת כדי למנוע מחלוקות וביזוי המשרה הנבחרת. 8. בשיחותיו של יו"ר ועדת הבחירות... עם נציגי הצדדים לרבות לשכת שר הדתות (משיב מס' 1) [הרב בן עזרא] התברר כי קיימת הבנה בדבר רשימה מוסכמת של בתי כנסת אשר ישלחו את נציגיהם לאסיפה הבוחרת. על פי פשרה זו יוחלפו שמות שני בתי כנסת אשר נקבעו על ידי ועדת הבחירות בשני בתי כנסת אחרים שהומלצו על ידי השר באמצעות משיב מס' 1 [הרב בן עזרא]. פשרה זו הובאה לדיון בפני ועדת הבחירות ביום 25.6.99, וברוב דעות החברים בועדת הבחירות, נבחרה ואושרה רשימת בתי הכנסת אשר ישלחו את נציגיהם לאספה הבוחרת ... 9. למיותר לציין כי בעת ניהול המו"מ בין יו"ר ועדת הבחירות ובין שר הדתות אשר חלקם נעשו באמצעות משיב מס' 1 [הרב בן-עזרא] לא היה ידוע למשיב מס' 2 [יושב-ראש ועדת הבחירות] כי הרב בן עזרא אמור או מתכוון להיות מועמד למשרה של רב מקומי, והמו"מ התנהל במסגרת ניסיון של הצדדים להגיע לרשימה מוסכמת על דעת כל הגופים השותפים לבחירה, כפי שאף בפועל התבצע הדבר." (הדגשות שלי - מ' ח'). במכתבו מיום 25.6.99 העלה יושב-ראש ועדת הבחירות את רשימת בתי הכנסת שנבחרו להיותם בתי כנסת מייצגים, ואלה היו בתי הכנסת: בתי כנסת ספרדיים: "אוהל יחיאל" "מבשר שלום" "ישורון" בתי כנסת אשכנזיים: "מורשת הרא"ה" "בית כנסת "חב"ד" "בית כנסת "דרור" נשווה רשימה זו של בתי כנסת לרשימה המקורית (סעיף 7 לעיל) וידענו, כי ארבעה בתי כנסת זהים בשתי הרשימות ושני בתי כנסת הם, כמסתבר, נושא ה"פשרה". קיצורם של דברים: יושב-ראש ועדת הבחירות לא נכון היה להשלים עם מעשהו של השר לענייני דתות - אשר קבע רשימת בתי כנסת מייצגים תחת הרשימה שקבעה ועדת הבחירות - אך "כדי למנוע מחלוקות וביזוי המשרה הנבחרת" (כלשונו), ניסה כמיטבו לקרב את הרחוקים. לשם כך עמד בקשר עם הרב בן-עזרא - כנציג השר - והחליף עימו דברים למציאת נוסחת-פשרה שתשביע את רצון הכל. הרב בן-עזרא היה דמות-מפתח - לא אך דמות חשובה - בגיבושה של פשרה זו, בהעמידו עצמו כנציגו של השר. ואולם הרב בן-עזרא לא יידע את עורך-דין עזריאל - לא במפורש אף לא ברמז - כי בכוונתו להתמודד על כהונת רב העיר במבשרת ציון. עורך-דין עזריאל טעה והוטעה בסוברו כי נושא ונותן הוא אך עם נציג השר, בעוד שלמעשה נשא ונתן עם אדם שעמד - הוא עצמו - להתמודד בבחירות לכהונת רב העיר. 10. מה משיב הרב בן-עזרא לכל אלה? בנושא זה מעניין לעקוב אחרי הילוך הדברים. בעתירתה טענה העותרת - בתוקף ובתקיפות - כי הרב בן-עזרא היה מעורב במינוי נציגיהם של בתי הכנסת, ולכך השיב הרב בן-עזרא כי "אתיר [ליושב-ראש ועדת הבחירות] להסביר את פרטי שיקוליו בתרומתו להשגת הסדר זה. הרב בן-עזרא יסתפק בהצגת הדברים מנקודת מבטו". על תצהירו חתם הרב בן-עזרא ביום 7.10.99, לפני שיושב-ראש ועדת הבחירות העלה על הכתב את גירסתו-שלו על דבר מעורבותו של הרב בן-עזרא במעשה המרכבה. והנה הגיע תצהירו של יושב-ראש ועדת הבחירות, והוא תצהיר שמיום 10.10.99. מיקצת מדבריו של יושב-ראש ועדת הבחירות הבאנו למעלה - ובלשונו - ומהם ידענו עד מה עמוקה היתה מעורבותו של הרב בן-עזרא בנושא בתי הכנסת. משראה מה שראה, סבר הרב בן-עזרא כי ראוי שיגיב על דבריו של יושב-ראש ועדת הבחירות, וזאת עשה בתצהירו שמיום 4.11.99 . בתצהירו זו הפעם מסכים הרב בן-עזרא כי שוחח עם יושב-ראש ועדת הבחירות על נושא בתי הכנסת, אלא ששיחה זו היתה, לטענתו, ב"פגישת אקראי" שהיתה ביניהם. מפני כבודו של אדם לא נמשיך בניתוח, אך למותר לומר שאנו מעדיפים - וללא היסוס - את דבריו של עורך-דין עזריאל, כערכם מתוכם ועל-פניהם. 11. סיכום הדברים לעניינו עתה הוא איפוא זה: בבחירות לרב העיר במבשרת ציון חבש הרב בן-עזרא - בה-בעת - שני כובעים; כובע של נציג השר לענייני דתות לבחירת רב העיר - ובכובע זה היה מעורב עמוקות בבחירת נציגיהם של בתי הכנסת - וכובע של מועמד לכהונת רב העיר. אלא שהכובע השני היה נסתר ונחבא תחת הכובע הראשון. איש לא ידע על כובע-המועמד חוץ מהרב בן-עזרא (ומקורביו); מכל מקום, יושב-ראש ועדת הבחירות, שעימו עמד הרב בן-עזרא בקשר, לא ידע על קיומו של אותו כובע. האסיפה הבוחרת; נציגי הרשות המקומית 12. שליש מחברי האסיפה הבוחרת אמורים להיות נציגי מועצת הרשות המקומית (תקנה 6(ב) לתקנות) וחוששני כי גם כאן לא נוהלו העניינים למישרין. 13. ביום 25.4.99 הודיע יושב-ראש ועדת הבחירות למי שכיהן אותה עת כראש המועצה המקומית, מר אליהו מויאל, כי שומה על מועצת הרשות לבחור - תוך עשרה ימים - שישה נציגים לאסיפה הבוחרת. בקשה זו הועלתה על סדר יומה של המועצה בישיבה שהיתה באותו יום - 25.4.99 - ולפי הצעתו של מר מויאל לא בחרה המועצה המקומית בנציגיה. שני טעמים נתן מר מויאל להצעתו: אחד, יש לבחור תחילה בארבעה חברים החסרים במועצה הדתית, ושניים, על המשטרה לסיים תחילה חקירה שהחלה בה בעניינם של חברים מסויימים במועצה הדתית. ובדבריו של מר מויאל במועצת מבשרת ציון: "כיום חסרים בתוך המועצה הדתית ארבעה חברים. ... יש ויכוח חברים על חבר מועצה דתית שהוא יושב שם והוא נפסל, פיטרו אותו לפני שנתיים ויש ויכוח האם הוא ימשיך להיות חבר המועצה הדתית או לא להיות חבר המועצה הדתית. היועץ המשפטי של משרד הדתות קבע חד משמעית שהוא לא יכול להמשיך להיות חבר המועצה הדתית. מנכ"ל המשרד קבע שהוא יכול להיות חבר המועצה הדתית. זאת אומרת בתוך המשרד יש ויכוח על הנושא של המשך כהונתו של חבר המועצה הדתית בתוך המועצה. אני מבקש, חברים, מאחר ויש בתוך המועצה היום ארבעה חברים חסרים, אני חושב שהמועצה צריכה לתת לתפקודה המלא של המועצה הדתית להוסיף שם את ארבעת החברים. בנוסף לכך, אני רציתי להודיע פה הודעה, שעד שהנושא הזה שהוא נמצא היום על סדר היום, החקירה המשטרתית, המועצה לא תתעסק בשום מינוי של רבנים, עד גמר החקירה. בגמר החקירה המועצה שתמנה, ואני מאחל לכל האנשים שנמצאים בחקירה שיזוכו ושכל הדברים הם לא אמת, אבל יש חקירה שמתנהלת." דברים אלה נשמעים תמוהים-משהו. אם סובר ראש המועצה כי אין לבחור רב עיר עד אם יסתיימו הליכים מסויימים הנוגעים במועצה הדתית, ינסה לשכנע את הגופים האחרים העושים בבחירות - בראשם את השר לענייני דתות - ואם לא יצליח בכך, ינסה בדרכים אחרות העומדות לרשותו. ואולם מעשה זה של מחדל-בחירה נפלא ממני. מועצת מבשרת ציון לא עשתה, איפוא, את המוטל עליה בחוק ולא בחרה את נציגיה לאסיפה הבוחרת את רב העיר. 14. מתקין התקנות חזה מראש אפשרות כי בעל סמכות על-פי התקנות לא יעשה את שמוסמך הוא לעשות - קרא, לענייננו: את שחייב הוא לעשות - ולתכלית קיומם של הליכים תקינים בבחירתו של רב עיר הסמיכו התקנות את השר לענייני דתות - כהוראת תקנה 14(ג) - כי הוא, השר, יעשה את שבעל הסמכות חדל מעשות. וכך, משחדלה המועצה למלא את חובתה למנות נציגים לאסיפה הבוחרת, כתב השר אליהו סויסה, ביום 3.6.99, אל ראש המועצה, מר אלי מויאל, בנידון מינוי חברי האסיפה הבוחרת. במכתב זה (שהיזכרנוהו כבר בפיסקה 8 לעיל) מודיע השר כי "הואיל ולא נבחרו חברי האסיפה הבוחרת ... אני ממנה בהתאם לתקנה 14(ג) לתקנות בחירת רבני עיר, התשל"ה1974-, את חברי האסיפה הבוחרת לבחירת רב עיר". בהמשך המכתב באה רשימת שמות נציגי הרשות המקומית, ואלה הם האנשים שנתמנו להיותם נציגים: נציגי הרשות המקומית אלי מויאל נטע איזנר ציון חדר שמואל ויתקין יגאל ברזני זאב סמואל 15. העותרת טוענת כי ארבעה מתוך אותם שישה שמינה השר לחברות באסיפה הבוחרת כנציגיה של המועצה המקומית, הינם "ממקורביו [של מר מויאל], לרבות חברי סיעתו במועצה וביניהם הוא עצמו ...". לשון אחר: ראש המועצה המקומית מנע הליך לבחירת נציגיה של המועצה המקומית בידי המועצה המקומית, והנה מעשה-פלא, ארבעה נציגים מתוך השישה שמינה השר הינם ממקורביו-שלו (של ראש המועצה). האשמה זו חמורה היא, אך למרבית הצער לא שמענו תשובה ראויה לה. כל ששמענו לא היה אלא כי המושג "מקורבים" הוא מושג "מופשט ביותר", וכי אין יודע מה פירושו. תשובה זו לוקה, למיצער, בהעמדת-פנים. שהרי קרוב להניח כי המשיבים יודעים ידוע-היטב על נטיותיהם של אותם נציגים שמינה השר, ולו היתה טענת העותרת טענה שאין בה אמת, יכולים היו בנקל להפריכה. למרות זאת לא שמענו מפיהם אלא תשובה כי המושג מקורבים הינו מושג "מופשט". יתר-על-כן: בן מבשרת ציון יכיר את בני מקומו, יכיר ויידע - ולו בערך-ובקירוב - מי הוא מי ומה הוא מה. עתה, משנמנעה המועצה מבחור בנציגיה והשר אמר למלא את מקומה, כיצד ידע השר את מי למנות? מנין באו אלה שמינה (למעט, כמובן, ראש המועצה וסגנו), ומי הניח את שמותיהם על שולחנו של השר? חזקה על המשיבים כי יודעים הם זאת היטב, אך הסבר מפיהם לא קיבלנו. זאת ידענו, כי האיש אשר סיכל את הבחירה - ראש המועצה - דווקא הוא מצאוֹ השר ראוי לכהן בנציגים, הוא ו"מקורבים" לו. הבחירות 16. ביום 24 באוגוסט 1999 נתכנסה האסיפה הבוחרת, והרב בן-עזרא נבחר לכהונת רבה של מבשרת ציון ברוב של עשרה נגד שמונה. הודעה על בחירה זו נתפרסמה בילקוט הפירסומים מס' 4803 מיום ט' בתשרי התש"ס, 19.9.99, בעמ' 9. כהוראת תקנה 12 לתקנות "רב עיר יכהן מיום בחירתו, ולאחר שחתם על תצהיר כאמור בתקנה 3(ב)(3) ...". לא ידענו אימתי חתם הרב בן-עזרא על אותו תצהיר הנזכר בתקנה 12, ועל-כן נניח כי כהונתו כרב מבשרת ציון החלה ביום בחירתו, הוא יום 24 באוגוסט 1999. היש לבטל בחירות אלו - כעתירת העותרת, או שמא יש לקיימן - כתשובת השר לענייני דתות והרב בן -עזרא? עיון ודיון 17. עתירת העותרת סבה שני מרכזים ואלה הם: האחד, מעורבותו של הרב בן-עזרא בקביעת בוחריו ("מועמד הבוחר את בוחריו"), והאחר, פגם שנפל בהליך בחירת נציגיה של הרשות המקומית לאסיפה הבוחרת. בהמשך דברנו להלן נעמוד על שני מרכזים אלה, אחד לאחד, כסידרם. 18. בראשית נעמוד על מעורבותו של הרב בן-עזרא בבחירת חברים לאסיפה הבוחרת. בניתוח הרקע העובדתי למדנו לדעת, כי ידו של הרב בן-עזרא רב לו ב"פשרת בתי הכנסת", קרא: בקביעת נציגיהם של בתי הכנסת לאסיפה הבוחרת. הרב בן-עזרא ביקש, כמסתבר, להישאר מאחורי הקלעים, למשוך בחוטים ופניו לא ייראו; אף לפנינו ניסה בכל-מאודו להסביר ולשכנע כי נקלע למערכה אך באקראי, ואפשר אף שלא-ברצונו; ניסה - ולא עלתה בידו. הדברים נתבהרו כשמש בצהריים, כי הרב בן-עזרא היה מעורב עד-צוואר בבחירת נציגיהם של בתי הכנסת, וכי הלכה למעשה על-פיו היה דבר. ואל יהא הדבר קל בעינינו: הרב בן-עזרא שימש כעוזרו וכיועצו של השר לענייני דתות לנושא בחירתם של רבני עיר, והוא שהיה המוציא והמביא. בתוקף תפקידו זה חזקה עליו שידע כל שאמור עוזר ויועץ לשר לדעת: מי הוא מי ומה הוא מה, היכן מי והיכן מה, מי בעד מי ומי נגד מי. כך היה בכל עניין שטיפל בו, וכך היה - בעיקר - במבשרת ציון, בה אמר להציג את מועמדותו לכהונת רב העיר. 19. כדי להרחיק עצמו מהמאבק שעתיד היה להתרחש במבשרת ציון, כך אומרים לנו המשיבים, התפטר הרב בן-עזרא - ביום 30.5.99 - מתפקידו כעוזר וכיועץ לשר לענייני רבנות מקומית, ועל דרך זה ניקה עצמו - כמראית פני הדברים - מניגוד אינטרסים שיכול היה להיקלע אליו במאבק על הרבנות במבשרת ציון. אלא שדברים אלה מתנגשים באורח חזיתי במציאות. הנה-כי-כן, ביום 2.8.99 כתב הרב בן-עזרא מכתב אל עורך-דין פלוני, ובו מפרט הוא בנושא בחירתו של רב אשכנזי לקריית גת. מכתב זה - כפי שכותרתו מעידה עליו - נשלח מלישכת השר במשרד לענייני דתות, ובראשו כותב הרב בן-עזרא כי מכתבו של אותו עורך-דין "הועבר לטיפולי והרי תשובתי". הכך יכתוב מי שאינו משמש עוד בתפקיד? הוא הדין בבחירת הרב המקומי לאופקים, שלמדים אנו מפרוטוקול שנערך באופקים ביום 28.7.99, כי "הרב בן-עזרא שלמה - נציג משרד הדתות" נטל חלק בישיבת הוועדה של עיריית אופקים לבחירת הרב המקומי. אם התפטר ביום 30.5.99 מתפקידו כעוזר ויועץ לשר, כיצד זה שביום 2.8.99 - לאחר כחודשיים מאז התפטר - חתם על מכתב כ"יועץ השר" (בעניינה של קריית גת), וכיצד זה שביום 29.7.99 - שוב: לאחר כחודשיים מאז התפטר - נוטל הוא חלק בהליך בחירתו של רב מקומי כ"נציג משרד הדתות"? תשובתו של הרב בן-עזרא לכל אלה היא, כי אכן התפטר מתפקידו כעוזר וכיועץ לשר בנושאי רבנות מקומית, אלא שנתבקש - ונענה לבקשה - להמשיך ולטפל בעניינים שהחל לטפל בהם; בהם - ורק בהם. תשובה זו, למרבית הצער, לא תספק. הנה-כי-כן, בענייננו-שלנו ראינו כי הרב בן-עזרא לא גָלָה את אוזנו של יושב-ראש ועדת הבחירות, עורך-הדין עזריאל, על דבר התפטרותו מכהונתו. כיצד זה איפוא נקבל את דברו? אכן, התפטרות מכהונה ניכרת לא אך בהבל-פה אלא במעשה, ובמעשה המשיך הרב בן-עזרא בתפקידו כמימים-ימימה. חמור מכך. משידענו כי יושב-ראש ועדת הבחירות ראה את הרב בן-עזרא כנציג השר לעניין הבחירות במבשרת ציון - כפי שאכן הציג עצמו הרב בן-עזרא; וכי הרב בן-עזרא שיקע עצמו בהסדר הפשרה לבחירת נציגיהם של בתי הכנסת; היהא זה מהלך נועז אם נוסיף ונסיק כי הרב בן-עזרא היה מעורב בייעוץ לשר סויסה את מי יקבע השר כראוי להיכלל ברשימת נציגי בתי הכנסת? (כך, בין שיעץ זאת במישרין בין שיעץ זאת בעקיפין, דרכו של הרב עמר אשר אמור היה לבוא תחתיו כעוזר השר). אכן, בנושא בחירת נציגיהם של בתי הכנסת היה הרב בן-עזרא מעורב בהציגו עצמו כנציג הממלכה וכשליח השלטון המרכזי. מה מסקנות משפטיות נסיק מכאן? 20. הלכה מכבר היא, שאסור הוא עובד ציבור לעשות בסמכות או לפעול בכל דרך אחרת, בהיותו במצב בו קיימת אפשרות ממשית לניגוד עניינים, בוודאי כך בניגוד עניינים בין תפקידו הציבורי לבין עניינו האישי. הלכה זו הינה מן הראשונות במלכות בתורת המינהל הציבורי בישראל, ובתי המשפט חזרו ושנו אותה שוב ושוב. כך, למשל, לפני זמן לא-רב אמר חברנו השופט אור בפרשת מהדרין (בג"ץ 5575/94 מהדרין בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מט(3), 133, 142: "על-פי הכלל, אשר תחולתו היא גם לגבי הממלאים פונקציות מנהליות, מי שפועל בתוקף תפקידו למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס שיש לו במסגרת תפקיד אחר שהוא ממלא. אם נמצא עובד ציבור במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו השלטוני לבין אינטרס אחר שיש לו, אם כפרט ואם כנושא תפקיד אחר, עליו למשוך את ידו מאותו עניין שלגביו קיימת אפשרות כזו. ... המבחן לקיום מצב של ניגוד עניינים הינו אובייקטיבי. די בהימצאות נושא התפקיד במצב של חשש ממשי בדבר ניגוד עניינים, ללא צורך שיוכח ניגוד עניינים בפועל ..." ראו עוד, למשל: בג"ץ 595/89 שמעון ואח' נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד (1) 409, 413: וכך נאמר בבג"ץ 4360/94 טאטור נ' שר המשטרה, פ"ד נ(2) 560 על טעמיה של הדוקטרינה שעניינה איסור ניגוד עניינים (שם, 565): "טעמיה של הדוקטרינה ידועים וגלויים לעין: ראשית לכל, הצורך המובנה כי עובד הציבור יפעיל את סמכותו תוך שהוא מטמיע את עצמו בתפקידו ומתעלם מכל שיקול שאינו נדרש מתפקידו ומסמכותו. שנית, כדי שהעם יראה ויאמין כי תופשי-סמכות ובעלי-שררה אינם משווים נגד עיניהם אלא את טובת התפקיד שהם מחזיקים בו, שרק כך יתן העם אמון בעובדי-הציבור ובבעלי-השררה." אכן, כלל זה עימנו הוא מאז בג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת העיר פתח-תקוה, פ"ד לד(2) 566, ונישא אותו באמתחת שעלינו באשר נלך ונבוא. 21. לעתים נתלבט אם מערכת עובדות פלונית המוצגת לפני בית-המשפט באה - או אין היא באה - בגדריו של הכלל. לא כן בענייננו-שלנו, שאין כל ספק-ספיקא כי הרב בן-עזרא היה במצב של ניגוד עניינים מובהק - בין היותו מחזיק-בשררה לבין היותו מועמד-בין-מועמדים - ושלא כחובתו, לא חדל מעשות. הרב בן-עזרא הציג עצמו כמי שפועל בהסמכת השלטון וחותם הממלכה בידו - להשקיט ניצים ולישר הדורים - והעסיק עצמו במעשה המרכבה של האסיפה הבוחרת, אותה אסיפה שעתידה היתה, בבוא-היום, לבחור בו-עצמו לכהונת רב העיר. אכן, במעשיו ובמחדליו הניח הרב בן-עזרא פח יקוש לרגליו של יושב-ראש ועדת הבחירות, עורך-דין עזריאל, אשר פעל בתום-לב ובמסירות למילוי התפקיד שהוטל עליו. די במעשהו ובמחדלו זה של הרב בן-עזרא כדי להביא לביטול הבחירות. ראוי הוא הקהל שיראה ויידע כי נבחריו עושים והם נקיי-כפיים; כי עושים הם בכל מאודם לטובת הכלל ולא לביתם, כי מחשבתם וליבם נתונים לטובת הציבור ולא לטובתם-שלהם; כי דרכם ישרה ודעתם נקיה. שאם אחרת ייעשה וייראה, כי אז היינו כולנו לבוקה ומבוקה ומבולקה. 22. עד כאן - לעניין מעורבותו של הרב בן-עזרא בבחירות. בכך לא נאמר די, ונוסיף על-כך את נושא בחירת נציגיה של הרשות המקומית. 23. כפי שראינו (לעיל, בפיסקה 14), משחדלה הרשות המקומית ולא קבעה את נציגיה לאסיפה הבוחרת, עשה השר סויסה תחתיה ומינה הוא-עצמו את נציגיה. בעשותו כן, גם זאת ראינו, הסמיך עצמו השר להוראת סעיף 14(ג) לתקנות ולפיה בחדול הרשות יכול השר לפעול תחתיה. האם עשה השר בגידרי סמכותו? 24. על ביצוע הבחירות אחראית ועדת הבחירות (תקנה 5(א) לתקנות), ובתוקף תפקידה זה היא המודיעה לרשות המקומית ולמועצה הדתית כי שומה עליהן, על כל אחת מהן, לבחור את נציגיה לאסיפה הבוחרת. כך היה אף בענייננו, שיושב-ראש ועדת הבחירות כתב ביום 25.4.99 אל ראש הרשות המקומית, מר אלי מויאל, וביקש אותו כי יביא לכך שהמועצה המקומית תבחר את ששת נציגיה לאסיפה הבוחרת תוך 10 ימים. כפי שראינו, לא נענתה הרשות המקומית לבקשה ולא מילאה את חובתה למנות נציגים לאסיפה הבוחרת. כך קמה ונתייצבה סמכותו של השר לענייני דתות לעשות תחת הרשות המקומית, וכלשון תקנה 14(ג) לתקנות: "סמכויות משלימות 14. (א) ................ (ב) ................ (ג) לא נבחרו או נתמנו חברי ועדת הבחירות, יושב ראש ועדת הבחירות או חברי האספה הבוחרת, תוך 15 ימים מהיום שהשר לעניני דתות הודיע על כך בכתב למי שחייב לבוחרם או למנותם, רשאי השר לענייני דתות למנות את בעלי התפקידים." מה מלמדת אותנו הוראה זו (שאינה מנוסחת באורח מוצלח במיוחד)? מלמדת היא אותנו, כי במקום בו חדלה רשות ממילוי חובתה, יכול השר להתרות בה, ולאחר עבור 15 יום מיום ההתראה והרשות במחדלה - "רשאי השר לענייני דתות למנות את בעלי התפקידים". והנה, בענייננו-שלנו לא היתרה כלל השר ברשות המקומית; ותחת אשר יַתְרֶה ברשות - ויקצוב לה 15 יום למילוי חובתה - נחפז השר ומינה את נציגי הרשות המקומית תחתיה בלא התראה מוקדמת. והמסקנה נדרשת מאליה: משלא נתמלא תנאי מוקדם למעשהו, אך פשוט להסיק כי השר פעל ללא סמכות. במקום זה ניטש ויכוח חריף בין בעלי-הדין. מטעם השר סויסה נטען כי נשלח-גם-נשלח מכתב התראה, והוא מכתב מיום 30.3.99 בחתימתו של הרב אבנר עמר, יועץ בכיר לשר. מנגד טוענת העותרת, כי מכתב זה לא נתקבל מעולם אצל נמעניו (ראש המועצה המקומית וראש המועצה הדתית), ומוסיפה היא ומרמזת כי מכתב זה לא נשלח מעולם. על חילוקי-דעות אלה אומר כי אין צורך שנכריע בהם, וטעם הדבר פשוט: ועדת הבחירות לא נתכוננה אלא ביום 18.4.99 - לאמור, למעלה משבועיים לאחר אותו מכתב התראה שמיום 30.3.99; ושבוע לאחר כינונה - ביום 25.4.99 - שלח יושב-ראש ועדת הבחירות מכתב לרשות המקומית ולמועצה הדתית, וביקש מהן כי תבחרנה תוך 10 ימים בנציגיהן לאסיפה הבוחרת. הנקבל כי מכתב "התראה" - זה המכתב שמיום 30.3.99 - יישלח כשבועיים לפני שכוננה ועדת הבחירות וכשלושה שבועות לפני שקמה חובתה של הרשות המקומית לבחור בנציגיה לאסיפה הבוחרת (כדרישתה של ועדת הבחירות)? הלכך "התראה" ייקרא? נדע מכל אלה, כי מכתב ה"התראה" לא היה כלל מכתב התראה כמשמעותו בתקנה 14(ג) לתקנות, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי יש לראותו כמכתב נעדר כל תּוֹצָא משפטי. 25. יכול הטוען שיטען: מכתב התראה אינו תנאי מוקדם כה חשוב עד שהיעדרו גורר אחריו מסקנה של חריגה מסמכות. מכאן: אף שהשר לא שלח מכתב התראה לרשות המקומית; ומשלמדנו כי הרשות - היא עצמה - לא התקוממה כנגד מינוי נציגיה בידי השר, מה לנו שנראה את מעשה השר כמעשה חורג מסמכות? אם כך יטען הטוען, נשיב אנו כי חלילה לנו מהקל ראש בחובה המוטלת על השר להתרות ברשות החדלה ממילוי חובתה, קודם שהוא-עצמו משים עצמו תחתיה. הרשות המקומית היא גוף הנבחר בבחירות דימוקרטיות, מייצגת היא את תושבי המקום, ובמהלך הדברים הרגיל ישקפו נציגיה לאסיפה הבוחרת את בחירתם של תושבי המקום. והנה בא השר - איש הרשות המרכזית - ונוטל הוא את סמכותה של הרשות המקומית. נטילה זו יכולה שתהא מוצדקת, אך מפאת אותו יחס כבוד שאומרים אנו לחלוק לרשות המקומית, נצפה כי השר יקפיד על ההתראה ולא יפסח עליה כמו נעדרת היא כל חשיבות. אכן, הוראת סעיף 14(ג) בכללה - ובה דרישת ההתראה - נועדה למקרים חריגים בהם מחדלו של אחד מן הגופים בעלי הסמכות יכול שיביא לשיתוק הליך הבחירה בכללו. אמרה בהקשר זה השופטת ביניש בבג"ץ 816,1213/98 הרב ישראל רווח נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(1) 868, 878-877: "... נטילת הסמכות על-ידי השר למינוי ועדת הבחירות או להרכבת האספה הבוחרת מידי הגופים שהוסמכו לכך בתקנות, הינה ללא ספק צעד מרחיק לכת. הגופים המרכיבים את ועדת הבחירות ואת האספה הבוחרת הם גופים המורכבים על-פי מפתח ייצוגי דמוקרטי, והינם בעלי תפקיד מרכזי בהכנת הליך הבחירה של רב העיר. נטילת הסמכות מידיהם היא בוודאי אמצעי שראוי לנוקטו רק כאשר הגוף המופקד על המינוי אינו מסוגל או אינו מוכן לפעול." ראו עוד: בג"ץ 953/87, 1/88 פורז נ' ראש עירית תל-אביב, פ"ד מב(2) 309, 339. אכן, לא אחת עמדנו על פרשת היחסים המורכבת שבין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, ובייחוד על הצורך כי ראשון ינהג כבוד באחרון וכי יוסיף ויעשה ככל-הניתן לשמירה על האוטונומיה של מי שנבחרו בבחירות דימוקרטיות. והדברים ארוכים. ראו, למשל: דנג"ץ 1913/97 מואסי נ' שר הפנים, פ"ד נב(2) 49, 67-66. אם כך ככלל - שהשר אמור היה להתרות ברשות המקומית קודם שמינה את נציגיה לאסיפה הבוחרת - על-אחת-כמה-וכמה מששיתף אותנו ראש הרשות בטעמים למחדלה של הרשות. האם לא ראוי היה כי נציג השר ישוחח עם ראש הרשות ויעמידנו על חומרת מחדלה של הרשות ועל כוונתו של השר לפעול תחת הרשות? אכן, אמצעי זה של נטילת סמכויות הרשות הינו אמצעי חריג, ובהיותו מה שהוא ראוי היה לנהוג בו זהירות-יתר. מכל מקום, מעשהו של השר במינוי נציגי הרשות המקומית היה מעשה קודם זמנו, קרא: מעשה נעדר סמכות. 26. משיב וטוען הרב בן-עזרא: גם אם אמרנו כי נפל פגם במעשה הבחירה, הנה לאחר שהושלם המעשה לא יהא זה ראוי לבטלו מעיקרו. וכלשון בית-המשפט בפרשת רווח (שם, 878): "נסיבותיו של כל עניין ייבחנו לגופן - כאשר הנסיבות מצביעות שהפגם אינו יורד לשורש העניין ואינו חמור עד כדי הצדקת ביטול ההליך כולו, כאשר יש סעד אחר שיש בו כדי לרפא את הפגם, או כאשר הפגם הוא פורמאלי ולא היה בו כדי לשנות את תוצאת ההליך, אין לראות בהכרח את ההליך כבטל." בענייננו, כך מוסיף וטוען בא-כוחו של הרב בן-עזרא, נזכור שהרב החל בכהונתו ביום הבחירה - ביום 24.8.99 - וכי העתירה לא הוגשה לבית-המשפט אלא ביום 28.9.99, לאמור, למעלה מחודש לאחר תחילת הכהונה. בכך חייבה עצמה העותרת בשיהוי, ושיהוי הוא שלא יסולח לה. בייחוד כך, שבתקופת הביניים כיהן הרב בן-עזרא כרב בעיר לכל דבר ועניין, ולא יהא זה ראוי לפגוע בו, במעשיו או בקהל על דרך ביטול בחירתו. לא נכחד שהעותרת חייבה עצמה בשיהוי; השיהוי אינו חמור במיוחד, אך בכל-זאת שיהוי הוא. מן העבר האחר נזכור שני אלה: ראשית, כי לא הכל היה גלוי לפני העותרת; כי היה עליה לאסוף ראיות מכאן ומשם; וכי נסיבות העניין לא הקלו עימה. שנית, כי כנגד השיהוי עומדת מעורבותו של הרב בן-עזרא - כבעל שררה - בבחירתו-שלו, והוא מעשה החמור שבעה מונים מן השיהוי. כפי שנפסק בהלכה, טענת שיהוי לא די בה כדי להכריע עתירה לחובתו של עותר. השאלה בכל עניין ועניין תהא אלו הם האינטרסים המתגוששים ביניהם, ומה עוצמה גנוזה בכל אחד מהם. בנסיבות ענייננו נראה לנו, כי הפגיעה בעקרון שלטון החוק הינה כה חמורה עד שראוי כי היא שתכריע את הכף. אמרנו על כך בבג"ץ 2632/94 דגניה א', אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שר החקלאות, פ"ד נ (2) 715, 744, ונחזור: "... במקום שתובע חייב עצמו בשיהוי בן-פועל-משפטי, אפשר שבית-משפט יבטל בכל זאת מעשה מינהל, והוא, אם קיומה של ההחלטה עלול לחתור עמוקות תחת טובת הכלל ושלטון החוק ..." כך אמרנו שם. כך נאמר אף כאן. ראו עוד והשוו: בג"צ 170/87 אסולין נ' ראש עירית קרית גת, פ"ד מב (1) 678; בג"צ 2285/93 נחום נ' ראש עירית פתח תקוה, פ"ד מח (5) 630, 641-640. נזכור עוד, כי בחירתו של רב עיר היא עד להיותו בן 75 או עד להיותו בן 80 (תקנה 12(1) לתקנות). הנאמר כי תקופת חודשים קצרה - בנסיבות ענייננו - תכריע תקופת שנים ארוכה זו? תשובתי לשאלה היא בשלילה. כללם של דברים 27. מעשה בחירתו של הרב בן-עזרא לכהונת רב עיר במבשרת ציון ניגע בפגמים יורדים-אל-ליבה. הרב בן-עזרא, בשמשו עוזר ויועץ לשר לענייני דתות בנושא בחירתם של רבני עיר; בהחזיקו בכוח מלכות; ובהציגו עצמו כמייצג את השר לענייני דתות; עירב עצמו בבחירת מי שאמורים היו לבחור בו כרב עיר, ובכך הכשיל במו-ידיו את מעשה הבחירה. לא נקבל, לא במקרה זה ולא בכל מקרה אחר, כי מועמד לבחירה על-פי דין המחזיק בכוח-של-ממלכה יערב עצמו בבחירת מי שאמורים לבחור בו; לו אחרת אמרנו; לו אישרנו את המעשה; לו הסבנו את ראשנו אל-צד; כמו גזרנו כליה על מעשה הבחירה. 28. דין בחירתו של הרב בן-עזרא לרבה של מבשרת ציון - בַּטְלוּת, ואולם בטלות זו לא תתפוש אלא מיום הכרעתנו ולעתיד-לבוא. אשר לבחירת רב עיר למבשרת ציון, יש להחיל במלאכת המרכבה כמו עומדים אנו עתה לאחר פירסום הודעתו של השר לענייני דתות על הצורך למנות רב למקום. פירוש הדבר: יש להחל בבחירתה של ועדת הבחירות ולהמשיך על-פי הסדר המקובל. 29. בכפוף לאמור לעיל אנו עושים את הצו מוחלט, ואנו מכריזים על בחירתו של הרב בן-עזרא כרבה של מבשרת ציון כבחירה בטלה מהיום. המשיב מס' 1 ישלם אישית לעותרת שכר-טירחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח והמשיב מס' 7 ישלם לעותרת שכר-טירחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: אני מצרף דעתי לדעתו של חברי הנכבד השופט מ' חשין. מקדמת דנא מקובל עלינו הכלל שיש להמלך בציבור לפני שממנים נושא משרה חשוב ("פרנס"). כלל זה עולה מן המדרש על הפסוקים "ויאמר ה' אל משה לאמֹר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות ל"א, ב') וכן "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי וגו'" (שמות ל"ה, ל):- "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר 'ראו קרא ה' בשם בצלאל'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן!" (ברכות נ"ה ע"א. ההדגשות שלי - י' ט'). (על החובה להמלך בצבור עיינו גם שו"ע חו"מ סי' ג'; ערוך השלחן סי' נ"ג; שו"ת הריב"ש רע"א; הרב קוק, באר אליהו על באור הגר"א; ובעוד מקומות). משנפל פגם כה חמור בבחירתם של מי שהיו אמורים לשמש "טובי העיר", אומרי דברו של הציבור, במעשה בחירתו של פרנס כה חשוב כרב העיר, הרי שלא נתקיים הכלל. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. היום, כ' בכסלו התש"ס (29.11.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99064990.G04