עיריית חברון נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 64959-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. עיריית חברון 2. הווקף של חברון 3. הועד לשיקום העיר העתיקה בחברון 4. מנהלת התיירות והארכיאולוגיה של חברון נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שר הביטחון 3. ראש המנהל האזרחי עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: כ"ה אייר תשפ"ו (12.5.2026) בשם העותרים: עו"ד סאמר שחאדה; עו"ד עלאא מחאג'נה בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד גיא יעקב פסק-דין הנשיא יצחק עמית: עניינה של העתירה דנן בקירוי החצר הפנימית במערת המכפלה. 1. הודעת הפקעה מספר ה'/01/25, שפורסמה על-ידי ראש המינהל האזרחי ביום 15.9.2025, נוגעת לשטח של 0.288 דונם בחלל הרום, ומטרתה הקמת קירוי לחצר הפנימית במתחם מערת המכפלה. וזאת יש לדעת, כי מתחם מערת המכפלה הוא אתר תפילה מרכזי ליהודים ולמוסלמים, הנמצא באזור המכונה H2. המתחם מנוהל על-ידי הווקף, אך נמצא תחת אחריות ביטחונית ישראלית. החצר הפנימית משרתת בעיקר מתפללים יהודים, אך בימי "החריג המוסלמי" (עשרה ימים בשנה) מתאפשרת הגישה למתפללים מוסלמים בלבד (ראו עמ"מ 1883/21 עיריית חברון נ' שר הביטחון, פסקה 11 (4.11.2021) (להלן: עניין המעלית במערת המכפלה)). פרויקט הקירוי החל בסביבות שנת 2008 והתקדם לסירוגין, עד שבנובמבר 2024 הדרג המדיני החליט לקדמו. 2. נקודת מחלוקת מרכזית בין הצדדים נתגלעה בשאלה מדוע לא צלחו המגעים בין העותרים ובין המשיבים, עד כדי כך שהיה צורך ליטול את סמכויות העותרים על-ידי ההפקעה. העותרים טענו שהם בעלי הזכויות ובעלי הסמכות על-פי דין לתכנון ולביצוע שינויים במתחם. למרות זאת, הם לא דחו לחלוטין את האפשרות לבצע את שנדרש, ואף השתתפו בסיור שנערך במעמד ראש המינהל האזרחי, אך ביקשו קודם לכן להיוועץ עם אונסקו, שהכריזה על האתר כמקום מורשת עולמית, בהיותו סמל דת עולמי מהמעלה הראשונה. לטענת העותרים, עדיין לא מוצה השיח מולם. המשיבים טענו כי ניסיונות המינהל האזרחי לתאם את הפרויקט עם הווקף ועם עיריית חברון לא צלחו, מכיוון שהרשויות הפלסטיניות סירבו לשתף פעולה, והתנגדו באופן גורף לקירוי או לכל שינוי במבנה. כך, במכתב מחודש מרץ 2025, נכתב על ידי העותרים כי "בהתבסס על העמדה הכללית של כל המוסדות והחמולות בנפת חברון, אנו מודיעים לכם על הדחייה הקטגורית של גג המערה הקדושה או על כל שינוי במבנה שלה". 3. על רקע היעדר הסכמה עם העותרים, החליט המפקד הצבאי על הפקעת השטח, ומועצת התכנון העליונה החליטה על העברת סמכויות התכנון מעיריית חברון לוועדת המשנה לתכנון ורישוי. ביום 23.11.2025, התקיים דיון בוועדת המשנה שאליו הוזמנו גם העותרים, וניתנה להם הזכות לטעון נגד הבקשה להיתר בניה לצורך ביצוע פרויקט הקירוי. ביום 7.12.2025 המשיבים נענו לבקשת העותרים לדחות את מועד נטילת החזקה במקרקעין ב-21 ימים על מנת לאפשר לעותרים לפנות לערכאה שיפוטית; וביום 23.12.2025 העותרים הגישו את העתירה דנן. בהמשך לכך, ביום 31.12.2025 פורסמה החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי שבמסגרתה נדחו טענות המתנגדים למתן ההיתר. 4. ביום 29.1.2026 העותרים הגישו ערר על החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי למתן היתר הבניה. הערר נדון ביום 23.2.2026 בפני ועדת המשנה להתנגדויות, אשר דחתה אותו בהחלטתה המנומקת מיום 19.4.2026. כיום, נבחר ספק לעבודות הקירוי, וההערכה היא שהעבודות יסתיימו "לקראת אמצע חודש יוני". 5. העותרים העלו שורה של טענות כנגד ההפקעה ופרויקט הקירוי, ובין היתר, כי לא ניתן לבחון את צו ההפקעה במנותק מההקשר הפוליטי, כשלב נוסף במהלך מתמשך לשינוי הסטטוס-קוו במתחם. נטען כי ברקע ההפקעה עומדים שיקולים זרים שנחשפו לאור השמש בשל הצהרות פומביות מפי שרים וחברי ממשלה, שהביעו במפורש כוונה ליטול את מלוא הסמכויות הנוגעות למתחם מערת המכפלה מהעותרים ולהעבירם לידי גורמים ישראלים. עוד נטען כי ההודעה על ההפקעה נעשתה בחוסר סמכות; כי מדובר במקום בעל רגישות דתית והיסטורית; וכי הקירוי המתוכנן משנה את אופיו ההיסטורי והמרחבי של המתחם, חוסם זרימת אוויר וחדירת אור טבעי, ועלול לגרום נזק בלתי הפיך למבנה כפי שעולה מחוות דעת שצורפה לעתירה. 6. דין העתירה להידחות. כפי שעולה מהתמונות שהוצגו במהלך הדיון ומההסברים שקיבלנו, גם כיום יש קירוי של החצר הפנימית, אלא שהקירוי נעשה באמצעות יריעת פלסטיק ארעית, שמכסה את גג החצר הפנימית באופן חלקי בלבד. לטענת המשיבים, הקירוי הקיים אינו מספק וגורם למפגעי בטיחות, להצפות בחצר ולקשיים במימוש חופש הפולחן. נטען כי בימי החורף נכנסים מי גשמים רבים, שגורמים למפגע בטיחותי לציבור המתפללים. כך לדוגמה, בשנה האחרונה, ב"שבת חיי שרה", אירוע כניסת המתפללים הגדול בשנה שאליו הגיעו עשרות אלפי מתפללים, הופסקו התפילות בחצר בשל הצפות שחדרו גם למבנה כפי שנחזה מהתמונות שהוצגו. בנוסף, נטען כי לא ניתן לחמם כראוי את החצר הפנימית בחורף או לקרר אותה בקיץ, והדבר גורם לפגיעה בתנאים למימוש זכות הפולחן של ציבור המתפללים. 7. הקירוי נחוץ אפוא כדי לאפשר את שיפור התנאים בחצר הפנימית עבור המתפללים הפוקדים את מערת המכפלה, לרבות מניעת מפגעים בטיחותיים והצפות, וכן לשמר את המתחם מפני נזקי מזג האוויר. בנסיבות אלו, הפרויקט נעשה לטובת הציבור ואף ניתן לומר כי הוא מקיים צורך ציבורי חיוני בעת הזו (וראו: סעיף 4 לחוק הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) מס' 2 לשנת 1953, שתוקן בצו בדבר קרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (יהודה ושומרון) (מס' 321), התשכ"ט-1969)). בהקשר זה יודגש כי הקירוי ישמש את כלל האוכלוסיות המתפללות. כך, בדומה למה שנקבע בעניין המעלית במערת המכפלה, הקירוי ישמש גם את המתפללים המוסלמים בעשרת הימים בשנה שבהם מתאפשרת הגישה למערת המכפלה למוסלמים בלבד. 8. אשר לטענה כי יש בקירוי כדי לפגוע במבנה אין לנו אלא להפנות לדברים שנאמרו בעניין המעלית במערת המכפלה, בפסקה 6: "וזאת יש לזכור. אתר מערת המכפלה קדוש ומקודש גם ליהודים, ואם היה בביצוע העבודות כדי לפגוע באופיו של האתר או בקדושתו, יש להניח כי הצד היהודי היה נזעק להגנת המקום, לא פחות מהמערערים". מכל מקום, כפי שעולה מתגובת המשיבים, בהחלטה בדבר דחיית ההתנגדות להפקעה ניתנה התייחסות מפורטת לחוות דעת המומחים מטעם העותרים. נקבע כי הקירוי תוכנן בקפידה, תוך שמירה מרבית על אופי החצר הפתוחה, חדירת אוויר ואור, וכי הקירוי יהיה שקוף ויאפשר אף את השבת שעון השמש העות'מאני לפעולה. מכאן, שבניגוד לנטען על-ידי העותרים, הקירוי אף ישפר משמעותית את נראות האלמנטים ההיסטוריים, בוודאי לעומת הקירוי הקיים כיום. 9. כפי שעולה מתגובת המשיבים, ההיקף של ההפקעה הוא מצומצם בלבד ונוגע לחלל הרום והחיבורים למתחם ולא לפני הקרקע, כך שהפגיעה הנטענת היא מידתית, ולא ניתן היה לבחור באמצעי אחר שפגיעתו פחותה. בשורה התחתונה, ומבלי שנעלמה מעינינו הרגישות והמורכבות הדתית-פוליטית של מתחם מערת המכפלה, פרויקט הקירוי נועד לצמצם את נזקי הגשם במתחם כדי לשפר את התנאים למימוש זכות הפולחן של המתפללים ולשפר את מראה המבנה. 10. סוף דבר שאמליץ לחבריי לדחות העתירה, ובנסיבות העניין שלא ייעשה צו להוצאות. יצחק עמית נשיא השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופטת רות רונן: לא בלי התלבטות, אני סבורה כמו חברי, הנשיא י' עמית, כי לאור מכלול נסיבות המקרה דנן, דין העתירה להידחות. מדובר – כפי שתיאר חברי – באתר מערת המכפלה, אתר שחשיבותו ורגישותו אינן צריכות הסבר ופירוט. משמעותו של כל בינוי ושינוי באתר כזה היא רבה, הרבה יותר מאשר אילו היה מדובר באתר אחר. כאמור, במקרה דנן – וכפי שטענו העותרים – מדובר בהפקעה שנועדה לאפשר שינוי באתר, כאשר המשיבים נטלו לשם כך את סמכויות העותרים – שככלל הם הזכאים על פי דין לבצע פעולות תכנון במקום. זאת בחלק של מערת המכפלה המשמש במשך רוב ימות השנה את המתפללים היהודים. הפקעה כזו יש לבחון בזהירות רבה מאוד. ואולם – וחרף האמור, במקרה דנן אני סבורה כי אין מקום להתערבותנו ממספר טעמים מצטברים: - לאור העובדה שההפקעה נועדה לצורך היתר שיאפשר החלפה של קירוי קיים בקירוי אחר, אסתטי יותר ומתאים יותר למקום (כלומר מדובר בהתערבות מצומצמת מאוד בבינוי הקיים באתר – פחותה מאשר ההתערבות שהייתה כאשר הוקמה באתר מעלית); - מאחר שנעשה ניסיון לשיתוף פעולה עם העותרים שלא צלח; - מאחר שמדובר בבינוי שמטרתו מוגבלת וממוקדת – מניעת נזקים לאתר (נזקי הצפות שנגרמים כאשר החצר אינה מקורה) ולא מעבר לכך; - מאחר שגם מתפללים מוסלמים יוכלו ליהנות מהבינוי בתקופה בה הם יתפללו במקום; - ובעיקר מאחר שמדובר בהפקעה מידתית ומינימלית – רק בחלל הרום של החצר, ורק לצורך הקירוי האמור. האלטרנטיבה לביצוע הקירוי נושא העתירה היא הותרת הקירוי הקיים במקום בעת הזאת, קירוי שלא זו בלבד שהוא ארעי ולא אסתטי, אלא שהוא גם אינו מונע בפועל את ההצפות בחצר האתר. כל הנימוקים הללו – כאשר הם נשקלים במצטבר – מצדיקים את מסקנתו של חברי, שכאמור לעיל – אני מצטרפת אליה. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא י' עמית. ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ו (19 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת