פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 6491/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 18.7.2021 בתלה"מ 10325-03-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת ס' אופק בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ס' אופק) מיום 18.7.2021 בתלה"מ 10325-03-19 (להלן: ההליך) שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיבה היו בעבר בנות זוג, והן אימהות של קטין שהוא בנה הביולוגי של המשיבה ובנה של המערערת מכוח צו הורות פסיקתי (להלן: הקטין). בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים, ובהם ההליך שעניינו משמורת הקטין והסדרי השהות עמו. זהו ערעורה השני של המערערת על החלטת המותב שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינן לאחר שערעור קודם נדחה על-ידי ביום 1.6.2021 (ע"א 2805/21; להלן: ערעור הפסלות הקודם). ביום 7.1.2019 הגישה המערערת במסגרת אחד ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בקשה לסעד דחוף אשר "יבטיח את הקשר הרצוף והסדיר" שלה עם הקטין במהלך התקופה שבה מתנהלים ההליכים המשפטיים. בו ביום נתן המותב החלטה שלפיה הבקשה תידון בפני שופט המוקד העוסק בטענות לפגיעה בקשר בין הורה וקטין (השופט א' שני; להלן: שופט המוקד). ביום 13.1.2019 התקיים דיון בפני שופט המוקד ובסיום הדיון ניתנה החלטה שלפיה הקטין ילון בביתה של המערערת יומיים בשבוע ומדי סוף שבוע שני (להלן: ההחלטה בעניין זמני השהות). בהליך דנן העלו הצדדים טענות הדדיות בדבר חוסר מסוגלות הורית ומסוכנות לקטין (להלן: הטענות ביחס לקטין) ולפיכך ביום 10.3.2019 מינה בית המשפט קמא את מכון שלם כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) והורה לו לחוות דעתו, בין היתר, על הטענות ביחס לקטין. לאורך ניהול ההליך הגישה המערערת מספר בקשות לשינוי זמני השהות שנקבעו, ואלה נדחו בהחלטות בית המשפט קמא בהן צוין, בין היתר, כי כל עוד לא התבררו הטענות בדבר מסוכנות לקטין באמצעות חוות דעת המומחה, אין מקום לשנות מן ההחלטה בעניין זמני השהות. ביום 20.6.2021 הוגשה חוות דעת המומחה, בה נקבע כי שתי בעלות הדין אינן מסוכנות לקטין ואינן גורמות לניכור הורי והומלץ, בין היתר, לקבוע משמורת משותפת על הקטין וחלוקת זמן שוויונית שלו עם שתי אמהותיו. ביום 24.6.2021 הגישה המערערת "בקשה דחופה" להורות על השוואת זמני השהות של בעלות הדין עם הקטין, בשים לב לחוות דעת המומחה, וכן שבה המערערת וטענה לניכור הורי מצד המשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה שחוות הדעת "רוויית אי דיוקים" ומנוגדת לטובת הקטין, והודיעה שברצונה להגיש שאלות הבהרה למומחה ולאחר מכן לחקור אותו. ביום 5.7.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, וקבע כי מאחר שההליך מצוי בעיצומו, הטענה לניכור הורי "טרם הוכחה" ו-"[המקרה] נראה רחוק מלהיות מקרה של ניכור הורי" – אין מקום לשנות את הסדרי השהות בשלב זה (להלן: דברי המותב בנוגע לניכור הורי). ביום 12.7.2021 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. לטענתה, המותב מגלה משוא פנים נגדה והוא בעל דעה קדומה המונעת ממנו להמשיך לדון בהליך. המערערת טענה, בין היתר, כי ביום 5.7.2021 וביום 7.5.2021 נתן המותב מספר החלטות "המעידות על משוא פנים וקביעת עמדה סופית". עוד טענה המערערת כי החלטות אלה מצטרפות להחלטות קודמות שניתנו ומבהירות כי "דעתו של [המותב] כבר הוכרעה". בפרט טענה המערערת כי המותב הכריע בטענתה שלפיה המשיבה גורמת לניכור הורי בלי שקיים דיון ושמע הוכחות בעניין. לטענת המערערת המותב חייב אותה בהוצאות גם כאשר קיבל בקשות שהגישה, ומנגד לא חייב את המשיבה בהוצאות אף כאשר בקשותיה נדחו. המערערת הוסיפה והעלתה השגות שונות לגבי אופן ניהול ההליך מצד המותב אשר נמנע מלהגיב, לטענתה, ל"שקרים בוטים ו[...] ביזוי החלטותיו" מצד המשיבה. כמו כן טענה המערערת כי המותב נמנע מלקבוע דיון בהליך "במשך שנתיים וחצי" וזאת בשל משוא פנים נגדה המחייב את פסילתו. 6. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות, וביום 18.7.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. המותב קבע כי המערערת לא הוכיחה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, והדגיש כי דעתו אינה "נעולה". עוד נקבע כי טענות המערערת מופנות כלפי החלטות דיוניות שניתנו שהמערערת רשאית לערער עליהן. בהקשר זה ציין המותב כי המערערת מודעת לזכותה להגיש ערעורים על החלטות דיוניות, שכן הגישה במסגרת ההליך שמונה בקשות רשות ערעור על החלטות שונות. 7. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה, בין היתר, כי גם לאחר שחוות הדעת הסירה מעליה את "עננת המסוכנות" בית המשפט קמא מסרב לקיים דיון בהליך ובתוך כך גם לדון בחוות דעת המומחה ולהרחיב את זמני השהות עם הקטין. כמו כן מעלה המערערת השגות שונות לגבי אופן ניהול ההליך על-ידי המותב, ועוד היא טוענת כי המותב אינו אוכף את החלטותיו על המשיבה וכי "נעילת" דעתו של המותב משתקפת בהחלטתו שלפיה לא הוכח ניכור הורי, אף שהוא נמנע מקביעת דיון הוכחות ובכך גורם לעינוי דין. המערערת מוסיפה כי המשיבה ובאי-כוחה מעלילים עליה עלילות שווא ומלבינים את פניה בכתבי בי-הדין המוגשים על-ידם, והמותב אינו מונע התנהלות זו. לטענת המערערת, המותב מתנהל בניגוד לפסק הדין בערעור הפסלות הקודם ואף עובר עבירה אתית מאחר שדחה בקשה מטעם המערערת להוסיף את ב"כ המשיבה, המייצג דודים ובני דודים של המותב בהליך אחר, לרשימת המניעויות שלו או לפסול את ב"כ המשיבה מלייצגה בהליך. ביום 18.10.2021 ביקשה המערערת להוסיף לנימוקי הערעור התייחסות להחלטה שנתן המותב ביום 3.10.2021, לאחר שהוגש הערעור דנן, ובה נקבע כי בדיון שעתיד היה להתקיים למחרת, ביום 4.10.2021, לא ייחקר המומחה על חוות דעתו בשל קוצר הזמן. המערערת מוסיפה השגות על התנהלות המותב בדיון שהתקיים, ובין היתר טוענת כי חרף בקשות מפורשות שלה לתעד בפרוטוקול את דברי בית המשפט, המותב התבטאה נגדה במהלך הדיון והפרוטוקול אינו מתעד דבר מדברי המותב לאורך כל הדיון. 8. עיינתי בטענות המערערת, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. חלק הארי של הערעור מופנה כלפי החלטות דיוניות שקיבל המותב או כלפי אופן ניהול ההליך על-ידו. כבר נפסק לא אחת, ואף בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם, כי הדרך להשיג על החלטות דיוניות היא באמצעות הליכי הערעור הקבועים בדין, ולא באמצעות הליכי פסלות שופט (ראו: פסקה 13 לפסק הדין בערעור הפסלות הקודם). בענייננו ביחס לחלק מההתרחשויות שבבסיס טענת הפסלות, הגישה המערערת בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחו. קל וחומר שהליך פסלות אינו מסלול שיורי לטענות שנבחנו ונדחו בהליכי ערעור הקבועים בדין (ראו: ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). אשר לטענת המערערת כי דברי המותב בנוגע לניכור הורי מראים כי המותב הכריע כבר שלא מתקיים ניכור הורי בלי שקיים דיון בעניין – עיון בדברי המותב מראה כי מדובר בקביעה לכאורית בלבד ואף נאמר מפורשות כי הטענה לניכור הורי "טרם הוכחה" (ההדגשה הוספה). ואכן, שאלה זו עתידה להתברר במסגרת ההליך. 9. בנוגע לטענת המערערת כי המותב מפר את פסק הדין בערעור הפסלות הקודם ואף עובר עבירה אתית בכך שנמנע מלהוסיף את ב"כ המשיבה לרשימת המניעויות שלו ומתיר לב"כ המשיבה להמשיך לייצגה בהליך – פסק הדין בערעור הקודם מדבר בעד עצמו, והובהר בו כי יש להבחין בין המישור האתי ובין העילות לפסלות שופט. גם בנסיבות שבהן מצופה ממותב למנוע מלכתחילה מצב שבו עורך דין מסוים יופיע בפניו, הסעד שיינתן לאחר מעשה לא יימצא בהכרח במישור של פסילת אותו מותב (ראו: פסקאות 11-10 לפסק הדין בערעור הקודם). משעה שדברים אלה הובהרו בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם איני רואה מקום לשוב ולהידרש לטענות אלה בהליך דנן. 10. לבסוף, בנוגע לטענת המערערת באשר לדיון מיום 4.10.2021. מדובר בדיון שהתקיים לאחר שהוגשה ונדחתה בקשת הפסלות נושא הערעור דנן ואין מקום להעלאת הטענות האמורות לראשונה במסגרת בערעור (ראו: ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (20.4.2021)). נוכח כל האמור, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בכסלו התשפ"ב (‏8.11.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21064910_V05.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1