יצחק לוי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6486/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש המערער: יצחק לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.9.97 בתיק ת"פ 96/96 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' בן-דוד בשם המערער: עו"ד מאיר בן חיים בשם המשיבה: עו"ד תמר בורשטיין פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת בשני אישומים של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה, ובאישום של החזקה ושימוש בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודה. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הופעל נגדו מאסר-על-תנאי בן שלוש וחצי שנים, שנתיים מתוכן באורח מצטבר והיתרה באורח חופף, כך שעליו לרצות חמש שנות מאסר. הערעור מופנה כנגד ההרשעה בעבירות סחר והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. 2. אלה העובדות הצריכות לעניין: בחודש יוני 1996, נפגש רונן צרויה - עבריין שהועסק כסוכן משטרתי - עם המערער שתי פעמים. הפגישה הראשונה התקיימה בתאריך 5.6.1996, במקלט הסמוך לדירת המערער ברחוב הרצל בעפולה, ואילו הפגישה השנייה התקיימה בתאריך 16.6.1996, בדירת המערער. הסוכן צוייד במכשיר הקלטה ושיחותיו עם המערער הוקלטו. מן הנאמר בשיחות עולה כי המערער מכר לסוכן, בכל אחת מן הפגישות, חמישה גרם הירואין תמורת 1,300 ש"ח. לאחר כל אחת מן הפגישות, מסר הסוכן למפעיליו במשטרה את הסם שלדבריו רכש מן הסוכן. הסם נשקל והתברר כי המשקל נטו של ההירואין שמסר לאחר הפגישה הראשונה הוא 4,5551 גרם ומשקל נטו של הסם שמסר לאחר הפגישה השנייה הוא 3,8651 גרם. בתאריך 25.6.1996, נעצר המערער ובחיפוש שנערך בביתו נתפס נייר כסף חרוך שעליו שרידי הירואין. על-יסוד חומר ראיות זה הואשם המערער בשני אישומים של סחר והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ובאישום של החזקה ושימוש בסם מסוכן המתייחס לשרידי ההירואין שנתפסו בביתו. 3. בעדותו במשפטו הודה המערער בקיום השיחות עם הסוכן, אלא שטענתו הייתה כי היו אלה שיחות מבויימות בגידרן לא נמסר הירואין לסוכן. לדבריו, הסוכן הסביר לו כי הוא רוצה לרכוש הירואין עבור חברו, בלי שהלה ידע כי הוא עצמו הוא מקור הסם. לפיכך, ביקש הסוכן את המערער להציג את עצמו כמוכר הסם באוזני ולעיני אותו חבר, והוא נענה לו. אלא, שכאמור, הגם שהתנהלה שיחה שממנה עולה כי הוא מכר לסוכן סם, בפועל הוא לא מסר לו סם ולא קיבל ממנו כסף. 4. בית-המשפט המחוזי, לאחר שהזהיר את עצמו לנהוג בזהירות בהערכת עדותו של הסוכן, לנוכח עברו הפלילי, הגיע לכלל דעה כי ניתן לסמוך על עדותו. זאת, כיוון שמצא לה תימוכין באמור בקלטת ובהודיית המערער שהוא זה שהיה בעל דברו של הסוכן בשיחות שהוקלטו. לעומת זאת, הוא לא האמין להסברו של המערער. מכאן ההרשעה. 5. בערעורו כנגד ההרשעה תקף המערער את האמון שנתן בית-המשפט המחוזי בסוכן. הוא הצביע על סתירות בעדותו ועל עברו הפלילי החמור, ואף טען כי גירסתו - שבית-המשפט דחה אותה - נתמכת בקלטת השיחה הראשונה, ממנה עולה כי נוכח בשיחה אדם שלישי ושמו דני. שכן, הסוכן נשמע אומר באותה שיחה - "דני בוא" - ובחקירתו הנגדית טען כי האיש אינו מוכר לו. 6. לא מצאנו עילה להתערב במימצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי. עדותו של הסוכן איננה עומדת לבדה. כאמור, השיחות בינו לבין המערער הוקלטו ותוכנן תואם את דברי הסוכן בעדותו בבית-המשפט. הסוכן אף מסר סם למפעיליו לאחר כל אחת מהפגישות במשקל שהתאים למשקל שעליו דובר בפגישה. מנגד, הסברו של המערער לא היה מהימן על בית-המשפט המחוזי, והוא אף מופרך על-פניו. הלוא, האדם השלישי, שלדבריו, אמור היה המערער להציג עצמו בפניו כמוכר, יכול היה לראות כי מדובר בהצגה וכי למעשה לא נערכת עיסקה - לא מועבר הירואין ולא מתקבל כסף. לפיכך, נוכחותו של דני, אינה מעלה ואינה מורידה. אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, כא' בסיון תשנ"ח (15.6.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064860.L03