עאמר גניים נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6485/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6485/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: עאמר גניים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 4.7.2012, בת"פ 20593-09-10, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשע"ג (7.2.2013) בשם המערער: עו"ד רפי ליטן בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר ניתן על-ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ, בת"פ 20593-09-10, מיום 4.7.2012. המערער הורשע, על-יסוד הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333, בקשר עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), אשר יוחסה לו בכתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון. 2. בעקבות הרשעתו, גזר בית-משפט קמא על המערער, 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, ו-6 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירת אלימות, לרבות העבירה בה הורשע בתיק הנוכחי. רקע ועובדות כתב האישום המתוקן 3. ביום 23.1.2011, הודיעו הצדדים לבית-משפט קמא, כי הגיעו להסדר טיעון בעניינו של המערער, במסגרתו הוסכם, כי המערער יודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, לאחר שתמחק מכתב האישום המקורי העבירה שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ויתוקנו חלק מן העובדות המופיעות בו. עוד הוסכם בין הצדדים, כי בטרם יגזור בית-המשפט את עונשו של המערער, הוא יישלח אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין עונשו של המערער, ואולם, ביום 11.10.2011, הודיעו הצדדים, כי הוסכם ביניהם, כי המשיבה לא תעתור לעונש העולה על 24 חודשי מאסר בפועל. 4. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי "במועד הרלוונטי לכתב האישום", התגלע סכסוך בין המערער לבין אברהים גניים (להלן: המתלונן) ומשפחתו, על רקע סירובו של המתלונן להשיא את בתו למערער. ביום 6.9.2010, בסמוך לשעה 07:30, עקב המערער אחר עומר, בנו של המתלונן (להלן: עומר), בעת שזה נסע ביישוב לקייה. משהחנה עומר את רכבו, ניגש אליו המערער, והחל לתקוף אותו, באמצעות מקל, בראשו ובבטנו. בהמשך, חנק המערער את עומר, עד שהכרתו התערפלה. יצוין, כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי כתוצאה מן המאבק, נחבל גם המערער בראשו ובפניו. לאחר התקיפה, ולאחר שהכרתו שבה אליו, יצר עומר קשר טלפוני עם אביו, הוא המתלונן, וסיפר לו את שאירע. למשמע הדברים, נסע המתלונן לכיוון היישוב לקייה, ואילו המערער החל בנסיעה לעבר המתלונן. לכשנפגשו השניים, הורה המערער למתלונן לעצור את רכבו, והחל להכותו, באמצעות מוט ברזל, בשתי רגליו ובידו השמאלית. בהמשך, הכה המערער את המתלונן, פעמיים, באמצעות אבן, בראשו, ונמלט מהמקום. כתוצאה מהתקיפה הובהל המתלונן לבית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע, שם התגלה, כי הוא סובל מחתך בראשו, מחבלות ומדקירות מרובות בידיו ובירכו, ומשבר בידו הימנית. במעשיו אלה, כך נטען בכתב האישום המתוקן, פצע המערער את המתלונן, כשהוא נושא נשק קר, וגרם לו לחבלה חמורה. בית-משפט קמא, הרשיע את המערער, על-יסוד הודאתו, בביצוע העבירה, אשר יוחסה לו בכתב האישום המתוקן. 5. בהתאם להסדר הטיעון, אשר גובש בין הצדדים, הופנה המערער אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. ביום 30.8.2011, הוגש לבית-משפט קמא, תסקיר מבחן אודות המערער, אשר בו ציין שירות המבחן, כי לא זו בלבד שהמערער הכחיש בפניו את ביצוע העבירה, מושא כתב האישום, או כל התנהגות אלימה כלפי המתלונן ומשפחתו, אלא שהוא טען, כי, הוא זה שהותקף, על-ידי משפחתו של המתלונן. אשר לנסיבותיו של המערער עצמו, קבע שירות המבחן, כי הוא נוטה למסור מידע מצומצם ומגמתי, המציגו באור בחיובי, וכמי משמנהל "אורח חיים נורמטיבי". עוד התרשם שירות המבחן, כי המערער שולל כל בעייתיות בהתמודדות שלו עם מצבי קונפליקט, וכי הוא מתקשה לבחון דפוסי התנהגות בעייתיים באורחות חייו. בהמשך, התייחס שירות המבחן למערכת היחסים בין הצדדים הניצים, וציין, כי טענתו של המערער בדבר סוּלְחה שהושגה בין המשפחות, אושרה בשיחה עם עומר, על-אף היעדר מסמך כתוב המעיד על כך. במצב דברים זה, סיכם שירות המבחן, כי "[...] אין באפשרותנו לגבש עמדתנו לעניין העונש [...] [או] לבוא בהמלצה בעניינו [של המערער]". להשלמת התמונה יצוין, כי לנוכח דבריו של המערער בתסקיר המבחן, מהם עלה, כי הוא מכחיש את ביצוע העבירה המיוחסת לו, בניגוד להודייתו בפני בית-המשפט, הורה בית-משפט קמא למערער להבהיר את עמדתו בעניין. ביום 11.10.2011, הודיע בא-כוח המערער דאז, עו"ד סירוטה, לבית-משפט קמא, כי המערער אישר בפניו "שהודה בעובדות הרשומות בכתב האישום בבית-המשפט", ולאחר מכן הצהיר המערער עצמו, כי הוא מודה במיוחס לו. באותו מעמד, הורה בית-משפט קמא על עריכת תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער. ביום 12.6.2012, הוגש לבית-משפט קמא תסקיר משלים אודות המערער, אשר ממנו עולה, כי הלה המשיך לדבוק בגרסתו בנוגע לאירועי אותו יום, ולא קיבל אחריות על המעשים המתוארים בכתב האישום. בהקשר זה, ציין שירות המבחן, כי המערער בחר להודות בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, אך ורק "מתוך רצון לסיים את ההליך המשפטי, להשאיר פרק זה מאחוריו ולהמשיך בחייו [...]", וזאת, חרף הקושי מבחינתו לקבל אחריות על מעשיו. אשר לעמדות הצדדים המעורבים, ציין שירות המבחן, כי כל הגורמים המעורבים בפרשה, הביעו את רצונם לסיים את הסכסוך ולשים את האירוע האלים מאחוריהם, ולשם כך, אף ערכו, כאמור, סוּלְחה, אשר במסגרתה הוחלט על נישואי המערער לבתו של המתלונן. בהקשר זה הוסף, כי הן המערער והן המתלונן הביעו תקווה, כי לא יושת על המערער עונש מאסר בפועל או אף מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, דבר אשר עשוי לפגוע בקיומו של התא המשפחתי החדש. על-יסוד דברים אלה, ולאחר שהובאו בחשבון נסיבות המקרה, עברו הנקי יחסית של המערער, והעובדה כי היה נתון במעצר הבית לאורך זמן, המליץ שירות המבחן, להשית על המערער עונש במסגרת צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 250 שעות. עונש זה, כך נאמר, "יש בו כדי לשוב ולחדד בפני [המערער] את גבולות החוק [...] ומאידך [...] יאפשר לו להמשיך בחייו ולשקם אותם באופן חוקי ונורמטיבי". גזר דינו של בית-משפט קמא 6. בפתח גזר דינו, שקל בית-משפט קמא, לזכותו של המערער את העובדה כי עברו נקי (למעט הרשעה בהחזקת אגרופן או סכין), את אורח חייו הנורמטיבי עד לביצוע העבירה, ואת הודייתו המוקדמת בעבירה שיוחסה לו, אשר הביאה לחיסכון זמן שיפוטי יקר. כמו כן, ניתן "משקל נכבד במיוחד" לעמדתו של המתלונן, אשר לא זו בלבד שמחל למערער על מעשיו וביקש שלא להחמיר בעונשו, אלא אף השיא לו את בתו. יחד עם זאת, קבע בית-משפט קמא, כי אין להקל ראש במקרים שבהם נפתרים סכסוכים "באמצעות אלימות קשה תוך שימוש בנשק חם או קר". תופעה זו, כך נקבע, פשתה בחברה כ"רעה חולה", ולכן על בית-המשפט לעשות, כל שלאל ידו, על-מנת למגרה. בהמשך, התייחס בית-משפט קמא לאלימות הקשה הטמונה במעשיו של המערער, אשר הכה ופצע את המתלונן ואת בנו, כשהוא נושא נשק קר. אלימות זו מעידה, כך נקבע, גם על המסוכנות העתידית, אשר נשקפת מן המערער. בהתייחסו לעמדת המתלונן, קבע בית-משפט קמא, כי חרף המשקל שיש ליתן לה, אין להתעלם מכך, כי "ענישה מקלה, רק על יסוד יישור ההדורים בין הנאשם לבין קורבן העבירה, מרוקנת את מטרותיה האחרות של הענישה, ומשדרת לנאשם ולעבריינים בפוטנציה, מסר סלחני, כל עוד בסופו של דבר נסגרים הדברים בתוך המשפחה". על יסוד האמור לעיל, ולאחר ששקל את מכלול נסיבות המקרה, לחומרה ולקולא, גזר בית-משפט קמא על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; ו-6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו, כל עבירת אלימות, לרבות העבירה בה הורשע בתיק הנוכחי. הערעור על חומרת העונש 7. בערעור על חומרת העונש, טען המערער, באמצעות בא-כוחו הנוכחי, עו"ד רפי ליטן, כי שגה בית-משפט קמא משגזר עליו עונש החורג לחומרה מרף הענישה המקובל והראוי, במקרים כגון דא. בין היתר, טען המערער, כי שגה בית-משפט קמא, משלא נתן משקל מספיק להודייתו המוקדמת בעבירה שיוחסה לו, ולעובדת היותו "אדם נורמטיבי", אשר מעד, על רקע סכסוך משפחתי קשה ונקודתי. עוד נטען, כי שגה בית-משפט קמא משהתעלם מנסיבותיו הייחודיות של המקרה, וביכר את שיקולי הגמול ואת הרתעת הרבים, על-פני צורכי שיקומו של המערער. עוד נטען, כי בית-משפט קמא לא התחשב בתקופה הארוכה בה שהה המערער במעצר מלא ובחלופת מעצר, ואת הפגיעות, אשר ספג גם הוא, במהלך האירוע מושא כתב האישום. בהמשך נטען, כי שגה בית-משפט קמא משלא נתן משקל מספיק בגזר דינו לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, וכן לסוּלְחה שנערכה בין המשפחות היריבות אשר הביאה, כאמור, לסיום הסכסוך, ולנישואי המערער עם בתו של המתלונן. לבסוף, טען המערער, כי שגה בית-משפט קמא, כאשר בחר להתעלם מהמלצת שירות המבחן, והשית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. בהקשר זה, הוסיף וטען המערער, בדיון אשר נערך בפנינו, כי גם לוּ סבר בית-משפט קמא, כי אין די בהמלצת שירות המבחן, אשר המליץ להסתפק בשירות לתועלת הציבור, ראוי היה להשית עליו, לכל היותר, עונש מאסר, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, וזאת בנוסף לתשלום קנס או פיצוי למתלונן. תגובת המשיבה 8. באת-כוח המשיבה, עו"ד סיגל בלום, טענה כי העונש, אשר הושת על המערער בבית-משפט קמא, מצוי בלב טווח הענישה שעליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. עונש זה מביא לידי ביטוי, כהלכה, את חומרת המעשים ואת נסיבות המקרה, לרבות עמדת המתלונן וקיומה של סוּלְחה בין הצדדים המעורבים. בהמשך דבריה, טענה באת-כוח המשיבה, כי מתסקירי המבחן עולה, כי לא זו בלבד שהמערער אינו מקבל אחריות על מעשיו, אלא שבזכות מעשיו האלימים הוא זכה במבוקשו, לשאת את בתו של המתלונן לאישה. במצב דברים זה, כך נטען, אין זה ראוי להקל בעונשו של המערער, על-מנת להעביר מסר ברור, כי האלימות אינה משתלמת. תסקיר המבחן המעודכן 9. בתסקיר מבחן, אשר הוגש לקראת הדיון בערעור, ציין שירות המבחן, כי המערער ממשיך לדבוק בעמדתו, לפיה התנהגותו האלימה היא פועל יוצא של האלימות, אשר הפעילו כלפיו המתלונן ובנו, וכי כל מעשיו היו, לתפיסתו, בגדר הגנה עצמית. בהמשך, חזר שירות המבחן וציין, כי המערער תופס עצמו כאדם נורמטיבי, אשר מתקשה להכיר בקשייו להתמודד עם מצבי כעס ותסכול, והוא אינו מתמודד עם ההשלכות הרגשיות האפשריות של כניסתו לכלא. לצד כל אלה, הוסיף שירות המבחן, כי המערער עצמו, כמו גם המתלונן ובני משפחה נוספים, הדגישו בפניו את דבר קיומה של הסוּלְחה, אשר נערכה בין הצדדים, ואת מערכת היחסים התקינה, הקיימת בין המשפחות, מאז התרחשות הפרשה. על-יסוד דברים אלה, ולנוכח העובדה כי המערער לא ביצע עבירות נוספות מאז הרשעתו בעבירה הנדונה, סבר שירות המבחן, כי ענישה בדרך של מאסר בפועל, עלולה להביא לחידוש המתחים במסגרת המשפחתית המורחבת, על כל המשתמע מכך. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בחומר שהונח לפנינו, לרבות תסקיר המבחן העדכני, ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, הגענו למסקנה כי ניתן לקבל, חלקית, את הערעור, ולהפחית, במידת מה, מעונש המאסר שהושת על המערער, וזאת בנסיבות המיוחדות של המקרה. עם זאת, אין להימנע משליחתו של המערער לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. להלן נבהיר את השיקולים שהביאונו לקבלת עמדה זו. 11. כלל ידוע הוא בשיטת משפטנו, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונשים, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא באותם מקרים מיוחדים, שניכרת בהם סטייה ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות, או כאשר נכשלה הערכאה הדיונית בטעות מהותית, בבואה לגזור את דינו של הנאשם (ראו, ע"פ 4006/12 מלאך נ' מדינת ישראל (5.2.2013); ע"פ 875/12 אבו טהה נ' מדינת ישראל (7.1.2013); ע"פ 60/12 עמר נ' מדינת ישראל (7.11.2012); ע"פ 5024/12 מסעאד נ' מדינת ישראל נ' מדינת ישראל (30.10.2012); ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל (5.9.2011)). המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בתקיפת המתלונן ובנו, עת שנשא נשק קר, וזאת, כאמור, על רקע סכסוך אשר נתגלע ביניהם, בשל סירובו של המתלונן להשיא את בתו למערער. התנהגות מעין זו, מחייבת, ככלל, ענישה משמעותית ומרתיעה, מאחורי סורג ובריח, אשר תביא לידי ביטוי את הסלידה החברתית ממעשים אלו ותסייע להוקיעם. יפים בהקשר זה דברי חברי השופט י' דנציגר, בע"פ 3573/08 עוואדרה נ' מדינת ישראל (13.4.2010), אשר נאמרו בהקשר דומה: "יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. נגע האלימות הינו רעה חולה שיש לבערה מן היסוד, ומן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים מאחורי סורג ובריח" (שם, בפסקה 45; וראו גם, ע"פ 3562/09 פלוני נ' מדינת ישראל (20.7.2005); ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (10.11.2009)). ואכן, מעיון בגזר דינו של בית-משפט קמא, נראה, כי בית-המשפט בחן, כהלכה, את נסיבותיו החמורות של האירוע, ואיזן למולן, את נתוניו האישיים של המערער, את עברו הנקי יחסית, את האמור בתסקירי המבחן, ואת יתר הנסיבות הפועלות לזכותו. במצב דברים זה, סבורים אנו, כי העונש אשר הושת על המערער, אינו חורג לחומרה מרף הענישה הראוי, במקרים כגון דא. בוודאי נכונים הדברים, כאשר העונש מצוי בלב טווח הענישה עליו הסכימו הצדדים, במסגרת הסדר הטיעון. 12. אשר להמלצות שירות המבחן, נזכיר כי בית-משפט זה פסק, לא אחת, כי המלצות אלה, כבודן במקומן מונח וגם אם יש ליתן להן משקל של ממש, אין בית-המשפט מחויב לפעול על פיהן, כאשר הנסיבות אינן מצדיקות זאת (ראו, ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.11.2012); ע"פ 9044/11 מדינת ישראל נ' אלמליח (12.3.2012); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.20059)). ואכן, בנסיבות המקרה שלפנינו, צדק בית-משפט קמא בדחותו את המלצת שירות המבחן, אשר הופיעה גם בתסקירי המבחן האחרונים שהוגשו בעניינו של המערער, להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. זאת, לנוכח אופי העבירה אשר בה הורשע המערער, שבמסגרתה הופעלה על-ידו אלימות קשה, ובשים לב לתוצאות מעשיו. 13. עם זאת, לא נעלמו מעינינו נסיבותיו הייחודיות של המקרה, ובפרט אמורים הדברים בסוּלְחה שנערכה בין הצדדים הניצים, אשר, הביאה, כאמור, לסיומו של הסכסוך בין המשפחות, ולנישואי המערער עם בתו של המתלונן (לעניין מעמד מוסד הסוּלְחה במשפט הפלילי, ראו, ע"פ 9896/09 משאהרה נ' מדינת ישראל (3.5.2010), וההפניות שם; ע"פ 4257/07 פלוני נ' מדינת ישראל (5.3.2008); ע"פ 7126/04 גדיר נ' מדינת ישראל (27.6.2005); רון שפירא "הגיעה העת לסולחה" הפרקליט מח 433 (2006)). במצב דברים זה, ובהתחשב בסיטואציה המשפחתית הייחודית המתעוררת בנדון דידן, החלטנו, לפנים משורת הדין, להקל, במידת מה, בתקופת מאסרו של המערער, ולהעמידה על 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, במקום 15 חודשי המאסר שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא. 14. סיכומם של דברים, הערעור מתקבל, בחלקו, והמערער ירצה עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, תחת 15 חודשי המאסר, אשר נגזרו עליו בבית-משפט קמא. יתר רכיבי העונש, אשר הושתו על המערער, יוותרו על כנם. המערער יתייצב לריצוי עונשו, בביס"ר דקל, ביום 17.3.2013, עד לשעה 10:00. ניתן היום, ‏ג' באדר התשע"ג (‏13.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12064850_I04.doc נמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il