עדנאן נגילה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6483/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער: עדנאן נגילה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.9.97 בת.פ. 119/97 שניתן על ידי כבוד השופטים: עמית, ישעיה, וברלינר תאריך הישיבה: י"א בכסלו תשנ"ט (30.11.98) בשם המערער: עו"ד צבי ששון בשם המשיבה: עו"ד אלון איינפלד פסק-דין השופט ח' אריאל: 1. המערער (להלן "הנאשם"), הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאחר שמיעת ראיות, במעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירה על פי סעיף 348(ב), בנסיבות של סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין תשל"ז1977-. בית המשפט גזר על הנאשם 6 שנות מאסר, מתוכן ארבע וחצי שנים בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי, בתנאים שפורטו בגזר-הדין. 2. הערעור מכוון כנגד חומרת העונש. 3. הנאשם פגש, במקרה, את המתלוננת שהיתה כבת 18, ביום 28.2.94, בבית הקברות בחולון שם עבד, כשהמתלוננת שהתה שם בשל עלייה לקברו של אביה המנוח. השעה היתה מאוחרת (19:00), בית הקברות, חוץ משניהם, היה שומם והשערים נעולים. שניהם פנו לעבר השער האחורי כדי לצאת מהמקום ואז הניח הנאשם את ידו על כתפי המתלוננת ואמר לה שאין לה ממה לפחוד. המתלוננת התנגדה ואז גרר אותה הנאשם, בניגוד לרצונה וחרף הפצרותיה, לחלקת קברים סמוכה, היכה אותה, באגרופיו, על פניה וראשה וביקש לקיים יחסים מיניים. משהמתלוננת סרבה, סובב את ידה, דחפה והשכיבה על האדמה, תוך כדי סתימת הפה והאף. הנאשם המשיך והרים את חולצתה של המתלוננת, הוריד את מכנסיה עד לברכיה, פתח את רוכסן מכנסיו והתקרב אליה. באותה עת הוא הוריד גם את החזייה של המתלוננת ונגע בחזה. המתלוננת חזרה והפצירה בנאשם במשך כל הזמן שיפסיק את מעשיו. לבסוף התעשת הנאשם, הפסיק את מעשיו, השביע את המתלוננת שלא תתלונן עליו וליווה אותה לשער ועזר לה לצאת מבית הקברות. 4. מדברי המתלוננת ומתוך דו"ח פסיכיאטרי עולה, כי המתלוננת, שהיתה פגועה כבר קודם לכן מתאונת דרכים ומות אביה, לקתה כתוצאה מהמקרה בגמגום, בהפרעות בלימודיה בכתה יב' ובפחדים המלווים אותה ביחסיה החברתיים. 5. הנאשם תושב אזור עזה ברח לשם ונתפס רק כעבור 3 שנים, עת נכנס שוב לארץ. לנאשם עבירות רבות, בעיקרן עבירות רכוש, אך גם עבירת אלימות אחת. 6. הסנגור המלומד ביקש מאתנו להקל בעונשו של המערער הן בהתחשב בכך שהעונש, כשלעצמו, חמור מדי בהתחשב בעבירה שעבר והן בשל כך שהנאשם לא המשיך בבצוע זממו עד הסוף, אלא בשלב מסוים התחרט, הפסיק את מעשיו ואף סייע למתלוננת לצאת מהמקום. 7. אכן העונש שהושת על המערער אינו קל. אך אינני סבור כי יש מקום להקל בעונשו של הנאשם. הנאשם ניצל מקום שומם, תקף את המתלוננת בצורה ברוטאלית וביצע בה מעשה מגונה, בנסיבות מחמירות. רק בשלב מאוחר, עקב הפצרותיה של המתלוננת, הפסיק את מעשיו, לאחר שהשביעה לא להתלונן. בית משפט קמא נתן משקל לכל נסיבות המקרה, לרבות לעובדה כי הנאשם התעשת ולא המשיך הלאה במזימתו וציין, בצדק, שלולא כן היה עונשו חמור יותר. יש גם להתחשב בכך שהמקרה, בנסיבותיו החמורות, השפיעו השפעה קשה על המתלוננת וגרם לה סבל רב, שתוצאותיו ניכרים גם עתה. 8. בהתחשב בנסיבות המקרה, אף שהעונש, כאמור, אינו קל, אין הוא חורג מהענישה בעניינים אלה במידה המצדיקה התערבות. נוסיף ונומר, כי אכן ראוי להחמיר בעונשים במקרים כגון דא. לא ייתכן, שהמתלוננת ככל אישה אחרת, לא תוכל לבוא למקום כלשהו, בשעות הערב, מבלי שהיא מרגישה בטוחה שלא תיפגע, גם אם מדובר במקום שומם. על בית המשפט לעשות ככל יכולתו לבטחונן של נשים בכל מקום; ולנסות לצמצם את הסיכון האמור על ידי הטלת עונשים מרתיעים. 9. אני מציע, איפוא, לחבריי שלא להתערב בגזר-הדין ולדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט י' קדמי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' אריאל. ניתן היום, י"ח בכסלו תשנ"ט (7.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97064830.S02/אמ