פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6483/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6483/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.7.12 בת"פ 33152-11-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' טובי תאריך הישיבה: ג' בניסן התשע"ג (14.3.2013) בשם המערער: עו"ד פנחס ליאור; עו"ד אסף שפרינגר בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 33152-11-11, כבוד השופט א' טובי) מיום 15.7.2012. 2. המערער, קטין ביום ביצוע העבירות, הורשע ביום 28.2.2012 על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים במסגרת כתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. במסגרת האישום הראשון, הורשע המערער בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף הנסיבות האמורות בסעיף 29 לחוק. במסגרת האישום השני הורשע המערער בעבירת שוד בנסיבות מחמירות וכן בעבירת החזקת סכין, על פי סעיף 186 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת האישום הראשון, ביום 5.10.2011 הגיע המערער ביחד עם אחר לחנות נוחות בתחנת דלק כאשר השניים עוטים על פניהם צעיפים וחולצות מסוג "קפוצ'ון" ואוחזים בידיהם סכינים. המערער נכנס אל החנות, איים על המוכר באמצעות הסכין בידו, ודרש ממנו כסף. האחר נכנס אחריו לחנות ושמר כי דלתה תשמר פתוחה. המוכר מסר לשניים כ-600 ש"ח. השניים עזבו את המקום, חילקו ביניהם את הכסף וזרקו את הסכינים. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת האישום השני, ביום 26.10.2011 נפגשו המערער ואחר (להלן: האחר השני) עם שניים נוספים והחליטו לשדוד חנות מכולת. המערער והאחר השני היו מיועדים להיכנס אל המכולת ולשדוד את כסף המצוי בידי המוכרים בעזרת איומי סכין בעוד שניים נוספים יאספו אותם מהמקום באמצעות רכב. המערער והאחר השני החליפו בגדים, הצטיידו בשני סכינים, ובהגיעם סמוך למכולת התחבאו מאחורי עץ, עטו על פניהם כובעי גרב וכן חבשו גרביים על ידיהם. המערער והאחר השני נכנסו אל חנות המכולת ודרשו באיומי סכין את הכסף מהמוכרת, אשר מסרה להם את השטרות והמטבעות מהקופה שהסתכמו בסכום של כ-700 ש"ח. המערער והאחר השני נאספו ברכב על ידי השניים הנוספים, ספרו את הכסף והתחלקו בו. 3. בשלב גזירת הדין, עמד בפני בית המשפט תסקיר שירות המבחן לנוער שהוכן בעניינו של המערער, ממנו עלה כי הוא בעל מוטיבציה נמוכה לטיפול ושיקום והתייחסותו לעבירות היא לקונית. בהתחשב באמור לעיל ובחומרת העבירות, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו. על אף האמור בתסקיר, בדיון שהתקיים ביום 8.5.2012 הביע המערער נכונות להשתתף בהליך טיפולי. על כן, בית המשפט קבע כי יש מקום לדחות את הדיון ולבחון את שילובו במסגרת טיפולית. ביום 31.5.2012 הודיע שירות המבחן לבית המשפט המחוזי כי בשתי פגישות שקיים עם המערער הוא סירב בתוקף להשתלב במסגרת טיפולית חוץ ביתית. מכאן עבר בית המשפט למלאכת גזירת העונש. במסגרת השיקולים לקולה שקל בית המשפט את גילו של המערער, את העובדה שאין לו עבר פלילי, את נסיבות חייו, את הודאתו ואת החרטה שהביע. כן שקל בית המשפט את התקופה הממושכת בה היה נתון במעצר בית, כשבעה חודשים. יחד עם זאת, בית המשפט נתן משקל לחומרת העבירות ולכך שהמערער היה שותף פעיל לשני מעשי שוד שהתרחשו בחבורה בסמיכות זמנים, תוך שימוש בסכין ולאחר תכנון מוקדם. על כן, קבע בית המשפט כי השיקול השיקומי, על אף חשיבותו, אינו שיקול מכריע במקרה שבפנינו, בין היתר, נוכח סירובו של המערער ליטול חלק במתווה שיקומי שהוצע על ידי שירות המבחן. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 4.11.2011 עד יום 20.12.2011 ושנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע. 4. מכאן הערעור שלפנינו. עיקר טענתו של המערער היא שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות בגינן ביצע את המעשים ובמיוחד את מצבו הכלכלי והמשפחתי המורכב. לטענתו, יש לתת משקל לצורך בשיקומו, בעיקר נוכח קטינותו בעת ביצוע העבירות, ולאור העובדה כי אין לו עבר פלילי ושהוא חי חיים נורמטיביים טרם ביצוע המעשים. עוד טען המערער כי הוא מביע היום חרטה כנה על מעשיו, וכי קיים פער משמעותי בין העונש שנגזר עליו לעונש שנגזר על האחר השני, שהינו שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בעוד האחר השני מבוגר ממנו בשנתיים ושלגרסתו היה הדמות הדומיננטית בשוד. לבסוף, טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע, בהתחשב בקטינותו. 5. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומדגישה את חומרת העבירות שבוצעו. באשר לפערי הענישה בין המערער לאחר השני טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט משהבחין ביניהם בשל כך שהאחר השני שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, הביע רצון עז להשתקם וחזר למעגל הנורמטיבי בעוד המערער מסרב לעשות כן. 6. טרם הדיון בפנינו הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער, ממנו עולה כי הוא אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו, שילובו במסגרת טיפולית לא צלח, ומצבו בכלא אינו יציב וכולל עבירות משמעת חוזרות. עם זאת, צוין כי נראה שהמאסר מרתיעו והוא נראה במצב רוח ירוד, וכן הפחית משמעותית במשקלו. 7. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה ואת עמדת שירות המבחן לנוער, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 8. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). עבירת השוד חמורה היא ורבות נכתב על פגיעתה בתחושת הביטחון של הקורבנות וכן בקניינם. לעניין זה כתבה חברתי השופטת ע' ארבל בע"פ 4177/06 מדינת ישראל נ' אבו הוידי (21.6.2006): "העבירה ... מבטאת אי קבלה של תפישות היסוד של החברה באשר לכבוד שיש לנהוג בגופו של אדם ובזכותו על רכושו. היא מבטאת תפישה שלפיה כוח הזרוע הוא שמכתיב את ההתנהלות וגורמת לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו ברחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל. אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עיניו אלא את עניינו שלו. בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט ייתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשקמו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים". מגוון עבירות השוד ונסיבותיהן הוא רחב. כך, יש להבחין בין עבירות שוד שנעשו תוך פגיעה פיזית אלימה בקורבנות לבין עבירות שנעשו בעזרת הפחדה בלבד, בלי לגרוע מחומרתן של עבירות מן הסוג השני ועל האימה שהן משרות בלב הקורבנות. נסיבות מקרה זה כוללות שוד בחבורה, לאחר תכנון מוקדם ובתחנת דלק. על כך כתבה במדויק חברתי המשנה לנשיא מ' נאור "מתדלקים, ובמיוחד מתדלקים העובדים לפרנסתם בלילות בתחנות דלק, זקוקים להגנת בתי המשפט" (ראו: ע"פ 9157/10 אגבריה נ' מדינת ישראל (15.1.2012)). בהקשר זה יש לתת משקל לכך שהעבירה בוצעה בחבורה, לאחר תכנון מוקדם וכוונה כלפי אזרחים תמימים העסוקים בשגרת יומם. 9. בתוך כך, מדיניות הענישה הראויה היא מחמירה בהחלט, אף שמדובר בקטינים. כך לדוגמא, בע"פ 4677/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.2009) שם נקבע כי אין להתערב בעונש המאסר שהוטל על נאשם, קטין בעת ביצוע העבירות, שהורשע בניסיון שוד ומסירת ידיעות כוזבות ונגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל. 10. קביעת עונשו של מי שהורשע בביצוע עבירה בתוך מתחם הענישה הראוי (ובנסיבות המתאימות אף מחוצה לו) יהיה תמיד על פי נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. מאחר ומדובר בעונשו של קטין וגם אם העבירות בעניינו חמורות מאוד, ההתייחסות אליו היא שונה במובן זה שעונשו ייגזר ברוח חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. כבר נקבע לא אחת בפסיקה, כי יש לשלב ענישה וטיפול, כאשר מחד גיסא עונה הענישה על הצורך החברתי בהענשה ומאידך גיסא תורם הטיפול להגנה על החברה (ראו: ע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני ([פורסם בנבו], 18.10.2001)). עם זאת, עומדים לפנינו תסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער, לרבות תסקיר משלים שהוכן לקראת הדיון בבית משפט זה. תסקירים אלו אינם חיוביים כלל ואינם מובילים למסקנה כי יש מקום להפחתה בעונשו של המערער, שכן הוא אינו משתף פעולה כלל עם הליכי השיקום המוצעים לו, אינו מביע מוטיבציה לשנות את דרכיו, והתנהגותו סובלת מעליות אך גם מירידות מרובות. על כן, נדמה שאף בהקשר זה אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר איזן כראוי בין כלל הנסיבות השונות ונתן להן משקל. תסקיר שירות המבחן המשלים מעיד על כך כי המערער לא הטיב את דרכיו מאז, ועל כן, על אף קטינותו ונסיבותיו האישיות, יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבשמירה והגנה על בטחון הציבור. 11. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ט' בניסן התשע"ג (‏20.3.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12064830_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il