דרויש אבו חדיגה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6483/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6483/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל המערער: דרויש אבו חדיגה נ ג ד המשיבV: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 28.6.09, בת.פ. 6018-08-09, שניתן על ידי השופט זכריה כספי תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התש"ע (12.04.10) בשם המערער: עו"ד בן אדוה לי-און בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופט א' א' לוי: בחודש יולי 2008 תקף עומר שאעפי (להלן: עומר) חייל בתל-אביב, וחטף מידיו רובה מסוג M-4 שעליו מותקנים מטול רימונים וכוונות. עומר התקשר לסופיאן שרים (להלן: סופיאן) וביקש ממנו למצוא קונה לנשק, ובעקבות כך פנה סופיאן למערער, שכבר בחודש אפריל 2008 ביקשו להשיג לו נשק. עוד באותו יום נפגש המערער עם עומר ונטל ממנו את הרובה, אותו החביא באזור כפר סבא. ביום המחרת שילם המערער תמורת הנשק 37,000 ש"ח, ובחודש אוגוסט שב ופנה לסופיאן, הפעם בבקשה שימצא לו קונה. בעקבות כך הביע כמאל שראעיה, תושב שכם, נכונות לקנות את הנשק תמורת סכום של 75,000 ש"ח, ובהמשך הועבר הרובה לסופיאן אשר העבירו לכמאל, ולאחר מכן שילם למערער את חלקו. בתום שמיעתן של ראיות הורשע המערער בעבירות של נשיאת נשק ועשיית עסקה אחרת בנשק, ועל כך הוא נדון ל-50 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי. בערעור, המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לכל אלה: המערער הורשע בעבירה קלה יותר מזו שיוחסה לו במקור (סחר בנשק); נסיבותיו האישיות הקשות – מותו של אחיו בתאונה ופטירת אביו לאחר שלקה בשבץ מוחי; העובדה שלאחר שהבין כי שגה, מיהר להיפטר מהנשק; לבסוף, נטען כי לא ניתן משקל ראוי להודאת המערער והחרטה שהביע. לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער החליט להשיג נשק, והיה מוכן לשלם עבורו סכום לא מבוטל. אותה שעה התכוון המערער, כך על פי הודאתו-שלו, לעשות שימוש בנשק, ועניין זה לבדו מצביע על כך שהוא נמנה על אלה שבנסיבות מסוימות לא יהססו לעשות שימוש אסור בנשק חרף התוצאות מרחיקת הלכת העלולות להיות כרוכות בכך. יתרה מזאת, שעה שהחליט למכור את הרובה, ידע המערער כי זה עתיד לעשות את דרכו לשטחי הרש"פ, ונדמה כי אין צורך לומר עד כמה חמורה הסכנה הגלומה במעשה זה לתושבי ישראל. לעניין זה נטען כי הנשק נמכר לקצין ברשות הפלסטינית, וכן הופנינו לעונש המקל שנגזר על אותו אדם (כמאל מחמוד בשיר שראעיה). ברם, בית המשפט הצבאי בפניו נדון כמאל שראעיה הדגיש כי מדובר "במקרה חריג יוצא מן הכלל", ונראה כי הוחלט ללכת לקראת אותו נאשם גם משום ששהה במעצר בן 14 חודשים קודם לגזר-דינו. לא מצאנו דבר חריג כלשהו בעניינו של המערער, אדרבא, מעורבותו באותה פרשה גדולה מזו של כמאל שראעיה, ועל כן נכון היה ליישם בעניינו את רמת הענישה הנוהגת בפסיקה, וכך עשתה ערכאה קמא. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ע (13.04.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09064830_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il