מוחמד סמארה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6480/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6480/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: מוחמד סמארה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.7.2011 בת"פ 42912-02-11 שניתן על ידי השופט כרמל תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ב (14.5.12) בשם המערער: עו"ד עבד דראושה בשם המשיבה: עו"ד סיוון רוסו פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמל) בת"פ 42912-02-11 מיום 26.7.11, שבגדרו הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות פריצה, גניבה, נסיון גניבה ושהייה בלתי חוקית. רקע וגזר דינו של בית המשפט המחוזי ב. כתב האישום הוגש כנגד המערער ואדם נוסף ושמו אברהים חדור (להלן חדור). המערער נאשם רק באישום 2 לכתב האישום, שכלל ארבעה אישומים. כנאמר באישום זה, ביום 16.2.11 בשעה 10:00 פרצו המערער וחדור לבית בירושלים. המערער וחדור חתכו באמצעות מספריים גדולים ומברג את סורגי החלון במטבח ופרצו לדירה. המערער וחדור שפכו את כל תכולת הארונות בדירה על הרצפה, הפילו את המיקרוגל שהיה מוצב ליד החלון במטבח ושברו את פח האשפה שבמטבח. כן גנבו מן הדירה שני שעונים. בנוסף, ניסו המערער וחדור לגנוב שרשרת פנינים, צמיד זהב, זוג עגילים, חפתים, בקבוק בושם וקופסת צדקה. השניים נתפסו במקום האירוע, והרכוש הושב לבעליו. ג. המערער הורשע, כאמור, על פי הודאתו בעבירות התפרצות למקום מגורים, גניבה, נסיון גניבה וכן כניסה למדינת ישראל ושהייה בה שלא כדין. הוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, וכן הופעל מאסר מותנה לתקופה של אחד עשר חודשים במצטבר, ובסך הכל שלושים וחמישה חדשי מאסר. בנוסף הושת מאסר מותנה לתקופה של שנה. בית המשפט ציין, כי חומרת מעשיו של המערער, תעוזתם ונסיבותיהם בצירוף עברו המכביד והצורך להגן על הציבור, וכן העובדה שהפר את תנאי המאסר המותנה שהוטל עליו, מחייבים ענישה מרתיעה. הערעור ד. בערעור נטען, כי שגה בית המשפט משדחה את טענת המערער בדבר חוסר סמכות לדון בעניינו, וכי היה מקום להעביר את ההתדיינות לבית משפט השלום, וזכויותיו של המערער קופחו בשל כך. כנטען, היה מקום ליתן יתר משקל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות: המערער גדל במשפחה קשת יום שסבלה מדיכוי ומעוני. לבסוף נטען, כי לא ניתן משקל להודאתו ולשיתוף הפעולה מצדו. ה. בדיון בפנינו נטען, בנוסף לאמור, להעדר הלימה בין חלקו של המערער במעשים לעונש שהוטל עליו. בא כוח המשיבה הדגיש את חומרת העבירות ואת ההרס שזרעו במקום, וביקש לתת את הדעת לעברו הפלילי המכביד של המערער. הכרעה ו. כאמור, המערער לא עמד על טענתו לעניין חוסר הסמכות. למעלה מן הצורך נציין כי לא היה מקום להיעתר לטענה זו. אכן להלכה ניתן היה אולי להפריד את האישום כנגד המערער, ואולם יעילות דיונית ושכל ישר תומכים בדרך שננקטה, שהרי בכתב האישום נכללים מעשים שחדור היה שותף להם כולם, והפרדה משמעה – בין היתר – העדת עדים כפולה, שראוי להימנע הימנה. נזכיר, כי המערער לא עירער על הכרעת הדין, שם מקומה של טענה זו, אך מכל מקום - לא עמד עליה. ז. לאחר העיון לא ראינו להיעתר לערעור. התפרצות לדירת מגורים, לקיחת רכושו של הזולת והותרת "פוגרום" של סדום ועמורה במקום, תוך ונדליזם כפשוטו כפי שאירע במקרה דנא, ויקרה לא אחת לצערנו – קוראים לענישה מחמירה; לא כל שכן מקום שמדובר בעבריין רצידיביסטי, שהפך את ההתפרצות וגזילת רכוש הזולת כמעט למקצוע, והוא אף שוהה בלתי חוקי הבא למקום לא לו כדי לבזוז רכוש לא לו. אכן, בא כוחו המלומד של המערער הציג פסקי דין של בית משפט השלום והמחוזי שבהם הושתו בעבירות פריצה עונשים קלים יותר, וגם טען על פי נסיונו שלו, כי בבית משפט השלום היה העונש קל משמעותית. ואולם, בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות רכוש. הנה מדברי חברי השופט מלצר בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (לא פורסם, פסקה 8): "לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ'עבירות נגד הרכוש' (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ'עבירות רכוש', נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה - לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: 'ביתו של האדם – מבצרו'. ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית - מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר. דברים ברוח זו נאמרו בע"פ 46/84 מדינת ישראל נ' סבח, פ"ד לח(4) 752, בעמ' 754-753: 'בעת מתן גזר הדין אסור לבית המשפט להתעלם מעגמת הנפש והבהלה הנגרמות לתושבים שלווים בעטין של עבירות אלה, לחשש של מאות משפחות לעזוב את ילדיהן המפוחדים לבדם בבית בעקבות החוויה הטראומטית שפקדה אותם או את שכניהם, ומהצער שנגרם עקב אובדן רכוש בעל ערך סנטימנטאלי. עבריינים אלה, שפוקדים לילה לילה דירה באותה סביבה, מטילים למעשה את חיתיתם על אזור שלם ומשליטים טרור בין תושביו. העונש המוטל בשל מעשים כאלה חייב לתת ביטוי גם להיבט זה, מה שלא ניתן לומר ביחס לעונש שהושת על המשיב במקרה דנן...'". באותו פסק דין צוטט גם מהחלטתי ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "אין בידי לקבל את הטענה המרכזית, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד; כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שהחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב. אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר בהתערבות בית משפט השלום - אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם, בלא פחות מאשר ארבע פריצות לאורך המחצית הראשונה של 2007, בהן הודה וכן שאר העבירות שנמנו מעלה..." (פסקה ט', ראו גם ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (לא פורסם)). אמנם, באותה פרשה הוטלו עונשים חמורים בהרבה, בשל סדרת פריצות, והדברים מובאים כאן בהקשר העקרוני. ח. זה לא כבר, בתיק דומה בנסיבותיו ובענישה לענייננו נדחתה בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 3228/12 וסילנקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ונאמר (פסקה ז): "לא אחת נכתב על תסכולם של קרבנות פריצה לביתם המוצאים את פרי עמלם גזול בידי מי שלא עמל בו (ראו למשל בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (פסקה ח')". האינטרס הציבורי המובהק הוא איפוא הגנה על בטחון הציבור מפני עברייני רכוש חומסים. כללו של הנאמר, עבירות רכוש פוגעות באופן קשה בחברה וביחידיה, ורוב דברים אך למותר. ט. נקרב עתה מבטנו לפרשה הנוכחית. בנוסף לעצם המעשה, שאמנם היה פחות משמעותית מבחינה כמותית מזה של השותף חדור (אשר גם נענש בחמש שנות מאסר), נושא המערער שובל ארוך של עבירות דומות של שהיה שלא כדין והתפרצויות. הוא בן 29, אך כבר הפסיק לעמוד שבע פעמים לפני בתי המשפט בישראל, על עבירות רבות של גניבה והתפרצות לסוגיהן וכניסה לישראל שלא כחוק, ואף תקיפת שוטר, וגם ריצה עונשי מאסר בפועל, אחד מהם ל-19 חודש והאחרים לתקופות קצרות. לא היה בכך כדי להרתיעו משוב לסורו, אף מקום שעונש מותנה תלוי ועומד כנגדו. בא כוח המערער טען שהרכוש הוחזר - אך כמובן לא מטוב לבו של המערער חזר הרכוש לבעליו אלא משנלכד בכף. י. אין מנוס מגישה מחמירה בכגון דא, ולוא כדי להרחיק את המערער מן האפשרות לעבור עבירות. בית המשפט קמא נתן דעתו גם לנסיבותיו האישיות, ואין דופי בהכרעתו. יא. אשר על כן איננו נעתרים לערעור. ניתנה היום, כ"ד באייר תשע"ב (16.5.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11064800_T06.doc הג+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il