סיגלית תרשיש נ. מדינת ישראל (רשות הדואר)

בית המשפט העליון בירושלים עש"מ 6470/99 בפני: כבוד השופט י' זמיר המערערת: סיגלית תרשיש נגד המשיבה: מדינת ישראל (רשות הדואר) ערעור על החלטת בית המשפט הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 18.7.99 בתיק בד"מ 68/98 תאריך הישיבה: ב' בשבט התש"ס (9.1.2000) בשם המערערת: עו"ד פלג נורית בשם המשיבה: עו"ד ענבר פלש פסק-דין 1. המערערת עובדת רשות הדואר כפקידת אשנב-כל במשך 10 שנים. משנת 1995 הועסקה המערערת בחצי משרה בשל בעיות רפואיות. במסגרת תפקידה היתה המערערת אחראית על קופת מזומנים ובולים בסך כולל של כ5,000- ש"ח. ביום 10.6.98 הורשעה המערערת, על פי הודאתה, בת"פ 12961/97 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של גניבה מידי מורשה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קשירת קשר לביצוע עוון ורישום כוזב במסמכי תאגיד. על פי כתב האישום, במספר הזדמנויות שלחה המערערת יד בקופת המזומנים עליה היתה מופקדת והוציאה משם כסף בסך כולל של 1,500 ש"ח. בעת ביקורת של מבקר חיצוני לקחה כסף מחברתה על מנת לכסות על הגירעון שנוצר בקופתה. בעת בדיקת המבקר נמצא עודף בקופתה של המערערת. עם סיום הביקורת החזירה המערערת את הכסף לחברתה, אולם אז ערך המבקר ביקורת פתע נוספת ובה התגלה הגירעון שבקופת המערערת. באישום השני הואשמה המערערת בכך שבמספר הזדמנויות הנפיקה לאדם שעבד בחברת שליחויות חשבוניות פיקטיביות שבעבורן קיבל אותו אדם החזר הוצאות ממעבידו. עבור פעולותיה אלה קיבלה המערערת מאותו אדם סכום של 3-5 ש"ח לחשבונית. בית משפט השלום השית על המערערת עונש של 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנה והתחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח למשך שנתיים. 2. בעקבות הרשעתה בפלילים הוגשה נגד המערערת תובענה לבית הדין למשמעת לעובדי מדינה. בתובענה הואשמה המערערת בעבירות של הפרת משמעת ובהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה או עובד רשות הדואר לפי סעיפים 17(3) ו17-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-. על פי הודאתה, הרשיע בית הדין למשמעת את המערערת בעבירות נשוא התובענה, והורה על פיטוריה לאלתר בתשלום 95% מפיצוי הפיטורין שצברה ופסילה לשירות ברשות הדואר ובשירות המדינה לתקופה של חמש שנים. בית הדין התייחס לטענות הצדדים ולחומרת המעשה בקובעו: "העובדה שעובדת הזוכה לאמונה של רשות הדואר, עד כדי כך שהיא סומכת עליה ומפקידה בידיה ביצוע משימות שלטוניות על פי דין, מול ציבור האזרחים, עושה בידע ובציוד שהופקד בידיה שימוש כל כך [מ]עוות, היא חמורה ביותר. אין ספק שהנאשמת במעשיה הכשילה את רשות הדואר ופגעה במעמדה ובתדמיתה בציבור ולכן אין פלא שזו מתנגדת להמשך העסקתה. ... אין לנו ספק שנסיבותיה האישיות של ה[מערערת] הן קשות וראויות להתחשבות, אך נוכח חומרת המעשים בהם הורשעה אין בפנינו דרך אחרת אלא לדחות את הנסיבות האישיות הללו מפני השיקולים של אינטרס הציבורי וטובתו ולהורות על הפסקת עבודתה ברשות הדואר. את מידת הרחמים וההתחשבות במצבה הקשה של ה[מערערת] נביא לידי ביטוי בשיעור הפיצויים שנפסוק לה". 3. על החלטת בית הדין למשמעת הגישה המערערת ערעור זה. שתיים הן טענותיה של המערערת: ראשית, טוענת באת-כוח המערערת, כי שגה בית הדין משהורה על פיטורי המערערת בעת שהיתה בהריון מבלי לקבל את אישורו של שר העבודה. טענה זו נזנחה לאחר ששר העבודה נתן את אישורו לפיטורי העותרת למפרע. שנית, נטען כי אמצעי המשמעת שהוטל על המערערת חמור מידי וכי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות של המערערת. המדובר בעובדת מסורה, אשר למעט מעידה חד-פעמית זו היתה עובדת למופת במשך עשר שנות עבודתה ואף זכתה למכתבי המלצה והוקרה. למערערת שלושה ילדים ופרנסת המשפחה תלויה בה. המערערת עצמה הודתה בביצוע העבירות בהן הורשעה ושילמה על כך מחיר כבד בבית המשפט. העונש שהוטל עליה על-ידי בית הדין למשמעת הוא למעלה מן הנדרש, והמערערת למדה את ליקחה. לבסוף, נטען, כי גם לאחר שמעשיה של המערערת נתגלו המשיכה רשות הדואר להעסיק את המערערת בעבודה שאינה נוגעת לכספים במשך כשנתיים ימים. יתר על כן, קודם למתן גזר הדין בבית הדין למשמעת הוצעו למערערת שני תפקידים אשר אינם כוללים נגיעה לכספים, אך בשל הריונה לא יכלה המערערת לקבל באותה עת את התפקידים המוצעים. בכל אלה יש כדי ללמד כי ניתן לתת אמון במערערת ואין צורך לפטרה. 4. באת-כוח המשיבה הסכימה לפנות אל רשות הדואר ולברר האם קיימת כיום נכונות לשבץ את המערערת בתפקיד אשר אינו כולל נגיעה בכספים. לאחר שנערך בירור הודיעה רשות הדואר כי כיום אין בנמצא תפקיד מתאים למערערת. 5. לאור מסקנה זו התקיים דיון לגופו של ערעור. באת-כוח המשיבה ענתה לטענות המערערת, כי אין מדובר בעונש ובניסיון ללמד את המערערת לקח אלא בחוסר יכולתה של רשות הדואר לסמוך על המערערת לאחר שמעלה באמון שניתן בה. יתר על כן, באת-כוח המדינה חלקה על היות העבירה "מעידה חד-פעמית". לטענתה, המדובר בהתנהגות שהתמשכה על פני זמן רב, והעובדה כי בכל פעם נמשכו סכומים קטנים בלבד אינה מפחיתה מחומרת המעשה. כן נטען, כי אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת תואמים את אמצעי המשמעת אשר בית הדין נוהג להטיל במקרים דומים. 6. הפיטורין בדין המשמעתי אין מטרתם לשמש אמצעי ענישה כלפי העובד, הגם שתוצאה זו מהווה לפי טיבה עונש חמור לעובד. מטרת הדין המשמעתי למנוע פגיעה בתפקוד של השירות הציבורי ובאמון הציבור ברשויות. אמון זה מהווה תנאי הכרחי להמשך קיומו של השירות הציבורי (ראו, לדוגמא, בעניין זה ער"מ 7905/99 שלום לנקרי נ' עיריית לנקרי (טרם פורסם), עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב (טרם פורסם)). 7. כך גם במקרה שלפנינו, המערערת הורשעה בעבירות שיש עמן קלון. על חומרת העבירות ועל פגיעתם ברשות הדואר כולה עמד בהרחבה בית הדין למשמעת. בנסיבות אלה צדק בית הדין למשמעת עת הורה על פיטורי המערערת, על אף ההשלכות הקשות עליה. בית הדין למשמעת היה ער לנסיבותיה האישיות המיוחדות של המערערת והתחשב בהן בקביעת זכאותה למרבית פיצויי הפיטורין. אשר לפסילתה של המערערת משירות המדינה לחמש שנים, לאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אני מורה על קיצור תקופת הפסילה לשלוש שנים. אשר על כן, אני דוחה את הערעור על הפיטורין ומקצר את תקופת הפסילה כאמור. ניתן היום, ה' בשבט התש"ס (12.1.00). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99064700.I03