פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון בע"ם 6466/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון) בעמ"ש 12781-07-20 מיום 6.9.2020 בשם המבקש: עו"ד אלי אביב בשם המשיב: עו"ד שמואל נגר פסק-דין בין המבקש לבין המשיב, אחיו, סכסוך עסקי ארוך שנים. ביום 21.1.2018 הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיב ולימים הסכימו הצדדים כי במסגרת התביעה תתברר גם מחלוקת שנוגעת להליך שנוהל ביניהם בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 12.4.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת (כב' השופטת פ' גילת כהן) את התביעה בפסק דין מפורט ומנומק. בנוגע לתביעה הכספית, קבע בית המשפט כי בהתאם לתשתית העובדתית שנפרסה לפניו, לא עלה בידי המבקש להוכיח טענותיו ומשכך היא נדחתה. עם זאת, בכל הנוגע למחלוקת בעניין ההליך בלשכת ההוצאה לפועל, נקבע כי יש לגרוע סך של כ-28 אלף ש"ח מתוך הסכום שהמשיב טען שפרע. ביום 7.7.2020, כשלושה חודשים לאחר שניתן פסק הדין, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה להארכת מועד להגשת כתב ערעור" (להלן: בקשת הארכה). בבקשה ציין בא כוחו של המבקש כי משרדו היה סגור תקופה ארוכה בשל מגפת הקורונה ובשל לחץ העבודה שהצטבר, נדרשת לו ארכה בת 15 ימים להגשת הערעור. לאחר הגשת תשובה מטעם המשיב ותגובה לתשובה, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון) ביום 28.7.2020 את בקשת הארכה בהיעדר טעמים מיוחדים לצורך הארכת התקופה להגשת הערעור. בית המשפט עמד על כך שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן בתקופה שבה שרר מצב חירום מיוחד וכי בהתאם להודעת שר המשפטים, חלה באותה עת תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: תקנות מצב חירום) שלפיה "תקופת תקפה של ההודעה לא תבוא במנין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט, רשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה". עם זאת, הוראת תקנה זו עמדה בתוקפה עד ליום 10.5.2020. משכך, נקבע, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 24.6.2020. בית המשפט עמד על כך שהבקשה הוגשה 13 ימים לאחר מועד זה, מבלי לפרט מדוע לא הוגשה הבקשה בתקופה זו, ולאחר שלמשיב נוצר אינטרס הסתמכות כי פסק הדין חלוט. כן צוין כי בקשת הארכה לא פורטה, ולא הובהרו בגדרה מועדי סגירת משרדו של בא כוח המבקש (ובכלל זאת הטעמים בגינם נסגר המשרד מעבר לתקופת החירום) וכן הנסיבות הספציפיות שבגינן נבצר ממנו לפעול בעניין עד להגשת הבקשה בפועל. למען שלמות הדברים יוער כי ביני לביני, ביום 20.7.2020, הגיש המבקש את הודעת הערעור לבית המשפט המחוזי. כמו כן, מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 29.7.2020 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט שלא ליתן ארכה להגשת הערעור, וזו נדחתה בהחלטה מיום 6.9.2020. מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוען המבקש שבנסיבות העניין מתקיימים טעמים מיוחדים כנדרש. המבקש מדגיש כי בגין מגפת הקורונה ומפאת גילו הוגבלה ניידותו מטעמי זהירות וכי במהלך החודשים מאי ויוני 2020 עבר בדיקות רפואיות. בא כוח המבקש מוסיף בבקשה כי משרדו נסגר "מטעמי זהירות" למשך שבועיים מתוך 45 הימים שעמדו להגשת הערעור. כן מציין המבקש כי למשיב לא נוצר אינטרס הסתמכות כי פסק הדין חלוט, בין היתר משנשלח לו מכתב ביום 24.6.2020 שבו הודיע המבקש על כוונתו להגיש ערעור על פסק הדין. עוד נטען בבקשה כי טעויות של בא כוחו הובילו לאיחור בהגשת בקשת הארכה, ובכלל זאת: טעות שנוגעת להבנת השלכותיו של מצב החירום על מניין הימים; טעות שנבעה מכך ש"עמודים ביומן נדבקו האחד לשני"; וטעות בהגשת בקשת הארכה לבית המשפט לענייני משפחה (במקום לבית המשפט המחוזי). לבסוף, טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים. בהתאם להחלטתי מיום 18.10.2020 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה. המשיב טוען כי האיחור בהגשת הערעור מאפיין את התנהלותו הדיונית של המבקש לאורך הסכסוך ארוך השנים ביניהם. המשיב מציין כי אינו מאמין לעובדות שצוינו בבקשה, וכי לשיטתו המבקש "מנצל בצורה צינית ופסולה את מחלת הקורונה והמצב הקיים לצרכיו המשפטיים". כנטען, המבקש יכול היה להגיש בקשת ארכה להגשת הערעור בתוך הזמן הקבוע בחוק, ואין מקום לתלות את התנהלותו במגיפת הקורונה. המשיב מבקש כי ככל שבסופו של יום תינתן הארכה, יחויב המבקש בהוצאות משפט ראויות. משעיינתי בבקשה ובתשובה לה ראיתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שמועד שנקבע בחיקוק (דוגמת מועד להגשת ערעור) יוארך בהתקיימם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". בית משפט זה נדרש לא אחת לסוגיה ונקבע כי קיומם של טעמים כאמור ייקבע על פי נסיבות המקרה, ובכלל זאת יישקלו, בין היתר, הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מתבקשת הארכה (ראו והשוו: בע"ם 7419/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (12.12.2017); רע"א 1376/17 יערי נ' דוד, פסקה 5 (15.5.2017); בע"ם 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (22.4.2009); כן ראו באופן כללי חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 182-164 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). בכל הנוגע להשפעותיה של מגיפת הקורונה בהקשר זה כבר צוין ש"דומה כי יש לנקוט גישה ליברלית בעת בחינת בקשות להארכת מועד הנובעות ממצב החירום המיוחד ואשר טעונות 'טעם מיוחד'" (בש"א 1223/20 British Airways PLC נ' עמותת הצלחה – לקידום חברה הוגנת, פסקה 4 (16.3.2020); רע"א 2682/20 ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ נ' לב ארי, פסקה 6 (11.5.2020)). זאת ועוד, רשמי בית משפט זה קבעו כי טעות שנוגעת לחישוב המועדים לנקיטה בהליך ערעורי כתוצאה מהחלת תקנות מצב חירום עשויה להוות "טעם מיוחד" למתן ארכה (בש"א 4493/20 אם תקשורת המונים בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ, פסקה 5 (20.7.2020) (ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה, ראו בש"א 5438/20 אם תקשורת המונים בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (17.8.2020)); בש"א 3933/20 הוועדה המקומית לתכון ובניה יזרעאלים נ' עזבון הרמן (16.6.2020) (להלן: עניין עזבון הרמן)). בנסיבות ענייננו, בקשת הארכה הוגשה לבית המשפט המחוזי באיחור של 13 ימים. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי לא מתקיימים במקרה דנן "טעמים מיוחדים" שמצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור. על אף שהמקרה דנן מגלה פנים לכאן ולכאן, מצאתי לקבל את הערעור. אכן, טענות המערער שנוגעות לכך שעקב משבר הקורונה התעכבה הגשת הערעור נטענו באופן כוללני ולא כללו פירוט בשאלה מדוע היה בנסיבות אלו כדי למנוע את הגשת ההליך בזמן (ראו למשל מהעת האחרונה, בש"א 8178/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.12.2020); בש"א 6636/20 אוסוב נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (23.11.2020)). בנוסף כבר נקבע שככלל אין בטעויות כגון תקלה משרדית כדי להקים "טעם מיוחד" (ראו והשוו: בש"א 6410/18 תנו לחיות לחיות נ' פלוני, פסקה 4 (5.11.2018); רע"א 3776/16 גנים נ' רחל, פסקה ט (15.8.2016) (להלן: עניין גנים); בש"א 7364/05 כהן נ' דגן, פסקה 6 (25.8.2005); בן-נון וחבקין, בעמ' 177). כמו כן ראיתי לציין שהטעמים המפורטים שהובאו בבקשה לפניי לא פורטו במסגרת בקשת הארכה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. חרף האמור, אני סבור שבנסיבות העניין, ובהינתן הגישה הליברלית שתוארה לעיל, נימוקי הבקשה עולים כדי "טעם מיוחד" המצדיק להורות על מתן הארכה. אפרט טעמיי. ראשית, בסופו של דבר בשל הוראות תקנות מצב חירום, בקשת הארכה הוגשה באיחור קצר יחסית של כשבועיים בלבד. כמו כן, ניתן לייחס מחצית משבועיים אלה לטעות של בא כוח המערער שנוגעת לתחולתה של תקנה 4 לתקנות מצב חירום (להרחבה באופן כללי בהקשר זה ראו עניין עזבון הרמן, פסקאות 4-3). שנית, בשים לב לזכות הגישה לערכאות, יש ליתן משקל לכך שמדובר בבקשת ארכה להגשת ערעור בזכות (ראו, למשל, בש"א 7806/20 קוקרמן ושות' בית השקעות בע"מ נ' מרצקי, פסקה 4 (22.11.2020); עניין גנים, פסקה ט). שלישית, לא השתכנעתי כי איחור המערער בהגשת בקשת הארכה נבע מזלזול בסדרי הדין או מהתנהלות חסרת תום לב. רביעית, המבקש הודיע למשיב על כוונתו להגיש ערעור על פסק הדין עוד ביום 24.6.2020, ובכך יש כדי להחליש את אינטרס ההסתמכות של המשיב בדבר סופיות ההליך. נוכח כל האמור לעיל מצאתי לקבל כאמור את הערעור ולהאריך את המועד להגשת הערעור בבית המשפט המחוזי עד למועד הגשתו בפועל. בנסיבות העניין ובשים לב להתנהלות שתוארה לעיל, המערער יישא בהוצאת המשיב בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג בכסלו התשפ"א (‏9.12.2020).   ש ו פ ט _________________________ 20064660_M03.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1