פלוני נ. בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט של ערכא

פסק-דין בתיק בג"ץ 6465/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6465/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיב: בית המשפט המחוזי בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העותר הוא אב לשישה, ומתגורר לדבריו עם רעייתו וילדיו ברכס הגדעונים, סמוך ליישוב איתמר באזור יהודה ושומרון (להלן: איו"ש). בימים אלה מתנהל הליך משפטי להכרזה על קטין נזקק לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 ביחס לארבעה מילדיו של העותר (להלן: חוק הנוער ו- הליך הנזקקות, בהתאמה); הליך הנזקקות נפתח על ידי שירותי הרווחה במועצה האזורית שומרון, ומתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל בשבתו כבית משפט לנוער (להלן: בית המשפט לנוער) (תנ"ז 20187-05-17). בדיון שנערך ביום 8.6.2017 הובהר לעותר על ידי בית המשפט לנוער (כבוד נשיאת בתי משפט השלום לנוער ג' ויגוצקי מור), כי קיים חשש להזנחה הורית של ילדי העותר, וכי ישנם דיווחים מבית הספר על התנהגות אלימה ומינית של הילדים שאינה מטופלת על ידי ההורים. טיעונו העיקרי של העותר באותו דיון, היה להיעדר סמכות של בית המשפט לנוער לדון בעניינו שלו ובעניינם של ילדיו. לגישת העותר, לבית המשפט לעניינים מקומיים באיו"ש נתונה סמכות לדון בהליכים מכוח חוק הנוער רק לגבי "מתיישבים" כהגדרתם בתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון); ועוד הוא טוען כי בהגדרה זו נכללים רק אזרחי ישראל המתגוררים בתחומי המועצות המקומיות באיו"ש. אלא שלדברי העותר, הוא וילדיו מתגוררים מחוץ לשטח המועצה האזורית שומרון (להלן: המועצה), ולכן אין לבית המשפט לנוער סמכות לדון בעניינם. בית המשפט לנוער, בהחלטה מיום 8.6.2017, דחה את טענת חוסר הסמכות בזו הלשון: "בית משפט לנוער פועל כבית משפט 'ייעודי' וניתן לו המנדט המיוחד לטפל בקטינים אשר שוהים בישראל גם לגבי מי שהינם בעלי מעמד רשמי וגם לגבי פליטים כפי שביהמ"ש עושה במהלך כל השנים וזאת בהתאם לאמנת האו"ם לזכויות הילד אשר מדינת ישראל חתמה עליה ואשר אושררה לדין הישראלי וכן בהתאם לחוקי הנוער ובכלל זה, חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך-1960. כל הקטינים הם ילידי ישראל, תושבי ישראל, ונושאי תעודות אזרחות ישראליות והם נמצאים תחת הסמכות השיפוטית של בית משפט זה ביושבו כבית משפט לנוער." בתום הדיון נקבע כי "לאור הנזקקות הלכאורית שעולה בעניינם של הקטינים, מדיווחים שהגיעו מהמסגרות החינוכיות, יהיו הקטינים בהשגחה זמנית, ובהתאם להמלצות הטיפוליות כל הקטינים יעברו אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף כל אחד על פי גילו. עם קבלת תוצאות האבחונים יחלו המשיבים (ההורים-ע'ב') והקטינים בסיוע גורמי הרווחה, גורמי חינוך לפעול בהתאם להמלצות של האבחונים." דיון נוסף לפני בית המשפט לנוער נקבע ליום 30.11.2017. 2. ביום 26.6.2017 הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על החלטתו של בית המשפט לנוער בנושא הסמכות לפי חוק הנוער (ענ"א 59348-06-17 לפני כבוד השופט ד' טפרברג). לאחר שנתקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש) בתיק, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור – וזאת מנימוקיו של בית המשפט לנוער, וכן על יסוד חוות דעת היועמ"ש. היועמ"ש צידד בנימוקי בית המשפט לנוער, תוך שהוסיף טענה עובדתית שלפיה מקום מגורי העותר, המכונה "גבעה 851", מצוי בתחומי "הקו הכחול" המגדיר את שטחה המוניציפאלי של המועצה. משכך, אין יסוד לטענת העותר כי הוא מתגורר מחוץ לשטח המועצה. עוד לעמדת היועמ"ש, בהינתן שהקטינים שוהים במסגרות חינוכיות ביישובים שאין מחלוקת כי מצויים בשטחי המועצה, חוק הנוער חל עליהם. במסגרת פסק דינו מיום 19.7.2017, בית המשפט המחוזי קיבל את העמדות שצוינו, תוך שהטעים כי "תחולת חוק הנוער על קטינים אשר הינם אזרחי מדינת ישראל, אף אם מתגוררים בגבעה אשר אינה משויכת רשמית למועצה אזורית שומרון, דרושה לקיום ממשל תקין באזור, אשר כאמור הינו בשליטה אפקטיבית של ישראל. חשיבות רבה יש לכך והדבר נחוץ לצורך רווחה והגנה על הקטינים המצויים באזור, ולצורך הגנה על שלטון החוק ולשמירה על הסדר הציבורי". 3. בעתירה שלפנינו חוזר העותר על טענתו העיקרית, שהועלתה כאמור כבר בשתי ערכאות, ולפיה לבית המשפט לנוער אין סמכות לדון בהליך הנזקקות מכיוון שמקום מגוריו מצוי מחוץ לתחומה הטריטוריאלי של מועצה מקומית באיו"ש. בהתאם לאמור, מבקש העותר כי בית משפט זה יורה למשיב "לנמק מדוע בחר להרחיב את סמכויותיו השיפוטיות מעבר לדין וכנגד המפורש בו". לצד זאת, מבקש העותר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל מכיוון שהוא התקבל, לגישתו, בהרכב חסר או לכל הפחות כי ייקבע שיש לדון בערעור במותב של שלושה שופטים. בנוסף, מבקש העותר – מבלי שפירט את נימוקיו לכך – כי יוצא צו ביניים שיקפיא את ההליכים בבית המשפט לנוער עד שתתקבל הכרעה בעתירה דנן. 4. לאחר עיון בעתירה ובהחלטות השיפוטיות שבגינן הוגשה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. העתירה שלפנינו אינה אלא ערעור על החלטות הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של העותר, ושלפיהן מוקנית לבית המשפט לנוער סמכות לדון בהליך הנזקקות המתנהל ביחס לחלק מילדי העותר. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטותיהן של ערכאות השיפוט המוסמכות (בג"ץ 6936/17 חלפון נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים (10.9.2017), בג"ץ 79/17 אגבאריה נ' מדינת ישראל (4.1.2017)). אף לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית בהחלטות הערכאות הקודמות, וגם בשל כך המקרה שלפנינו אינו מגלה כל עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. אם לא די בכך, צו בדבר חוק הנוער (יהודה והשומרון) (מס' 1559), התשס"ה-2005 (להלן: הצו), החיל במפורש את חוק הנוער על "כל ישראלי המצוי בתחומי האזור" והעניק סמכות לבית המשפט לעניינים מקומיים באיו"ש לדון בעניינים כאלה. זאת ועוד, אין כל פגם בכך שבית המשפט המחוזי בירושלים דן בערעור על החלטת בית המשפט לנוער בדן יחיד. כך, לנוכח תחולת חוק הנוער על המקרה שלפנינו ובהתאם להוראת סעיף 16 לחוק הנוער. בטרם סיום, ראינו להעיר כי טוב יעשה העותר אם יפנה את עיקר תשומת ליבו ומאמציו למהות העניינים המתנהלים בעניינו. ההליך בבית המשפט לנוער מתנהל למען רווחת ילדיו של העותר ולרווחת המשפחה בכלל, ומן הראוי כי עניין זה הוא שיעמוד במוקד ההתדיינות. 5. סוף דבר, העתירה נדחית. כנגזרת מכך, ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז באלול התשע"ז (18.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17064650_G01.doc שו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il