פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 6464/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6464/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט א' שהם
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד המשפטים – פרקליטות המדינה
2. משטרת ישראל
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ב בשבט התשע"ו
(1.2.2016)
בשם העותר:
עו"ד אבי חימי; עו"ד משה וייס
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד יונתן ציון-מוזס
בשם המשיבה 3:
עו"ד אלעד רט
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
תיקי חקירה שנפתחו נגד העותר בגין תלונות שהגישה גרושתו, המשיבה 3 (להלן: המשיבה) בדבר איומים ותקיפה, נסגרו בעילה של חוסר עניין לציבור. העותר מבקש לשנות את עילת הסגירה לעילה של חוסר אשמה; ולחלופין מבקש הוא לחדש כתב אישום שהוגש נגדו ושבוטל, כפי שיובהר להלן. בנוסף מבקש העותר לאפשר לו לעיין בתיק החקירה שנפתח נגד המשיבה בגין תלונה שהגיש נגדה ושנסגר בעילה של חוסר אשמה.
1. זוהי הפעם השנייה שהמחלוקת בין הצדדים בדבר תיקי החקירה שנפתחו נגד העותר ונגד המשיבה מגיעה לשולחנו של בית משפט זה. תיקי החקירה שנפתחו נגד העותר נסגרו בעילה של חוסר עניין לציבור, אך ערר שהגישה המשיבה על כך התקבל על ידי מנהל מחלקת העררים בפרקליטות המדינה ובעקבות כך הוגש כתב אישום נגד העותר לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: כתב האישום). להבדיל מכך, תיק חקירה שנפתח נגד המשיבה נסגר מחוסר אשמה. המדינה סירבה להעביר לעותר את חומר החקירה בתיק החקירה נגד המשיבה, ולכן הגיש לבית משפט עתירה זה שכוונה לסירוב המדינה להעביר לו את חומר החקירה (בג"ץ 4012/14; להלן: העתירה הקודמת).
2. במהלך הדיון בעתירה הקודמת העלה בית המשפט הצעה שתכליתה סיום מכלול ההתדיינויות בין העותר לבין המשיבה, בשים לב לטובת ילדיהם הקטינים. הוצע כי המשיבה תחזור בה מתלונתה נגד העותר, המדינה תבטל את כתב האישום נגד העותר, וזה האחרון יסכים לסיום ההליך בעתירה שהגיש. בית המשפט (המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור והשופטים נ' הנדל ונ' סולברג) קצב לצדדים 7 ימים על מנת לקבל התייחסות בכתב להצעה. בא כוחו של העותר דאז הודיע בעקבות הדיון כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט "בתקווה שבכך יהא כדי 'להכשיר את הלבבות'". בא כוח המשיבה הסכים אף הוא להצעה. בהמשך הודיעה גם המדינה על הסכמתה – בנתון להסכמת העותר – לביטול כתב האישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), בשים לב לעמדת הצדדים המבקשים לשים קץ להליכים המשפטיים לטובת ילדיהם. הובהר בנוסף כי אם יחול שינוי בנסיבות וודאי אם ייפתחו נגד העותר תיקים פליליים נוספים בגין אירועים חדשים, תהיה התביעה רשאית להגיש את כתב האישום מחדש, בסייגים הקבועים בסעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי. על יסוד ההצהרות האמורות, ובנתון להן, נמחקה העתירה (בג"ץ 4012/14 פלונית נ' משרד המשפטים (9.2.2015)).
3. בדיון בהליך הפלילי נושא כתב האישום שנערך בבית משפט השלום בתל אביב-יפו הודיעה המדינה על ביטול כתב האישום בהסכמת הצדדים לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, על יסוד ההסדר כאמור. בא כוח העותר הסכים לדברי בא כוח המדינה, ובצד האמור ציין כי יבקש לשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה. בהמשך פנה העותר למשטרה בבקשה לשינוי עילת סגירת התיק כאמור, ומשבקשתו סורבה פנה לפרקליטות המדינה בערר. בהחלטה מנומקת נקבע כי אין יסוד לבקשה לשינוי עילת הסגירה. זהו, כאמור, עניינה של העתירה שלפנינו, שמלכתחילה נסבה גם על בקשה לעיון בתיק חקירה נגד המשיבה כמתואר ברישה.
4. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובעקבות הערותינו, הודיע בא כוח העותר כי אין הוא עומד על בקשתו לעיון בתיק החקירה נגד המשיבה, והמחלוקת התמקדה אפוא בבקשה לשינוי עילת הסגירה. לעמדת העותר, בחינת הודעותיה של המשיבה במשטרה אל מול עצמן ואל מול ראיות חיצוניות מלמדת כי גרסתה רווית סתירות ופרכות "ולא ניתן ליתן בה אמון". לפיכך יש להורות על סגירת התיק בעילה של חוסר אשמה. על עמדתו זו חזר בתגובה שהגיש לתגובה המקדמית מטעם המדינה תוך פירוט והפניות לחומר החקירה בתיק. לחלופין טען כי אם תדחה בקשתו זו יש להורות על הגשת כתב אישום נגדו, על מנת שתתאפשר לו הזדמנות "לנקות את שמו". המדינה מצדה מציינת כי עתירת העותר מנוגדת להסכמה שעל בסיסה ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת וגם לעצם העניין אין יסוד להתערב בהחלטתה בדבר שינוי עילת הסגירה. המשיבה מצטרפת אף היא לעמדתה זו של המדינה.
5. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, בכתב ועל פה, לא מצאנו עילה להתערבותנו. כפי שנפסק, על מנת להגיע למסקנה שלפיה עילת הסגירה היא חוסר אשמה, יש לבחון האם בחומר החקירה ישנן ראיות המותירות ספק סביר בדבר חפותו של החשוד (בג"ץ 4372/11 פלוני נגד מדינת ישראל, פסקה 17 (17.12.2015)). בענייננו, בגדר הסכמת המדינה לחזרה מהאישום ששימשה בסיס לפסק הדין של בית משפט זה בעתירה הקודמת, נשמרה מפורשות זכותה של המדינה להגיש את כתב האישום מחדש, במקרה של שינוי נסיבות, כמפורט שם. הנחת היסוד בבסיס הסכמה זו היא קיומו של סיכוי סביר להרשעה. ברור, מניה וביה, כי עמדה זו אינה יכולה להתיישב עם טענה שלפיה לא נותר ספק באשר לחפותו של העותר. גם אם נקבל את טענת העותר כי לא היה בידו להגיב לעמדתה של המדינה קודם למתן פסק הדין של בית משפט זה בעתירה הקודמת, היה עליו – למצער – להתנגד לחזרת המדינה מן האישום בדיון בבית משפט השלום. דא עקא, העותר לא הסתייג מצעד זה של המדינה שנסמך על הסכמת הצדדים בעתירה הקודמת (הגם שהודיע על כוונתו לפנות בבקשה לשינוי עילת הסגירה). להשקפתנו – בנסיבות אלו – לא תישמע מפי העותר בהליך שלפנינו טענה העומדת בסתירה חזיתית להסכמה העומדת בבסיס פסק הדין בעתירה הקודמת, שעל יסודה חזרה המדינה מן האישום בלא שהסתייג מכך. בנסיבות אלו, אין גם עילה לכך שנורה למדינה לשוב ולהגיש את כתב האישום נגדו בלא שהשתנו הנסיבות ובלא שנפתחו נגד העותר תיקים פליליים נוספים בגין אירועים חדשים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המתווה המוסכם שעומד בבסיס פסק הדין בעתירה הקודמת.
כללם של דברים: בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטת המדינה על פי אמות המידה המקובלות, אנו דוחים את העתירה. העותר ישלם למדינה שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבה.
ניתן היום, כ"ג בשבט התשע"ו (2.2.2016).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15064640_M07.doc ממ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il