פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6458/21
ע"א 7591/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט ע' גרוסקופף
כבוד השופטת ר' רונן
המערער בע"א 6458/21 והמשיב 1 בע"א 7591/21:
ד"ר סטפן בן שושן
נ ג ד
המשיבה 1 בע"א 6458/21 והמערערת בע"א 7591/21:
1. פלונית
המשיבים 5-2:
2. הרצליה מדיקל סנטר
3. חתמי לוידס (ע"פ פוליסה מס' 140078 WD)
4. חתמי לוידס (chesterfield insurance)
5. הראל חברה לביטוח בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' דראל) מיום 1.09.2021 בתיק א 039551-10-14
תאריך הישיבה:
ח' באדר התשפ"ג
(01.03.2023)
בשם המערער בע"א 6458/21 והמשיב 1 בע"א 7591/21:
עו"ד שלום סביון
בשם המשיבה 1 בע"א 6458/21 והמערערת בע"א 7591/21:
עו"ד שמואל יקירביץ; עו"ד הגר סקל;
עו"ד אירנה דולינגר
בשם המשיבה 2:
עו"ד ירון בן דן
בשם המשיבה 3:
עו"ד עדי גולן; עו"ד נטע עבודי
בשם המשיבה 4:
עו"ד תמי גרינברג
בשם המשיבה 5:
עו"ד אבשלום אלרום; עו"ד יעל אברהם
פסק-דין
1. המערער בע"א 6458/21 משיג נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו התקבלה תביעת המשיבה 1 נגד המערער, ונקבע כי הוא התרשל בטיפול הרפואי שהעניק למשיבה 1. כמו כן נדחו טענות המערער לקיומו של כיסוי ביטוחי אצל מי מהמשיבות.
2. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית על יסוד התשתית הראייתית שנפרשה לפניה, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו: ע"א 9749/01 פלוני נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פסקה 6 (12.12.2002); ע"א 3132/14 קרבצוב נ' מלח הארץ בע"מ, פסקה 7 (18.6.2015); ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, פסקה 45 (25.9.2016); ע"א 1815/16 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 8 (3.1.2018)). זאת, במיוחד כאשר התשתית העובדתית שנקבעה ומסקנות פסק הדין, מבוססות על חוות דעתם של מומחים מקצועיים, ובמיוחד אם המומחים העידו לפני הערכאה הדיונית (ראו: ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני, פסקה 12 (7.3.2013); ע"א 6953/12 כהן נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 6 (17.7.2014)). הדברים נכונים אף במקרים בהם הערכאה הדיונית העדיפה את חוות דעתו של מומחה אחד על פני המומחה השני (ראו: ע"א 6936/09 יהודה נ' כללית שירותי בריאות, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' עמית (5.3.2012), והאסמכתאות שם; ע"א 4484/11 פלוני נ' משרד הבריאות, פסקה 20 (18.2.2013); ע"א 8777/12 ד.ג נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.4.2014)).
3. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם החריגים לכלל. פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט ומנומק היטב; מבוסס על ממצאים שבעובדה ובמהימנות, ועל חוות דעת המומחים הרפואיים שבחר לאמץ.
4. אשר על כן, לאחר ששקלנו את הטענות שהעלו הצדדים בטיעוניהם בכתב ובדיון לפנינו, נחה דעתנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות שבפסק הדין. עוד שוכנענו כי לא נפלה בפסק הדין טעות שבחוק או ביישומו.
5. לפיכך, אנו דוחים את הערעור ומאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על נימוקיו, מכוח הסמכות הנתונה לנו בסעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.
המערער יישא בהוצאות המשיבים 2, 3 ו-4 (שניהם ביחד), והמשיבה 5, בסכום של 2,500 לכל אחד.
6. אשר לערעור בע"א 7591/21: בדיון שהתקיים לפנינו, ובעקבות המלצתנו, חזרה בה המערערת מערעורה, והוא נדחה בזאת, ללא צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב באדר התשפ"ג (5.3.2023).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
21064580_R14.docx מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il