ירוחימוביץ סרגיי נ. כונס הנכסים הרשמי

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6455/19 ע"א 7289/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר המערער בע"א 6455/19: סרגיי ירוחימוביץ המערער בע"א 7289/19: מאיר מלכה נ ג ד המשיב בע"א 6455/19 ובע"א 7289/19: כונס הנכסים הרשמי ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ח' ברנר) בפש"ר 35004-09-19 מיום 19.9.2019 ועל החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ע' כהן) בפש"ר 6508-10-19 מיום 3.10.2019 תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התש"ף (23.12.2019) בשם המערער בע"א 6455/19: עו"ד צבי וישנגרד; עו"ד פרי כץ פוזיילוב; עו"ד אוריאל זעירא בשם המערער בע"א 7289/19: עו"ד מיכה צמיר; עו"ד נירית מילר-צמיר בשם המשיב בע"א 6455/19 ובע"א 7289/19: עו"ד מיכל דלומי; עו"ד רועי נירון פסק-דין הנשיאה א' חיות: ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' ברנר) בפש"ר 35004-09-19 מיום 19.9.2019, ועל החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) בפש"ר 6508-10-19 מיום 3.10.2019, בהן נקבע כי בית המשפט המחוזי אינו הערכאה המוסמכת לדון בבקשות פשיטת הרגל שהגישו המערערים וזאת בהתאם להוראות המעבר שנקבעו בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק). רקע בתמצית הערעורים דנן מעוררים שאלה עקרונית הנוגעת לפרשנות הוראות המעבר שנקבעו לצורך החלתו של חוק חדלות פירעון. חוק זה נחקק על ידי הכנסת ביום 15.3.2018 כחלק מרפורמה מקיפה בהליכי חדלות פירעון של יחידים ותאגידים בישראל. הוא החליף את ההסדרים שנקבעו בהקשר זה בדברי חקיקה קודמים ובהם פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל או הפקודה), אשר הלכה למעשה בוטלה כמעט לחלוטין. לצורך הדיון בערעורים שלפנינו רלוונטיות בעיקר התמורות שחלו בסדרי הדין הנוגעים לפתיחת הליכי חדלות פירעון של יחידים ולסמכות העניינית המוקנית לבתי המשפט לדון בהליכים אלה. בהתאם לפקודה, הסמכות לדון בהליכי פשיטת רגל הוקנתה בעבר לבית המשפט המחוזי (סעיף 172(א) לפקודה) והגשת בקשה לפשיטת רגל מטעם חייב הייתה כרוכה בפנייה מקדימה מצדו לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי או הכונס), על מנת לקבל את אישורו כי התמלאו התנאים שנקבעו לשם כך בדין (סעיף 18-17 לפקודה ותקנה 6 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: התקנות)). ההסדר שנקבע בחוק חדלות פירעון שונה הן בהיבט המהותי והן בהיבטים הפרוצדורליים ולפיו הועברו סמכויות הנוגעות לניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים לגורמים מינהליים. כך, נקבע כי בקשה ל"צו פתיחת הליכים" מטעם יחיד שסך חובותיו עולה על 150,000 ש"ח תוגש ישירות לכונס הנכסים הרשמי, אשר הוגדר בחוק כממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה), ואילו בקשה כאמור מטעם יחיד שסך חובותיו נמוך מסכום זה, תוגש לרשם ההוצאה לפועל (סעיף 103(א) ו-(ב) לחוק). עוד נקבע שהערכאה השיפוטית המוסמכת לדון בהליכי חדלות פירעון של יחידים על פי החוק היא בית משפט השלום (סעיף 353 לחוק). לנוכח השינוי היסודי שחולל החוק בדיני חדלות הפירעון, ועל מנת לאפשר תקופת הסתגלות והיערכות לצורך יישומו, נקבע בסעיף 373(א) לחוק כי מועד כניסתו לתוקף יחול כשנה וחצי מהיום שבו פורסם, קרי ביום 15.9.2019 (להלן: יום התחילה), ובסעיף 373(ב) נקבעה הוראת מעבר שנועדה להסדיר את הדין החל בכל הנוגע להליכים אשר החלו להתנהל בהתאם למצב המשפטי שקדם לכניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, ובהם הליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה (להלן: הוראת המעבר). וכך קובע הסעיף: 373.(א) תחילתו של חוק זה 18 חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והוא יחול על הליכים לפי חוק זה שהחלו ביום התחילה ואילך. (ב) על הליכי פירוק לפי פקודת החברות, על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים לפי חוק החברות ועל הליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה, ימשיכו לחול הוראות הדין שחלו עליהם ערב יום התחילה [ההדגשה הוספה]. במסגרת ההיערכות לכניסתו של חוק חדלון פירעון לתוקף, קיים כונס הנכסים הרשמי התייעצות עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ועם מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים וגיבש על דעתם הנחיות הנוגעות, בין היתר, לאופן הגשת בקשות לפשיטת רגל בסמוך לפני כניסתו לתוקף של החוק (להלן: הנחיות הכונס הרשמי). בהנחיות אלה, אשר הופצו ביום 24.7.2019 ליו"ר לשכת עורכי הדין ובאמצעותו לציבור עורכי הדין בישראל, נקבע כי בקשות לפשיטת רגל שתוגשנה לכונס הנכסים הרשמי עד ליום 12.9.2019 (לפני סוף השבוע שלאחריו נכנס החוק לתוקף), יתבררו בהתאם לפקודת פשיטת הרגל, דהיינו, בהתאם לדין הישן. זאת, על יסוד העמדה לפיה יש לראות במועד פניית החייב לכונס הנכסים הרשמי בהתאם להוראות הפקודה כמועד שבו נפתח הליך פשיטת הרגל. המערערים במקרים דנן פעלו בהתאם להנחיות כונס הנכסים הרשמי. הם הגישו בקשות פשיטת רגל לאישור הכונס לפני יום התחילה בהתאם לפקודה (ביום 8.9.2019 וביום 12.9.2019), ובקשות אלה הונחו לפתחם של בתי המשפט המחוזיים בתל אביב-יפו ובבאר שבע, בצירוף אישור הכונס, לאחר יום התחילה על מנת שתידונה על פי הדין הישן. החלטות בתי המשפט המחוזיים בתל אביב-יפו ובבאר שבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו החליט ביום 19.9.2019 למחוק את בקשת המערער בע"א 6455/19 מטעמי חוסר סמכות עניינית. הוא קבע כי ההתייחסות בהוראת המעבר שבסעיף 373(ב) לחוק אל "הליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה" אינה מכוונת להליכים טכניים בעלי אופי מינהלי בפני כונס הנכסים הרשמי, אלא רק לתיקים שנפתחו בבית המשפט. הוטעם, כי מסקנה זו נתמכת בלשון סעיף 17 לפקודה שעניינו פתיחה בהליך פשיטת רגל על ידי החייב, וכי מכל מקום לו ביקש המחוקק להחיל את הוראת המעבר גם על הליכים שהיו מצויים ביום התחילה בשלב הראשוני המתקיים בפני כונס הנכסים הרשמי, חזקה עליו שהיה מציין זאת במפורש. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף אם ניתן להניח שלשון הוראת המעבר יכולה לשאת מספר משמעויות, בחינה תכליתית של חוק חדלון פירעון מובילה למסקנה כי רק הליכים שנפתחו בבית המשפט המחוזי קודם ליום התחילה יוסיפו לידון בהתאם להוראות הפקודה. זאת נוכח כוונתו הברורה של המחוקק כי בתי המשפט המחוזיים לא יטפלו עוד בתיקי פשיטת רגל. נקבע, כי הוראת המעבר היא חריג לכלל זה שקבע המחוקק מטעמי יעילות, והיא נועדה למנוע העברה של הליכי פשיטת רגל שהחלו לידון בבתי המשפט המחוזיים בין ערכאות מבררות שונות. זאת בשונה מהליכים טכניים שהתקיימו בפני כונס הנכסים הרשמי ולא הבשילו לכדי פתיחת תיק בבית המשפט לפני יום התחילה. כמו כן צוין כי חוק חדלות פירעון אינו חל אמנם על בקשות פשיטת רגל שהומצאו לכונס לפני המועד הקובע בהתאם לפרוצדורה הקבועה בפקודה, אך לגישתו עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להוביל למסקנה כי יש לדון בהן על פי הדין הישן. על כן, כך נקבע, על המערער להכין בקשה חדשה בהתאם למתכונת שנקבעה בחוק חדלות פירעון והיא "תידון בפני הערכאה המוסמכת על פיו". באשר להנחיות הכונס הרשמי הטעים בית המשפט כי הנחיות אלה אינן יכולות לגבור על הוראות חוק חדלות פירעון ואין ביכולתן להקנות לבית המשפט המחוזי סמכות שלא הוקנתה לו על ידי המחוקק. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה אף הוא את בקשת פשיטת הרגל שהגיש המערער בע"א 7289/19, וזאת בהחלטה קצרה שבה צוין כי תיק פשיטת הרגל בעניינו של המערער נפתח בבית המשפט לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ועל כן, אין לראותו כהליך פשיטת רגל שהיה תלוי ועומד ערב יום התחילה, כמשמעות דיבור זה בסעיף 373(ב) לחוק. בד בבד, דחה בית המשפט את בקשת המערער להעברת ההליך לבית משפט השלום בקובעו כי בהתאם לפרוצדורה החדשה שנקבעה בחוק, צו לפתיחת הליכים יוגש לממונה. מכאן הערעורים שלפנינו אשר נדונו במאוחד בהתאם להחלטת חברתי השופטת י' וילנר מיום 18.11.2019, במסגרתה נקבע עוד כי הליכי הגבייה הננקטים נגד המערער בע"א 7289/19 יעוכבו עד להכרעה בערעורים דנן. טענות המערערים וכונס הנכסים הרשמי שני הצדדים בהליכים דנן, המערערים וכונס הנכסים הרשמי, סבורים כי בתי המשפט קמא שגו בפרשנות שהעניקו לסעיף 373(ב) לחוק. לשיטתם, יש לקבוע כי הליך פשיטת הרגל מתחיל במועד פניית החייב לכונס הנכסים הרשמי ועל כן, כבר משלב זה מדובר בהליך תלוי ועומד כמשמעות תיבה זו בהוראת המעבר. באשר ללשון הסעיף, המערערים סבורים כי אילו ביקש המחוקק להורות שרק הליכים שהוגשו לבית משפט טרם תחילת החוק יתבררו על פי הדין הקודם, חזקה עליו שהיה קובע את הדבר באופן ברור ומפורש בהוראת המעבר ומשלא עשה כן, אין עיגון לפרשנות שייחסו בתי המשפט המחוזיים להוראת הסעיף. כונס הנכסים הרשמי מבסס את עמדתו על טעם אחר. לגישתו הוראת סעיף 373(ב) לחוק אמנם "סובלת" מבחינה לשונית את שני הפירושים, אך הוא סבור כי ההליך המקדמי המתקיים בפני הכונס כולל רכיבים שבשיקול דעת ואינו טכני כלל ועיקר ועל כן, לטעמו, שגה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקובעו כי אין לראות בו חלק מהליך פשיטת הרגל. באשר לתכליתו של סעיף 373(ב) לחוק, הצדדים כולם תמימי דעים כי זו תומכת בפרשנות שהציע הכונס וטענותיהם בהקשר זה דומות בעיקרן. בכל הנוגע לסביבה החקיקתית של הוראת המעבר, צוין כי ניתן למצוא בהוראות הפקודה תימוכין מסוימים לכך שיש לראות במועד הגשת הבקשה לכונס הנכסים כמועד שבו נפתח הליך פשיטת הרגל. לעומת זאת, כך נטען, סעיף 17 לפקודה שעליו נסמך בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לביסוס מסקנתו, אינו תומך בעמדה זו שכן הסעיף עוסק בתנאים להגשת בקשה לפשיטת רגל ולא במועד פתיחת ההליך. בכל הנוגע למטרת החקיקה, הצדדים מסכימים כי הוראת המעבר נועדה לקדם יעילות דיונית אך לשיטתם הפרשנות שנקבעה על ידי בתי המשפט קמא אינה מגשימה רציונל זה. זאת, שכן מחיקת בקשות פשיטת הרגל שהגישו המערערים וחייבים אחרים לאחר שנבדקו על ידי הכונס מביאה לניצול לא יעיל של כספי ציבור. כמו כן נטען כי חוק חדלות פירעון ביקש אמנם לשנות מכללי הסמכות העניינית הנוהגים בהליכי חדלות פירעון של יחידים ולהעבירם מבתי המשפט המחוזיים לטיפול על ידי גורמים מינהליים ובתי משפט השלום. ואולם, הודגש כי אימוץ הפרשנות המוצעת על ידי הצדדים וקליטת קבוצה מצומצמת של בקשות פשיטת רגל אשר הוגשו לכונס ערב יום התחילה והונחו לפתחם של בתי המשפט המחוזיים לאחר מועד זה, לא תסכל את כוונת המחוקק. זאת, בשים לב לכך שבהתאם להוראת המעבר מוסיפים בתי המשפט המחוזיים לדון באלפי תיקי פשיטת רגל שהטיפול בהם טרם הסתיים ערב יום התחילה. לעומת זאת, כך מדגישים הצדדים, תכליתו המרכזית של חוק חדלות פירעון היא שיקומם של חייבים שמצבם הכלכלי בכי רע. על כן, לשיטתם יש לייחס משקל משמעותי לפגיעה שתיגרם לחייבים רבים אשר ייאלצו לשאת בעלויות עודפות לצורך הגשת בקשות חדשות בהתאם לחוק והליכי חדלות הפירעון שאותם ביקשו לפתוח יעוכבו. לשיטתם, גם אם ניתן לפרש את הוראת המעבר במספר דרכים, טעם זה מכריע את הכף לטובת אימוץ פרשנות אשר תיטיב עם ציבור החייבים. הצדדים הוסיפו וטענו כי בפסקי הדין נושא הערעורים לא ניתן משקל מספיק להנחיות שפורסמו על ידי הכונס הרשמי לציבור עורכי הדין, ובפרט להסתמכותם של חייבים רבים על הנחיות אלה. בהקשר זה הוטעם כי לבית המשפט מוקנית אמנם הבכורה בפרשנות החוק, אולם בנסיבות דנן בהן גילה הכונס הרשמי מבעוד מועד את דעתו באשר לפרשנות הוראת המעבר, ומשהפרשנות שאותה נקט היא לכל הפחות סבירה, היה על בית המשפט להתחשב בכך. בהקשר זה הוסיפו הצדדים וטענו כי הסתמכות החייבים על הנחיות הכונס נושאת עמה השלכות מרחיקות לכת מבחינת התוצאות הפוטנציאליות של חדלות הפירעון בעניינם בהדגישם כי בניגוד לדין הישן, חוק חדלות פירעון מעניק הגנה פחותה לבית המגורים של החייב לאחר כינוס נכסיו. הצדדים מציינים עוד כי בתי משפט מחוזיים אחרים ברחבי הארץ, למשל בחיפה ובנצרת, אימצו את פרשנות הכונס הרשמי להוראת המעבר. לשיטתם, עובדה זו יש בה כשלעצמה כדי לתמוך בפרשנות שהציעו, ומעבר לכך הם טוענים כי הותרת המצב על כנו יש בה משום הפליה בין חייבים. לבסוף, המערער בע"א 7289/19 טוען כי ככל שהפרשנות שהציעו הצדדים תידחה, יש להעביר את ההליך בעניינו לידון בבית משפט השלום בהתאם לסעיף 173(ג) לפקודה. דיון והכרעה השאלה העומדת במוקד הערעורים דנן היא – מהו הדין שחל על בקשות פשיטת רגל שהוגשו לכונס הנכסים הרשמי לפני יום תחילת תחולתו של חוק חדלות פירעון, אך הועברו לבתי המשפט המחוזיים בצירוף אישור הכונס רק לאחר יום התחילה. האם יחול עליהם הדין הישן, דהיינו פקודת פשיטת הרגל, או חוק חדלות פירעון? על מנת להכריע בשאלה זו אנו נדרשים לפרש את הוראת המעבר שבסעיף 373(ב) לחוק חדלות פירעון ואת משמעותה של התיבה "הליכי פשיטת רגל [...] שהיו תלויים ועומדים". תורת הפרשנות התכליתית הנוהגת בשיטתנו המשפטית משמיעה כי כל מסע פרשני תחילתו בלשון ההוראה או המסמך שאותו מבקשים לפרש, וכי אין לתת להוראה או למסמך משמעות אשר לשונו אינה יכולה לשאת (רע"א 3106/16 עו"ד יעקב כהן המפרק הקודם לקלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד איתן ארז ‏מפרק קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק), פסקה 10 (30.11.2017)‏ (להלן: עניין קלרין)). בהקשר זה, מקובלת עלי עמדתו של הכונס הרשמי כי בחינת לשונו של סעיף 373(ב) לחוק חדלות פירעון אינה מספקת תשובה חד-משמעית לשאלה מהי המשמעות שיש לצקת לדיבור "הליכי פשיטת רגל [...] שהיו תלויים ועומדים". העיון בסעיף מעלה כי הוא אכן "סובל" את הפרשנות שאימצו בתי המשפט קמא בענייננו ולפיה מדובר אך בהליכים שהוגשו לבית המשפט, אך הוא בהחלט "סובל" גם את הפרשנות שבה דוגלים המערערים והכונס ולפיה הדיבור "הליכי פשיטת רגל" מקיף את ההליכים הללו מתחילת דרכם קרי – מעת שהוגשו לכונס הרשמי ואף טרם פתיחת התיק בבית המשפט. משלשון ההוראה אין בה כדי לחרוץ את גורלו של המסע הפרשני באיבו, עלינו לבחור מבין האפשרויות הפרשניות שהלשון סובלת את הפירוש שיש בו כדי להגשים באופן מיטבי את תכליתה של הנורמה העומדת לדיון. תכלית זו נלמדת ממגוון של מקורות פנימיים, כגון לשון החוק בכללותו, מקומה של ההוראה ביחס להוראות אחרות באותו חוק, המבנה הכללי של החוק והמטרות הקבועות בו, וכן ממקורות חיצוניים ומעקרונות היסוד של השיטה (עניין קלרין, שם). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו סבר כי ניתן ללמוד מהוראת סעיף 17 לפקודה כי מועד פתיחת הליך פשיטת הרגל הוא היום שבו מועברת הפנייה לבית המשפט ואולם, עיון בסעיף הנ"ל מעלה כי הוא מיועד לקבוע את תנאי הסף להגשת בקשה לפשיטת רגל על ידי חייב, ואין ללמוד ממנו יותר מכך. מאידך גיסא, סעיף 84(א) לפקודה, שעליו ביקש הכונס הרשמי לסמוך את טענותיו, אף הוא אינו מספק תשובה ברורה לשאלה אימתי מתחיל הליך פשיטת הרגל, שכן הוא עוסק במועד שממנו מתחילה "פשיטת רגל של חייב" (מועד המשליך, בין היתר, על מסת נכסי החייב העומדת לנשייה), אך הוא אינו קובע דבר באשר למועד שבו מתחיל הליך פשיטת הרגל. המערער בע"א 7289/19 ייחד טיעונים משלו לסוגיה הפרשנית שבפנינו והפנה לסעיפי שונים בחוק חדלות פירעון אשר מהם, לשיטתו, ניתן ללמוד כי מקום שבו רצה המחוקק לציין כי ב"פתיחת הליך" הוא מכוון לפתיחת הליך בבית משפט – הוא עשה זאת במפורש וכי מכלל הן שומעים לאו. עיינתי בסעיפים שאליהם הפנה המערער בהקשר זה (סעיפים 4, 6, 104 ו-106 לחוק חדלות פירעון), ואיני סבורה כי הם מסייעים לתהליך הפרשני הנדרש בענייננו. מדובר בסעיפים המתייחסים למועד תחילתם של הליכי חדלות פירעון בהתאם לפרוצדורה החדשה שנקבעה בחוק, ולגורמים שרשאים להגיש צו לפתיחת הליכים לגבי תאגיד ולגבי יחיד מכוח חוק זה. ספק בעיניי אם ניתן ללמוד מסעיפים אלה על מועד תחילתם של הליכי פשיטת רגל שננקטו בהתאם לפקודה לצורך הוראת המעבר. טענה נפרדת היא טענתו של כונס הנכסים הרשמי ולפיה במסגרת המהלך הפרשני יש ליתן משקל מיוחד לפרשנות המוצעת על ידו להוראת המעבר, בשל היותו הגורם האמון על הליכי חדלות פירעון בישראל בהתאם לחוק. הכונס ביקש להקיש בהקשר זה מההלכה שנקבעה ברע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (31.5.2018) (להלן: עניין זליגמן), בה נפסק כי ככל שנמצא שעמדת המאסדר ביחס לפרשנות הנחיותיו שלו היא סבירה, ההנחה היא ש"עמדתו הפרשנית תוביל להגשמה מיטבית של מדיניותו ותפעל לטובת האינטרס הציבורי שעליו הוא אמון" (עניין זליגמן, פסקה 37; בקשת לקיום דיון נוסף על פסק דין זה התקבלה – דנ"א 4960/18). אלא שבענייננו, אין מדובר בפרשנות שניתנה על ידי כונס הנכסים הרשמי להנחיותיו שלו, אלא בפרשנות של חקיקה ראשית שחוקקה הכנסת. עמדת הכונס הרשמי, כמי שאמון על התחום שבו עוסקת חקיקה זו אכן נושאת משקל, אך מלאכת הפרשנות של דבר חקיקה ראשית מוטלת כידוע על בית המשפט והוא אינו מחויב לאמץ בהכרח את הפרשנות המוצעת על ידי הרשות המינהלית אם מצא כי אין לקבלה (בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 305 (1987); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 795 (1993)). שני טעמים מרכזיים הנוגעים לתכלית החקיקה מטים לגישתי את הכף לטובת עמדתם הפרשנית של המערערים וכונס הנכסים הרשמי ולפיה הוראת המעבר מחילה עצמה על כל הליך פשיטת רגל שהוגש לכונס טרם יום התחילה, ואלו הם: ייעודו של חוק חדלות פירעון לקדם ככל הניתן את שיקומם הכלכלי של חייבים שבעניינם מתנהלים הליכי חדלות הפירעון, והחשיבות הרבה הגלומה בקידום יעילות דיונית ומניעת בזבוז משאבי ציבור. אעמוד על טעמים אלה להלן. שיקום כלכלי של החייב כמפורט בסעיף 1 לחוק, המטרה הראשונה מבין שלוש המטרות המופיעות בו היא "להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב", וזאת בצד התכלית של השאת שיעור החוב שייפרע לנושים. בדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 (להלן: דברי ההסבר) מיום 2.3.2016, צוין בהקשר זה כי החוק נועד לקדם את שיקומו הכלכלי של היחיד מתוך מטרה לאפשר לו לפתוח "דף חדש". וכך נכתב שם: "החוק המוצע מבקש להציב את שיקומו הכלכלי של היחיד, חייב שהוא אישיות משפטית טבעית, כערך מרכזי בהליכי חדלות הפירעון של יחידים [...] לשיקום הכלכלי של היחיד יתרונות כלכליים רבים ולצדם הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת. שיקום כלכלי מאפשר לחייב לזקוף את גבו ותורם במגוון מעגלים – לחייב, לקרובים לו, לסביבתו האישית והכלכלי וגם לחברה כולה". התכלית הנוגעת לשיקום כלכלי של החייב אף עמדה בעבר בלב ההסדרים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל, ולגביה כבר נפסק כי מטרתה – בד בבד עם כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר – היא "לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר מן החובות" (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 204 (2003)). תכלית שיקומית זו יש בה כדי לתמוך במסקנה כי מבין שני הפירושים הלשוניים האפשריים להוראת המעבר עלינו לבכר את הפרשנות המוצעת על ידי כונס הנכסים הרשמי והמערערים. זאת משום שפרשנות זו מיטיבה במידה רבה יותר עם ציבור החייבים. לעומת זאת, אימוץ הפרשנות שנקבעה בפסקי הדין נושא הערעורים דנן תוביל למחיקה של הליכי פשיטת הרגל שננקטו על ידי המערערים וחייבים אחרים תוך חיובם – ככל שהם חפצים בנקיטת הליכי חדלות פירעון – לפתוח הליך נוסף לפי הפרוצדורה החדשה שנקבעה בחוק. מהלך זה כרוך, מטבע הדברים, בעיכוב הליכי חדלות הפירעון שביקשו אותם החייבים לפתוח תוך חשיפה נמשכת לסיכונים כלכליים שונים, לרבות הליכי גבייה והאפשרות שחובותיהם לנושים יוסיפו להצטבר במסגרת תקופה זו. השבת החייבים לנקודת ההתחלה וחיובם לנקוט הליכים מבראשית, אף כרוכה בהוצאות כספיות שונות בשל הצורך להגיש את בקשותיהם מחדש ואין להקל בכך ראש נוכח מצבם הכלכלי הרעוע ממילא. זאת ועוד – עמדת המערערים והכונס הרשמי אין בה כדי לפגוע בתכלית הנוספת של החוק הנוגעת להשאת "שיעור החוב שייפרע לנושים". לא נטען בפנינו ובהחלטות בתי המשפט קמא לא נקבע כי העדפת הדין הקודם שחל ערב כניסת החוק לתוקף, תביא לפגיעה בנושי החייבים או במצבת הנכסים שעומדת לנשייה. קידום יעילות דיונית ומניעת בזבוז של משאבים ציבוריים הטעם השני המטה את הכף לטובת העדפת עמדת כונס הנכסים הרשמי והמערערים, נוגע לשיקול בדבר קידום יעילות דיונית. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אחת ממטרותיו של חוק חדלות פירעון היא כי הטיפול בתיקי חדלות פירעון של יחידים יימסר מכאן ואילך לבתי משפט השלום וכן לממונה ולרשם ההוצאה לפועל. כמפורט בדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק שינוי זה חותר, בין היתר, לפישוט ההליך, להגנה על אינטרס הנושים ולחלוקת נטל הטיפול בתיקים בין רשויות שונות. הוראת המעבר קובעת חריג מוגבל לשינוי האמור, ולפיה הליכי פשיטת רגל שהיו תלויים ועומדים ערב כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף, יוסיפו להתנהל לפי הדין הקודם. הטעם לכך, כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הוא קידום יעילות דיונית ומניעת העברה של הטיפול באותם הליכים בין גורמים מבררים שונים. ואולם, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הגיע לכלל מסקנה כי שיקול זה אינו מתקיים באשר להליכים שנפתחו אצל כונס הנכסים הרשמי, בציינו כי "[ש]מדובר בהליך טכני [...] שלא הבשיל לכדי פתיחת תיק בבית המשפט". מסקנה זו אינה מקובלת עליי. לגישתי, ההליכים המתנהלים בפני הכונס גם על פי הדין הישן אינם נושאים אופי טכני גרידא. מדובר בהליכים הכרוכים בביצוע פעולות רבות מצד הכונס הרשמי כגון בחינה מהותית של הבקשה המוגשת לו, בדיקה של מסמכים נוספים המוגשים לעיונו על פי דרישה, דיווח ללשכות האשראי, דיווח למאגר נתוני האשראי בבנק ישראל וכן הוא נדרש להפעיל במסגרתם שיקול דעת לצורך בחינה האם הבקשה המוגשת אליו עומדת בתנאי סעיף 17 לפקודה (ראו סעיף 10, 29 ו-30 לסיכומי הכונס הרשמי). המשמעות האופרטיבית של הותרת פסקי הדין נושא הערעורים על כנם ומחיקת הבקשות שהגישו המערערים וחייבים אחרים לכונס, היא על כן כי הפעולות שבוצעו בהן בינתיים והמשאבים הציבוריים הכרוכים בכך, ירדו לטמיון. מנגד, לא מצאתי כי הותרת הטיפול בהליכים שנפתחו אצל הכונס לפני יום התחילה בידי בתי המשפט המחוזיים, יש בה כדי לסכל באופן ממשי את התכליות שאותן ביקש המחוקק להגשים באמצעות הרפורמה בהליכי חדלות פירעון של יחידים. זאת בפרט לנוכח העובדה שבהתאם להוראת המעבר בתי המשפט המחוזיים ממשיכים ממילא לטפל בהליכי פשיטת רגל שנפתחו בפניהם לפני יום התחילה, וכן בשים לב לעמדת כונס הנכסים הרשמי, כי מדובר בקבוצה תחומה ומצומצמת, יחסית, של הליכים שלגביהם הוגשו בקשות לכונס לפני יום התחילה וטרם הועברו לבתי המשפט לפני אותו המועד (כ-500 תיקים בכל ששת מחוזות השיפוט). על רקע זה, אני סבורה כי עמדת כונס הנכסים הרשמי והמערערים יש בה כדי לקדם את היעילות המצרפית מבחינת המשאבים הציבוריים שיושקעו בטיפול בהליכים אלה. יתרה מכך – בהינתן העובדה כי בסוגיה הפרשנית נושא הערעורים נפלה מחלוקת בין בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט המחוזיים בחיפה ובנצרת סברו מלכתחילה כי עליהם להמשיך ולדון בבקשות כאמור, מצטמצם עוד יותר מספרם של התיקים שעל יתר בתי המשפט המחוזיים להוסיף ולקלוט אף שסברו אחרת. לשני הטעמים המרכזיים שציינתי מצטרף טעם שלישי התומך באותה מסקנה והוא נוגע לפגיעה שתגרם לחייבים לו תאומץ פרשנותם של בתי המשפט קמא בענייננו. זאת בהינתן העובדה שחייבים דוגמת המערערים הסתמכו בתום לב על הנחיות כונס הנכסים הרשמי לפיהן על בקשות לפשיטת רגל שיוגשו אליו עד מועד כניסתו לתוקף של החוק, יוסיף לחול הדין הקודם. כפי שטענו הצדדים, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא מן הנמנע כי הסתמכות זו יש לה השלכות מהותיות החורגות אל מעבר לעלויות הכרוכות בהגשת בקשה חדשה בהתאם לחוק, לרבות בכל הנוגע להגנות הנוגעות לבית המגורים של החייב (השוו סעיף 86א לפקודה לעומת 229(ו) לחוק חדלות פירעון, לעניין תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972). עוד לא למותר לציין כי עמדת הכונס הרשמי ביחס לתחולה של הוראת המעבר, התגבשה לאחר שנשקלו על ידו מבעוד מועד מכלול ההיבטים הרלוונטיים, תוך תיאום עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ועל דעת מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. על רקע זה, לא ניתן להתעלם מכך שבברירה שבין שתי הפרשנויות העומדות בפנינו, הבחירה בפרשנות שנקבעה על ידי בתי המשפט קמא, פוגעת בהסתמכות הלגיטימית של חייבים רבים שפעלו בהתאם לאמור בהנחיות הכונס. סוף דבר – מן הטעמים המפורטים לעיל באתי לידי מסקנה כי פרשנות הוראת המעבר המגשימה במידה הטובה ביותר את התכלית החקיקתית היא זו המורה כי הליכי פשיטת רגל שהוגשו לכונס הנכסים הרשמי לפני יום התחילה, יוסיפו להתנהל לפי פקודת פשיטת הרגל ובהתאם לסדרי הדין וכללי הסמכות העניינית הקבועים בה לטיפול בהליכים אלה. קביעה זו רלוונטית מטבע הדברים גם להליכים נושא הערעורים דנן, שיוסיפו להתברר בבתי המשפט המחוזיים שבהם הוגשו. אציע, אפוא, לחבריי לקבל את שני הערעורים (ע"א 6455/19 וע"א 7289/19) וכן אציע כי בנסיבות העניין ולנוכח עמדת שני הצדדים התומכת במסקנה שאליה הגענו, לא ייעשה צו להוצאות. ה נ ש י א ה השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה א' חיות. ניתן היום, ‏ב' בשבט התש"ף (‏28.1.2020). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19064550_V05.docx מצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1