דינה בן שושן נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 645/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 645/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: דינה בן שושן נ ג ד המשיב: הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ משיבים פורמליים: 1. יעקב בן שושן 2. יהודה בן שושן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.8.03 בת"א 2086/99 שניתן על-ידי כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל בשם המערערת: עו"ד יגאל חברוני בשם המשיב: עו"ד נילי ארונוביץ, עו"ד דותן צור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת דרורה פלפל) בו חוייבה המערערת לשאת בחובות החברה החייבת, להם ערבה. 2. המערערת היא רעייתו של המשיב הפורמלי 1, יעקב בן שושן. בבעלותו של האחרון היו 99% מהון מניות חברת בן שושן סוכני מכס ותחבורה (1990) בע"מ (להלן - החברה). המערערת החזיקה באחוז הנותר מהון המניות בחברה. 3. ביום 8.1.1991 חתמה המערערת על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלת סכום כלפי המשיב, הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, להבטחת חובות החברה (להלן - הבנק או המשיב). 4. נכון לסוף חודש מאי 1999, עמדו חובות החברה כלפי הבנק על-סך של למעלה ממיליון וחצי ש"ח. הבנק פנה אל המערערת בדרישת תשלום, ומשלא נענתה דרישתו - הגיש נגדה תובענה בסדר דין מקוצר. על-פי הסדר דיוני שהושג בין הצדדים, ניתנה למערערת רשות להגן בטענה כי ערבותה כלפי הבנק פקעה, והיא חסרת כל תוקף משפטי. 5. בבית המשפט המחוזי טענה המערערת, כי שנים מספר לאחר חתימתה על הערבות, העבירה את מניותיה לבעלות המשיב הפורמלי 2, יהודה בן שושן,שהוא אחי בעלה. לטענתה, החברה הודיעה לבנק על השינוי בהרכב בעלי המניות. בעקבות זאת, נדרש האח לחתום על ערבות חדשה, והוא עשה כן. המערערת טענה, כי נמסר לה, לבעלה ולאחיו, כי בעקבות השינוי האמור וחתימת הערבות החדשה על-ידי האח, פקעה ערבותה של המערערת. המערערת הוסיפה, כי מאז העברת המניות, לא קיבלה כל הודעה הנוגעת לערבות, וגורמי הבנק לא פנו אליה במישרין, ולכן סבורה היתה כי הערבות אכן פקעה. טענתה השניה של המערערת בפני בית המשפט המחוזי היתה, כי היא בבחינת "ערב יחיד" כמשמעו של מושג זה בחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הערבות), וכי מפני שחתמה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום, הערבות בטלה. בטענתה כך, נאחזה המערערת בסעיף 5(ד) לחוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992 (להלן - תיקון תשנ"ב), הקובע כי ערב יחיד שהתחייב, לפני תחילתו של תיקון תשנ"ב, בערבות בסכום שאינו נקוב, יהיה ערב רק לסכומים או להתחייבויות בסכום נקוב שניתנו לחייב עד שישים ימים אחרי תחילתו של תיקון תשנ"ב. מהוראה זו נובע כי ערבותה אינה תקפה כלל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת. אשר לטענתה הראשונה בדבר שחרורה מערבותה על-ידי המשיב, נקבע כי זו לא הוכחה במישור העובדתי. עדויות הבעל ואחיו בעניין זה נמצאו בלתי אמינות ונגועות בסתירות פנימיות. בנוסף, הבנק הציג בתצהירים מטעמו תזכורות שנתיות בעניין הערבות משנים 1992-1997 ו-1999, אשר הוצאו ממאגריו הממוחשבים והופנו אל המערערת. באלה צוינה הכתובת רחוב מרוה 20 בירושלים. המערערת טענה כי זו הייתה כתובתה עד לשנים 1995-1996, וכי לא הודיעה לבנק על שינוי הכתובת. משכך, נקבע, כי "לא נותר אלא לתמוה כיצד הונחה דעתה שהערבות בוטלה לאור אי-קבלת הודעות מהתובע לאחר העברת מניותיה לנתבע 2, וזאת כאשר היא עצמה לא הודיעה לתובע על שינוי כתובתה". הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, כך נקבע בפסק הדין, נוכח היות המערערת עובדת בנק בעלת ניסיון, האמורה לדעת על החובה החלה על ערב לעדכן את כתובתו בבנק המלווה. 7. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענתה השניה של המערערת, בקובעו כי המערערת אינה עונה להגדרת "ערב יחיד". הגדרת "ערב יחיד" הרלוונטית לעניינה של המערערת, מופיעה בסעיף 17א לחוק הערבות (כפי שעוגנה בתיקון תשנ"ב), והיא בנויה על דרך של הוצאת אנשים מסויימים מתחולתה. בין היתר, הוחרג מתחולת הגדרתו של "ערב יחיד" בן זוגו של החייב, ואם היה החייב תאגיד, הוצא מגדר ההגדרה גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך). "בעל עניין" בתאגיד מוגדר בחוק ניירות ערך כמי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד. לצורך פירוש ההגדרה ל"בעל עניין", הכוללת את המילים "מי שמחזיק", נזקק בית המשפט המחוזי להגדרת המונח "החזקה" בחוק ניירות ערך. לפי הגדרה זו, כאשר מדובר בהחזקת ניירות ערך בידי יחיד, אזי יראו כאדם אחד יחיד ובני משפחתו הגרים עמו, או אנשים שפרנסת האחד מוטלת על האחר. 8. הגדרת "החזקה" בחוק ניירות ערך, כך קבע בית המשפט קמא, תקפה גם לצורך פרשנות המונח "בעל עניין בתאגיד" בהגדרת "ערב יחיד" בתיקון תשנ"ב לחוק הערבות, בהתבסס על תכליתו של מונח זה, תכלית היפה גם לצורך מוסד הערב היחיד. 9. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי תכלית ההגדרה הנזכרת ל"החזקה" בחוק ניירות ערך, הינה למנוע פיצול מלאכותי של מניות בין בני-משפחה, שנועד בדרך כלל להקל על השתמטות ממילוי הוראות חוק ניירות ערך. רציונאל זה חל גם לעניין חוק הערבות, במובן זה שגם ערב שהוא בעל מניות בתאגיד חייב, עשוי לפצל באופן מלאכותי את מניותיו בין קרוביו, כדי ליהנות מן ההגנות המוענקות לערב יחיד. נוכח ההגדרות המובאות לעיל, נקבע כי יש לראות במערערת ובבעלה בבחינת "אדם אחד", לצורך הענין, ומכאן המסקנה כי המערערת החזיקה ביותר מחמישה אחוזים ממניות התאגיד החייב, אף שבפועל ובאופן פורמלי החזיקה אחוז אחד בלבד מן המניות. משכך, ההגדרה ההולמת את המערערת היא הגדרת "בעל עניין" בתאגיד החייב לצורך הגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות, וממילא אין היא בבחינת "ערב יחיד" לצורך חוק זה. 10. נוכח האמור, תביעת הבנק התקבלה, והמערערת חויבה לשלם לבנק את סכומי החוב של התאגיד בצירוף ריביות. כמו כן, חוייבה לשלם לבנק המשיב שכר-טרחת עורך-דין בסך 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט. פסק דין זה הוא נשוא הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 11. המערערת שוטחת לפנינו את הטענות אותן העלתה לפני בית המשפט קמא. כמה מטענותיה מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, ובהן איננו רואים להתערב. טענתה העיקרית, לה מצאנו להידרש, היא כי היא מקיימת את הגדרת "ערב יחיד"; לדבריה, בזמן הרלוונטי החזיקה באחוז אחד בלבד ממניות החברה, וערבותה נדרשה כערבות בעלים, ועל כן, לטענתה, היא אינה בגדר "בעל עניין" כהגדרתו של מושג זה בחוק ניירות ערך, היינו, מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות של חברה. 12. בהיותה ערב יחיד, טוענת היא, פקעה ערבותה מכוח הוראות חוק הערבות, משלא קיבלה כל הודעה מהבנק כנדרש בסעיף 5(ד) לתיקון תשנ"ב, בה הודע לה, בתורת ערבה, על סכום או התחייבות בסכום נקוב שניתנו לחייב עד שישים ימים לאחר תחילת התיקון. 13. המערערת טוענת, כי בית המשפט קמא שגה בכך שהקיש מהגדרת "החזקה" בחוק ניירות ערך לצורך פרשנות המושגים "ערב יחיד" ו"בעל עניין" שבחוק הערבות. לטענתה, אף כי חוק הערבות מפנה להגדרת "בעל עניין" בחוק ניירות ערך, הוא איננו מפנה להגדרת "החזקה" המופיעה בחוק האמור. לגישת המערערת, את המונח "החזקה" המופיע בחוק הערבות יש לפרש באופן מילולי, ובמנותק מהגדרת חוק ניירות ערך, וממילא, אין לראות בה "בעל ענין" בתאגיד החייב לצורך הגדרת "ערב יחיד". 14. התכליות העומדות בבסיס שני החיקוקים - חוק הערבות וחוק ניירות ערך - מלמדות, לשיטת המערערת, על כך שאין להחיל את מושג ה"החזקה" כמשמעותו בחוק ניירות ערך, על חוק הערבות. חוק ניירות ערך נועד להטיל הגבלות על בני משפחה של בעלי מניות, כדי למנוע פיצול פיקטיבי בהחזקה במניות בין קרובים, באופן שיאפשר לעקוף ולהשתמט ממילוי הוראות החוק. לעומת זאת, התיקון לחוק הערבות נועד להגן על בני משפחה של חייבים המשמשים כערבים מפני נשייתם של הבנקים, נותני האשראי. 15. המערערת טוענת עוד, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הניח כי ערב, שהוא בעל מניות בתאגיד חייב, עשוי לפצל באופן מלאכותי את החזקת מניותיו בין קרובי משפחה, כדי ליהנות מן ההגנות הניתנות לערב יחיד. במקרה זה, טוענת המערערת, גם לא מיוחס לה ולמשיבים הפורמליים (בעלה ואחי בעלה) ניסיון לבצע פיצול פיקטיבי כזה, וזאת מן הטעם הפשוט כי בשעת חתימת הערבות, הגנת "ערב יחיד" שעוגנה לראשונה בתיקון תשנ"ב, טרם באה לעולם. 16. כן סבורה המערערת, כי הערבות נחתמה בנסיבות הפוסלות אותה, ולכן היא בטלה מעיקרה. זאת, מן הטעם שלא נחתמה בסניף הבנק בו מתנהל חשבון החברה, בניגוד לסעיף 5(ג) להוראות המפקח על הבנקים מיום 12.4.1989 (בנוסחן המעודכן נכון ליום 17.12.1990) לפיו, "כאשר הערבות היא בלתי מוגבלת בסכום - ניתן לחתום על חוזה הערבות רק באותו סניף בו ניתן האשראי". על-פי הטענה, הפרת חובה זו היא חמורה ויסודית, שכן מטרת ההוראה היא לאפשר לערב לקבל את מלוא המידע ביחס לאופי האשראי, החשבון והתאגיד הנערב, בהחליטו אם לחתום על ערבות, אם לאו. 17. לבסוף, טוענת המערערת כי טעה בית המשפט קמא כאשר חייב אותה בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-דין, במיוחד לאור הסכום המופלג של שכר טרחה בסך 120,000 ש"ח בו חוייבה, שעה שהעלתה שאלה משפטית חשובה הראויה לליבון. 18. הבנק מצידו סומך ידיו על הקביעות וההנמקות שבפסק הדין קמא. הוא מוסיף, כי אין בסיס משפטי לטענת המערערת לפיה יש לפרש את המושג "החזקה" לצורך הגדרת "ערב יחיד" על-פי משמעותו המילולית הרגילה, תוך התעלמות ממשמעותו על-פי חוק ניירות ערך, שכן חוק הערבות, הוא עצמו, מפנה לחוק ניירות ערך לצורך הגדרת בעל עניין בתאגיד. 19. גם פרשנות תכליתית לתיקון תשנ"ב מלמדת כי המערערת אינה ערב יחיד. מטרת התיקון לחוק הערבות הינה לפרוש הגנה מיוחדת על ערבים בנסיבות מסויימות, למעט אותם ערבים שיש להם קשר עסקי לחוב נשוא הערבות. מעמדו האישי של בן זוגו של בעל עניין בתאגיד מגלם מעצם טיבו אינטרס עסקי משותף לבעל הענין, המבדיל בן זוג כזה מערב שהוא ידיד או בן משפחה אחר שאינו מתגורר עם בעל הענין, ואינו תלוי בו בפרנסתו, שאינם שותפים לאינטרס עסקי כזה. לפיכך, ראיית בני זוג כ"אדם אחד" לצורך הגדרת "ערב יחיד" על-ידי הטמעת ההגדרות של "בעל ענין בתאגיד" ו"החזקה" בחוק ניירות ערך אל תוך מושג זה, עונה לתכליות שאותן ביקש לממש ההסדר החקיקתי בענין ערב יחיד. 20. אשר לחתימת הערבות על-ידי המערערת בסניף אחר של הבנק, נטען על-ידי הבנק, בין היתר, כי מדובר בענין המיוחד למערכת היחסים שבין הבנק לבין המפקח על הבנקים, ולמערערת אין נגיעה ישירה לכך. בכל מקרה, רק הפרה חמורה וקיצונית במיוחד של הוראות המפקח על הבנקים, עשויה להביא לבטלות ערבות שנחתמה, ונסיבות כאלה אינן מתקיימות בענייננו. הכרעה 21. הליך זה מעלה את שאלת היקף חלותו של תיקון תשנ"ב לחוק הערבות, אשר נועד לפרוש הגנה מיוחדת על ערבים יחידים אשר נתנו ערבויות לחייבים שקיבלו אשראי, ומצאו עצמם לאחר זמן נתבעים על-ידי המלווים לפרעון סכומי ההלוואות להם ערבו. התופעה הנרחבת של מתן ערבויות על-ידי יחידים להלוואות שקיבלו חייבים, שלימים נעלמו או פשטו את הרגל, הביאה לפגיעה קשה בערבים, אשר נדרשו לפרוע סכומי עתק של הלוואות להן ערבו, ורבים מהם הגיעו למצב של התמוטטות כלכלית ואף לפשיטת רגל. במיוחד חמור היה מצבם של ערבים אשר נתנו ערבויות לסכומי אשראי בלתי מוגבלים, בלא להבין לעומקה את המשמעות המשפטית של ערבות כזו, ובלא שצפו כי יום אחד הם עלולים להידרש לשלם למלווה סכומים גדולים ביותר, החורגים מיכולת הפרעון העומדת להם. 22. בהצעת החוק שקדמה לתיקון תשנ"ב (הצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2) התשנ"א-1991 (הצ"ח 2072, תשנ"א, עמ' 331)) עמד מציע החוק, חה"כ שמעון שיטרית, על תכליתו של התיקון, שלימים נתקבל כתיקון תשנ"ב: "בשנים האחרונות התפתחה תופעה חמורה של פגיעה קשה בערבים החותמים על ערבות לעמיתים לעבודה, לידידים, או לבני משפחתם. החתימה על ערבות גרמה להרס כלכלי של הערבים במקרים רבים, כאשר הוחתמו ערבים על ערבות בסכום מסוים, וזה תפח לממדים עצומים. במקרים רבים, נאלצו הערבים למכור את רכושם, ולא היה די בו לפרוע את ערבותם. בעיה קשה במיוחד קיימת בקשר לערבות בלתי מוגבלת בסכום, שהביאה לתוצאות בלתי נסבלות, מאחר שאנשים חתמו על ערבות מתוך חוסר הבנה לתוצאות מעשיהם, ובלא שיוסבר להם טיב התחייבותם. יתר על כן, הבנקים פונים במישרין לערבים, בלי לעשות כל מאמץ לגבות את החוב מהחייב העיקרי. מטרת החוק המוצע היא להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו, כתוצאה מחתימת ערבות, ומפני ערבות בלתי מוגבלת. החוק כנוסחו היום ימשיך לחול על תאגידים. החוק המוצע קובע כי הערבות של ערב יחיד חייבת להיות בסכום קצוב, וכי נושה לא יוכל לתבוע ערב יחיד אלא לאחר שהגיש תביעה נגד החייב". 23. על תכלית הסדר ההגנה על ערב יחיד הרחיב חה"כ אוריאל לין בקריאה השניה של תיקון תשנ"ב בכנסת: "מטרתו המרכזית של החוק, ... היא לתת הגנה לאותם ערבים החותמים כערבים לחובות של אחרים, כאשר על אף המצב המשפטי הקיים, ואף שהם עושים זאת מרצונם החופשי, ואף שאנחנו מכבדים את חופש ההתקשרות, בעיקר בענייני חוזים בנושא האישי, נגרם להם עוול חמור על-פי תפיסות של צדק, ועל-פי תפיסות של יושר והגינות ואיזון אינטרסים בחברה. ... אנחנו יודעים שבמציאות החברתית שלנו, כאשר מתן הלוואה על-ידי מוסד פיננסי מותנה כמעט תמיד בקבלת ערבים, ולא רק ערב אחד, במקרים רבים הערבים חותמים על הערבות לא כל כך מרצונם החופשי. הם נמצאים תחת לחץ, אם של חבר וידיד קרוב או של בן משפחה, והם חותמים על הערבות משום שאם הם לא יחתמו על הערבות, המשמעות תהיה שהם מביעים אי-אמון במי שמבקש מהם לחתום על הערבות, ולא תמיד קל לסרב ולהביע אי-אמון באותו אדם. ואז מוצא את עצמו אדם, שלא תמיד הוא בעל אמצעים רבים, חותם כערב על חוב בסכום גדול; הוא לא קיבל שום תמורה בעבור זאת, הוא רק רצה לסייע לחבר, והנה מוגשת נגדו תביעה משפטית במלוא חומרתה, ולפעמים הוא יכול להגיע לא רק למצב של אובדן כספי חמור, אלא אפילו להתרוששות כלכלית, רק משום שהוא רצה להיות חבר טוב, או בן משפחה טוב" (ד"כ כ"ב (תשנ"ב) 3439-3440). על תכליותיו העיקריות של התיקון בחוק הערבות, שנועד להרחיב את הגנות החוק על ערבים יחידים מפני פגיעה בלתי סבירה בהם ראו גם ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד - סניף ראשון לציון, פד"י נג(2) 337, 347 (1999); וכן רע"א 7421/96 בנק הפועלים בע"מ נ' יונס, פד"י נ(5) 876 (1997); ראו גם ר' בן אוליאל, דיני בנקאות: ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים וניירות ערך 36 (תשס"ב)). 24. ההגנה על הערב היחיד מתמקדת בערבים שאין להם אינטרס עסקי משותף וזהה לזה של החייב, וכאשר מדובר בתאגיד, רואים בעל ענין בתאגיד החייב כמי שמזוהה עם האינטרס העסקי של אותו גוף. הגנה זו מכוונת בעיקרה לערבים אשר לקחו על עצמם התחייבות לטובת אחר בלא תמורה, ובלא שיש להם אינטרס כלכלי בכך, כגון ידידים של החייב, עמיתיו לעבודה, או בני משפחה מרוחקים שאינם מתגוררים עם החייב, או עם בעל הענין בתאגיד החייב, ואינם סמוכים על שולחנו או על פרנסתו. ההגנה מכוונת לערבים שהמניע המוביל למתן ערבותם היה רצון טוב לסייע לחייב, בלא שנתלוותה להתחייבותם כל טובת הנאה, ואשר הסיכון הכלכלי שלקחו על עצמם במתן הערבות לא היה מלווה ב"סיכוי" מקביל להפקת רווח כלכלי כלשהו מהתחייבותם. מכאן ההגדרה של "ערב יחיד" כדלקמן: "'ערב יחיד' - למעט בן זוגו של החייב, ולמעט שותף של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968". 25. הרעיון הטמון בהגדרה מצמצמת זו של "ערב יחיד" ברור על פניו. הוא מכוון להוציא מתחומי ההגנה המיוחדת הניתנת לערב יחיד את אותם ערבים שיש להם אינטרס כלכלי מובהק המזוהה עם האינטרס של החייב (כשהוא יחיד), ושל "בעל הענין" כאשר החייב הוא תאגיד. התכלית החברתית של מתן הגנה לערב התמים, שאין לו אינטרס כלכלי במתן האשראי לחייב, איננה מתקיימת בדרך כלל ביחס לבני זוג ובני משפחה תלויים בחייב, או בבעל ענין בתאגיד החייב. בבני משפחה הנימנים על הגרעין הקרוב ביותר לחייב או בבעל ענין בחייב מתקיימות זהות אינטרסים וציפיות משותפות לאלה המניעים את החייב בקבלת האשראי, והסיכון והסיכוי הנילווים לקבלת האשראי משותפים גם להם. לפיכך, אין הצדקה לפרוש עליהם את ההגנה המיוחדת שהחוק מעניק לערב היחיד, אשר לוקח על עצמו אך סיכון במתן ערבותו, בלא שלסיכון זה נילווית טובת הנאה כלשהי (על העדר ההצדקה במתן הגנה לערב בעל אינטרס כלכלי זהה לזה של החייב ראו ר' בר-קהן דיני הגנת הערב 237 (1998)). 26. על רקע תכלית כללית זו של ההסדר החקיקתי בדבר ההגנה על "ערב יחיד", ניתן להתחקות אחר משמעותה של הגדרת "ערב יחיד", ולבחון מי כלול בה וזוכה להגנה מיוחדת של החוק, ומי מוצא מגדר הגנה זו. 27. הגדרת "ערב יחיד" בחוק מוציאה מתחולתה את מי שהוא "בעל ענין בתאגיד". לצורך הגדרת מושג זה, מפנה חוק הערבות במפורש לחוק ניירות ערך, במגמה לשאוב את תכניו של מושג זה מאותו הסדר חקיקתי. וכך נאמר, בין היתר, בהגדרת "ערב יחיד": "היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968". 28. שאלה היא, מהם גבולות ההפנייה של חוק הערבות לחוק ניירות ערך לצורך הגדרת המושג "בעל ענין בתאגיד": האם התכוון חוק הערבות להפנות להגדרה "הצרה" של מושג זה בחוק ניירות ערך, או שמא התכוון להגדרה "הרחבה" של אותו מושג באותו חוק, המרחיבה את תוכנו, וזאת במשמעות הבאה: 29. סעיף 1 לחוק ניירות ערך מגדיר "בעל ענין בתאגיד", בין היתר, כך: "'בעל ענין', בתאגיד - (1) מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד, או מכוח ההצבעה בו...". זוהי ההגדרה "הצרה" הניתנת בחוק ניירות ערך ל"בעל ענין" בתאגיד, וניתן היה, לכאורה, להסתפק בכך לצורך הגדרת מושג זה לענין חוק הערבות, המוציא בעל ענין מגדר הגדרת "ערב יחיד". אלא שמושג "בעל ענין" בתאגיד בחוק ניירות ערך בנוי ונשען על יסוד "החזקה" ב"חמישה אחוזים או יותר..." וכו'. לפיכך, תפיסה שלמה של המושג "בעל ענין" מחייבת הגדרה נילווית של המושג "החזקה". בלעדי הגדרת מושג "החזקה", נותרת הגדרת "בעל ענין" חסרה, ובלתי מובנת כל צרכה. וכאן, מוסיף חוק ניירות ערך ומגדיר את מושג "החזקה" לענין ניירות ערך, כדלקמן: "החזקה"... - לענין ניירות ערך או כוח הצבעה וכיוצא באלה - ... כשמדובר בהחזקה... בידי יחיד - יראו יחיד ובני משפחתו הגרים עמו, או שפרנסת האחד על האחר, כאדם אחד". הגדרת "בעל ענין" בתאגיד בחוק ניירות ערך אחוזה וקשורה בקשר בל יינתק עם הגדרת "החזקה" באותו חוק, ושילוב זה מביא להגדרה הרחבה של מושג "בעל ענין" בתאגיד על-פי אותו חוק, החל על מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד, כאשר לענין זה החזקה בידי יחיד משמעותה, כי יראו את היחיד ובני משפחתו הגרים עמו או תלויים בפרנסתו כ"אדם אחד". 30. ההגדרה הרחבה של "בעל ענין" בתאגיד על-פי חוק ניירות ערך היא ההגדרה החלה לצורך המושג "בעל ענין" בתאגיד לצורך הגדרת "ערב יחיד" על-פי חוק הערבות, המוציאה מתחולת ההגנה המיוחדת בעל ענין כזה. מסקנה זו נלמדת הן מההקשר המילולי של חוק הערבות, והן מהתכלית שביקש להשיג. 31. מן הבחינה המילולית, פשיטא, שכאשר מושג בחוק פלוני מוגדר בדרך של הפנייה להגדרת המושג המצויה בחוק אחר, הנחה היא כי יש להחיל את ההגדרה הרחבה והשלמה המובאת באותו חוק, שאם לא כן, עלול תוכן ההגדרה להימצא חסר, ולחטוא לתכלית החוק. כל זאת, אם אין כוונה אחרת, מפורשת או משתמעת, מדבר החוק הנוגע בדבר. בענייננו, החלת ההגדרה הצרה של "בעל ענין" בתאגיד בחוק ניירות ערך לצורך פירוש המושג "ערב יחיד" בחוק הערבות, בלא תוספת ההגדרה השלובה לה של "החזקה" בניירות ערך על-פי חוק ניירות ערך, עלולה להביא ליישום חלקי ובלתי שלם של הגדרת "בעל ענין" בתאגיד כמשמעותו באותו חוק, ואין להניח כי חוק הערבות התכוון להחיל בעניינו הגדרה צרה ובלתי שלמה כזו. 32. מסקנה זו מתבקשת גם מבחינת התכלית הטמונה בהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות. כפי שצויין למעלה מן הענין, ההגנה הניתנת לערב יחיד בחוק הערבות לא ביקשה להשתרע על מתן הגנה לערב המזוהה עם האינטרס הכלכלי של בעל הענין בתאגיד החייב, אלא להחיל על ערב כזה את ההסדר הכללי הרגיל של חוק הערבות, בלא ההגנות המיוחדות הניתנות על-פיו לערב היחיד. אותו זיהוי של האינטרס הכלכלי המשותף לערב ולחייב המשמש לצורך החרגת ערב כזה מגדר המושג "ערב יחיד" מאפיין, אף אם לצורך אחר, את תפיסתו של חוק ניירות ערך בזיהוי שהוא יוצר בין היחיד, המחזיק בניירות ערך בתאגיד, לבין כל מי שמזוהה עמו מקרב בני משפחתו הסמוכים על שולחנו, ואשר עניינם הכלכלי זהה לשלו. מושג המחזיק היחיד בחוק ניירות ערך מתרחב, אפוא, גם על פני קרובים אלה מבני משפחתו, ורואים את המחזיק היחיד ואת קרוביו כישות אחת לצורך מושג "החזקה", המשמש את הגדרת "בעל ענין" בתאגיד על-פי חוק ניירות ערך. גם אם מטרותיו של חוק ניירות ערך אינן זהות למטרותיו של חוק הערבות בהגנתו על הערב היחיד, והערכים המוגנים בהם הם שונים, התפיסה המתייחסת לבני משפחה קרובים כבעלי אינטרסים כלכליים זהים, ואף כ"ישות אחת", היא משותפת ותואמת ברוחה, ונועדה לגבש הסדרים משפטיים נאותים תוך התחשבות בדבר קיום שיתוף אינטרסים כלכליים בין בני משפחה קרובים. ואמנם, תכליתו של תיקון תשנ"ב לחוק הערבות, כנלמד מהקשרו הכולל ומההיסטוריה החקיקתית שלו, עולה בקנה אחד עם הפרשנות לפיה "בעל ענין" בתאגיד לצורך החרגתו מהגדרת "ערב יחיד" הינו מי שמחזיק בעצמו ובאמצעות בני משפחתו הסמוכים על שולחנו בחמישה אחוזים לפחות מהון המניות המונפק של התאגיד החייב, וכך משתלבת ההגדרה הרחבה של המושג "בעל ענין" בתאגיד על-פי חוק ניירות ערך בהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות. 33. אין דמיון בין מצב שבו אנשים המרוחקים מהחייב חתמו ערבות להבטחת חובו, לבין מצב בו החייב הינו תאגיד, אשר להבטחת חובו ערבו בעלי העניין בו. שלא כערבים אשר ערבו לחובות מכריהם, בעלי העניין אינם זרים לנושא הערבות, ויש להם אינטרס כלכלי טבעי בחיוב שנוטל על עצמו התאגיד החייב. בשל קרבתם לתאגיד, הם מודעים למערך הסיכונים והסיכויים הכרוך במתן ערבות לחיובו של התאגיד. עומדת להם גם אפשרות זמינה לברר את מלוא המידע הרלבנטי לתאגיד ולבעליו בטרם יחתמו על הערבות. לפיכך הוצא "בעל ענין" בתאגיד החייב מגדר ההגנה הניתנת ל"ערב יחיד". על-פי תפיסה דומה, בחוק ניירות ערך, האינטרס המשותף המאחד בין היחיד המחזיק ניירות ערך בתאגיד לבין בן משפחתו הסמוך על שולחנו, מצדיק על-פי אמות מידה דומות את הרחבת מושג "בעל ענין" בתאגיד, כמאחד ביניהם ורואה בהם ישות אחת לצורך שיעור ההחזקה בניירות הערך. הגדרה זו תחול במשמעותה הרחבה הזו גם על הגדרת "בעל ענין" בתאגיד המובאת בהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות לצורך החרגתה מגדר ההגנה הניתנת לערב יחיד. 34. חיזוק נוסף למסקנה הפרשנית לפיה "בעל ענין" בתאגיד לצורך הגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות הוא כמשמעותו של מושג זה על-פי הגדרתו הרחבה המובאת בחוק ניירות ערך, נלמדת מהרציונאל הפנימי של הגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות גופו. המקור הפנימי של החוק הוא אחד המקורות החשובים להתחקות אחר תכליתו הפרשנית. אכן, "מהם המקורות מהם למד הפרשן על דבר תכלית החקיקה? המקורות הבאים בחשבון הם מקורות פנימיים ומקורות חיצוניים. המקורות הפנימיים הם ההקשר הפנימי. אלה הן הוראות הסעיף הזקוקות לפירוש, הפרק בו מצוי אותו סעיף, והחוק בו מצוי הפרק" (אהרן ברק פרשנות במשפט 292 (כרך שני - פרשנות החקיקה, תשנ"ג)) (הדגשה לא במקור). 35. בענייננו, הוציא המחוקק מכלל ההגדרה של "ערב יחיד", בין היתר, את בן זוגו של החייב, ובמילות החוק: "'ערב יחיד' - ...למעט בן זוגו של החייב...". החוק שלל, אפוא, באופן מפורש מבן זוגו של החייב היחיד את האפשרות לזכות במעמד של ערב יחיד לחובו של בן זוגו, ובן הזוג אינו זכאי להגנות השונות העומדות לערב יחיד. בעשותו כן, הבהיר המחוקק את כוונתו שלא לפרוש הגנת "ערב יחיד" על מי שנושא באינטרס כלכלי זהה לזה של החייב, ובכלל זה בן זוגו של החייב. כך נקבע גם ביחס לשותף עיסקי של החייב. באותו קו ממש נקט המחוקק כאשר הוציא מגדר ההגנה על ערב יחיד את בעל הענין בתאגיד, והיפנה לשם כך להגדרת מושג זה בחוק ניירות ערך, המזהה גם הוא לצורך הגדרת "החזקה" במניות את המחזיק ואת בני משפחתו הקרובים כישות אחת. סיכומו של דבר: 36. הפרשנות התכליתית של ההסדר החקיקתי בענין ערב יחיד מביאה למסקנה כי המושג "בעל ענין" בתאגיד לצורך החרגתו מהגדרת "ערב יחיד" על-פי חוק הערבות, הוא כפי משמעותו הרחבה של מושג זה בחוק ניירות ערך, הכולל בתוכו במשולב את תוכן ההגדרה של "בעל ענין" עם הגדרת המושג "החזקה" לצורך ניירות ערך, על-פי אותו חוק. 37. לא למותר לציין, כי חוק הערבות תוקן פעמיים, בשנת 1992 ובשנת 1997. בתיקון הראשון, הוא תיקון תשנ"ב, החל על ענייננו, הוסף לחוק הערבות הסדר חקיקתי המקנה לערב היחיד הגנות מסוימות הכוללות הגבלה על התוספות שניתן להוסיף לסכום הנקוב בחוזה הערבות; הטלת חובת ניהול הליכים נגד החייב קודם להגשת תביעה נגד הערב; וכן הוראות מעבר המגבילות את תוקפה של ערבות שניתנה לפני תחילת התיקון רק להתחייבויות בסכום נקוב שניתנו לחייב עד שישים ימים לאחר תחילת החוק. בתיקון השני לחוק הערבות בשנת תשנ"ח, הורחב מעגל הערבים הזכאים להגנה, ול"ערב היחיד" כהגדרתו בחוק, נוסף "הערב המוגן". אלא ש"ערב מוגן" איננו אלא "ערב יחיד" שמתקיימים לגביו תנאים מסוימים ביחס לחוזה הערבות עליו חתם, וביחס לאופי החיוב הנערב. על-פי הוראות התחולה של החוק על תיקוניו, תיקון תשנ"ב חל על ערבויות שניתנו עד תאריך 14.5.98. תיקון תשנ"ח חל על הערבויות שניתנו מאותו תאריך ואילך. ענייננו עוסק בערבות שניתנה לפני מועד זה, ולפיכך חל עליה תיקון תשנ"ב, ואילו תיקון תשנ"ח אינו חל (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591, 595 (2000)) (על מגמותיהם הכלליות של שני התיקונים לחוק הערבות ראו ר' בר-קהן "ערבות בלתי מוגבלת בסכום - תוקפה וערכה כבטוחה לאור התיקונים לחוק הערבות" הפרקליט מד (תשנ"ח) 574, 577). מן הכלל אל הפרט 38. בענייננו, אין מחלוקת על כך כי המערערת הינה בת זוגו של יעקב בן-שושן, ומתגוררת עמו. בעלה של המערערת החזיק במועד הרלוונטי ב-99% מהון המניות של התאגיד החייב, ואילו המערערת החזיקה 1% ממניות התאגיד. על-פי הגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות, "בעל ענין" בתאגיד כמשמעותו בחוק ניירות ערך מוחרג מגדר הגדרת ערב יחיד הזכאי להגנה. על-פי חוק ניירות ערך, בעלה של המערערת הינו "בעל ענין" עיקרי בחברה, בתורת מי שמחזיק 99% ממניותיה. אולם המערערת, חרף החזקתה השולית באחוז אחד בלבד ממניות החברה, נחשבת בעלת ענין כמוהו ממש, בתורת בת משפחה המתגוררת עם המחזיק. מכוח הגדרת המושג "החזקה" בחוק ניירות ערך, רואים את שני בני הזוג - את המערערת ובעלה - כישות אחת. אחוז אחד מניירות הערך המוחזק בידי המערערת בתאגיד החייב מצטרף ל-99% של ניירות הערך שמחזיק הבעל, והם יחדיו משמשים "בעל ענין" בתאגיד לצורך החרגה מהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות. בהיות המערערת "בעלת ענין" בתאגיד החייב על-פי ההגדרות האמורות, אין הגנת חוק הערבות בענין "ערב יחיד" פרושה עליה. משאין המערערת בעלת מעמד של "ערב יחיד", ממילא דין יתר טענותיה להידחות, ככל שהן נגזרות מהנחת המוצא המוטעית כי היא חוסה תחת הגנת "ערב יחיד" על-פי החוק. 39. יש לדחות גם את טענת המערערת לעניין חתימת ערבותה בניגוד להוראות המפקח על הבנקים. לביסוס טענתה, היא מסתמכת, בין היתר, על ע"א 250/89 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' שפוך, פד"י מז(1) 593 (1993) (להלן - ענין שפוך). פסק דין זה קבע, בין היתר, כי "הפרת מסמך ההוראות של בנק ישראל על-ידי הבנק-המערער הינה במישור היחסים שבין בנק ישראל לבין הבנק-המערער; וצד ג'...אינו יכול להיבנות, כאמור, מהפרה כזו, אם הייתה, אלא אם כן ההפרה הייתה כה יסודית ובסיסית עד שהביאה לבטלותו ולאיונו של הסכם ההלוואה מעיקרו" (עמ' 610 לפסק הדין). בהמשך, מביא בית המשפט דוגמאות להפרה יסודית כאמור, וכך אמר: "בטלות כזו עשויה לנבוע מהסכם הלוואה שנכרת בחוסר סמכות, במרמה, בזיוף וכיוצא באלה, שהרי במקרה כזה אין כל ממשות בהסכם, והוא בבחינת יצור שלמעשה כלל לא בא לעולם" (שם, שם). 40. המערערת, בניסיונה להחיל על עניינה את הרציונאל של אותה הלכה, טוענת כי הערבות שנתנה פסולה, שכן היא חתמה עליה בסניף אחר מזה שבו מתנהל חשבון התאגיד החייב, ולכן נשללה יכולתה כערבה לקבל את מלוא המידע הרלוונטי לערבות בטרם תחליט אם לחתום על הערבות. בנסיבות העניין, אין מקום להידרש לטענה זו. המערערת חתמה על הערבות כערבה המודעת באופן מלא לפרטי החשבון ומצבו של התאגיד הנערב, שהיה תאגיד משפחתי שהוחזק ב-99% בידי בעלה, כשבידיה החזקה של האחוז הנותר. בחתימתה על הערבות ערבה, אפוא, המערערת לחובו של תאגיד שהוקם ופעל לקידום עניינם העיסקי המשותף של שני בני הזוג, ואין יסוד לטענה כי הערבות ניתנה בהעדר יכולת לברר את הפרטים הרלוונטיים ותוך נטילת סיכון בלתי מודע. 41. ולבסוף, בית המשפט קמא חייב את המערערת בשכר טרחת עורך-דין בסך 120,000 ש"ח + מע"מ, וכן בהוצאות משפט. סכום שכר טרחה זה חורג באופן משמעותי משכר הטרחה שנהוג לפסוק בגין הליכים משפטיים בעלי אופי דומה. גם אם בדרך כלל אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בסכומי הוצאות הנפסקים בערכאה דיונית, היא אכן תתערב כאשר מדובר בחריגה בולטת מהמקובל והראוי בנסיבות הענין (ראו למשל ע"א 9347/01 וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל, פד"י נז(5) 241, 253 (2003); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פד"י נט(4) 625, 636 (2004); ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.08); ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פד"י מט(2) 233, 246 (1995)). במקרה זה ראוי להתערב, מאחר שסכום ההוצאות שנפסק חורג באופן קיצוני מהסכום שנהוג ומקובל לפסוק בהליכים מסוגו של הליך זה. 42. לאור האמור, דין הערעור להידחות, בכפוף לכך שסכום שכר הטרחה שנקבע בפסק הדין קמא יבוטל, ובמקומו ייקבע כי המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך 40,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ו' באייר תשס"ט (30.4.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04006450_R13.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il