פלונית נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 6447/03 בבית המשפט העליון בע"מ 6447/03 בפני: כבוד השופטת (בדימ') ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המבקשות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.6.03 בבר"ע 404/03, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא י' יעקבי-שווילי תאריך הישיבה: א' בכסלו תשס"ד (26.11.03) בשם המבקשות: עו"ד גל פלג בשם המשיב: עו"ד אלכסנדר גרינשטיין פסק-דין השופטת (בדימ') ד' דורנר: 1. המבקשת 1 (להלן: האישה) והמשיב (להלן: הבעל), נישאו בשנת 1998 ולהם ילדה, שגילה כחמש שנים. נשואי בני-הזוג עלו על שרטון והם פנו להליכי גישור. ביום 16.2.02 חתמו השניים על הסכם הגישור, במסגרתו התחייבו שלא לנקוט בכל הליך משפטי מבלי לתת עליו הודעה מוקדמת במפגש הגישור. אלא שיומיים לאחר חתימתו על ההסכם, ביום 18.2.02, הגיש הבעל תביעת גירושין לבית-הדין הרבני האזורי בחיפה בה כרך את ענייני המזונות, חלוקת הרכוש המשותף והחזקת הילדה. משכך, ביום 31.12.02 הגישה האישה בשמה ובשם המבקשת 2 (להלן: הילדה) תביעות לבית-המשפט לענייני משפחה בקריות, באשר לרכוש המשותף, להחזקת הילדה ולמזונות השתיים. בתגובתו, ביקש הבעל לדחות על הסף את כל התביעות, למעט תביעת הילדה למזונותיה. וזאת, לאור העובדה כי התביעה שהגיש לבית-הדין הרבני קדמה בזמן לתביעות שהגישה האישה לערכאה האזרחית. הבעל לא צירף לבקשתו זו את העתק תביעת הגירושין או תצהיר המאמת את העובדות כפי כנדרש על-פי סדרי-הדין בבית-המשפט לענייני משפחה. ביום 12.3.03 דחה בית-המשפט לענייני משפחה (השופטת מ' לוי) את בקשת הבעל. בהחלטתו (להלן: ההחלטה הראשונה), קבע בית-המשפט לענייני משפחה כי לא עלה בידי הבעל, אשר הפר באופן בוטה את הסכם הגישור שכרת עם האישה ולא אימת טענותיו כנדרש על-פי סדרי-הדין, להוכיח את כנות הכריכה. 2. הבעל, לא ביקש לערער על החלטה זו של בית-המשפט לענייני משפחה, שאף לא הובאה לידיעת בית-הדין הרבני. ביום 13.3.03 החליט בית-הדין כי הסמכות נתונה בידיו ולהבדיל מהערכאה האזרחית לא ראה בהפרת הסכם הגישור חוסר-כנות בכריכה. או-אז בהסתמך על החלטת בית-הדין הרבני פנה הבעל לבית-המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל החלטתו. הבקשה נדחתה בהסתמך על בג"ץ 8497/03 פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118 (להלן: פסק-דין פלמן או הילכת פלמן) בו נקבע כי, ככלל, הסמכות להכריע בשאלת כנות הכריכה נתונה לערכאה שהחלטתה קדמה להחלטת הערכאה האחרת. אך החלטת בית-המשפט לענייני משפחה נהפכה על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט יעקב יעקבי-שווילי). בית-המשפט המחוזי סבר, כי פסק-דין פלמן חל רק מקום בו הערכאה השנייה יודעת על מתן ההחלטה המוקדמת, וכי אף במצב עניינים זה יש לערכאה השנייה שיקול-דעת בקביעת סמכותה. על-יסוד סברתו זו נכנס בית-המשפט לפניי ולפנים טענות הצדדים לגוף הסכסוך ואף דן בצדקת החלטתו הראשונה של בית-המשפט לענייני משפחה שלא הייתה מושא הליך הערעור. 3. המבקשות הגישו בקשה לרשות ערעור על פסק-דין זה. החלטנו לקבל את הבקשה ואף קיבלנו ראיות נוספות מהצדדים ואפשרנו להם להגיש טיעון נוסף. המבקשות, שחזרו על הנימוקים שהעלו בפני בית-המשפט לענייני משפחה, קודם להחלטתו הראשונה, הוסיפו כי החלטת בית-הדין הרבני ניתנה על-ידי הרכב שבפניו לא התקיים הדיון, וכי סירובו של הבעל למסור את הגט לאישה בישיבה שנועדה לכך, עד אשר תסכים לסמכות בית-הדין הרבני בעניינים שכרך, מוכיח את חוסר כנותו. הבעל מצידו, תלה יתדותיו בנימוקי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי והוסיף כי בית-הדין הרבני עומד לסיים את הדיון בסכסוך לגופו, ועל כל פנים, אין לצדדים רכוש של ממש. 4. הגענו לכלל דעה, כי הילכת פלמן, לעצמה מצדיקה את קבלת הערעור, ומשכך, אין לנו צורך לדון בטענות האחרות. נוסיף, כי המשך הדיון בבית-הדין הרבני, שעה שההליכים בדבר סמכותו תלויים ועומדים בבית-משפט זה, אינו יכול להשפיע על שאלת סמכותו. 5. פסק-דין פלמן ניתן על-רקע החלטות סותרות, שחרף עקרון הכיבוד ההדדי הפכו לתופעה נפוצה, הפוגעת באמון הציבור בכלל ובאמון בני-הזוג המתדיינים בפרט, הן בבית-הדין הרבני והן בערכאה האזרחית. נפסק על-כן, כעניין של מדיניות שיפוטית, כי ככלל מקום שהכריעה הערכאה האחת כי נתונה לה הסמכות, תימנע הערכאה השנייה מלדון בתביעה. נקבע אף ברוב-דעות, כי יש לאפשר לחרוג מכלל זה מטעמים מיוחדים, דוגמת מקרה בו ההחלטה הראשונה איננה מנומקת וניתנת מבלי לקיים דיון, או שהיא לוקה באי-חוקיות או בפגם אחר היורד לשורש הסמכות (פסק-דין פלמן, שם בע' 139). בענייננו, ברי, כי פגמים מסוג זה אינם מצויים בהחלטת הערכאה האזרחית, וממילא אין מקום לסטות מהמדיניות העומדת בבסיס הלכת פלמן. עוד נוסיף כי אין לתלות את קיום המדיניות השיפוטית בהפרה מכוונת של עקרון הכיבוד ההדדי על-ידי הערכאה השנייה – דרישה העשויה להמריץ צדדים להסתיר מפני הערכאה השנייה את ההחלטה שניתנה על-ידי הערכאה האחרת. הכלל, שתכליתו כאמור למנוע החלטות סותרות, מתייחס למצב העניינים כפי שהוא במציאות האובייקטיבית, ולהוציא מקרים חריגים יש לקיים אותו בקפדנות. אנו מקבלים איפוא את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומחזירים על-כנה את החלטתו הראשונה של בית-המשפט לענייני משפחה. כן מורים אנו על הבעל לשלם למבקשות הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ש"ח. ש ו פ ט ת (בדימ') השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר. ניתן היום, כ"א באייר תשס"ד (12.5.04). ש ו פ ט ת (בדימ') ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03064470_L07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il